פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי מגילה דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בנס היו עומדין [1]?

[2]

אין! מהוה הוו, ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה, ואתו צופים ותקינו פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה.

סוף סוף אלה המצות שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה!?

אלא שכחום וחזרו ויסדום. [3]

ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא:

תרגום של תורה - אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע;

תרגום של נביאים - יונתן בן עוזיאל אמרו, מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה; יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם!?

עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי, שלא ירבו מחלוקת בישראל [4]!

ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים - יצתה בת קול ואמרה לו: דייך!

מאי טעמא?

משום דאית ביה קץ משיח [5].

ותרגום של תורה, אונקלוס הגר אמרו? והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב [6] וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא:

'ויקראו בספר תורת האלהים' - זה מקרא [7];

'מפורש' - זה תרגום;

'ושום שכל' - אלו הפסוקין [8];

'ויבינו במקרא' - אלו פיסקי טעמים [9], ואמרי לה אלו המסורת'?

שכחום וחזרו [וחזר אונקלוס] ויסדום.

מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה, ואדנביאי אזדעזעה?

דאורייתא מיפרשא מלתא, דנביאי איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן, דכתיב (זכריה יב יא) בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן, ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומא דהאי קרא - לא ידענא מאי קאמר [10]: ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד, וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו [11].

(דניאל י ז) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא.

מאן נינהו 'אנשים'?

אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: זה חגי זכריה ומלאכי; אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו: אינהו עדיפי מיניה - דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא [12]; איהו עדיף מינייהו: דאיהו חזא ואינהו לא חזו.

וכי מאחר דלא חזו, מאי טעמא איבעיתו [13]?

אף על גב דאינהו לא חזו – מזלייהו [14] חזו.

אמר רבינא: שמע מינה: האי מאן דמיבעית - אף על גב דאיהו לא חזי - מזליה חזי.

מאי תקנתיה?

ליקרי קריאת שמע;

ואי קאים במקום הטנופת - לינשוף [15] מדוכתיה ארבע גרמידי,

ואי לא - לימא הכי: עיזא דבי טבחי שמינא מינאי.

והשתא דאמרת מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר לדרשה, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה [באסתר ט,כח: וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם] למאי אתא?

אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, דאמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן [16] - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה.

תניא נמי הכי: כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן - כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה; מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה: ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן, תלמוד תורה לא כל שכן.

ועבודה חמורה מתלמוד תורה? והכתיב (יהושע ה יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ [וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ] [וגו' פסוק יד] [וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה] וַיִּשְׁתָּחוּ [וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ];

והיכי עביד הכי [17]? והאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, חיישינן שמא שד הוא?

שאני התם דאמר ליה ' כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה’’;

ודלמא משקרי?

גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה; אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה!

אמר לו: על איזה מהן באת?

אמר לו: 'עַתָּה בָאתִי' [18]; [19]

מיד (יהושע ח) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק[20] [21] - אמר רבי יוחנן:


עמוד ב

מלמד שלן בעומקה של הלכה.

ואמר רב שמואל בר אוניא: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, שנאמר 'עַתָּה בָאתִי'!

לא קשיא: הא דרבים [22] והא דיחיד.

ודיחיד קל? והתנן [מועד קטן פ"ג מ"ח]: 'נשים במועד מענות [23] אבל לא מטפחות [24]; רבי ישמעאל אומר: אם היו סמוכות לַמִּטָּה – מטפחות; [משנה ט] בראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה, אבל לא מקוננות [25], ואמר רבה בר הונא: אין מועד בפני תלמיד חכם, כל שכן חנוכה ופורים!

כבוד תורה קאמרת? כבוד תורה דיחיד חמור, תלמוד תורה דיחיד קל [26].

אמר רבא: פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה - מקרא מגילה עדיף, מדרבי יוסי בר חנינא [27]; תלמוד תורה ומקרא מגילה - מקרא מגילה עדיף, מדסמכו של בית רבי; תלמוד תורה ומת מצוה - מת מצוה עדיף, מדתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת מת ולהכנסת כלה; עבודה ומת מצוה - מת מצוה עדיף מ'ולאחותו', דתניא: '[28] (במדבר ו ז) [לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו] וּלְאַחֹתוֹ [לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ] מה תלמוד לומר? [29] הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת [30], יכול יטמא? אמרת 'לֹא יִטַּמָּא [31]; יכול כשם שאינו מיטמא לאחותו כך אינו מיטמא למת מצוה? תלמוד לומר: וּלְאַחֹתוֹ: לאחותו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה.

בעי רבא: מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף?: מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא? או דלמא מת מצוה עדיף משום כבוד הבריות?

בתר דבעיא - הדר פשטה: מת מצוה עדיף, דאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה [32].

גופא: אמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך.

תנא: סמוך אף על פי שאינו נראה, נראה אף על פי שאינו סמוך; בשלמא נראה אף על פי שאינו סמוך - משכחת לה כגון דיתבה בראש ההר, אלא סמוך אף על פי שאינו נראה היכי משכחת לה?

אמר רבי ירמיה: שיושבת בנחל [33].

ואמר רבי יהושע בן לוי: כרך שישב ולבסוף הוקף [34] נדון ככפר [35]; מאי טעמא? דכתיב (ויקרא כה כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה [וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ] [36]: שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף!

ואמר רבי יהושע בן לוי: כרך שאין בו עשרה בטלנין נדון ככפר; מאי קא משמע לן?: תנינא [37]: איזו היא עיר גדולה - כל שיש בה עשרה בטלנין [38], פחות מכאן הרי זה כפר!?

כרך איצטריך ליה [39]: אף על גב דמיקלעי ליה מעלמא [40].

ואמר רבי יהושע בן לוי: כרך שחרב ולבסוף ישב - נדון ככרך.

מאי 'חרב'? אילימא חרבו חומותיו, ישב [41] – אִין, לא ישב - לא? והא תניא: 'רבי אליעזר בר יוסי אומר: (ויקרא כה ל) [וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר] אֲשֶׁר[לא] לוֹ חֹמָה [לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל] - אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן';

אלא מאי 'חָרַב'? - שחרב מעשרה בטלנין;

ואמר רבי יהושע בן לוי:

הערותעריכה

  1. ^ שהיתה חקיקתן משני עבריהן; הלכך: שאר אותיות יש להן מקום דבק, אלא מ"ם וסמ"ך היתה באויר
  2. ^ ואפשר היה לו לתרץ הך דרב חסדא - בסתומין, וכי אתמר הך דרבי ירמיה – בפתוחין, והכי מוכח בפרק 'הבונה' במסכת שבת! אלא הא פריך לה מילתא דשויא לתרוייהו:
  3. ^ ואורחא דסוגיא דגמרא (להקשות) דבר שאינו עד דטרח ומעמידה על בורייה; מפי רבי; עד כאן.
  4. ^ לפרש מקראות הסתומים
  5. ^ בספר דניאל
  6. ^ בספר עזרא (נחמיה ח ח)
  7. ^ לשון עברי של חומש
  8. ^ היאך נפסקין
  9. ^ הנגינות קרויין טעמים
  10. ^ שלא מצינו בכל המקרא הספד להדדרימון בבקעת מגידו, ויונתן תרגמו לשני הספידות
  11. ^ הדדרימון ברמות גלעד (מלכים א כב), ויאשיהו בבקעת מגידו, כדמפרש בספר מלכים (ב כג)
  12. ^ שנתנבאו לישראל בשליחותו של מקום, והוא לא נשתלח לישראל בשום נבואה
  13. ^ דכתיב בקרא אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא
  14. ^ שר של כל אדם למעלה
  15. ^ ידלג
  16. ^ עומדין על תמידי צבור בשעת הקרבן, כדתנן במסכת תענית (פ"ד מ"ב, דף כו,א): תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ (במדבר כח ב) - היאך שומר אם אינו עומד על גביו? - תיקנו נביאים הראשונים כ"ד משמרות, על כל משמר ומשמר היה מעמד כו'
  17. ^ שהשתחוה לו דכתיב וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ
  18. ^ על של עכשיו
  19. ^ בתשובה שהשיבו 'עַתָּה בָאתִי' אנו למדין תחלת דברי המלאך: האשימן בשני דברים [1] אמש - כלומר כשהעריב היום - היה לכם הקריב תמיד הערב, ובטלתם אותו ונשתהיתם במארב העיר חנם, שאין זמן מלחמה בלילה [משתחשך], ועכשיו [2] שהוא לילה - היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה!
  20. ^ זה כנראה תערובת של שני פסוקים: יהושע פרק ח פסוק ט: וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי מִיָּם לָעָי וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם ופסוק יג: וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק
  21. ^ לא באותו הלילה כתיב, אלא בלילה שצר על העי, והכי קאמר: מיד חזר יהושע מדבריו, וכשבא לילה אחר במצור - עסק בתורה
  22. ^ דהתם כל ישראל הוו
  23. ^ הספד על המת
  24. ^ על לִבָּן
  25. ^ והתם מפרש: איזהו עינוי ואיזהו קינה: עינוי - שכולן עונות כאחת; קינה - אחת אומרת וכולן עונות אחריה
  26. ^ ביטול מלמודו קל מעבודה ופורים
  27. ^ דדריש 'משפחה כו' [לעיל עמוד א]
  28. ^ גבי נזיר כתיב [כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה’] עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא (במדבר ו ו) - הרי הכל במשמע; הדר כתיב בתריה קרא יתירא:
  29. ^ דריש לה בספרי [במדבר פסקא כו] 'לאביו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה; לאמו מה תלמוד לומר? - שאם היה כהן ונזיר אף על פי שקדוש שתי קדושות - לאמו לא יטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה; לאחיו - שאם היה כהן גדול ונזיר - לאחיו לא יטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה: דעל כרחך כולהו למעוטי מת מצוה אתו, הלכך אם אינו ענין לו - תנהו ענין לחבירו; ולאחותו מה תלמוד לומר? כו' - ואם אינו ענין לאלו תנהו ענין לענין ביטול עבודה ומילה מפני מת מצוה
  30. ^ אח או אחות
  31. ^ כשם שאין נזיר מבטל נזירותו ליטמא לקרוביו כך הוא זה לא יבטל מפסחו
  32. ^ דכתיב ּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם (דברים כב ג) וכתיב וְהִתְעַלַּמְתָּ (דברים כב ד): פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינו לפי כבודו
  33. ^ מקום נמוך
  34. ^ שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף הוקף חומה
  35. ^ לענין בתי ערי חומה
  36. ^ בית מושב של עיר חומה
  37. ^ בפירקין במתניתין (משנה ג, דף ה,א)
  38. ^ שבטלין ממלאכתן: שיהו מצויין תמיד בבית הכנסת שחרית וערבית, כדאמרינן במסכת ברכות (דף ו,ב) כיון שבא הקב"ה בבית הכנסת ולא מצא שם עשרה וכו'
  39. ^ דכל כרך אינו אלא מקום שווקין שנכנסים שם מכל צד, וגדול הוא יותר מעיר גדולה
  40. ^ אנשים הרבה, ויש הרבה מהן בטלין ממלאכתם: שאין עושין מלאכה אלא במקומן - אפילו הכי בעינן קבועין, דזמנין דלא משתכחין
  41. ^ שחזר והוקף