ביאור:בבלי מגילה דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הַשֵּׁנִית ואיצטריך למיכתב בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: דאי מ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, הוה אמינא כי קושין [כמו שהקשינו לעיל: אדר הסמוך לשבט] - קא משמע לן הַשֵּׁנִית; ואי אשמועינן הַשֵּׁנִית - הוה אמינא 'בתחילה [לכתחילה - יקראו] בראשון ובשני' - קא משמע לן בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.

ורבי אליעזר ברבי יוסי, האי הַשֵּׁנִית מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדרב שמואל בר יהודה, דאמר רב שמואל בר יהודה: בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כולו [1].

אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים [2]: קבעוני לדורות [3]!

שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות [4]!

שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס [5].

רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא [6] - חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן [7].

שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות!

שלחו לה (משלי כב כ) הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ [שלשום] שָׁלִישִׁים [בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת]: שָׁלִישִׁים [8] ובמשנה תורה (דברים כה יז: זכור את אשר עשה לך עמלק) ובספר שמואל [9]</ref> ולא רבעים [10]!

עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה: (שמות יז יד) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה] כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר [וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם]: כְּתֹב זֹאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה [11], זִכָּרוֹן - מה שכתוב בנביאים, בַּסֵּפֶר - מה שכתוב במגילה.

כתנאי: כְּתֹב זֹאת - מה שכתוב כאן, זִכָּרוֹן - מה שכתוב במשנה תורה, בַּסֵּפֶר - מה שכתוב בנביאים, דברי רבי יהושע; רבי אלעזר המודעי אומר: כְּתֹב זֹאת - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זִכָּרוֹן - מה שכתוב בנביאים, בַּסֵּפֶר - מה שכתוב במגילה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: אסתר אינה מטמאה את הידים [12].

למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה? והאמר שמואל אסתר ברוח הקודש נאמרה!?

נאמרה לקרות ולא נאמרה ליכתוב.

מיתיבי [ידים פ"ג מ"ה, עם שנויים בשמות החכמים]: רבי מאיר אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, ומחלוקת בשיר השירים: רבי יוסי אומר: שיר השירים מטמא את הידים, ומחלוקת בקהלת; רבי שמעון אומר: קהלת - מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, אבל רות ושיר השירים ואסתר מטמאין את הידים!?

הוא דאמר כרבי יהושע [13].

תניא: 'רבי שמעון בן מנסיא אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, מפני שחכמתו של שלמה היא.

אמרו לו: וכי זו בלבד אמר? והלא כבר נאמר (מלכים א ה יב) וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף [14], ואומר: אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו [פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ] [15]'.

מאי ואומר?: וכי תימא מימר טובא אמר, דאי בעי איכתיב ודאי בעי לא איכתיב [16] - תא שמע אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו [17].

תניא 'רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ו ו) [וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרו] וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ [לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי] [18]!

רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ב טו) [וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים] וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ;

רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ב כב) וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי [וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי] [19];

רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר (אסתר ט י) [עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ] וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם [20].'

אמר שמואל: אי הואי התם, הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו: שנאמר (אסתר ט כז): קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ [הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה ]: קִיְּמוּ למעלה מה שקִבְּלוּ למטה.

אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל, דלית ליה פירכא:

דרבי אליעזר - סברא הוא: דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה, והאי כי קא מפיש טובא ואמר (אסתר ו ח: יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת) - אדעתיה דנפשיה קאמר [21];

דרבי עקיבא - דלמא כרבי אלעזר, דאמר: מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו [22];

והא דרבי מאיר - דלמא כרבי חייא בר אבא, דאמר [23]: בגתן ותרש - שני טרשיים היו;

והא דרבי יוסי בן דורמסקית - דלמא פריסתקי שדור [24];

דשמואל ודאי לית ליה פירכא.

אמר רבינא: היינו דאמרי אינשי: טבא חדא פלפלתא חריפתא - ממלי צני קרי.

רב יוסף אמר: מהכא: (אסתר ט כח) [וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר] וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים [וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם] [25].

רב נחמן בר יצחק אומר: מהכא: וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם.

ומתנות לאביונים:

תני רב יוסף: (אסתר ט כב) [כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה] וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ [וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים]: שתי מנות [26] לאיש אחד [27]; וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים - שתי מתנות לשני בני אדם [28].

רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא [29] וגרבא דחמרא.

שלח ליה:


עמוד ב

קיימת בנו רבינו וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ [30] וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא [31] ומלי כסא קמחא דאבשונא [32]; אמר ליה אביי: השתא אמר מרי: אי חקלאה מלכא ליהוי - דיקולא מצואריה לא נחית? [33]

הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא;

אמר אביי [34]: השתא אמר מר [35]: אנא שדרי ליה חוליא [36] ואיהו שדר לי חורפא!

אמר אביי: כי נפקי מבי מר [37] הוה שבענא [38]; כי מטאי להתם - קריבו לי שיתין צעי [39] דשיתין מיני קדירה, ואכלי בהו שיתין פלוגי ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה 'צלי קדר', ובעאי למיכס צעא אבתרה [40]!

אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: 'כפין עניא ולא ידע';

אי נמי: רווחא לבסימא שכיח [41].

אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי [42].

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי [43] בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי; איבסום [44]; קם רבה, שחטיה לרבי זירא; למחר בעי רחמי ואחייה!

לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי!

אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.

אמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה - לא יצא ידי חובתו.

מאי טעמא?

(אסתר ט כב) [כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם] יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה [וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים] כתיב.

רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר; נגה ולא אתו רבנן [45]; אמר ליה: מאי טעמא לא אתו רבנן? דלמא טרידי בסעודת פורים?

אמר ליה: ולא הוה אפשר למיכלה באורתא?

אמר ליה: לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא: 'סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו'?

אמר ליה: אמר רבא הכי?

אמר ליה: אִין! תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה.

משנה:

אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד [46].

גמרא:

הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין [47]; מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא [תוספתא מגילה פ"א ה"ז [ליברמן]]: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש; רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש.

מאי טעמא דתנא קמא?

אמר קרא (שמות יב טז) [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם]: הוּא ולא מכשיריו!

ורבי יהודה?

אמר קרא: לָכֶם: לכם לכל צורכיכם;

ואידך נמי הכתיב לָכֶם?

לָכֶם - ולא לעובדי כוכבים, לָכֶם - ולא לכלבים.

ואידך נמי הא כתיב הוּא!?

כתיב הוּא וכתיב לָכֶם: כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב [48], כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב [49].

משנה:

אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם [50] וזה זדונו בכרת.

גמרא:

הא לענין תשלומין זה וזה שוין; מני מתניתין? - רבי נחוניא בן הקנה היא, דתניא: 'רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין: מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין - אף יום הכפורים מתחייב בנפשו [51] ופטור מן התשלומין [52]'.

תנן התם [מכות פ"ג מ"טו]: כל חייבי כריתות שלקו [53] - נפטרו מידי כריתתן [54], שנאמר (דברים כה ג) [אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה] וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ : כיון שלקה - הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל.

אמר רבי יוחנן: חלוקין עליו חביריו על רבי חנניה בן גמליאל.

אמר רבא: אמרי בי רב: תנינא [55]: אין בין יום הכפורים לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת, ואם איתא [56] - אידי ואידי בידי אדם היא [57]!?

אמר רב נחמן: [58]הא מני? - רבי יצחק היא, דאמר [59]: מלקות בחייבי כריתות ליכא [60], דתניא: 'רבי יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו [61], ולמה יצאת כרת באחותו [62]? לדונה בכרת ולא במלקות [63].

רב אשי אמר: אפילו תימא רבנן [64]: זה [65] - עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בהיכרת [66].

הערות עריכה

  1. ^ וזהו הַשֵּׁנִית
  2. ^ בשנה שנייה, לקובעה עליהם חובה
  3. ^ ליום טוב ולקרייה להיות לי לשם
  4. ^ שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן
  5. ^ ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל
  6. ^ הא דאמרינן לקמן
  7. ^ שהוזכרה שם זוג זה של ארבע חכמים הללו - חלופי 'רבי יוחנן' ומכניסין 'רבי יונתן'
  8. ^ בשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק בספר ואלה שמות [שמות יז,ח: ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם
  9. ^ א טו,ב: פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל
  10. ^ וזהו שאמר שלמה: בדבר ששילשתו - אי אתה רשאי לרבעו
  11. ^ דכל מה שכתוב בתורה קורא כתב אחד
  12. ^ כשאר ספרים, דאמר ב'יציאות השבת' (שבת דף יד,א) שגזרו עליהן לטמא את הידים לתרומה, ומחלוקת בית שמאי ובית הלל היא
  13. ^ דאמר לעיל זֹאת - מה שכתוב בתורה, זִכָּרוֹן - מה שכתוב במשנה תורה, בַּסֵּפֶר - מה שכתוב בנביאים, אבל במגילה לא ניתנה ליכתב, אלא לגורסה על פה ולקרותה
  14. ^ וקהלת כבר נאמרה, וכיון דלא כתב את כולן, למדת שמה שכתב - רוח הקודש היה
  15. ^ מקרא הוא בספר משלי (משלי ל ו)
  16. ^ ולעולם מה שכתב משלות - בעלמא נינהו, ולא מפי הקב"ה
  17. ^ מדקאסר להוסיף עליהן - שמע מינה ברוח הקודש נאמרו
  18. ^ מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו? אלא רוח הקודש נגלה עליהם
  19. ^ מי גלה לו? - רוח הקדש שרה עליו!
  20. ^ היאך ידעו מה עשו הרחוקים?
  21. ^ שמע מינה זאת היתה בלבו
  22. ^ והיו אומרים בפיהם "זו - משלנו היא"
  23. ^ לקמן בפירקין
  24. ^ שלוחים שלחו להם למרדכי ואסתר שלא נגענו בביזה, שלא ירע למלך
  25. ^ 'לֹא יַעַבְרוּ'? מנא ידע את העתיד?
  26. ^ מיני מעדנים
  27. ^ דכתיב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ - שתי מנות לאדם אחד
  28. ^ די לכל אחד ואחד מתנה אחת, דהא אֶבְיוֹנִים - נמי תרתי משמע
  29. ^ שלישי לבטן
  30. ^ דהא תרי מנות איכא
  31. ^ שק מלא תמרים
  32. ^ שנתייבשו החטים בתנור בעודן כרמל, וקמח שלהן מתוק לעולם
  33. ^ הסל שהיה רגיל להוליך בעודנו בן כפר ומאכיל לבהמתו - לא יוריד עתה מראשו? כך אתה נעשית מלך וראש בפומבדיתא, ואינך שולח לו אלא דברים המצויין לכל?
  34. ^ לרבה
  35. ^ עכשיו יאמר מרי עליך
  36. ^ מתיקא
  37. ^ כשיצאתי מבית אדוני - רבה - לילך לבית אבא מרי בר מר
  38. ^ הייתי שבע
  39. ^ קערות של מיני מאכל
  40. ^ הייתי חפץ לכוס הקערה אחריו; כל אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס
  41. ^ ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים
  42. ^ זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חברו עמו
  43. ^ להשתכר ביין
  44. ^ נשתכרו
  45. ^ איחר היום ולא באו התלמידים לבית המדרש
  46. ^ להיות מותר לכתחלה ביום טוב מה שאסור בשבת, אבל לענין עונשין יש הרבה: שזה בסקילה ובכרת, וזה בלאו גרידא
  47. ^ אסורין ביום טוב כשבת
  48. ^ כגון סכין שנפגם מערב יום טוב
  49. ^ כגון סכין שנפגמה ביום טוב
  50. ^ יש בה מיתת בית דין
  51. ^ דאיסור כרת כמיתת בית דין דמי
  52. ^ אם הדליק גדישו של חבירו ביום הכפורים, שאין תשלומין אצל חיוב מיתה, שנאמר וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ (שמות כא כב) , הא אם יהיה אסון - לא יענש
  53. ^ שהתרו בהן עדים על לאו שעמו כרת ולקו בבית דין
  54. ^ שוב אין בית דין של מעלה נפרעין
  55. ^ דחלוקין
  56. ^ דנפטרו
  57. ^ אף ביום הכפורים יש מלקות על לאו שבו, ובית דין פוטרין אותו מכרת
  58. ^ לעולם אינן חלוקין עליו חביריו, והא דקתני דאין זדונו בידי אדם, ו
  59. ^ במסכת מכות
  60. ^ דאין מלקין בלאו הניתן לאזהרת כרת אפילו התרו בו למלקות, ויליף טעמיה מהאי קרא
  61. ^ כל חייבי כריתות של עריות היו בכלל וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם שכתוב בפרשת עריות (ויקרא יח כט)
  62. ^ דכתיב ב'קדושים תהיו' (ויקרא כ יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ...
  63. ^ אם התרו בהן, ואף על גב דנדה נמי נשנית באותה פרשה - לדבר שנתחדש בה נשנית: להעראה
  64. ^ דאמרי מלקות אצל כרת, ואפילו הכא ליכא למילף מינה שחלוקין על רבי חנניה, והכי קאמר מתניתין
  65. ^ שבת
  66. ^ ומיהו אם התרו בו ולקה - מיפטר