<< · מ"ג אסתר · ח · ב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמׇרְדֳּכָ֑י וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֖י עַל־בֵּ֥ית הָמָֽן׃

ואעבר מלכא ית עזקתיה דאעבר מהמן ויהב יתיה למרדכי ושויאת אסתר ית מרדכי על בייתיה דהמן.

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

השאלות:

אשר העביר מהמן מיותר,

ולמה מספר מה ששמה אסתר את מרדכי על בית המן :

ויסר, המשנה היה נושא טבעת המלך מעת שנתן המלך הטבעת להמן, ומספר כי תיכף נתן הטבעת למרדכי מבלי הפסק, ולא נתנה על ידו, רק מיד המן ליד מרדכי, ותשם אומר הנה שני דברים שבהם התהלל אותו רשע כבוד עשרו ואת אשר גדלו המלך, עתה כרגע הסבו למרדכי הצדיק יכין רשע וצדיק ילבש, נגד גדולתו ויסר את טבעתו אשר העביר מהמן, ונגד עשרו ותשם את מרדכי על בית המן :

ב.    [ עריכה ]
"ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים", וכי יש אבל גדול ויש אבל קטן, אלא בנוהג שבעולם כל האבלים אבלן מתמעט והולך עד לשבעת הימים, תקפו יום ראשון, וכל שהוא הולך הוא תשש, עד שהוא שנים עשר חדש, אבל זה דהמן כל מה שהוא הולך מתגבר, שכל יום שהוא הולך ויוצא היו אומרים כבר יצא יום אחד מחיינו.

דבר אחר, אבל דעלמא כשמת לו בן אומרין לו המנחמין יחיה בנך האחר הנשאר לך, ואם לא היה לו אחר, אומרים לו הארך ימים, אבל כאן הכל לקוחין למיתה, "להשמיד להרג ולאבד". 

ותשם אסתר את מרדכי על בית המן (שם ח, ב) דבר זה הוי ליה למכתב למעלה אצל ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר וגו' כי מפני שדבר זה נראה בזיון למלך שנתנה אסתר תכף ומיד למרדכי את המתנה שנתן לה המלך כאלו אסתר היה מבזה את המלך ולא רצתה במתנה שלו ולכך אמר כי נתנה המתנה למרדכי כאשר עשה המלך דבר זה שנתן למרדכי טבעתו ואמרה אסתר אם כ"כ חביב אל המלך מרדכי וטוב בעיני המלך לתת לו הטבעת שהעביר מהמן א"כ גם זה יהיה בעיניו לתת לו הבית של המן וכבר אמרנו כי לכך כתיב (שם) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן שיהיה דבר זה שבח להקב"ה ודבר זה עיקר המגילה הזאת כמו שנתבאר למעלה שמקוים בזה כי לטוב לפני האלקים זה מרדכי שנאמר (שם) ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, ולחוט' נתן לכנוס זה המן וכמו שנתבאר למעלה בפתיחה ולכך לא יקשה מה צריך לומר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, מאי נפקא מיניה בזה שנתנה אסתר את מרדכי על בית המן וכן מה שכתיב (שם) ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי, דמאי נפקא אם העבירו מהמן או היה טבעת המלך רק שכל ענין המגילה שבא לומר כי בא מרדכי תחת המן ואשר חשב המן על מרדכי לעשות נהפך עליו כי אחשורוש נתן להמן הטבעת של המן ובזה הטבעת היה המן כותב לאבד כל היהודים דכתיב (שם ג, יב) ונחתם בטבעת המלך, ונהפך הדבר הזה שהיה למרדכי בטבעת המלך, ונהפך הדבר הזה שהיה למרדכי בטבעת של המן ובו כתב וחתם בטבעת המלך על שונאיהם לאבד אותם וגם בזה היה המן הכנה למרדכי כי אם לא נתן המלך הטבעת אל המן לא נתן עתה הטבעת למרדכי אבל מפני שכבר נתן הטבעת להמן עתה שרצה להגדיל את מרדכי נתן הטבעת הזה אליו כי לא גרע מרדכי מהמן שנתן המלך אליו את טבעת כלל הדבר במגילה הזאת כי היה המן הכנה למרדכי שכל דבר שרצה המן לעשות נהפך עליו ודבר זה יסוד המגילה.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ח ב.