פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מגילה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה  

ובנביא שלשה [1];

היו שלשתן שלש פרשיות [2] - קורין אחד אחד;

מדלגין בנביא [3] ואין מדלגין בתורה [4];

ועד כמה הוא מדלג [5]?

עד כדי שלא יפסוק המתורגמן [6].

גמרא:

הני שלשה פסוקין כנגד מי?

אמר רב אסי: כנגד תורה נביאים וכתובים.

ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, ובנביא שלשה פסוקים, ואם היו שלשתן שלש פרשיות - קורא אחד אחד:

כגון (ישעיהו נב ג) כִּי כֹה אָמַר ה' חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם [וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ], (ישעיהו נב ד) כִּי כֹה אָמַר ה' אלקים מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה [לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ] (ישעיהו נב ה) וְעַתָּה מי מַה לִּי פֹה נְאֻם ה' [כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם משלו מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם ה' וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ].

מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה:

ורמינהי [7]: 'קורא [8] 'אחרי מות' ו'אך בעשור' (ויקרא כג כז ואילך)' - והא קא מדלג [9]!

אמר אביי: לא קשיא: כאן בכדי שיפסוק התורגמן, וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן [10].

והא עלה [11] קתני: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה; ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל כלל לא!?

אלא אמר אביי: לא קשיא: כאן בענין אחד [12], כאן [13] בשתי עניינות [14]; והתניא [15]: מדלגין בתורה בענין אחד, ובנביא בשני עניינין, כאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן;

תניא אידך: 'אין מדלגין מנביא לנביא [16], ובנביא של שנים עשר מדלג ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו [17].'

משנה:

המפטיר בנביא - הוא פורס על שמע [18], והוא עובר לפני התיבה [19], והוא נושא את כפיו;

ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו [20].

קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע [21], ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו [22];

פוחח [23] - פורס את שמע [24], ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו [25];

סומא פורס את שמע, ומתרגם;

רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו - אינו פורס על שמע.

גמרא:

[המפטיר בנביא - הוא פורס על שמע:]

מאי טעמא?

רב פפא אמר: משום כבוד [26];

רבה בר שימי אמר: משום דאתי לאינצויי [27];

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דעביד בחנם [28].

תנן: ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו; אי אמרת משום נצויי, קטן בר נצויי הוא?

אלא מאי, משום כבוד? קטן בר כבוד הוא?

אלא איכא כבוד אביו וכבוד רבו? -


עמוד ב

הכא נמי איכא נצויי אביו ונצויי רבו.

פוחח פורס על שמע [ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו]:

בעא מיניה עולא בר רב מאביי: קטן פוחח מהו שיקרא בתורה [29]?

אמר ליה: ותיבעי לך ערום: ערום מאי טעמא לא, משום כבוד צבור? הכא נמי משום כבוד צבור.

סומא פורס על שמע [ומתרגם; רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו - אינו פורס על שמע]:

תניא: אמרו לו לרבי יהודה: הרבה צפו לדרוש במרכבה [30] ולא ראו אותה מימיהם!?

ורבי יהודה?

התם באבנתא דליבא תליא מילתא, והא קא מיכוין וידע; הכא משום הנאה הוא, והא לית ליה הנאה.

ורבנן?

אית ליה הנאה, כרבי יוסי, דתניא: 'אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה (דברים כח כט) וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה [וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ]; וכי מה אכפת ליה לעור בין אפילה לאורה? עד שבא מעשה לידי: פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו; אמרתי לו: "בני, אבוקה זו למה לך"? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי - בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין [31] ומן הקוצין ומן הברקנין.'

משנה:

כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו [32];

רבי יהודה אומר: אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס [33] לא ישא את כפיו,

מפני שהעם מסתכלין בו.

גמרא:

תנא: מומין שאמרו - בפניו ידיו ורגליו [34].

אמר רבי יהושע בן לוי: ידיו בוהקניות [35] - לא ישא את כפיו.

תניא נמי הכי: 'ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו; עקומות [36] עקושות [37] - לא ישא את כפיו'.

אמר רב אסי: חיפני ובישני לא ישא את כפיו [38].

תניא נמי הכי: 'אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה, ולא אנשי טבעונין - מפני שקורין לאלפין עיינין [39] ולעיינין אלפין [40]'. [41]

אמר ליה רבי חייא לרבי שמעון בר רבי: אלמלי אתה לוי - פסול אתה מן הדוכן, משום דעבי קלך [42].

אתא אמר ליה לאבוה, אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל וְחִכִּיתִי לַה' [הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ] [43] - לא נמצאת מחרף ומגדף [44]!?

אמר רב הונא: זבלגן [45] לא ישא את כפיו [46].

והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא, והוה פריס ידיה?

ההוא - דש בעירו הוה [47].

תניא נמי הכי: זבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו –מותר.

אמר רבי יוחנן: סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו.

והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה פריס ידיה?

ההוא דש בעירו הוה.

תניא נמי הכי: סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו - מותר.

רבי יהודה אומר: מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו:

תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך – מותר.

משנה:

האומר "איני עובר לפני התיבה בצבועין" - אף בלבנים לא יעבור [48];

"בסנדל איני עובר" - אף יחף לא יעבור.

העושה תפלתו [49] עגולה [50] – סכנה [51] ואין בה מצוה [52];

נתנה [53] על מצחו או [54] על פס ידו - הרי זו דרך המינות [55];

ציפן זהב [56] ונתנה על בית אונקלי שלו [57] - הרי זה דרך החיצונים [58].

גמרא:

מאי טעמא?

חיישינן שמא מינות נזרקה בו [59].

העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה:

לימא תנינא להא, דתנו רבנן: תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני, ואמר רבא: בתפרן ובאלכסונן [60].

אמר רב פפא: מתניתין - דעבידא כי אמגוזא [61].

משנה:

האומר [62]:

הערותעריכה

  1. ^ אם ירצה, ולא איכפת לן אם יטעה, דלא נפקא מיניה הוראה
  2. ^ בגמרא מפרש היכא משכחת לה רצופין
  3. ^ מפרשה לפרשה
  4. ^ שהשומע את הקופץ ממקום למקום - אין לבו מיושב לשמוע
  5. ^ בנביא
  6. ^ שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא כדי שיוכל לגול את הספר ולקרות במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן תרגום המקרא שידלג זה, משום שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה
  7. ^ משנה היא במסכת יומא [פ"ז מ"א]
  8. ^ כהן גדול ביום הכפורים
  9. ^ ויש כאן דילוג: דפרשת אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי - בפרשת אמור אל הכהנים
  10. ^ והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי סמוכין הן
  11. ^ ולא גרסינן עלה
  12. ^ ששניהן מדברין בדבר אחד, ואין כאן טירוף הדעת; הלכך כי לא מפסיק תורגמן מדלג, שהרי שניהן בענין יום הכפורים מדברים
  13. ^ ומתניתין, דקתני כלל לא
  14. ^ כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין
  15. ^ בניחותא
  16. ^ שיש כאן טירוף יותר מדאי
  17. ^ למפרע
  18. ^ מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו חכמים שיהא פורס את שמע
  19. ^ להוציא את הצבור בקדושה שבתפלה
  20. ^ בשבילו
  21. ^ קטן אינו פורס על שמע לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן, וכיון שאינו מחויב בדבר - אינו מוציא אחרים ידי חובתן
  22. ^ אם כהן הוא, שאין כבוד של צבור להיות כפופין לברכתו
  23. ^ במסכת סופרים מפרש: כל שכרעיו נראין ערום; עָרוֹם וְיָחֵף מתרגם 'ערטילאי ופחח' (ישעיהו כ ב)
  24. ^ דהא מחויב בברכה
  25. ^ אינו קורא בתורה משום כבוד תורה, וכן לפני התיבה, וכן בנשיאות כפים - גנאי הוא לצבור
  26. ^ להעביר לפני התיבה, הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו לו זו לכבוד
  27. ^ הדבר בא לידי מחלוקת: "אני מפטיר, ואתה תעבור לפני התיבה?"
  28. ^ הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר, דהכא - אינצויי ליכא, משום כבוד איכא
  29. ^ גדול פוחח - הוא דאסור משום וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג טו), אבל קטן אינו מוזהר? או דלמא לא פליג מתניתין בין קטן לגדול
  30. ^ דיחזקאל
  31. ^ גומות
  32. ^ לפי שהעם מסתכלין בו, ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז,א) 'המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן - עיניו כהות, לפי שהשכינה שורה על ידיהן
  33. ^ קרו"ג
  34. ^ הנושא את כפיו חולץ מנעליו, כדתניא (סוטה דף מ,א), ואם יש בו מום - יסתכלו בו, ומתוך כך רואין את ידיו
  35. ^ לונטיי"ש [כתמים לבנים] בלע"ז
  36. ^ כפופות
  37. ^ לצידיהן
  38. ^ כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין בלשונן הן
  39. ^ ואם היו עושין ברכת כהנים - היו אומרים יאר - יער ה' פניו, ולשון קללה הוא, כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס, כמו פָּנַי יֵלֵכוּ (שמות לג יד) [אֶתֵּן] אֶת פָּנַי [בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ] (ויקרא כ ג), ומתרגמינן 'ית רוגזי'
  40. ^ ופוגמין תפלתן
  41. ^ ודאמרינן (ברכות לב א) 'דבי רבי אליעזר קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין' - ההוא בדרשה.
  42. ^ ותניא ב'הכל שוחטין' (חולין דף כד,א): בשילה ובבית עולמים הלוים נפסלין בקול
  43. ^ מקרא זה בספר ישעיה (ישעיהו ח יז)
  44. ^ שהיה קורא לחיתי"ן היהי"ן - נראה כאומר 'והכיתי'
  45. ^ עיניו זולפות דמעה
  46. ^ לפי שמסתכלין בו
  47. ^ כבר היו רגילין אנשי עירו, ולא היו מסתכלין בו עוד; 'דש' - לשון מרגיל, כמו 'כיון דדש - דש' (בגיטין דף נו,ב)
  48. ^ טעמא מפרש בגמרא
  49. ^ תפילין שבראשו
  50. ^ כביצה וכאגוז
  51. ^ שלא תכנס בראשו
  52. ^ דמרובעות בעינן
  53. ^ של ראש
  54. ^ ושל יד
  55. ^ שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע, כמשמען: בֵּין עֵינֶיךָ ממש ו-עַל יָדֶךָ ממש [וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ [דברים ו,ח, או שמות יג,ט: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ]], ורבותינו דרשו במנחות (דף לז,ב) בגזירה שוה: בֵּין עֵינֶיךָ זה קדקד: מקום שמוחו של תינוק רופס, ו-עַל יָדֶךָ = גובה היד: קיבורת בראש הזרוע, שתהא שימה כנגד הלב
  56. ^ נמי כתיב לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ (שמות יג ט): שיהא הכל מבהמה טהורה
  57. ^ על בית יד לבושו מבחוץ
  58. ^ בני אדם ההולכים אחרי דעתם חוץ מדעת חכמים, דבעינן לך לאות - ולא לאחרים לאות (שם)
  59. ^ המינין עובדי עבודה זרה מקפידין בכך
  60. ^ כשהוא תופר בית מושבן - צריך ליזהר שלא יקלקל ריבוען במשיכת חוט התפירה, וצריך שיהא להן אלכסון כהלכתו, במרובע: שתהא אצבע ברוחב ובאורך, שהיא אצבע ושני חומשין באלכסון
  61. ^ עגולות כאגוֹז, אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי, ולא תסייעא לברייתא ממתניתין
  62. ^ כלשון הזה