ביאור:בבלי מגילה דף יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס [לָתֶת לָנוּ מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם], אימתי? בזמן המן.

רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: (תהלים סו יב) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה: בָאֵשׁ - בימי נבוכדנצר הרשע ^[2], וּבַמַּיִם - בימי פרעה, וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה - בימי המן.

רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: (תהלים צח ג) זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ: אימתי רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ? - בימי מרדכי ואסתר ^[3].

ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: (משלי כח טו) אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל:

אֲרִי נֹהֵם - זה נבוכדנצר הרשע, דכתיב ביה (ירמיהו ד ז) עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ [וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב];

דֹב שׁוֹקֵק - זה אחשורוש דכתיב ביה (דניאל ז ה) וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב [וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שניה שִׁנַּהּ וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא], ותני רב יוסף: אלו פרסיים: שאוכלין ושותין כדוב, ומסורבלין בשר ^[4] כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב;

מֹשֵׁל רָשָׁע - זה המן;

עַל עַם דָּל - אלו ישראל שהם דלים מן המצות.

רבי אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: (קהלת י יח) בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת: בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ^[5], ואין 'מך' אלא עני, שנאמר (ויקרא כז ח) וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ [וְהֶעֱמִידוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֵן וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן], ואין 'מקרה' אלא הקב"ה, שנאמר (תהלים קד ג)

הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו [הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ].

רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: (תהלים קכד א-ב) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם - אדם ולא מלך ^[6].

רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא:

(משלי כט ב) בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם:

בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם - זה מרדכי ואסתר, דכתיב (אסתר ח טו) [וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן] וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה,

וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם - זה המן, דכתיב [הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת] וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה (אסתר ג טו).

רב מתנה אמר מהכא ^[7]: (דברים ד ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו [כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו].

רב אשי אמר מהכא: (דברים ד לד) אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים [לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ].

(אסתר א א) וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ [הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה]:

אמר רב: [וַיְהִי] ויי והי; הדא דכתיב (דברים כח סח) [וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ] וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה ^[8].

ושמואל אמר ^[9]: (ויקרא כו מד) [וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם] לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם [לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם]:

לֹא מְאַסְתִּים - בימי יוונים,

וְלֹא גְעַלְתִּים - בימי אספסיינוס,

לְכַלֹּתָם - בימי המן,

לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם - בימי <פרסיים> {רומיים}

כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם - בימי גוג ומגוג.

במתניתא תנא:

לֹא מְאַסְתִּים - בימי כשדים: שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה;

וְלֹא גְעַלְתִּים - בימי יוונים: שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כהן גדול;

לְכַלֹּתָם - בימי המן: שהעמדתי להם מרדכי ואסתר;

לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם - בימי <פרסיים> {רומיים}: שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות;

כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם - לעתיד לבוא: שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.

רבי לוי אמר מהכא: (במדבר לג נה) וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ [מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ] ^[10];

רבי חייא אמר מהכא: (במדבר לג נו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם ^[11].

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ - אמר רב: אחיו של ראש ^[12] ובן גילו של ראש ^[13]:

אחיו של ראש = אחיו של נבוכדנצר הרשע, שנקרא ראש, שנאמר (דניאל ב לח) [וּבְכָל דִּי דארין דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן] אנתה אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא;

בן גילו של ראש: הוא הרג הוא ביקש להרוג הוא החריב הוא ביקש להחריב ^[14], שנאמר (עזרא ד ו) וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם ^[15];

ושמואל אמר: שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה;

ורבי יוחנן אמר: כל שזוכרו אמר "אח ^[16] לראשו!"

ורבי חנינא אמר: שהכל נעשו רשין בימיו, שנאמר (אסתר י א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס [עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם].

הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ - הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו;

(בראשית לו מג) [אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם] הוּא עֵשָׂו [אֲבִי אֱדוֹם] - הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו;

(במדבר כו ט) [וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם] הוּא דָתָן וַאֲבִירָם [קרואי קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל ה’] - הן ברשען מתחילתן ועד סופן;

(דברי הימים ב כח כב) [וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּה’] הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז - הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו;

אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם ^[17] - הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו;

(שמות ו כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה [אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם] - הן בצדקן מתחילתן ועד סופן;

(שמואל א יז יד) וְדָוִד הוּא הַקָּטָן [וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל] - הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו: כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה, כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה.

הַמֹּלֵךְ -

אמר רב: שמלך מעצמו ^[18];

אמרי לה לשבח, ואמרי לה לגנאי:

אמרי לה לשבח: דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה

ואמרי לה לגנאי: דלא הוה חזי למלכותא, וממונא יתירא הוא דיהב וקם.

מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ -

רב ושמואל: חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי; כשם שמלך על הודו וכוש - כך מלך מסוף העולם ועד סופו;

כיוצא בדבר אתה אומר: ^[19] כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה [בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב]: רב ושמואל, חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם, וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי; כשם שמלך על תפסח ועל עזה - כך מלך על כל העולם כולו ^[20].

שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה –

אמר רב חסדא: בתחילה מלך על שבע, ולבסוף מלך על עשרים, ולבסוף מלך על מאה.

אלא מעתה (שמות ו כ) [וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה] וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה - מאי דרשת ביה?

שאני הכא דקרא יתירא הוא: מכדי כתיב מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה למה לי? - שמע מינה לדרשה.

תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה ^[21], ואלו הן: אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר:

אחאב - דכתיב (מלכים א יח י) חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ [וְאָמְרוּ אָיִן וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה] - ואי לא דהוה מליך עלייהו, היכי מצי משבע להו?

נבוכדנצר - דכתיב (ירמיהו כז ח) וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר [לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל] וְאֵת אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל [בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם ה' עַד תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדוֹ] ;

אחשורוש - הא דאמרן ^[22].

עמוד ב

סימן שסד"ך ^[23]:

ותו ליכא? והא איכא שלמה?

לא סליק מלכותיה ^[24].

הניחא למאן דאמר מלך והדיוט, אלא למאן דאמר מלך והדיוט ומלך מאי איכא למימר?

שלמה - מילתא אחריתי הוה ביה: שמלך על העליונים ועל התחתונים ^[25], שנאמר (דברי הימים א כט כג) וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' [לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל]!

והא הוה סנחריב, דכתיב: (ישעיהו לו כ) מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי [כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי]!

הא איכא ירושלים, דלא כְּבָשָׁהּ!

והא איכא דריוש, דכתיב: (דניאל ו כו) [בֵּאדַיִן] דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דארין דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא!

הא איכא שבע דלא מלך עלייהו, דכתיב (דניאל ו ב) שְׁפַר קֳדָם דָּרְיָוֶשׁ וַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין [דִּי לֶהֱוֹן בְּכָל מַלְכוּתָא].

והא איכא כורש, דכתיב (עזרא א ב) כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם [וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה]!

התם - אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה.

(אסתר א ב) בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ [אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה] ^[26] ו^[27]כתיב בתריה (אסתר א ג) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ [עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו]?

אמר רבא: מאי כְּשֶׁבֶת? - לאחר שנתיישבה דעתו ^[28].

אמר: בלשצר חשב וטעה, אנא חשיבנא ולא טעינא.

מאי היא ^[29]?

דכתיב (ירמיהו כט י) [כִּי כֹה אָמַר ה’] כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם [וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה] ^[30], וכתיב (דניאל ט ב) [בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא] לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה; חשוב ^[31] ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך, ותרתי דידיה ^[32] - הא שבעים! אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו!

ונבוכדנצר, מנלן דארבעין וחמש שנין מלך?

דאמר מר: 'גלו בשבע - גלו בשמונה, גלו בשמונה עשרה - גלו בתשע עשרה': גלו בשבע לכיבוש יהויקים = גלות יהויכין, שהיא שמונה לנבוכדנצר; גלו בשמונה עשרה לכיבוש יהויקים = גלות צדקיהו, שהיא תשע עשרה לנבוכדנצר ^[33], דאמר מר: שנה ראשונה כיבש נינוה ^[34], שניה כיבש יהויקים ^[35], וכתיב (ירמיהו נב לא) וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית הכליא [הַכְּלוּא] הכלא ^[36]; תמני ותלתין ושבע - הרי ארבעין וחמש דנבוכדנצר, ועשרין ותלת דאויל מרודך – גמרא, ותרתי דידיה ^[37] - הא שבעין; אמר ^[38]: השתא ודאי תו לא מיפרקי, אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו; היינו דקאמר ליה דניאל (דניאל ה כג) וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְתֵהּ הַיְתִיו קדמיך קָדָמָךְ [ואנתה וְאַנְתְּ ורברבניך וְרַבְרְבָנָךְ שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא דִּי לָא חָזַיִן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ] וכתיב (דניאל ה ל) בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כשדיא כַשְׂדָּאָה, וכתיב (דניאל ו א) וְדָרְיָוֶשׁ מדיא מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין – אמר ^[39]: איהו ^[40] מיטעא טעי, אנא חשיבנא ולא טעינא: מי כתיב 'למלכות בבל'? לבבל כתיב! מאי 'לבבל'? - לגלות בבל ^[41]; כמה בצירן ^[42]? – תמני ^[43]; חשיב ^[44] ועייל חילופייהו ^[45]: חדא דבלשצר ^[46], וחמש דדריוש ^[47] וכורש ^[48], ותרתי דידיה ^[49] - הא שִׁבעין; כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק – אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי, אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו! בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי.

והא שפיר חשיב!?

איהו נמי מיטעא טעי, דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים ^[50].

סוף סוף כמה בצירן? - חד סרי ^[51]; איהו כמה מלך? – ארביסר ^[52]; בארביסר דידיה איבעי ליה למיבני בית המקדש, אלמה כתיב ^[53] (עזרא ד כד) בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם [וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס]? ^[54]

אמר רבא: שנים מקוטעות הוו ^[55].

הערות

1. פסוק הוא בספר עזרא (עזרא ט ט)
2. שהטילנו לתוך הכבשן
3. שהדבר נגלה לכל האומות: שהלכו אגרות בכל העולם
4. מלובשין בבשר
5. כמי שלא היה יכול להושיע
6. זה המן
7. פתח פתחא
8. מה שכתב בתורה וְאֵין קֹנֶה - גזר המן שלא יהא אדם רשאי לקנות מהן לעבד
9. מהכא פתחא
10. אף אלו נענשו על שחמל שאול על עמלק
11. אף אלו כמעט כלו
12. כלומר: דומה לו
13. בן מזלו: שניהן דעת אחת היה להן
14. יסוד שיסד זרובבל בבית המקדש בימי כורש, לפני אחשורוש, כמו שאמור בספר עזרא (סימן ד)
15. שִׂטְנָה - שנמנה לשטן להם שלא יִבְנוּהוּ
16. אוי
17. פסוק הוא [בדברי הימים א א,כז]
18. שלא היה מזרע המלוכה
19. כתיב בשלמה (מלכים א ה ד):
20. והכי קאמר: כי הוא רודה בכל עבר הנהר כמו מתפסח ועד עזה
21. תחת כל כיפת הרקיע
22. מהודו ועד כוש
23. שלמה סנחריב דריוש כורש
24. לא השלים מלכותו, שהרי נִטְרַד, כדאמרינן במסכת גיטין פרק 'מי שאחזו' (דף סח,ב)
25. על השדים
26. כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ משמע בתחילת מלכותו
27. הדר
28. שמתחלה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו שבעים שנה לגלוּת בבל, ועכשיו נתיישבה
29. חושבניה דבלשצר וטעותיה
30. לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל כסבור הוא למלכות בבל מיום שנטלה בבל מלכות, וזה נבוכדנצר נטל מלכות מאסר חדון מלך אשור
31. חשב בלשצר
32. דאשכחן דבלשצר מלך תלת שנין, דכתיב בספר דניאל [ח,א]: בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת בֵּלְאשַׁצַּר הַמֶּלֶךְ חָזוֹן נִרְאָה אֵלַי אֲנִי דָנִיֵּאל אַחֲרֵי הַנִּרְאָה אֵלַי בַּתְּחִלָּה
33. גלו בשבע גלו בשמונה - חד גלות הוא, וקראי קא דריש: כתיב בגלות יהויכין בשנת שמונה למלכות נבוכדנצר בסוף ספר מלכים (מלכים ב כד יב: וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל) בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ], ובספר ירמיה בסופו: (ירמיהו נב כח: זֶה הָעָם) אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת שֶׁבַע [יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה] אלא שמונה למלכות נבוכדנצר ושבע לכיבוש יהויקים: שכבשו תחתיו בשנה שניה למלכותו ולא הגלהו, ויהי לו עבד שלש שנים; וי"ח וי"ט כתיב בגלות צדקיהו בסוף ספר ירמיה (ירמיהו נב כט: בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מִירוּשָׁלִַם נֶפֶשׁ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם (ירמיהו נב יב) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם): והיינו 'חורבות ירושלים' שהיא י"א שנה אחר גלות יהויכין, דכתיב ירמיהו נב,ה: וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ ויהי בעשתי עשרה שנה למלך צדקיהו וגו' ומאי י"ח וי"ט? י"ח לכיבוש יהויקים, וי"ט למלכות נבוכדנצר
34. שהיתה ראש מלכות אשור, שהיה מלך בנינוה
35. קראי קא דריש: בסדר עולם כתיב בראש ספר דניאל בשנת שלש למלכות יהויקים בא נבוכדנצר בירושלים ויתן ה' את יהויקים בידו (דניאל א א: בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר עָלֶיהָ [פסוק ב) וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה...]; אפשר לומר כן? והלא לא מלך אלא בשנת ארבע ליהויקים, שנאמר בספר ירמיה (ירמיהו כה א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה [עַל יִרְמְיָהוּ עַל כָּל עַם יְהוּדָה] בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים [בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה] הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; אלא מה תלמוד לומר (דניאל א א) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים? - בשנת שלשה למרדוֹ: לאחר שכיבשו - עבדו שלשה שנים ומרד בו, שנאמר (מלכים ב כד א): [בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל] וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ, ולמדך כאן שעמד במרדו שלש שנים - הרי ששה שנים לכיבושו, ובפעם הזאת נמסר בידו והרגו, ונתקיים בו קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר (ירמיהו כב יט), והמליך את יהויכין בנו תחתיו, ובא לו לבבל; (מדרש רבה מצורע פי"ט:) אמרו לו יועציו: האב מרד בך והמלכת בנו? מתלא אמרן: מכלבא בישא גוריא טבא לא נפיק; חזר עליו לתשובת השנה והגלהו, והמליך צדקיהו; וכן כתיב בספר מלכים בסופו; נמצאת גלות יהויכין בשנת שבע לכיבוש יהויקים, והרי הכתוב קורא אותה בשנת שמונה למלכות נבוכדנצר בספר מלכים בסופו! למדנו שבשנה שניה למלכותו כיבשו
36. למדנו שמלך אויל מרודך בשנת שלשים ושבע לגלות יהויכין, וכבר מלך נבוכדנצר שמונה שנים קודם גלות יהויכין
37. דבלשצר
38. בשנת שלישית למלכותו
39. אחשורוש
40. ודאי
41. תחילת גולה שהגלה את יכניה
42. משבעים, משנת שתים לבלשצר
43. אותן שמונה שנים שמלך נבוכדנצר לפני הגלותו את יכניה, שלא היה לו לבלשצר למנותן ומנאן
44. אחשורוש משנים לבלשצר עד שלש שלו
45. הנך תמני תחותייהו
46. דהרי משנת שתים שלמו שבעים שנה לפי מניינו, ושוב מנה שלישית
47. המדי
48. הפרסי, דכתיב (דניאל ו א) וְדָרְיָוֶשׁ מדיא מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא ואחריו מלך כורש הראשון שנתן רשות לבני הגולה לעלות, שנאמר כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה (עזרא א ב), וקסלקא דעתך השתא שמלכו בין שניהן חמש שנים - אף על גב דלא כתיב בקרא
49. כבר עברו לו שתי שנים
50. גלות צדקיהו, שנשרפה העיר, ובו בהדיא כתיב דלחרבות ירושלים בעי למימניא, דכתיב בספר דניאל (ט,ב) לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה
51. שכך עמד הבית אחר גלות יכניה
52. דכתיב (אסתר ג ז) בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל, ולשנה אחרת נעשה הנס - הרי י"ג: דמלכי אומות העולם מתשרי מנינן, ונתחדשה השנה בתשרי, וכתיב לשנה אחרת (אסתר ט כט) לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית - הרי י"ד
53. בימי כורש
54. שצוה כורש לבנות וחזר בו על ידי צרי יהודה ובנימין, כמו שכתוב בספר עזרא, עד שנת תרתין למלכות דריוש השני שמלך אחר אחשורוש, ונקרא שלשה שמות: דריוש, כורש, ארתחשסתא;
55. אותן שנים שמנינן למעלה - יש בהן שנבלעו מִשֶל אחרון בראשון, כגון לדריוש המדי וכורש שמנינן להן חמש שנים - לא תמצא אלא ארבע, דכתיב בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בספר דניאל [ט,א]; (דניאל י א) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל וגו' ותניא בסדר עולם: 'לא מצינו למדי שנה בכתובים אלא זו בלבד, ולכורש מצינו שלשה שנים בספר דניאל: בשנת שלש למלכות כורש וגו', ותניא נמי בסדר עולם: כורש מלך שלש שנים מקוטעות - הרי שמנית שנה יתרה! וגם דבשנות נבוכדנצר ואויל מרודך נבלעה שנה, וכנגדו נשתהה הבנין שתים שנים לדריוש