קטגוריה:שמואל א ח ג

בס"ד

"ויהי כאשר זקן שמואל, וישם את בניו שופטים בישראל. ולא הלכו בניו בדרכיו" (שמואל א ח א, ג)

אומרים חז"ל (שבת נו א), שלא עשו כמעשה אביהם. שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר: "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל" (שמואל א ז טז), והם לא עשו כן, אלא ישבו בעריהם, כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן.

אף על פי כן, לאחר מכן (שמואל א יב ב) כתוב: "ואני זקנתי ושבתי, ובני הנם אתכם". מבאר רד"ק: "ובני הנם אתכם – לאשר תצטרכו להם בדברי התורות והדינין שקבלו ממני". והלוא הכתוב מעיד שלא הלכו בדרכיו!

אלא, כך נאמר בבמדבר רבה פרשה י:

רבי יודן אמר בשם רבי סימון: לבסוף עשו תשובה, ולכך נקרא שמו "ושני" (דברי הימים א ו יג), שנשתנו למעשים טובים. ולכך זכו לרוח הקדש, הדא הוא דכתיב (יואל א א): "דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל", זה שמואל. למה נקרא שמו פתואל? שפיתה להקב"ה בתפילתו.

אחת התכונות הנדרשות משופטים ומנהיגים בעם ישראל היא שיהיו (שמות יח כא): "שונאי בצע". בני שמואל לא קיימו תכונה זו אלא "נטו אחרי הבצע". מהפירושים שנתנו חז"ל לחטאם של בני שמואל (שבת נו א) אפשר ללמוד על מהות התכונה "שונאי בצע":

• "שלא עשו כמעשה אביהם, שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם... והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם, כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן" (רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן), "לחזניהם - שמשיהם, ששוכרין אותן לילך ולהזמין את הנקראים לדין: ולסופריהם - לשטרי בירורין ולאגרות שום" (רש"י) - מכאן ש"שונא בצע" הוא אדם שמשקיע מזמנו למען הציבור, גם כשזה בא על-חשבון עסקיו הפרטיים.
• "חלקם שאלו בפיהם" (רבי מאיר), "מעשר ראשון הראוי להם שלוים היו שאלו בפיהם מתוך שהיו גדולי הדור ושופטים לא היו מונעים מהם ושאר לוים עניים מצטערים" (רש"י) - מכאן ש"שונא בצע" הוא אדם שאינו טורח יותר מדי כדי לדרוש כסף, גם אם זה מגיע לו.
• "מלאי הטילו על בעלי בתים" (רבי יהודה), "נותנים להן פרגמטיא לעסוק בה ולתת להם השכר, ומתוך כך היה נמשך לבם להטות דין כשבאין לפניהן לדון, והיינו חטאם" (רש"י) - מכאן ש"שונא בצע" הוא אדם שאינו משקיע את כספו אצל אנשים פרטיים, שייתכן שיצטרך יום אחד לשפוט אותם.
• "קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע" (רבי עקיבא), "יותר מן הראוי" (רש"י) - מכאן ש"שונא בצע" הוא אדם שמדייק בקבלת הקיצבאות וההטבות שמגיעות לו, ואינו מנצל את מעמדו כדי לקבל יותר.
• "מתנות נטלו בזרוע" (רבי יוסי), "זרוע לחיים וקיבה, והם לא היו כהנים. לשון אחר: מתנות לויה, כגון מעשר. וקרא כתיב: ונתן לכהן, ודרשינן: ולא שיטול מעצמו... והוא הדין לכל מתנות כהונה ולויה" (רש"י) - מכאן ש"שונא בצע" הוא אדם שאינו לוקח כסף בכוח, גם כשהכסף מגיע לו כחוק.