פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מה משפט ביום [1] - אף כאן ביום;

ולעריפת העגלה - אמרי דבי רבי ינאי: כפרה כתיב בה, כקדשים. (דברים כא ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם);

ולטהרת מצורע [2] - דכתיב (ויקרא יד ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ [וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן];

כל הלילה כשר לקצירת העומר - דאמר מר: קצירה וספירה בלילה [3], והבאה ביום;

ולהקטר חלבים ואברים - דכתיב (ויקרא ו ב) [צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה] עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר [וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ].

זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום:

זה הכלל לאתויי מאי?

לאתויי סידור בזיכין וסלוק בזיכין וכרבי יוסי, דתניא [4]: רבי יוסי אומר: סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית - אין בכך כלום [5]; ומה אני מקיים (שמות כה ל: וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים) לְפָנַי' תָּמִיד? - שלא יהא שולחן בלא לחם [6].

דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה:

לאתויי מאי?

לאתויי אכילת פסחים, ודלא כרבי אלעזר בן עזריה, דתניא: '(שמות יב ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה [צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ] - אמר רבי אלעזר בן עזריה: נאמר כאן בַּלַּיְלָה הַזֶּה ונאמר להלן (שמות יב יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה [וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה’]; מה להלן עד חצות - אף כאן עד חצות.'

הדרן עלך הקורא למפרע



מגילה פרק שלישי הקורא את המגילה עומד

משנה:

הקורא את המגילה - עומד ויושב [7];

קראה אחד, קראוה שנים – יצאו [8];

מקום שנהגו לברך – יברך, ושלא לברך - לא יברך [9];

בשני וחמישי בשבת במנחה קורין שלשה [10],

אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן [11],

ואין מפטירין בנביא [12];

הפותח והחותם בתורה [13] - מברך לפניה ולאחריה;

בראשי חדשים ובחולו של מועד - קורין ארבעה,

אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן [14],

ואין מפטירין בנביא;

הפותח והחותם בתורה - מברך לפניה ולאחריה.

זה הכלל: כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב - קורין ארבעה; ביום טוב – חמשה; ביום הכפורים – ששה; בשבת – שבעה, אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן;

ומפטירין בנביא;

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.

גמרא:

תנא 'מה שאין כן בתורה [15]', מנהני מילי?

אמר רבי אבהו דאמר קרא: (דברים ה כז) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי [וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ];

ואמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאומרו: כביכול אף הקב"ה בעמידה [16]!

ואמר רבי אבהו: מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע [17]? - שנאמר וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי.

תנו רבנן: מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד; משמת רבן גמליאל - ירד חולי לעולם, והיו למדין תורה מיושב.

והיינו דתנן [סוטה פ"ט מ"טו]: משמת רבן גמליאל - בטל כבוד תורה.

כתוב אחד אומר: (דברים ט ט) [בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם] וָאֵשֵׁב בָּהָר [אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי], וכתוב אחד אומר (דברים י י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר [כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְדֹוָד אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא אָבָה יְדֹוָד הַשְׁחִיתֶךָ]?

אמר רב: עומד ולומד [18], יושב ושונה [19];

רבי חנינא אמר: לא עומד ולא יושב, אלא שוחה;

רבי יוחנן אמר: אין ישיבה אלא לשון עכבה, שנאמר (דברים א מו) וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים [כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם];

רבא אמר: רכות [20] – מעומד, וקשות - מיושב.

קראה אחד קראוה שנים יצאו:


עמוד ב

תנא: מה שאין כן בתורה.

תנו רבנן [תוספתא מגילה פ"ג הלכה כ [ליברמן]]: 'בתורה אחד קורא ואחד מתרגם, ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין [21];

ובנביא אחד קורא ושנים מתרגמין, ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין [22];

ובהלל ובמגילה - אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין.'

[23].

מאי טעמא?

כיון דחביבה - יהבי דעתייהו ושמעי.

מקום שנהגו לברך יברך:

אמר אביי: לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה - מצוה לברך, דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן;

מאי משמע דהאי 'עובר' לישנא דאקדומי הוא?

אמר רב נחמן בר יצחק: אמר קרא: (שמואל ב יח כג) [וִיהִי מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ] וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי [24].

אביי אמר מהכא: (בראשית לג ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם [וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו];

ואיבעית אימא מהכא: (מיכה ב יג) [עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ] וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם;

לפניה מאי מברך?

רב ששת מִקטרזיא [25] איקלע לקמיה דרב אשי, ובריך מנ"ח [26].

לאחריה מאי מברך?

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם <האל> הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם.

רבא אמר: האל המושיע

אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע.

בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין שלשה:

הני שלשה כנגד מי?

אמר רב אסי: כנגד תורה נביאים וכתובים.

רבא אמר: כנגד כהנים לוים וישראלים;

אלא הא דתני רב שימי: 'אין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת; וידבר [27] עולה מן המנין [28]' - הני עשרה כנגד מי?

אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת;

רב יוסף אמר: כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני;

<רבי לוי אמר: כנגד עשרה הילולין שאמר דוד בספר תהלים;>

ורבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.

הי נינהו?

ויאמר דבראשית.

הני תשעה הוו!

'בְּרֵאשִׁית [בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ]’ נמי מאמר הוא [29], דכתיב (תהלים לג ו) בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם [30].

אמר רבא: ראשון שקרא ארבעה משובח, שני שקרא ארבעה משובח, שלישי שקרא ארבעה משובח [31]:

ראשון שקרא ארבעה משובח – דתנן [שקלים פ"ג מ"ב]: בשלש קופות של שלש סאין שבהן תורמין את הלשכה [32] והיה כתוב עליהן א-ב-ג', [ותניא:] ’[אמר רבי יוסי:] לידע איזו מהן נתרמה ראשון להקריב ממנה ראשון, שמצוה בראשון;

אמצעי שקרא ארבעה משובח – דתניא: (במדבר ח ב) [דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת] אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ [שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת] [33] - מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה [34]', ואמר רבי יוחנן: מכאן שאמצעי משובח;

ואחרון שקרא ארבעה משובח - משום מעלין בקדש ולא מורידין.

רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר, וקרא [הקורא] ראשון ארבעה, ושבחיה רב פפא.

אין פוחתין מהן ואין מוסיפין [הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה]:

תנא: הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה; והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה - היינו טעמא דתקינו רבנן: גזירה משום הנכנסין [35] ומשום היוצאין [36].

בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה:

בעא מיניה עולא בר רב מרבא: פרשת ראש חודש - כיצד קורין אותה [37]?: (במדבר כח ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי [לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ] - דהויין תמניא פסוקי [וביום השבת הוא הפסוק התשיעי] - היכי נעביד? ניקרי תרי תלתא תלתא פסוקין? פשו להו תרי, ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין [38]!? ניקרי ארבעה ארבעה? פשו להו שבעה [עד סוף קריאת ראש חודש]: וביום השבת הויין תרי, ובראשי חדשיכם הויין חמשה - היכי נעביד?: ניקרי תרי מהא וחד מהנך?

הערותעריכה

  1. ^ דכתיב וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו (דברים כא טז) - אורעה כל הפרשה כולה להיות דין [במסכת סנהדרין בפרק 'אחד דיני ממונות' (לד,ב)]
  2. ^ בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת
  3. ^ ויליף לה במסכת מנחות מקראי
  4. ^ במסכת מנחות
  5. ^ אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית - אף זו היתה 'תָּמִיד',
  6. ^ שלא ילין שולחן בלא לחם, אבל לרבנן - טפחו של זה מסדר בצד טפחו של מסלק
  7. ^ אם רצה עומד, אם רצה יושב
  8. ^ ולא אמרינן: אין שני קולות נשמעין כאחד
  9. ^ אין צריך לברך
  10. ^ עזרא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי [בבבא קמא בפרק מרובה (פב,א)], והכא אשמעינן דשלשה הן: כהן ולוי וישראל
  11. ^ שלא יקשה לצבור, מפני שהן ימי מלאכה, ושבת במנחה סמוך לחשיכה הוא, שהרי כל היום היו רגילין לדרוש
  12. ^ משום האי טעמא גופיה
  13. ^ בגמרא מפרש
  14. ^ בראשי חדשים וחול המועד נמי איכא ביטול מלאכה, דמלאכת דבר האבד מותרת
  15. ^ שאין קורין בתורה בצבור מיושב
  16. ^ כביכול נאמר בהקדוש ברוך הוא כבאדם שיכול להאמר בו כן
  17. ^ אלא או שניהם על גבי המטה או שניהם על גבי קרקע
  18. ^ מפי הגבורה
  19. ^ שנית לבדו מה שלמד
  20. ^ דברים רכים ונוחים, שאדם מהיר לשמען
  21. ^ וכל שכן שאין שנים קורין, וטעמא משום דתרי קלי לא מישתמעי
  22. ^ שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש, והתרגום הוא לעז הבבליים; ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות, אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי
  23. ^ 'ועשרה מתרגמין' לא גרסינן שאין תרגום בכתובים
  24. ^ ויקדם את הכושי
  25. ^ מקום
  26. ^ על מקרא מגילה, ושעשה נסים, ושהחיינו
  27. ^ ה' אל משה לאמר
  28. ^ אף על פי שאין ללמוד ממנו כלום
  29. ^ דמשתעי בשמים ובארץ
  30. ^ אף הן במאמר נבראו
  31. ^ ראשון מן שלשה שקרא ארבעה פסוקים משובח [והאחרים קראו שלשה שלשה כל אחד], וכן שני וכן שלישי: אם לא עשה הראשון ועשה השני, או אם לא קראו לא הראשון ולא השני ארבעה פסוקים וקרא אותן השלישי – משובח, ואם יש להן ריוח בפרשה וקראו כל אחד ארבעה פסוקים - כולן משובחין
  32. ^ נותנין משקלי שנה זו לתוכה לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה
  33. ^ למול פני נר שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה מצדד פני ששה הנרות
  34. ^ נר מערבי הוא נר אמצעי למאן דאמר נרות צפון ודרום מונחין - הוי אמצעי משוך קימעא כלפי מערב חוץ משאר נרות; [דלמאן דאמר 'מערב ומזרח מונחין' – לא, משום דהוי מערבי השני כלפי מזרח; הכי איתא במנחות]
  35. ^ שאם יכנס אדם לבית הכנסת אחר שבירך ראשון, ואם לא ישמע את האחרים מברכין יאמר: אין ברכה בתורה לפניה
  36. ^ ולא שמעו את החותם מברך לאחריה, והראשונים לא ברכו - יאמרו היוצאים: אין ברכה בתורה לאחריה
  37. ^ בארבעה בני אדם
  38. ^ לקמן מפרש טעמא; ואין מתחילין נמי לקמן אמרינן לה, ומפרש טעמא