ביאור:בבלי מגילה דף כג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ורבא דמצלי אצלויי [1].
ביום טוב חמשה, ביום הכפורים ששה [בשבת – שבעה, אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן; ומפטירין בנביא]:
מתניתין מני? - לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא, דתניא: ביום טוב חמשה, וביום הכפורים ששה, ובשבת שבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: ביום טוב חמשה, וביום הכפורים שבעה, ובשבת ששה - אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן, מני? אי רבי ישמעאל קשיא תוספת [במשנתנו: בשבת – שבעה, אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן], אי רבי עקיבא קשיא ששה ושבעה!?
אמר רבא: תנא דבי רבי ישמעאל היא, דתנא דבי רבי ישמעאל: ביום טוב חמשה, ביום הכפורים ששה, בשבת שבעה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן - דברי רבי ישמעאל.
קשיא דרבי ישמעאל אדרבי ישמעאל?
תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל.
מאן תנא להא דתניא: 'ביום טוב מאחרין לבוא [2] וממהרין לצאת [3]; ביום הכפורים ממהרין לבוא ומאחרין לצאת; ובשבת ממהרין לבוא [4] וממהרין לצאת [5]' - לימא רבי עקיבא, דאית ליה גברא יתירא?
אפילו תימא רבי ישמעאל, דנפיש סידורא דיומא.
הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי?
פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעמיה, ומנו? - רבי שמעון בן פזי, ואמרי לה רבי שמעון בן פזי וחד דעמיה, ומנו? - רבי יצחק בר נחמני, ואמרי לה רבי שמואל בר נחמני:
חד אמר כנגד ברכת כהנים [6], וחד אמר כנגד שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך [7].
תני רב יוסף: שלשה חמשה ושבעה: שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך.
אמר ליה אביי: עד האידנא מאי טעמא לא פריש לן מר?
אמר ליה: לא הוה ידענא דצריכתו ליה, ומי בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו?
אמר ליה יעקב מינאה לרב יהודה: הני ששה דיום הכפורים כנגד מי?
אמר ליה: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו, שנאמר (נחמיה ח ד) וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם
הני שבעה הוו!?
היינו זְכַרְיָה היינו מְשֻׁלָּם, ואמאי קְרָאוֹ מְשֻׁלָּם? - דמישלם בעובדיה [8].
תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן, ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור.
איבעיא להו: מפטיר, מהו שיעלה למנין שבעה?
רב הונא ורב ירמיה בר אבא: חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה; מאן דאמר עולה - דהא קרי! ומאן דאמר אינו עולה – כדעולא, דאמר עולא: 'מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה? - מפני כבוד תורה [9]', וכיון דמשום כבוד תורה הוא [10] - למנינא לא סליק.
מיתיבי: 'המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין כנגד שבעה שקראו בתורה [11]', ואם איתא [12] - עשרים וארבעה הויין [13]!?
כיון דמשום כבוד תורה הוא -
כנגדו נמי לא בעי [14].
מתקיף לה רבא: והרי (ירמיהו ז כא) [כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ [עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר] - דלא הויין עשרין וחד, וקרינן?
שאני התם דסליק עניינא.
והיכא דלא סליק עניינא לא? והאמר רב שמואל בר אבא: זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן, וכי הוה קרינן עשרה פסוקי - אמר לן: "אפסיקו"!
מקום שיש תורגמן שאני, דתני רב תחליפא בר שמואל: לא שנו אלא במקום שאין תורגמן, אבל מקום שיש תורגמן [15] – פוסק.
משנה:
אין פורסין על שמע [16],
ואין עוברין לפני התיבה [17],
ואין נושאין את כפיהם [18],
ואין קורין בתורה [19],
ואין מפטירין בנביא,
ואין עושין מעמד ומושב [20],
ואין אומרים ברכת אבלים [21] ותנחומי אבלים [22],
וברכת חתנים,
ואין מזמנין בשם [23],
פחות מעשרה;
ובקרקעות [24] תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן [25].
גמרא:
מנהני מילי?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דאמר קרא: (ויקרא כב לב) [וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי] וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם]; כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
מאי משמע?
דתני רבי חייא: אתיא תוך תוך: כתיב הכא וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וכתיב התם (במדבר טז כא) הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה [הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע], ואתיא עדה עדה [26], דכתיב התם (במדבר יד כז) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת [אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי]; מה להלן עשרה [27] - אף כאן עשרה.
ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה:
כיון דבעי למימר "עמדו יקרים עמודו", "שבו יקרים שבו" - בציר מעשרה לאו אורח ארעא [28].
ואין אומרים ברכת אבלים וברכת חתנים:
מאי 'ברכת אבלים'?
ברכת רחבה, דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: ברכת אבלים בעשרה, ואין אבלים מן המנין [29]; ברכת חתנים בעשרה - וחתנים מן המנין.
ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה:
כיון דבעי למימר "נברך לאלהינו" - בציר מעשרה לאו אורח ארעא.
והקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן:
מנהני מילי?
אמר שמואל: עשרה כהנים כתובים בפרשה [30]; חד לגופיה [31], ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות: תשעה ישראלים וחד כהן.
ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראלים [32]?
קשיא.
ואדם כיוצא בהן:
אדם מי קדוש?
אמר רבי אבהו: באומר "דמי עלי", דתניא: האומר "דמי עלי" - שמין אותו כעבד ועבד איתקש לקרקעות, דכתיב (ויקרא כה מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה [לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ].
משנה:
הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים, ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד [33],
הערות
עריכה- ^ על צידיהן, ולא נופלין על פניהן ממש, לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו
- ^ לבית הכנסת, שצריך לטרוח בסעודת יום טוב - כך מפורש במסכת סופרים
- ^ משום שמחת יום טוב
- ^ שכבר תיקנו הכל מערב שבת ויפה למהר ביאתן לקרות שמע כוותיקין
- ^ משום עונג שבת
- ^ שלשה תיבות בפסוק ראשון וחמשה בפסוק שני ושבעה בפסוק שלישי
- ^ רואי פני המלך שבעה הם, כדכתיב (אסתר א יד) שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, ומהם יש חמשה חשובים, כדכתיב בסוף מלכים (מלכים ב כה יט: וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ); שלשה שומרי הסף - בסוף ספר מלכים (מלכים ב כה יח: שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף), וכנגדן תיקנו אלו, מעין דבר מלכות
- ^ תמים במעשיו
- ^ שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה
- ^ ולא משום חובה
- ^ לא פיחת כל אחד משלשה פסוקים
- ^ דאינו עולה מן המנין
- ^ הוו להו שמונה שקראו בתורה, וכ"ד בעינן בנביא
- ^ לקבוע שלשה פסוקים בנביא כנגד אותן שקורא המפטיר בתורה
- ^ שיש טורח לצבור
- ^ מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע - עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע; 'פורסין' - לשון חצי הדבר
- ^ שליח צבור
- ^ הכהנים
- ^ בצבור
- ^ למת, כשנושאין את המת לקוברו - היו יושבין שבע פעמים לבכות את המת, והרוצה לסופדו – יספוד, והכי תניא (בבא בתרא דף ק,ב) אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת, כגון "עמדו יקרים עמודו" "שבו יקרים שבו"
- ^ מפרש בגמרא
- ^ כשחוזרין מן הקברות עומדין וּמְנַחֲמִין את האבל, ואין שורה פחותה מעשרה [במסכת סנהדרין דף יט,א]
- ^ 'נברך אלהינו'
- ^ של הקדש הבא לפדותן צריך עשרה:
- ^ אם בא לפדות מיד הקדש; ובגמרא מפרש לה
- ^ עדה אין פחותה מעשרה
- ^ יצאו יהושע וכלב
- ^ להטריח שליח לכך, ולקרותן "יקרים": דאם כן, מה הנחת למרובין?
- ^ שהרי הוא אומר ברכה למנחמים בפני עצמן: "אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם הטוב בא"י משלם הגמול", ולאבלים בפני עצמן: "אחינו בעל נְחָמות ינחם אתכם בא"י מנחם אבלים", ואינו כוללן יחד
- ^ בפרשת הקדשות (ויקרא כז): שלשה בערכין, ושלשה בבהמה, וארבעה בקרקעות; וכיון דמשלמי בהו עשרה - בעינן עשרה גברי
- ^ דכהן בעינן
- ^ כיון דטעמא משום מיעוט אחר מיעוט הוא, השלישי אינו מיעוט אחר מיעוט, וכיון דדרשת ליה שני מיעוט אחר מיעוט - איתרבי לישראל, כי הדר אתא 'כהן' שלישי - אשמועינן דליהוי כהן ולא ישראל, וכן חמישי וכן שביעי וכן תשיעי
- ^ שלא יטעה מתורגמן המתרגם על פה