ביאור:בבלי מגילה דף כא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מה משפט ביום [1] - אף כאן ביום;
ולעריפת העגלה - אמרי דבי רבי ינאי: כפרה כתיב בה, כקדשים. (דברים כא ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם);
ולטהרת מצורע [2] - דכתיב (ויקרא יד ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ [וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן];
כל הלילה כשר לקצירת העומר - דאמר מר: קצירה וספירה בלילה [3], והבאה ביום;
ולהקטר חלבים ואברים - דכתיב (ויקרא ו ב) [צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה] עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר [וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ].
זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום:
זה הכלל לאתויי מאי?
לאתויי סידור בזיכין וסלוק בזיכין וכרבי יוסי, דתניא [4]: רבי יוסי אומר: סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית - אין בכך כלום [5]; ומה אני מקיים (שמות כה ל: וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים) לְפָנַי' תָּמִיד? - שלא יהא שולחן בלא לחם [6].
דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה:
לאתויי מאי?
לאתויי אכילת פסחים, ודלא כרבי אלעזר בן עזריה, דתניא: '(שמות יב ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה [צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ] - אמר רבי אלעזר בן עזריה: נאמר כאן בַּלַּיְלָה הַזֶּה ונאמר להלן (שמות יב יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה [וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה’]; מה להלן עד חצות - אף כאן עד חצות.'
הדרן עלך הקורא למפרע
מגילה פרק שלישי הקורא את המגילה עומד
משנה:
הקורא את המגילה - עומד ויושב [7];
קראה אחד, קראוה שנים – יצאו [8];
מקום שנהגו לברך – יברך, ושלא לברך - לא יברך [9];
בשני וחמישי בשבת במנחה קורין שלשה [10],
אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן [11],
ואין מפטירין בנביא [12];
הפותח והחותם בתורה [13] - מברך לפניה ולאחריה;
בראשי חדשים ובחולו של מועד - קורין ארבעה,
אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן [14],
ואין מפטירין בנביא;
הפותח והחותם בתורה - מברך לפניה ולאחריה.
זה הכלל: כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב - קורין ארבעה; ביום טוב – חמשה; ביום הכפורים – ששה; בשבת – שבעה, אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן;
ומפטירין בנביא;
הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.
גמרא:
תנא 'מה שאין כן בתורה [15]', מנהני מילי?
אמר רבי אבהו דאמר קרא: (דברים ה כז) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי [וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ];
ואמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאומרו: כביכול אף הקב"ה בעמידה [16]!
ואמר רבי אבהו: מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע [17]? - שנאמר וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי.
תנו רבנן: מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד; משמת רבן גמליאל - ירד חולי לעולם, והיו למדין תורה מיושב.
והיינו דתנן [סוטה פ"ט מ"טו]: משמת רבן גמליאל - בטל כבוד תורה.
כתוב אחד אומר: (דברים ט ט) [בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם] וָאֵשֵׁב בָּהָר [אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי], וכתוב אחד אומר (דברים י י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר [כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְדֹוָד אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא אָבָה יְדֹוָד הַשְׁחִיתֶךָ]?
אמר רב: עומד ולומד [18], יושב ושונה [19];
רבי חנינא אמר: לא עומד ולא יושב, אלא שוחה;
רבי יוחנן אמר: אין ישיבה אלא לשון עכבה, שנאמר (דברים א מו) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים [כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם];
רבא אמר: רכות [20] – מעומד, וקשות - מיושב.
קראה אחד קראוה שנים יצאו:
תנא: מה שאין כן בתורה.
תנו רבנן [תוספתא מגילה פ"ג הלכה כ [ליברמן]]: 'בתורה אחד קורא ואחד מתרגם, ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין [21];
ובנביא אחד קורא ושנים מתרגמין, ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין [22];
ובהלל ובמגילה - אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין.'
[23].
מאי טעמא?
כיון דחביבה - יהבי דעתייהו ושמעי.
מקום שנהגו לברך יברך:
אמר אביי: לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה - מצוה לברך, דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן;
מאי משמע דהאי 'עובר' לישנא דאקדומי הוא?
אמר רב נחמן בר יצחק: אמר קרא: (שמואל ב יח כג) [וִיהִי מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ] וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי [24].
אביי אמר מהכא: (בראשית לג ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם [וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו];
ואיבעית אימא מהכא: (מיכה ב יג) [עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ] וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם;
לפניה מאי מברך?
רב ששת מִקטרזיא [25] איקלע לקמיה דרב אשי, ובריך מנ"ח [26].
לאחריה מאי מברך?
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם <האל> הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם.
רבא אמר: האל המושיע
אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע.
בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין שלשה:
הני שלשה כנגד מי?
אמר רב אסי: כנגד תורה נביאים וכתובים.
רבא אמר: כנגד כהנים לוים וישראלים;
אלא הא דתני רב שימי: 'אין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת; וידבר [27] עולה מן המנין [28]' - הני עשרה כנגד מי?
אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת;
רב יוסף אמר: כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני;
<רבי לוי אמר: כנגד עשרה הילולין שאמר דוד בספר תהלים;>
ורבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.
הי נינהו?
ויאמר דבראשית.
הני תשעה הוו!
'בְּרֵאשִׁית [בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ]’ נמי מאמר הוא [29], דכתיב (תהלים לג ו) בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם [30].
אמר רבא: ראשון שקרא ארבעה משובח, שני שקרא ארבעה משובח, שלישי שקרא ארבעה משובח [31]:
ראשון שקרא ארבעה משובח – דתנן [שקלים פ"ג מ"ב]: בשלש קופות של שלש סאין שבהן תורמין את הלשכה [32] והיה כתוב עליהן א-ב-ג', [ותניא:] ’[אמר רבי יוסי:] לידע איזו מהן נתרמה ראשון להקריב ממנה ראשון, שמצוה בראשון;
אמצעי שקרא ארבעה משובח – דתניא: (במדבר ח ב) [דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת] אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ [שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת] [33] - מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה [34]', ואמר רבי יוחנן: מכאן שאמצעי משובח;
ואחרון שקרא ארבעה משובח - משום מעלין בקדש ולא מורידין.
רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר, וקרא [הקורא] ראשון ארבעה, ושבחיה רב פפא.
אין פוחתין מהן ואין מוסיפין [הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה]:
תנא: הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה; והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה - היינו טעמא דתקינו רבנן: גזירה משום הנכנסין [35] ומשום היוצאין [36].
בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה:
בעא מיניה עולא בר רב מרבא: פרשת ראש חודש - כיצד קורין אותה [37]?: (במדבר כח ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי [לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ] - דהויין תמניא פסוקי [וביום השבת הוא הפסוק התשיעי] - היכי נעביד? ניקרי תרי תלתא תלתא פסוקין? פשו להו תרי, ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין [38]!? ניקרי ארבעה ארבעה? פשו להו שבעה [עד סוף קריאת ראש חודש]: וביום השבת הויין תרי, ובראשי חדשיכם הויין חמשה - היכי נעביד?: ניקרי תרי מהא וחד מהנך?
הערות
עריכה- ^ דכתיב וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו (דברים כא טז) - אורעה כל הפרשה כולה להיות דין [במסכת סנהדרין בפרק 'אחד דיני ממונות' (לד,ב)]
- ^ בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת
- ^ ויליף לה במסכת מנחות מקראי
- ^ במסכת מנחות
- ^ אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית - אף זו היתה 'תָּמִיד',
- ^ שלא ילין שולחן בלא לחם, אבל לרבנן - טפחו של זה מסדר בצד טפחו של מסלק
- ^ אם רצה עומד, אם רצה יושב
- ^ ולא אמרינן: אין שני קולות נשמעין כאחד
- ^ אין צריך לברך
- ^ עזרא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי [בבבא קמא בפרק מרובה (פב,א)], והכא אשמעינן דשלשה הן: כהן ולוי וישראל
- ^ שלא יקשה לצבור, מפני שהן ימי מלאכה, ושבת במנחה סמוך לחשיכה הוא, שהרי כל היום היו רגילין לדרוש
- ^ משום האי טעמא גופיה
- ^ בגמרא מפרש
- ^ בראשי חדשים וחול המועד נמי איכא ביטול מלאכה, דמלאכת דבר האבד מותרת
- ^ שאין קורין בתורה בצבור מיושב
- ^ כביכול נאמר בהקדוש ברוך הוא כבאדם שיכול להאמר בו כן
- ^ אלא או שניהם על גבי המטה או שניהם על גבי קרקע
- ^ מפי הגבורה
- ^ שנית לבדו מה שלמד
- ^ דברים רכים ונוחים, שאדם מהיר לשמען
- ^ וכל שכן שאין שנים קורין, וטעמא משום דתרי קלי לא מישתמעי
- ^ שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש, והתרגום הוא לעז הבבליים; ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות, אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי
- ^ 'ועשרה מתרגמין' לא גרסינן שאין תרגום בכתובים
- ^ ויקדם את הכושי
- ^ מקום
- ^ על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו
- ^ ה' אל משה לאמר
- ^ אף על פי שאין ללמוד ממנו כלום
- ^ דמשתעי בשמים ובארץ
- ^ אף הן במאמר נבראו
- ^ ראשון מן שלשה שקרא ארבעה פסוקים משובח [והאחרים קראו שלשה שלשה כל אחד], וכן שני וכן שלישי: אם לא עשה הראשון ועשה השני, או אם לא קראו לא הראשון ולא השני ארבעה פסוקים וקרא אותן השלישי – משובח, ואם יש להן ריוח בפרשה וקראו כל אחד ארבעה פסוקים - כולן משובחין
- ^ נותנין משקלי שנה זו לתוכה לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה
- ^ למול פני נר שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה מצדד פני ששה הנרות
- ^ נר מערבי הוא נר אמצעי למאן דאמר נרות צפון ודרום מונחין - הוי אמצעי משוך קימעא כלפי מערב חוץ משאר נרות; [דלמאן דאמר 'מערב ומזרח מונחין' – לא, משום דהוי מערבי השני כלפי מזרח; הכי איתא במנחות]
- ^ שאם יכנס אדם לבית הכנסת אחר שבירך ראשון, ואם לא ישמע את האחרים מברכין יאמר: אין ברכה בתורה לפניה
- ^ ולא שמעו את החותם מברך לאחריה, והראשונים לא ברכו - יאמרו היוצאים: אין ברכה בתורה לאחריה
- ^ בארבעה בני אדם
- ^ לקמן מפרש טעמא; ואין מתחילין נמי לקמן אמרינן לה, ומפרש טעמא