פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בשלמא אינהו – מיפרשי [1], אלא אבהתייהו מנלן?

כדעולא, דאמר עולא: כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות - בידוע שהוא נביא בן נביא; שמו ולא שם אביו - בידוע שהוא נביא ולא בן נביא; שמו ושם עירו מפורש - בידוע שהוא מאותה העיר; שמו ולא שם עירו - בידוע שהוא מירושלים.

במתניתא תנא: 'כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח, כגון (צפניה א א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה [בֶּן אֲמַרְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה] - בידוע שהוא צדיק בן צדיק; וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי, כגון (ירמיהו מא א) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה [2] בֶן אֱלִישָׁמָע [מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה] - בידוע שהוא רשע בן רשע.

אמר רב נחמן: מלאכי זה מרדכי, ולמה נקרא שמו מלאכי? שהיה משנה למלך.

מיתיבי: ברוך בן נריה, ושריה בן מעשיה, ודניאל, ומרדכי בלשן, וחגי, זכריה, ומלאכי - כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש [3]!

תיובתא.

תניא: אמר רבי יהושע בן קרחה: מלאכי זה עזרא; וחכמים אומרים: מלאכי שמו.

אמר רב נחמן: מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא, דכתיב בנביאות מלאכי: (מלאכי ב יא) בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְדֹוָד אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר - ומאן אפריש נשים נכריות? – עזרא, דכתיב (עזרא י ב) וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת [מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת].

תנו רבנן: ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה רחב ואביגיל ואסתר; ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היתה - מפיק אסתר ומעייל ושתי.

תנו רבנן: רחב - בשמה זינתה [4]; יעל בקולה; אביגיל בזכירתה; מיכל בת שאול בראייתה.

אמר רבי יצחק: כל האומר "רחב רחב" - מיד ניקרי [5].

אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא רחב רחב ולא איכפת לי!

אמר ליה כי קאמינא - ביודעה ובמכירה.

(אסתר ד א) וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה - מאי אמר [6]?

רב אמר: [7] גבה המן מאחשורוש [8]!

ושמואל אמר: גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה [9].

(אסתר ד ד) [ותבואינה וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ] וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה [מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל]; מאי 'ותתחלחל [10]'?

אמר רב: שפירסה נדה;

ורבי ירמיה אמר: שהוצרכה לנקביה.

(אסתר ד ה) וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ [מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה]; אמר רב: התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך? שחתכוהו מגדולתו [11]!

ושמואל אמר: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו.

לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה: אמר רבי יצחק: שלחה לו: שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב בהן (שמות לב טו) [וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם] מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים?

(אסתר ד יב) וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר - ואילו איהו לא אזל לגביה [12]; מכאן שאין משיבין על הקלקלה [13].

(אסתר ד טז) לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים [הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ] אֲשֶׁר לֹא כַדָּת [וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי]; אמר רבי אבא: שלא כדת היה: שבכל יום ויום עד עכשיו [14] באונס, ועכשיו ברצון [15].

וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי - כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך [16].

(אסתר ד יז) וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי [וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר] - אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית [17];

ושמואל אמר: דעבר ערקומא דמיא [18].

(אסתר ה א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת [וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת] - 'בגדי מלכות' מיבעי ליה!?

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקדש; כתיב הכא וַתִּלְבַּשׁ וכתיב התם [19] וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי [רֹאשׁ השלושים הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד]!

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן, ואלו הן: דוד ודניאל:

דוד - דברכיה ארוְנָה, דכתיב (שמואל ב כד כג) [הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ] וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ;

דניאל - דברכיה דריוש, דכתיב (דניאל ו יז) [בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל וּרְמוֹ לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל] אֱלָהָךְ דִּי אנתה אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ!

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה (בראשית כ טז) [וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ] הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם [לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת] , ונתקיים בזרעה: (בראשית כז א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו [מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי].

ואמר רבי אלעזר אמר ר' חנינא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם אדם שופת קדרה [20] ואחר כך נותן לתוכה מים; אבל הקב"ה נותן מים ואחר כך שופת הקדרה, לקיים מה שנאמר (ירמיהו י יג) לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם [וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה ארץ הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו].

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר (אסתר ב כב): [וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה] וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי.

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: צדיק אבד - לדורו אבד; משל לאדם שאבדה לו מרגלית: כל מקום שהיא - מרגלית שמה; לא אבדה אלא לבעלה.

(אסתר ה יג) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי [בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ] - אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך – אמר: כל זה אינו שוה לי, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: זה בא בפרוזבולי [21], וזה בא


עמוד ב

בפרוזבוטי [22] [23]

אמר רב פפא: וקרו ליה: עבדא דמזדבן בטלמי [24].

(אסתר ה יג) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי [בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ] - מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו, ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך - אמר וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי!

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר (ישעיהו כח ה) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ; מאי לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה? - לעושין צביונו ולמצפין תפארתו;

יכול לכל?

תלמוד לומר: לִשְׁאָר עַמּוֹ: למי שמשים עצמו כשירים.

[(ישעיהו כח ו) וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה]

וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט - זה הדן את יצרו [25];

ולַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט - זה הדן דין אמת לאמתו

וְלִגְבוּרָה - זה המתגבר על יצרו [26];

מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה - שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה

שָׁעְרָה - [אלו ת"ח] שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות [27];

אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבונו של עולם! מה נשתנו אלו מאלו?

אמר לה הקדוש ברוך הוא: ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה.

אמר ליה: (ישעיהו כח ז) וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ [כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה] פָּקוּ פְּלִילִיָּה [28] - אין פָּקוּ אלא גיהנם, שנאמר (שמואל א כה לא) וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה [וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ וְהֵיטִב ה' לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ], ואין פְּלִילִיָּה אלא דיינין, שנאמר (שמות כא כב) וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה] וְנָתַן בִּפְלִלִים.

(אסתר ה א) [וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת] וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית [נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת] - אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים - נסתלקה הימנה שכינה; אמרה [29]: אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי [רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי] - שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס [30] כרצון? או שמא על שקראתיו כלב, שנאמר הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי [31]? חזרה וקראתו אריה, שנאמר (תהלים כב כב) הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה [וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי].

(אסתר ה ב) וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה [עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט] - אמר רבי יוחנן: שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה: אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט.

וכמה?

אמר רבי ירמיה: שתי אמות היה, והעמידו על שתים עשרה;

ואמרי לה על שש עשרה, ואמרי לה על עשרים וארבע;

במתניתא תנא על ששים, וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה [32], וכן אתה מוצא בשיני רשעים [33], דכתיב (תהלים ג ח) [קוּמָה ה' הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי] שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ, ואמר ריש לקיש: אל תקרי שברת אלא שריבבת [34]!

רבה בר עופרן אמר משום רבי אלעזר, ששמע מרבו ורבו מרבו: מאתים.

ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש

[כאן יש כנראה תערובת של שני הפסוקים: (אסתר ה ג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ (אסתר ה ו) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ]

- חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות, ומאי ניהו? - בנין בית המקדש [35].

(אסתר ה ח) [אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי] יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה [אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ]

תנו רבנן: 'מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי אליעזר אומר: פחים טמנה לו, שנאמר (תהלים סט כג) יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח [וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ];

רבי יהושע אומר: מבית אביה למדה [36], שנאמר (משלי כה כא) אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם;

רבי מאיר אומר: כדי שלא יטול עצה וימרוד [37];

רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית;

רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים

רבי יוסי אומר: כדי שיהא מצוי לה בכל עת [38].'

רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום [39] ויעשה לנו נס!

רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא [40].

רבן גמליאל אומר: מלך הפכפכן היה [41]; אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו למודעי,

דתניא: 'רבי אליעזר המודעי אומר: קנאתו במלך - קנאתו בשרים

רבה אמר (משלי טז יח) לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ.'

אביי ורבא, דאמרי תרוייהו (ירמיהו נא לט) בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם [וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם ה’] [42].

אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה: כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי?

אמר ליה: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי.

(אסתר ה יא) וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו [וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ]; וכמה רֹב בָּנָיו?

אמר רב: שלשים: עשרה מתו, ועשרה נתלו, ועשרה מחזרין על הפתחים;

ורבנן אמרי: אותן שמחזרין על הפתחים - שבעים הויא, דכתיב (שמואל א ב ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ [וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה] [43]; אל תקרי שְׂבֵעִים אלא שִּבְעִים;

ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו, שנאמר ורוב בניו ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו.

אמר רב נחמן בר יצחק: 'ורב' כתיב.

(אסתר ו א) בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ [וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ] אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם [44];

ורבנן אמרי: נדדו עליונים [45] נדדו תחתונים [46];

רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש; נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר: מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן [47]? דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה?

הדר אמר: אי הכי - לא הוה גברא דרחים לי דהוה מודע לי?

הדר אמר: דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי?

מיד וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים - מלמד שנקראים מאיליהן - (אסתר ו ב) וַיִּמָּצֵא כָתוּב [אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ] – 'כתב' מבעי ליה [48]? - מלמד

הערותעריכה

  1. ^ ירמיה וחנמאל דכתיב וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר ה' (ירמיהו לב ח); ברוך ושריה מצינו שהיו תלמידי ירמיה, ברוך - דכתיב מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיהו לו יח), ושריה בתוך ספר ירמיה (נא,נט) הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת שְׂרָיָה בֶן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה וגו', ומצינו בתלמידי נביאים שהיו נביאים: נחה רוח אליהו על אלישע, ויהושע תלמיד משה; ולקמן תניא בברייתא: ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל ומרדכי וחגי זכריה ומלאכי - כולן נתנבאו בשנת שתיים לדריוש
  2. ^ הוא שהרג את גדליהו בן אחיקם הצדיק
  3. ^ האחרון נתנבאו לבני הגולה שיחזרו לבית המקדש שנתבטלה המלאכה זה שמונה עשרה שנה על ידי שמרונים משהתחילו בה בימי כורש
  4. ^ המזכיר את שמה נגרר אחר תאות זנות
  5. ^ רואה קרי
  6. ^ כשצעק צעקה גדולה ומרה - מה היה אומר בצעקתו
  7. ^ כך היה צועק:
  8. ^ שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על לב אחשורוש
  9. ^ כינוי הוא להיפוך בלשון נקיה
  10. ^ נתמסמס חלל גופה
  11. ^ בימי אחשורוש: שהרי בלשצר השליטו תלתא במלכותו, וכן דריוש המדי, שנאמר וְעֵלָּא מִנְּהוֹן סָרְכִין תְּלָתָא דִּי דָנִיֵּאל חַד מִנְּהוֹן (דניאל ו ג) וכן כורש, שנאמר וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ פרסיא פָּרְסָאָה (שם,כט) וכשמלך אחשורוש - חתכו מגדולתו
  12. ^ דניאל לא אזיל להשיב שליחותו
  13. ^ שהיתה אסתר מונעת לבא אל המלך, לפיכך לא השיב התך את שליחותו, ואסתר שלחה דבריה ע"י אחרים
  14. ^ נבעלתי
  15. ^ מכאן ואילך מדעתי
  16. ^ ואסורה אני לך; דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה, וברצון אסורה לבעלה
  17. ^ שהרי בי"ג בניסן נכתבו האגרות וניתן הדת בשושן, וי"ד וחמשה עשר וששה עשר התענו, ובששה עשר נתלה המן בערב
  18. ^ לאסוף היהודים שבעבר השני
  19. ^ דברי הימים א יב,יטו
  20. ^ מושיבה על הכירה היא קרויה 'שפיתה'
  21. ^ 'בולי' לשון עושר, כדאמרינן (גיטין דף לז,א) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם (ויקרא כו יט) - אלו בולאות שביהודה
  22. ^ בוטי - לשון עניות, כמו וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ (דברים טו ח) במסכת גיטין (דף לז,א)
  23. ^ מרדכי בא אליו בטענת עושר, המן בא בטענת עוני: שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן ימים רבים בככרי לחם
  24. ^ נהמא בככרות; לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים (מלכים ב ד מב) מתרגמינן 'עשרין טולמין דלחמא'
  25. ^ כופהו לשוב בתשובה; לשופטים את רוחן יהיה לעטרה
  26. ^ אינו הולך אחריו לעבור עבירה
  27. ^ והיינו שָׁעְרָה: שנעשים שוערים לפתוח דלתות בהשכמה ולאחר שם עד זמן נעילתו
  28. ^ וְגַם אֵלֶּה אלו הרשעים הנידונין בגיהנם; בַּיַּיִן שָׁגוּ - כלומר: אף הם עשו כהם, לפיכך דנם; פָּקוּ פְּלִילִיָּה - לגיהנם נשפטו
  29. ^ במזמור אילת השחר הוא (תהלים כב ב)
  30. ^ אף על פי שאני באה אליו מאלי - אונס הוא
  31. ^ באותו מזמור הוא (תהלים כב כא)
  32. ^ וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ (שמות ב ה)
  33. ^ עוג מלך הבשן במסכת ברכות פרק 'הרואה' (דף נד,ב) שעקר הר בת שלש פרסי להשליכו על ישראל, ונתנו על ראשו, ושלח הקב"ה נמלים ונקבוהו ונכנס בצוארו; בקש לשומטו - ונשתרבבו שיניו לכאן ולכאן]
  34. ^ 'שרבבת' גרסינן; ומשיני רשעים נפיק להאי דרשה דליכתוב קרא 'ושן רשע' אלא י' דשיני וי"ם דרשעים - הרי ששים
  35. ^ בנין הבית שהוא באמצע של עולם, כדאמרינן בסדר יומא (דף נד,ב) אבן שתיה שממנה נשתת העולם
  36. ^ שמעה התינוקות אומרים כן
  37. ^ במלך, שהיתה שעתו מצלחת
  38. ^ אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך
  39. ^ שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל; אי נמי ירגיש שאני צריכה להחניף רשע זה ולזלזל בכבודי
  40. ^ שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו [נ"א: וכי גזרי גזירה ומית חד מינייהו - בטלי הגזירה]
  41. ^ וחוזר בדיבורו; אמרה: שמא אוכל לפתותו ולהורגו, ואם לא יהא מזומן - תעבור השעה ויחזור בו
  42. ^ על בלשצר וסיעתו נאמר בשובם מן המלחמה: שדריוש וכורש היו צרין על בבל ונצחן בלשצר אותו היום, והיו עייפים וחמים, וישבו לשתות ונשתכרו; ובאותו היום נהרג; ואף אסתר אמרה מתוך משתיהן של רשעים באה להם פורענות
  43. ^ יונתן תרגם על בניו של המן
  44. ^ דוגמא וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן ה' (תהלים עח סה) לנקום נקמתו
  45. ^ שהיו מלאכים מבהילים אותו כל הלילה ואמרו לו: כפוי טובה! שלם טובה למי שעשאה! לשון מורי;
  46. ^ ויש אומרים [נדדו עליונים] כדי שירבו בתחנונים לבקש על הדבר
  47. ^ כלומר מה זאת הבאה לפני עכשיו דבר חדש כזה
  48. ^ 'כתוב' משמע שהיה כתוב מחדש; 'כתב' משמע מעיקרא