ביאור:בבלי מגילה דף כד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך המשנה |
ובנביא שלשה [1];
היו שלשתן שלש פרשיות [2] - קורין אחד אחד;
מדלגין בנביא [3] ואין מדלגין בתורה [4];
ועד כמה הוא מדלג [5]?
עד כדי שלא יפסוק המתורגמן [6].
גמרא:
הני שלשה פסוקין כנגד מי?
אמר רב אסי: כנגד תורה נביאים וכתובים.
ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד, ובנביא שלשה פסוקים, ואם היו שלשתן שלש פרשיות - קורא אחד אחד:
כגון (ישעיהו נב ג) כִּי כֹה אָמַר ה' חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם [וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ], (ישעיהו נב ד) כִּי כֹה אָמַר ה' אלקים מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה [לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ] (ישעיהו נב ה) וְעַתָּה מי מַה לִּי פֹה נְאֻם ה' [כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם משלו מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם ה' וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ].
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה:
ורמינהי [7]: 'קורא [8] 'אחרי מות' ו'אך בעשור' (ויקרא כג כז ואילך)' - והא קא מדלג [9]!
אמר אביי: לא קשיא: כאן בכדי שיפסוק התורגמן, וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן [10].
והא עלה [11] קתני: מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה; ועד כמה הוא מדלג? עד כדי שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל כלל לא!?
אלא אמר אביי: לא קשיא: כאן בענין אחד [12], כאן [13] בשתי עניינות [14]; והתניא [15]: מדלגין בתורה בענין אחד, ובנביא בשני עניינין, כאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן;
תניא אידך: 'אין מדלגין מנביא לנביא [16], ובנביא של שנים עשר מדלג ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו [17].'
משנה:
המפטיר בנביא - הוא פורס על שמע [18], והוא עובר לפני התיבה [19], והוא נושא את כפיו;
ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו [20].
קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע [21], ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו [22];
פוחח [23] - פורס את שמע [24], ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו [25];
סומא פורס את שמע, ומתרגם;
רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו - אינו פורס על שמע.
גמרא:
[המפטיר בנביא - הוא פורס על שמע:]
מאי טעמא?
רב פפא אמר: משום כבוד [26];
רבה בר שימי אמר: משום דאתי לאינצויי [27];
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דעביד בחנם [28].
תנן: ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו; אי אמרת משום נצויי, קטן בר נצויי הוא?
אלא מאי, משום כבוד? קטן בר כבוד הוא?
אלא איכא כבוד אביו וכבוד רבו? -
הכא נמי איכא נצויי אביו ונצויי רבו.
פוחח פורס על שמע [ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו]:
בעא מיניה עולא בר רב מאביי: קטן פוחח מהו שיקרא בתורה [29]?
אמר ליה: ותיבעי לך ערום: ערום מאי טעמא לא, משום כבוד צבור? הכא נמי משום כבוד צבור.
סומא פורס על שמע [ומתרגם; רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו - אינו פורס על שמע]:
תניא: אמרו לו לרבי יהודה: הרבה צפו לדרוש במרכבה [30] ולא ראו אותה מימיהם!?
ורבי יהודה?
התם באבנתא דליבא תליא מילתא, והא קא מיכוין וידע; הכא משום הנאה הוא, והא לית ליה הנאה.
ורבנן?
אית ליה הנאה, כרבי יוסי, דתניא: 'אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה (דברים כח כט) וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה [וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ]; וכי מה אכפת ליה לעור בין אפילה לאורה? עד שבא מעשה לידי: פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו; אמרתי לו: "בני, אבוקה זו למה לך"? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי - בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין [31] ומן הקוצין ומן הברקנין.'
משנה:
כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו [32];
רבי יהודה אומר: אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס [33] לא ישא את כפיו,
מפני שהעם מסתכלין בו.
גמרא:
תנא: מומין שאמרו - בפניו ידיו ורגליו [34].
אמר רבי יהושע בן לוי: ידיו בוהקניות [35] - לא ישא את כפיו.
תניא נמי הכי: 'ידיו בוהקניות לא ישא את כפיו; עקומות [36] עקושות [37] - לא ישא את כפיו'.
אמר רב אסי: חיפני ובישני לא ישא את כפיו [38].
תניא נמי הכי: 'אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה, ולא אנשי טבעונין - מפני שקורין לאלפין עיינין [39] ולעיינין אלפין [40]'. [41]
אמר ליה רבי חייא לרבי שמעון בר רבי: אלמלי אתה לוי - פסול אתה מן הדוכן, משום דעבי קלך [42].
אתא אמר ליה לאבוה, אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל וְחִכִּיתִי לַה' [הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ] [43] - לא נמצאת מחרף ומגדף [44]!?
אמר רב הונא: זבלגן [45] לא ישא את כפיו [46].
והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא, והוה פריס ידיה?
ההוא - דש בעירו הוה [47].
תניא נמי הכי: זבלגן לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו –מותר.
אמר רבי יוחנן: סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו.
והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרבי יוחנן דהוה פריס ידיה?
ההוא דש בעירו הוה.
תניא נמי הכי: סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו - מותר.
רבי יהודה אומר: מי שהיו ידיו צבועות לא ישא את כפיו:
תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך – מותר.
משנה:
האומר "איני עובר לפני התיבה בצבועין" - אף בלבנים לא יעבור [48];
"בסנדל איני עובר" - אף יחף לא יעבור.
העושה תפלתו [49] עגולה [50] – סכנה [51] ואין בה מצוה [52];
נתנה [53] על מצחו או [54] על פס ידו - הרי זו דרך המינות [55];
ציפן זהב [56] ונתנה על בית אונקלי שלו [57] - הרי זה דרך החיצונים [58].
גמרא:
מאי טעמא?
חיישינן שמא מינות נזרקה בו [59].
העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה:
לימא תנינא להא, דתנו רבנן: תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני, ואמר רבא: בתפרן ובאלכסונן [60].
אמר רב פפא: מתניתין - דעבידא כי אמגוזא [61].
משנה:
האומר [62]:
הערות
עריכה- ^ אם ירצה, ולא איכפת לן אם יטעה, דלא נפקא מיניה הוראה
- ^ בגמרא מפרש היכא משכחת לה רצופין
- ^ מפרשה לפרשה
- ^ שהשומע את הקופץ ממקום למקום - אין לבו מיושב לשמוע
- ^ בנביא
- ^ שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא כדי שיוכל לגול את הספר ולקרות במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן תרגום המקרא שידלג זה, משום שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה
- ^ משנה היא במסכת יומא [פ"ז מ"א]
- ^ כהן גדול ביום הכפורים
- ^ ויש כאן דילוג: דפרשת אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי - בפרשת אמור אל הכהנים
- ^ והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי סמוכין הן
- ^ ולא גרסינן עלה
- ^ ששניהן מדברין בדבר אחד, ואין כאן טירוף הדעת; הלכך כי לא מפסיק תורגמן מדלג, שהרי שניהן בענין יום הכפורים מדברים
- ^ ומתניתין, דקתני כלל לא
- ^ כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין
- ^ בניחותא
- ^ שיש כאן טירוף יותר מדאי
- ^ למפרע
- ^ מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו חכמים שיהא פורס את שמע
- ^ להוציא את הצבור בקדושה שבתפלה
- ^ בשבילו
- ^ קטן אינו פורס על שמע לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן, וכיון שאינו מחויב בדבר - אינו מוציא אחרים ידי חובתן
- ^ אם כהן הוא, שאין כבוד של צבור להיות כפופין לברכתו
- ^ במסכת סופרים מפרש: כל שכרעיו נראין ערום; עָרוֹם וְיָחֵף מתרגם 'ערטילאי ופחח' (ישעיהו כ ב)
- ^ דהא מחויב בברכה
- ^ אינו קורא בתורה משום כבוד תורה, וכן לפני התיבה, וכן בנשיאות כפים - גנאי הוא לצבור
- ^ להעביר לפני התיבה, הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו לו זו לכבוד
- ^ הדבר בא לידי מחלוקת: "אני מפטיר, ואתה תעבור לפני התיבה?"
- ^ הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר, דהכא - אינצויי ליכא, משום כבוד איכא
- ^ גדול פוחח - הוא דאסור משום וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג טו), אבל קטן אינו מוזהר? או דלמא לא פליג מתניתין בין קטן לגדול
- ^ דיחזקאל
- ^ גומות
- ^ לפי שהעם מסתכלין בו, ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז,א) 'המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן - עיניו כהות, לפי שהשכינה שורה על ידיהן
- ^ קרו"ג
- ^ הנושא את כפיו חולץ מנעליו, כדתניא (סוטה דף מ,א), ואם יש בו מום - יסתכלו בו, ומתוך כך רואין את ידיו
- ^ לונטיי"ש [כתמים לבנים] בלע"ז
- ^ כפופות
- ^ לצידיהן
- ^ כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין בלשונן הן
- ^ ואם היו עושין ברכת כהנים - היו אומרים יאר - יער ה' פניו, ולשון קללה הוא, כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס, כמו פָּנַי יֵלֵכוּ (שמות לג יד) [אֶתֵּן] אֶת פָּנַי [בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ] (ויקרא כ ג), ומתרגמינן 'ית רוגזי'
- ^ ופוגמין תפלתן
- ^ ודאמרינן (ברכות לב א) 'דבי רבי אליעזר קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין' - ההוא בדרשה.
- ^ ותניא ב'הכל שוחטין' (חולין דף כד,א): בשילה ובבית עולמים הלוים נפסלין בקול
- ^ מקרא זה בספר ישעיה (ישעיהו ח יז)
- ^ שהיה קורא לחיתי"ן היהי"ן - נראה כאומר 'והכיתי'
- ^ עיניו זולפות דמעה
- ^ לפי שמסתכלין בו
- ^ כבר היו רגילין אנשי עירו, ולא היו מסתכלין בו עוד; 'דש' - לשון מרגיל, כמו 'כיון דדש - דש' (בגיטין דף נו,ב)
- ^ טעמא מפרש בגמרא
- ^ תפילין שבראשו
- ^ כביצה וכאגוז
- ^ שלא תכנס בראשו
- ^ דמרובעות בעינן
- ^ של ראש
- ^ ושל יד
- ^ שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע, כמשמען: בֵּין עֵינֶיךָ ממש ו-עַל יָדֶךָ ממש [וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ [דברים ו,ח, או שמות יג,ט: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ]], ורבותינו דרשו במנחות (דף לז,ב) בגזירה שוה: בֵּין עֵינֶיךָ זה קדקד: מקום שמוחו של תינוק רופס, ו-עַל יָדֶךָ = גובה היד: קיבורת בראש הזרוע, שתהא שימה כנגד הלב
- ^ נמי כתיב לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ (שמות יג ט): שיהא הכל מבהמה טהורה
- ^ על בית יד לבושו מבחוץ
- ^ בני אדם ההולכים אחרי דעתם חוץ מדעת חכמים, דבעינן לך לאות - ולא לאחרים לאות (שם)
- ^ המינין עובדי עבודה זרה מקפידין בכך
- ^ כשהוא תופר בית מושבן - צריך ליזהר שלא יקלקל ריבוען במשיכת חוט התפירה, וצריך שיהא להן אלכסון כהלכתו, במרובע: שתהא אצבע ברוחב ובאורך, שהיא אצבע ושני חומשין באלכסון
- ^ עגולות כאגוֹז, אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי, ולא תסייעא לברייתא ממתניתין
- ^ כלשון הזה