ביאור:בבלי מגילה דף יד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה? - לשני בני אדם: לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו; בעל חריץ אמר "מי יתן לי תל זה בדמים"? בעל התל אמר "מי יתן לי חריץ זה בדמים"? לימים נזדווגו זה אצל זה; אמר לו בעל חריץ לבעל התל: "מכור לי תילך" אמר לו "טול אותה בחנם, והלואי" [1]
(אסתר ג י) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ [מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים]
אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב [2].
תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. [3]
מאי דרוש?
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה [4] - ממיתה לחיים לא כל שכן?
אי הכי, הלל נמי נימא [5]!?
לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ.
יציאת מצרים, דנס שבחוצה לארץ - היכי אמרינן שירה?
כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה; משנכנסו ישראל לארץ - לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה.
רב נחמן אמר: קרייתא זו הלילא.
רבא אמר: בשלמא התם (תהלים קיג א) הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' [הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה’] - ולא עבדי פרעה [6], אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן [7]!
בין לרבא [8] בין לרב נחמן [9] קשיא: והא תניא: 'משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה [10]!?
כיון שגלו - חזרו להכשירן הראשון.
ותו[11] ליכא? והכתיב (שמואל א א א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים [מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי] - אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל? מיהוָה טובא הוו, כדתניא: הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות [12] נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה. [13] [לפי הגמרא טו,א: כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות - בידוע שהוא נביא בן נביא – יש עוד: בארי אבי הושע, בוזי אבי יחזקאל]
רבי שמואל בר נחמני אמר: [אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים] אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו;
רבי חנין אמר: אדם הבא מבני אדם שעומדין ברומו של עולם, ומאן נינהו? - בני קרח, דכתיב (במדבר כו יא) וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ.
תנא משום רבינו: מקום נתבצר להם בגיהנם, ועמדו עליו [14].
שבע נביאות מאן נינהו?
1.שרה 2.מרים 3.דבורה 4.חנה 5.אביגיל 6.חולדה 7.ואסתר:
1.שרה - דכתיב (בראשית יא כט) [וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן] אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה, ואמר רבי יצחק: יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה 'יסכה'? - שסכתה ברוח הקדש, שנאמר (בראשית כא יב) [וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ] כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ [כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע]; דבר אחר יסכה: שהכל סוכין ביופיה;
2.מרים - דכתיב (שמות טו כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה [אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת]; אֲחוֹת אַהֲרֹן ולא אחות משה? אמר רב נחמן אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן [15], ואומרת "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל", ובשעה שנולד - נתמלא כל הבית כולו אורה; עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך!
וכיון שהשליכוהו ליאור - עמד אביה וטפחה על ראשה, ואמר לה: "בתי! היכן נבואתיך"?
היינו דכתיב: (שמות ב ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה [מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ] - לדעת מה יהא בסוף נבואתה;
3.דבורה - דכתיב (שופטים ד ד) וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת [הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא]; מאי אֵשֶׁת לַפִּידוֹת?
שהיתה עושה פתילות למקדש [16].
(שופטים ד ה) וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר [דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט]; מאי שנא תחת תומר?
אמר רבי שמעון בן אבשלום: משום יחוד [17];
דבר אחר: מה תמר זה אין לו אלא לב אחד [18] - אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים;
4.חנה - דכתיב (שמואל א ב א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה' רָמָה קַרְנִי בַּה' [רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ] - רמה קרני ולא רמה פכי: דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן [19].
(שמואל א ב ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ [וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ] - אמר רב יהודה בר מנשיא: אל תקרי בלתך אלא לבלותך: שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, מעשה ידיו מבלין אותו; אבל הקדוש ברוך הוא מבלה מעשה ידיו.
וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ - אין צייר כאלהינו: אדם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים; אבל הקב"ה צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים.
5.אביגיל - דכתיב (שמואל א כה כ) וְהָיָה הִיא רֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְיֹרֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָר [וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו יֹרְדִים לִקְרָאתָהּ וַתִּפְגֹּשׁ אֹתָם]; בְּסֵתֶר הָהָר? 'מן ההר' מיבעי ליה!?
אמר רבה בר שמואל: על עסקי דם הבא מן הסתרים: נטלה דם והראתה לו, אמר לה: וכי מראין דם בלילה [20]?
אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה [21]?
אמר לה:
מורד במלכות הוא, ולא צריך למידייניה!
אמרה לו: עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם!
אמר לה: (שמואל א כה לג) וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי [22] הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים [וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי]; דמים - תרתי משמע [23]; אלא מלמד שגילתה את שוקה [24] והלך לאורה שלש פרסאות; אמר לה: השמיעי לי!
אמרה לו: (שמואל א כה לא) וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה [וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ וְהֵיטִב ה' לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ] [25]; [26] [וְלֹא תִהְיֶה] זֹאת [לְךָ לְפוּקָה] - מכלל דאיכא אחריתי [27], ומאי ניהו? - מעשה דבת שבע; ומסקנא הכי הואי [28].
(שמואל א כה כט) [וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ] וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים [אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע]; כי הוות מיפטרא מיניה - אמרה ליה וְהֵיטִב ה' לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ.
אמר רב נחמן: היינו דאמרי אינשי: איתתא בהדי שותא – פילכא [29].
איכא דאמרי: שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי [30].
6.חולדה - דכתיב (מלכים ב כב יד) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה [אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ].
ובמקום דקאי ירמיה, היכי מתנביא איהי [31]?
אמרי בי רב משמיה דרב: חולדה - קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד עליה.
ויאשיה גופיה היכי שביק ירמיה ומשדר לגבה?
אמרי דבי רבי שילא: מפני שהנשים רחמניות הן.
רבי יוחנן אמר: ירמיה לא הוה התם, שהלך להחזיר עשרת השבטים; ומנלן דאהדור?
דכתיב (יחזקאל ז יג) כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב [וְעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם כִּי חָזוֹן אֶל כָּל הֲמוֹנָהּ לֹא יָשׁוּב וְאִישׁ בַּעֲוֹנוֹ חַיָּתוֹ לֹא יִתְחַזָּקוּ] [32]; אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל [33]? אלא מלמד שירמיה החזירן [34] ויאשיהו בן אמון מלך עליהן, דכתיב [35] (מלכים ב כג יז) וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל ; וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל [36]? אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן.
רב נחמן אמר: מהכא: (הושע ו יא) גַּם יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי [37].
7.אסתר - דכתיב (אסתר ה א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת [וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת] 'בגדי מלכות' מיבעי ליה!? אלא שלבשתה רוח הקדש: כתיב הכא וַתִּלְבַּשׁ וכתיב התם (דברי הימים א יב יט) וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי [רֹאשׁ השלושים הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד];
אמר רב נחמן: לא יאה יהירותא לנשי [38]; תרתי נשי יהירן הויין, וסניין שמייהו [39]; חדא שמה זיבורתא [40], וחדא שמה כרכושתא [41]:
זיבורתא - כתיב בה (שופטים ד ו) וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק [בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן], ואילו איהי לא אזלה לגביה;
כרכושתא - כתיב בה (מלכים ב כב טו) [וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] אִמְרוּ לָאִישׁ [אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי] ולא אמרה 'אמרו למלך'.
אמר רב נחמן: חולדה - מבני בניו של יהושע היתה: כתיב הכא בֶּן חַרְחַס [וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ מלכים ב כב,יד] [42], וכתיב התם בתמנת חרס [וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ יהושע כד,ל].
איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן: שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נריה, ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושלוּם; רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה! כתיב הכא בֶּן תִּקְוָה וכתיב התם אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי [הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה יהושע ב,יח]
אמר ליה עינא סבא, ואמרי לה פתיא אוכמא: מיני ומינך תסתיים שמעתא [43] דאיגיירא ונסבה יהושע.
ומי הוו ליה זרעא ליהושע? והכתיב (דברי הימים א ז כז) נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ [44]!
בני לא הוו ליה, בנתן הוו ליה.
הערות
עריכה- ^ כלומר: יש ללמוד מאחשורוש שאף בדעתו היה להשמידן.
- ^ שגזרו עליהן תעניות לתשובה כדכתיב (אסתר ד ג) וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים
- ^ ואם תאמר נר חנוכה - כבר פסקו הנביאים, אבל בימי מרדכי היו חגי זכריה ומלאכי.
- ^ ביציאת מצרים אמרו שירה על הים
- ^ שהיא שירה
- ^ שהרי לחירות יצאו
- ^ דלא נגאלו אלא מן המיתה
- ^ דאמר להכי לא אמרי הלל דאכתי עבדי אחשורוש הוו, הא לאו הכי אמרינן
- ^ דאמר קריאת מגילה במקום הלל
- ^ על נס המאורע להם
- ^ נביאים
- ^ ללמוד תשובה או הוראה
- ^ וכל הנך מ"ח הוצרכו; ובהלכות גדולות מנויין מסדר עולם: 1.אברהם 2.יצחק 3.יעקב 4.משה 5.ואהרן 6.יהושע 7.פנחס: וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים (שופטים ב א) - זה פנחס; 8. וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי (שמואל א ב כז) - זה אלקנה; 9.עלי 10.שמואל; 11.גד 12.נתן 13.דוד 14.שלמה 15.עידו קרא אל המזבח בבית אל; 16.מיכיהו בן ימלה בימי אחאב; 17.עובדיה 18.אחיה השילוני 19.ויהוא בן חנני בימי אסא 20.עזריה בן עודד 21.חזיאל [הלוי] מבני מתניה 22.אליעזר בן דודו ממורישה - כולן בימי יהושפט (בדברי הימים ב פרק כ); ובימי ירבעם בן יואש: 23.הושע 24.עמוס; ובימי יותם 25.מיכה המורשתי, ובימי אמציה 26.אמוץ; אמוץ אמר לאמציה מדוע דרשת אלהי אדום! 27.ואליהו 28.ואלישע 29.ויונה בן אמיתי 30.ישעיה; בימי מנשה 31.יואל 32.נחום 33.חבקוק; בימי יאשיה: 34.צפניה 35.אוריה מקרית יערים 36.ירמיה; בגולה 37.יחזקאל 38.דניאל בשנת שתים לדריוש; 39.ברוך 40.נריה 41.שריה 42.מחסיה 43.חגי 44.זכריה 45.מלאכי 46.ומרדכי בלשן בסדר עולם; ועל דניאל אמרינן (לעיל דף ג,א) אינהו נביאי ואיהו לאו נביא? אלא אפיק דניאל ועייל שמעיה, שאמר לרחבעם (דברי הימים ב יא ד) לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיכֶם שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ
בני ישראלשנים לא ידעתי - ^ נתבצר להם - לשון גבוה, כמו וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם (דברים ט א)
- ^ ועדיין לא נולד משה
- ^ משכן שילה
- ^ שהוא גבוה ואין לו צל ואין אדם יכול להתייחד שם עמה כמו בבית
- ^ שרף יש לו כמו אילן, אבל אין לו בענפיו אלא בגזעו על פני כל גובהו
- ^ רמה קרני ולא רמה פכי. זו היא נבואתה שנתנבאית על שאול ויהוא שלא תימשך מלכותן במשיחת דוד ושלמה כתיב קרן השמן (שמואל א טז יג: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא מלכים א,א לט: וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה), ובמשיחת שאול ויהוא כתיב פך (שמואל א י א: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ נמלכים ב ט,ב-ג:וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר פסוק ג: וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ)
- ^ שנאמר (שמואל א כה כב) אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ - לנבל - עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר - שמע מינה דהוה בלילה; וכי מראין דם בלילה אם טמא או טהור? הלא צריך להבחין מראיתו אם מחמשה דמים הטמאים באשה הוא
- ^ והא כתיב (ירמיהו כא יב) דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וכתיב וְהוֹקַע אוֹתָם לַידֹוָד נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ (במדבר כה ד)
- ^ מנעת אותי
- ^ דם נדה ושפיכות דמים
- ^ ונתאוה לה, ותבעה, ולא שמעה לו, כדמסיים ואזיל
- ^ לְפוּקָה - כמו וּפִק בִּרְכַּיִם (נחום ב יא)
- ^ מדקאמרה ליה
- ^ שהתנבאתה לו שסופו להכשל בביאה אחרת
- ^ סוף שעלתה לו כך; אלמא נביאה הוות שנתקיימה נבואתה
- ^ עם שהאשה מדברת - היא טווה; כלומר: עם שהיא מדברת עמו על בעלה - הזכירה לו את עצמה: שאם ימות - ישאנה
- ^ צופין למרחוק [אות צ בעברית מתחלף עם אות ט בארמית, כמו: צבי = טביא]; ודוגמתו במסכת כתובות (דף ס,א) 'נטוף עיניך'
- ^ הרי ירמיה עמד משנת י"ג ליאשיה, שנאמר אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְדֹוָד אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ (ירמיהו א ב), והספר נמצא בשנת י"ח ליאשיה, ועליו שלח אצל חולדה
- ^ יחזקאל אמרו, והוא נתנבא בתוך (י"א) שנה שבין גלות יכניה לחרבות ירושלים, ומתנבא שיהא בטל היובל והמוכר שדהו לא ישוב לו
- ^ משגלו עשרת השבטים בימי חזקיה, שנאמר [וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ] לְכָל יֹשְׁבֶיהָ (ויקרא כה י) בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן; נמצא משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה - כבר בטלו היובלות, ויחזקאל היה מתנבא לאחר זמן שיבטל
- ^ באותה שנה שנמצא הספר, והיא שנת שמונה עשרה ליאשיהו; וכששלח על דברי הספר אצל חולדה - לא היה שם ירמיה; וחזרו למנות את היובל ולא הספיקו למנות אלא שמיטות עד שחרב הבית
- ^ ביאשיהו כתיב, בהיותו בבית אל ושרף עצמות הכומרים בבית אל על המזבח שעשה ירבעם
- ^ והלא משל מלכי ישראל היה, שהרי שם העמיד ירבעם את העגל
- ^ שָׁת קָצִיר - עשה חיל וגדולה, כמו וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע (איוב יד ט)
- ^ לא נאה חשיבות לנשים
- ^ שמותיהן מאוסות
- ^ דבורה
- ^ חולדה
- ^ ואף על גב דקרא על בעלה קא מסהיד - מיהו במעשיה כתיב
- ^ כלומר: על ידי ועל ידך תתפרש אמיתו של דבר: הא והא הואי
- ^ את שבט אפרים מייחס הכתוב עד יהושע ומיהושע למטה לא ייחס איש