ביאור:בבלי מגילה דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואישתכח כוותי: חַמַּת זו טבריא, ולמה נקרא שמה 'חַמַּת'? על שום חמי טבריא; רַקַּת זו ציפורי, ולמה נקרא שמה 'רַקַּת'? - משום דמידלייא כרקתא דנהרא [1]; 'כִּנֶּרֶת' זו גינוסר, ולמה נקרא שמה 'כִּנֶּרֶת'? דמתיקי פירא כקלא דכינרי.

אמר רבא: מי איכא למאן דאמר רקת לאו טבריא היא? והא כי שכיב איניש הכא [2] – התם [3] ספדי ליה הכי: "גדול הוא בששך [4] - ושם לו ברקת [5]" , וכי מסקי ארונא [6] להתם [7] - ספדי ליה הכי [8]: "אוהבי שרידים [9] יושבי רקת, צאו וקבלו הרוגי עומק [10]"!

כי נח נפשיה דרבי זירא [11] - פתח עליה ההוא ספדנא: "ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי [12] גידלה שעשועיה [13]; אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה"!

אלא אמר רבא: חַמַּת זו חמי גרר, רַקַּת זו טבריא, כִּנֶּרֶת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה 'רַקַּת'? שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון.

רבי ירמיה אמר: 'רַקַּת' שמה, ולמה נקרא שמה 'טבריא'? - שיושבת בטבורה [14] של ארץ ישראל.

רבה אמר: 'רַקַּת' שמה, ולמה נקרא שמה 'טבריא'? - שטובה ראייתה.

אמר זעירא: 'קטרון' זו ציפורי, ולמה נקרא שמה 'ציפורי'? - שיושבת בראש ההר כצפור.

וקטרון - ציפורי היא? והא קטרון בחלקו של זבולון הואי,

דכתיב (שופטים א ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל [וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס] [15],

וזבולון - מתרעם על מדותיו הוה [16], שנאמר (שופטים ה יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת [וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה] מה טעם? - משום ד'וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה': אמר זבולון לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לאחיי נתת להם שדות וכרמים ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות!

אמר לו: כולן [17] צריכין לך על ידי חלזון [18], שנאמר (דברים לג יט) עַמִּים הַר יִקְרָאוּ [שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ] וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל [19]; תני רב יוסף: 'שְׂפוּנֵי' - זה חלזון [20]; 'טְמוּנֵי' זו טרית [21]; 'חוֹל' זו זכוכית לבנה [22];

אמר לפניו: רבונו של עולם! מי מודיעני [23]?

אמר לו שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק: סימן זה יהא לך: כל הנוטל ממך בלא דמים - אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום [24];

ואי סלקא דעתך קטרון זו ציפורי, אמאי 'מתרעם על מדותיו'? והא הויא ציפורי מילתא דעדיפא טובא? וכי תימא דלית בה 'זבת חלב ודבש' - והאמר ריש לקיש: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דציפורי [25] והויא ששה עשר מיל [26] על ששה עשר מיל! וכי תימא דלא נפישא דידיה כדאחוה - והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל [27] ו[28]הויא כמבי כובי עד אקרא [29] דתולבקני [30]: עשרין ותרתין פרסי אורכא, ופותיא שיתא פרסי!?

אפילו הכי שדות וכרמים עדיפא ליה [31]; דיקא נמי דכתיב וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה - שמע מינה.

אמר רבי אבהו: (צפניה ב ד) [כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ] וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר - זו קסרי; בת אדום שהיא יושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה [32] לישראל בימי יוונים, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום - היו קורין אותה 'אחידת [33] מגדל שיר'.

אמר רבי יוסי בר חנינא: מאי דכתיב [34]: (זכריה ט ז) וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ [וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי]? וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו - זה בית במיא שלהן; וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו - זה בית גליא שלהן [35]; וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום;

וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי [36] - אלו תראטריות וקרקסיות שבאדום, שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים [37].

אמר רבי יצחק: 'לשם' [38] - זו פמייס [39]; (צפניה ב ד) [כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה אַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ] וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר - זו קסרי בת אדום, שהיא היתה מטרופולין [40] של מלכים:

איכא דאמרי: דמרבי בה מלכי [41], ואיכא דאמרי: דמוקמי מינה מלכי;

קסרי וירושלים: אם יאמר לך אדם חָרבו שתיהן - אל תאמן; ישבו שתיהן - אל תאמן; חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי – תאמן, שנאמר (יחזקאל כו ב) [בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי] אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה [42]: אם מליאה זו - חרבה זו, אם מליאה זו - חרבה זו.

רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה כג) [וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי [גיים] גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ] וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ [וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר].

ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (ישעיהו כו י) יֻחַן רָשָׁע [43] בַּל לָמַד צֶדֶק [44] בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל [45] וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'? אמר יצחק לפני הקב"ה: רבונו של עולם! יוּחן עשו!

אמר לו: רשע הוא!

אמר [46] לו: בַּל לָמַד צֶדֶק!

אמר לו [47]: בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל [48]

אמר [49] לו: אם כן - וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'.

ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים קמ ט) אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה: אמר יעקב לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אל תתן לעשו הרשע תאות לבו זְמָמוֹ אַל תָּפֵק [50] - זו


עמוד ב

גרממיא של אדום [51], שאלמלי הן יוצאין - מחריבין כל העולם כולו!

ואמר רבי חמא בר חנינא: תלת מאה קטירי תגא איכא בגרממיא של אדום ותלת מאה ושיתין וחמשה מרזבני [52] איכא ברומי, ובכל יומא נפקי הני לאפי הני ומקטיל חד מינייהו, ומיטרדי לאוקמי מלכא [וכן הקב"ה גורם שזממו של הרשע מתבטל].

ואמר רבי יצחק: אם יאמר לך אדם "יגעתי ולא מצאתי" - אל תאמן; "לא יגעתי ומצאתי" - אל תאמן; "יגעתי ומצאתי" – תאמן; הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן - סייעתא הוא מן שמיא;

ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא [53] - סייעתא מן שמיא היא [54].

ואמר רבי יצחק: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו, שנאמר [55] [לְדָוִד] אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים [אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה], ולא עוד אלא שדרכיו מצליחין שנאמר (תהלים י ה) יָחִילוּ [דרכו] דְרָכָיו בְּכָל עֵת [מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם] [56], ולא עוד אלא שזוכה בדין, שנאמר: מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ [57], ולא עוד אלא שרואה בשונאיו, שנאמר כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם [58]!

איני! והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח ד) עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם, ותניא: 'רבי דוסתאי בר מתון אמר: מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, ואם לָחַשְׁךָ אדם לומר [59] [לְדָוִד] אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה - מי שלבו נוקפו [60] אומר כן! אלא: אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים [61] - להיות כמרעים, ואַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה - להיות כעושי עולה, ואומר (משלי כג יז) אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים [כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם] [62]'?

לא קשיא: הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא;

ואיבעית אימא: הא והא במילי דידיה, ולא קשיא: הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור, דאמר רב הונא: מאי דכתיב (חבקוק א יג) [טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל] לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ? - צדיק ממנו בולע, צדיק גמור אינו בולע;

ואי בעית אימא: שעה משחקת לו שאני.

אמר עולא: 'איטליא של יון' - זה כרך גדול של רומי [63], והויא תלת מאה פרסה על תלת מאה פרסה, ויש בה שס"ה שווקים [64] כמנין ימות החמה, וקטן שבכולם של מוכרי עופות, והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל, ומלך סועד בכל יום באחד מהן, והדר בה - אף על פי שאינו נולד בה - נוטל פרס [65] מבית המלך, והנולד בה אף על פי שאינו דר בה נוטל פרס מבית המלך, ושלשת אלפים בי בני יש בו, וחמש מאות חלונות מעלין עשן חוץ לחומה [66]; צדו אחד ים וצדו אחד הרים וגבעות, צדו אחד מחיצה של ברזל, וצדו אחד חולסית [67] ומצולה.

משנה:

קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני;

אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה [68] ומתנות לאביונים.

גמרא:

הא לענין סדר פרשיות [69] - זה וזה שוין [70]; מני מתניתין? לא תנא קמא ולא רבי אליעזר ברבי יוסי ולא רבן שמעון בן גמליאל, דתניא:

'קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה;

רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון;

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון;

ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה [71].'

רבי שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא!?

אמר רב פפא [72]: סדר פרשיות איכא בינייהו: דתנא קמא סבר לכתחילה בשני ואי עבוד בראשון עבוד, בר ממקרא מגילה: דאף על גב דקרו בראשון - קרו בשני,

ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר: אפילו מקרא מגילה לכתחילה בראשון,

ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אפילו סדר פרשיות אי קרו בראשון קרו בשני [73];

מני?:

אי תנא קמא - קשיא מתנות;

אי רבי אליעזר ברבי יוסי - קשיא נמי מקרא מגילה;

אי רבן שמעון בן גמליאל - קשיא סדר פרשיות!?

לעולם תנא קמא, ותנא מקרא מגילה, והוא הדין מתנות לאביונים, דהא בהא תליא;

ואי בעית אימא: לעולם רבן שמעון בן גמליאל היא, ומתניתין - חסורי מיחסרא והכי קתני: 'אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לי"ד שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות' הא לענין הספד ותענית - זה וזה שוין, ואילו סדר פרשיות לא מיירי.

אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי.

אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: (אסתר ט כז) [קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם] בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: רבי אליעזר ברבי יוסי סבר בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן.

בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי, מסתבר טעמא דאין מעבירין על המצות [74], אלא רבן שמעון בן גמליאל, מאי טעמא?

אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל - מסמך גאולה לגאולה [75] עדיף.

רבי אלעזר אמר: טעמא דרבן שמעון בן גמליאל מהכא: דכתיב (אסתר ט כט) [וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף] לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית [76];

ואיצטריך למיכתב

הערות עריכה

  1. ^ שפת הנהר גבוה מן הנהר - אף ציפורי יושבת בראש ההר
  2. ^ כשמת אדם גדול בבבל
  3. ^ בטבריא
  4. ^ בבל בחילוף א"ת ב"ש
  5. ^ יצא לו שם בטבריא
  6. ^ של מת מבבל
  7. ^ לקוברו בטבריא
  8. ^ הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת
  9. ^ אוהבי ישראל
  10. ^ מתי בבל העמוקה
  11. ^ רבי זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא
  12. ^ ארץ ישראל
  13. ^ של שנער
  14. ^ באמצעיתה
  15. ^ לא הוריש את יושבי קטרון שבאה לחלקו ועבר על מה שאמר הקב"ה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה (דברים כ טז) והניחן לגור שם ביניהם ולהעלות להם מס
  16. ^ על מזלו שנמדד לו מן השמים מדה שאינו חפץ בה
  17. ^ כל אחיך יהו
  18. ^ חלזון עולה מן הים להרים, וצובעין בדמו תכלת, ונמכר בדמים יקרים
  19. ^ מכל השבטים יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני חול
  20. ^ שהוא דבר חשוב: 'ספון' = חשוב בלשון ברייתא
  21. ^ דג שקורין טונינ"א
  22. ^ היוצא מן החול, כדאמר ב'יציאות השבת' (שבת טו ב); וחול של זבולון חשוב משאר חולות, וראוי לזכוכית לבנה
  23. ^ על זאת, לתת לי דמים
  24. ^ כל המוצא חלזון ונוטלו בלא דמים אינו מצליח; כאשר אסור גזל בעולה (ישעיהו סא ח: כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה...) - כך לא יגזלו ממך כלום: שאם יטול שוה פרוטה בלא דמים - תתקלקל הצביעה, והחול ולא יועיל כלום
  25. ^ העזים אוכלין תאנים והדבש נוטף מהן, והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל
  26. ^ ארבע פרסאות
  27. ^ בכל מקום שהוא שם
  28. ^ אם באת לצרפו יחד
  29. ^ מקום מעבר הנהר, ובלע"ז - פורט"ו
  30. ^ שם מקום
  31. ^ חביבי ליה
  32. ^ לרעה
  33. ^ כבושת
  34. ^ גבי צור כתיב, שהוא ראש לאדום
  35. ^ 'גלייא' 'במיא' - ראשי עבודה זרה הם לאדום
  36. ^ היא ירושלים
  37. ^ והיה אדום לאלופי יהודה, ועקרון תהיה בית תלמוד בירושלים
  38. ^ עיר שכיבשו בני דן
  39. ^ שמשם ירדן יוצא, כדאמר מר: ירדן יוצא ממערת פמייס (בכורות נה א)
  40. ^ לשון יון: אִימָא של מלכות; מטר"א = אֵם; 'פולין' - לשון שררה, כדאמר מר: עד שבאו דיופלי מהעיר - שני שרים (תענית יח ב)
  41. ^ שמגדלין שם בני מלכים
  42. ^ עכשיו אתמלא מחורבתה
  43. ^ זה עשו
  44. ^ כלומר: אין אדם יכול ללמד עליו צדק
  45. ^ את ירושלים יחריב
  46. ^ יצחק
  47. ^ הקב"ה
  48. ^ כלומר: עתיד להחריב את ארץ ישראל
  49. ^ יצחק
  50. ^ אל תוציאנו מנחיריו זמם: כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה, ונמשכת בו, ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אם בו
  51. ^ 'גרממיא' שם מלכות והיא מאדום
  52. ^ דוכסים
  53. ^ שלא תשתכח ממנו
  54. ^ ויש יגע ואינו מוצא
  55. ^ תהלים פרק לז,א
  56. ^ יחילו = יצליחו, ודומה לו עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ (איוב כ כא)
  57. ^ מסולקין הם ממנו
  58. ^ בנפיחה בעלמא הן נופלים
  59. ^ תהלים פרק לז,א
  60. ^ הירא מן העבירות שבידו
  61. ^ 'אל תתחר' אינו לשון גירוי, אלא שלא תאחוז במעשיו כמו וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים (ירמיהו יב ה), כלומר: שאינו רץ כמותו
  62. ^ על כרחך אין קנאה זו לשון גירוי מלחמה אלא אחיזת מעשיו, מדכתיב בסיפא כי אם ביראת ה' כל היום
  63. ^ כרך גדול שגדל בשביל עון מנשה: שבשעה שהכניס צלם בהיכל - ירד גבריאל ונעץ קנה בים וגדל עליו חלקה גדולה, ונבנה לשם 'איטליא של יון' מֵאִיֵּי אֱלִישָׁה (יחזקאל כז ז) מתרגמינן 'מנגוות איטליא'
  64. ^ חוצות
  65. ^ מזון
  66. ^ שהן גבוהים מן החומה ואין מעשנין את החומה, וזהו חשיבות
  67. ^ מקום אבנים דקות
  68. ^ כלומר: שאם עשאו בראשון - לא יצא
  69. ^ פרשת שקלים וזכור ופרה והחודש דתנן במתניתין דבני העיר דנוהגין באדר
  70. ^ שאם קראם בראשון אין צריך לחזור ולקרות בשני
  71. ^ ביום ארבעה עשר וחמשה עשר שבשניהן
  72. ^ 'ואמר רב פפא' גרסינן
  73. ^ דהא 'כל מצות' קאמר
  74. ^ משבא לידי אקדים לעשות, דהכי תניא במכילתא 'ושמרתם את המצות - אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה'
  75. ^ פורים לפסח
  76. ^ בחודש השני