ביאור:בבלי מגילה דף יג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דלא קטליה דוד לשמעי, דאתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן;
ומה שילם לי ימיני - דלא קטליה שאול לאגג, דאתיליד מיניה המן, דמצער לישראל!
רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימן קאתי, ואמאי קרי ליה 'יהודי'? - על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בעבודה זרה נקרא 'יהודי', כדכתיב: (דניאל ג יב) אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן [דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ עליך עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם לאלהיך לֵאלָהָךְ לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין] [1].
[2] רבי שמעון בן פזי, כי הוה פתח בדברי הימים – אמר [3] הכי:
כל דבריך [4] אחד הם [5], ואנו יודעין לדורשן [6]:
(דברי הימים א ד יח) וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד; אמאי קרי לה 'יהודיה' [7]? על שום שכפרה בעבודה זרה, דכתיב (שמות ב ה) וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר [וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ], ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה [8].
יָלְדָה? והא רבויי רביתיה [מרים ילדה והיניקה, ובתיה רק גידלה אותו אחרכך]!?
לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
יֶרֶד - זה משה, ולמה נקרא שמו ירד?
שירד להם לישראל מן בימיו;
גְדוֹר - שגדר פרצותיהן של ישראל;
חֶבֶר - שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים;
שׂוֹכוֹ - שנעשה להם לישראל כסוכה;
יְקוּתִיאֵל - שקוו ישראל לאל בימיו;
זָנוֹחַ - שהזניח עונותיהן של ישראל;
אֲבִי אֲבִי אֲבִי - אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאות.
וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד - וכי מָרֶד שמו? והלא כָּלֵב שמו [9]!?
אמר הקדוש ברוך הוא: יבא כלב שמרד בעצת מרגלים - וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה [10].
(אסתר ב ו) אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם [עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל] - אמר רבא: שגלה מעצמו [11].
(אסתר ב ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר [בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת]; קרי לה הֲדַסָּה וקרי לה אֶסְתֵּר?
תניא: 'רבי מאיר אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה? - על שם הצדיקים שנקראו הדסים! וכן הוא אומר (זכריה א ח) [רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם] וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים [אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים] [12];
רבי יהודה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר? - על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר (אסתר ב כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ [כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ];
רבי נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר? - שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר [13]!
בן עזאי אומר: אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית כהדסה;
רבי יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרוקת היתה [14], וחוט של חסד משוך עליה [15].'
כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם - וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ למה לי?
אמר רב אחא: [16] עיברתה - מת אביה [17]; ילדתה - מתה אמה [18].
וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת - תנא משום רבי מאיר: 'אל תקרי לְבַת אלא 'לבית’’, וכן הוא אומר [19]: (שמואל ב יב ג) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה [20] אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת; משום דבחיקו תשכב הוות ליה כבת? אלא כבית; הכי נמי לבית.
(אסתר ב ט) [וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ] וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת [הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים]; אמר רבא: שהיתה מונה בהן ימי שבת [21]!
וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ [לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים]; אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי; ושמואל אמר: שהאכילה קדלי דחזירי [22][23];
ורבי יוחנן אמר: זרעונים, וכן הוא אומר [24]: (דניאל א טז) וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת פַּתְבָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים [25].
(אסתר ב יב) [וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן] שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר [וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים]; מאי בְּשֶׁמֶן הַמֹּר? רבי חייא בר אבא אמר: סטכת;
רב הונא אמר: שמן זית שלא הביא שליש.
תניא: רבי יהודה אומר: אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש' [26]; ולמה סכין אותו? שמשיר את השיער ומעדן [27] את הבשר.
(אסתר ב יד) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה [אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם] - אמר רבי יוחנן: מגנותו של אותו רשע [28] למדנו שבחו: שלא היה משמש מטתו ביום.
(אסתר ב טו) [וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים] וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן [בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ]; אמר רבי אליעזר: מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו.
(אסתר ב טז) וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת [בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ] - ירח שנהנה גוף מן הגוף [29];
(אסתר ב יז) וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת [וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי] - אמר רב: ביקש לטעום טעם בתולה – טעם; טעם בעולה – טעם [30].
(אסתר ב יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל [לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ] [31]: עבד משתיא [32] - ולא גליא ליה; דלי כרגא [33] - ולא גליא ליה; שדר פרדישני [34] - ולא גליא ליה.
(אסתר ב יט) וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית [וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ] - אזיל שקל עצה ממרדכי; אמר: אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה - ואפילו הכי לא גליא ליה, דכתיב (אסתר ב כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ [וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ]; אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב
(איוב לו ז) לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו [וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ]? - [35] בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול [36], ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר [37].
ומאי צניעות היתה בה ברחל?
דכתיב (בראשית כט יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא [וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ]; וכי אחי אביה הוא? והלא בן אחות אביה הוא!?
אלא אמר לה: מינסבא לי!
אמרה ליה: אִין!, מיהו אבא רמאה הוא, ולא יכלת ליה.
אמר לה: אחיו אנא ברמאות!
אמרה ליה: ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא?
אמר לה: אִין! (שמואל ב כב כז) עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל;
אמר לה: ומאי רמיותא?
אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה!
מסר לה סימנים; כי מטא ליליא – אמרה: השתא מיכספא אחתאי! - מסרתינהו ניהלה [38], והיינו דכתיב (בראשית כט כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה [וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי] - מכלל דעד השתא לאו לאה היא? - אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא; לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול.
ומה צניעות היתה בשאול?
דכתיב (שמואל א י טז) [וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת] וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל - זכה ויצאת ממנו אסתר;
ואמר רבי אלעזר: כשהקב"ה פוסק גדולה לאדם - פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות, שנאמר (איוב לו ז) [לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא] וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ [39], ואם הגיס דעתו - הקב"ה משפילו, שנאמר (איוב לו ח) וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי [40].
(אסתר ב כ) [אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי] וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה [כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ] - אמר רבי ירמיה: שהיתה מראה דם נדה לחכמים
כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ - אמר רבה בר לימא [משמיה דרב]: שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת [41] ויושבת בחיקו של מרדכי.
(אסתר ב כא) בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ [שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ] - אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הקציף הקב"ה אדון על עבדיו (בראשית מ ב: וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים) לעשות רצון צדיק,
ומנו? – יוסף, שנאמר (בראשית מא יב) וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי [עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר];
עבדים על אדוניהן (תהלים קכג ב: הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם) לעשות נס לצדיק,
ומנו? – מרדכי, דכתיב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי [וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי].
אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש - שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי [42], ואומרים: "מיום שבאת זו - לא ראינו שינה בעינינו [43]! בא ונטיל ארס בספל כדי שימות", והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון.
אמר לו: והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה [44]?
אמר לו: אני אשמור משמרתי ומשמרתך!
והיינו דכתיב (אסתר ב כג) וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא [וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ]: שלא נמצאו במשמרתן.
[45] (אסתר ג א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה [גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ]; מאי אַחַר [46]?
אמר רבא: אחר שברא הקב"ה רפואה למכה, דאמר ריש לקיש: אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה [47], שנאמר (הושע ז א) כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם [וְרָעוֹת שֹׁמְרוֹן כִּי פָעֲלוּ שָׁקֶר וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ] [48], אבל אומות העולם אינו כן: מכה אותן ואחר כך בורא להם רפואה, שנאמר (ישעיהו יט כב) וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא [וְשָׁבוּ עַד ה' וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם].
(אסתר ג ו) וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ [כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי]; אמר רבא: בתחילה במרדכי לבדו, ולבסוף בעם מרדכי, ומנו? – רבנן, ולבסוף - בכל היהודים.
(אסתר ג ז) [בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ] הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל [לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר] [49];
תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר - שמח שמחה גדולה, אמר: "נפל לי פור בירח שמת בו משה" [50] - ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד [51]!
(אסתר ג ח: וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם)
ישְׁנו עַם אֶחָד - אמר רבא: ליכא דידע לישנא בישא כהמן; אמר ליה: תא ניכלינהו!
אמר ליה: מסתפינא מאלהיו, דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי!
אמר ליה: יָשְׁנוּ מן המצות;
אמר ליה: אית בהו רבנן [52];
אמר ליה: עַם אֶחָד הן; שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך [53]? - מפוזרין הם [מְפֻזָּר וּמְפֹרָד] בֵּין הָעַמִּים; שמא תאמר אית הנאה מינייהו? - וּמְפֹרָד, כפרידה זו שאינה עושה פירות; ושמא תאמר איכא מדינתא [54] מינייהו? - תלמוד לומר בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ;
וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם - דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן [55] ולא מנסבי לן!
וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים [56] - דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י [57];
וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם [58] - דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות: ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן זורקו ושותהו, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן - חובטו בקרקע ואינו שותהו.
(אסתר ג ט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ; אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן [שקלים פ"א מ"א]: 'באחד באדר משמיעין על השקלים [59] ועל הכלאים [60]'.
(אסתר ג יא) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ
אמר רבי אבא:
הערות
עריכה- ^ וסיפיה דקרא לֵאלָהָךְ לָא פָלְחִין
- ^ משום דאמרינן לעיל 'כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי' נקט לה הכא:
- ^ כנגד הספר היה אומר
- ^ דברי הימים
- ^ הרבה שמות אתה מזכיר: פלוני ופלוני - וכולן אדם אחד הן
- ^ ואף על פי שסתמת אותן - אנו נותנין את לִבֵּינו עד שאנו יודעין לדורשן
- ^ והלא 'בִּתִיָה' שמה, דהא כתיב בסופיה וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה
- ^ לטבול לגירות
- ^ שבכָלֵב משתעי קרא
- ^ ולכך נשתנה שמה בליקוחין הללו
- ^ מדלא כתיב 'אשר היה מן הגולה אשר הגלתה', וכתיב אֲשֶׁר הָגְלָה עִם הַגֹּלָה - משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו על כרחן, והוא גלה מעצמו, כמו שעשה ירמיה: שגלה מעצמו עד שאמר לו הקב"ה לחזור
- ^ בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה - בין הצדיקים שגלו לבבל; ובשכינה משתעי קרא
- ^ ירח יפה כלבנה
- ^ כהדסה זו
- ^ מאת הקב"ה, לכך נראית יפה לאומות ולאחשורוש
- ^ אלא ללמדנו שאפילו יום אחד לא היה לה אב ואם:
- ^ בשעה שנתעברה אמה מת אביה, נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה להקרות אב
- ^ ולא נראית לקרות אם
- ^ באוריה משתעי קרא
- ^ בת שבע
- ^ שהיתה משרתת לה אחת באחד בשבת ואחת בשני בשבת ואחת בשלישי בשבת, וכן כולן; וכשהגיע יום שפחה של שבת - יודעת שהיום שבת
- ^ בקונ"וש שמינית, ומתוך אונסה לא נענשה
- ^ בנותיו של שמואל נשבו, ומן הסתם לא האכילום אוכל יהודי
- ^ שהזרעונים טובים לצדיקים להבדילן ממאכל טמא
- ^ וכתיב בההוא ענינא (דניאל א טו) וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ
- ^ גבי מנחות תנן: אין מביאין אנפקינון ואם הביא פסול , ועלה קאי רבי יהודה ואמר מהו אנפקינון
- ^ מצהיב
- ^ גנותו הוא זה שהוא בועל נשים ומשלחן
- ^ מפני הצינה; והעיד לך הכתוב שהיו מתכונין מן השמים לחבבה על בעלה
- ^ לכך נאמר מִכָּל הַנָּשִׁים ו-מִכָּל הַבְּתוּלֹת
- ^ חוֹזר לכמה ענינים לפייסה שתגלה לו מולדתה ולא הועיל; וסמוך לה להאי קרא (אסתר ב יט) וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וגו' (אסתר ב כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ וגו'
- ^ סעודה לכבודה מה שלא עשה בשאר נשים
- ^ אמר בשביל אסתר אני מניח לכם מכסי גולגולתכם היינו וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה
- ^ דורונות לשרים בשמה והיינו דכתיב (אסתר ב יח) וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ
- ^ נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם להם אף לימים רבים מדה במדה:
- ^ שהיה צנוע
- ^ בתרגום של מגילה מייחס מרדכי ועושהו עשירי לשאול ומשאול עד בנימין; וכתיב הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ (אסתר ב ז) ואין לו ראיה אחרת בכתובים שיצאה משאול
- ^ מסרתן ללאה, והוא צניעות: שלא יתפרסם הדבר שמסר לה סימנין
- ^ והיינו גדולה לדורות
- ^ הכי סמכי קראי: וַיֹּשִׁיבֵם לָנֶצַח וַיִּגְבָּהוּ, וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים על ידי שמגביהין עצמן - באין לידי עניות ויסורים
- ^ מחמת נקיות שלא תהא מאוסה לצדיק משכיבתו של אחשורוש
- ^ שם מקום
- ^ מתוך שהיתה חביבה עליו היה מרבה בתשמיש וצמא לשתות
- ^ אתה ממונה על עבודה אחת ואני ממונה על עבודה אחרת
- ^ בתר בגתן ותרש כתיב:
- ^ מה העיד עליו הכתוב שלא גידלו עד שבא מעשה הזה
- ^ אחר שברא הקדוש ב"ה רפואה למכה העתידה לבא לאחר זמן
- ^ כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל ואחר כך וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם על ידי מכה שאני מביא עליהן
- ^ הִפִּיל פּוּר; ומהו 'פור'? - הוּא הַגּוֹרָל... מִיּוֹם לְיוֹם: באיזו יום יפול הגורל, וכן וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ; והגורל של כולן הטיל ביום אחד, ונפל לו הגורל על אחד
- ^ שנאמר וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן (יהושע ד יט); צא מהם למפרע שלשים יום באבלו של משה, ושלשה ימים שהכינו להם צידה, שנאמר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (יהושע א יא) - הרי בשבעה באדר מת משה
- ^ דכתיב בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם (דברים לא ב): היום מלאו ימי ושנותי; כדאי הלידה שתכפר על המיתה
- ^ מתשובתו של המן אנו למדין שכך היה אחשורוש משיבו
- ^ שמלכות אחת מליאה מהם
- ^ מדינה קטנה
- ^ נשים
- ^ אונגריות ומסים וגולגליות וארנונות אינן נותנין
- ^ שבת היום, פסח היום, ואנו אסורים במלאכה
- ^ אין נאה ואין חשש להניחן
- ^ בית דין מכריזין שיביאו שקלים למקדש
- ^ שגדלו הזרעים קצת, וניצן ניכר, ועוקרין אותן משדותיהן בהכרזת בית דין