ביאור:בבלי מגילה דף ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מגילה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כאן [1] בגופן [2] שלנו [3], כאן [4] בגופן שלהן.
אמר ליה אביי: במאי אוקימתא לההיא, בגופן שלהן? מאי איריא מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא? אפילו מקרא שכתבו מקרא ותרגום שכתבו תרגום נמי, דהא קתני עד שיכתבנו אשורית על הספר בדיו!?
אלא לא קשיא: הא רבנן, הא [5] רבן שמעון בן גמליאל [6].
אי רבן שמעון בן גמליאל [7], הא איכא יונית [8]!?
אלא לא קשיא: כאן בספרים, כאן בתפלין ומזוזות; תפלין ומזוזות מאי טעמא? משום דכתיב בהו [9] (דברים ו ו) וְהָיוּ [הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ] - בהוייתן יהו.
מאי תרגום שכתבו מקרא איכא? בשלמא תורה - איכא: (בראשית לא מז) [וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן] יְגַר שָׂהֲדוּתָא [וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד], אלא הכא מאי תרגום איכא?
אלא לא קשיא: כאן במגילה, כאן בספרים;
מגילה מאי טעמא?
דכתיב בה כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם (אסתר ח ט: וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם);
מאי תרגום שכתבו מקרא איכא?
אמר רב פפא: (אסתר א כ) וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ [אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן];
רב נחמן בר יצחק אמר: [אסתר פרק א,כ: וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא]
וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן [לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן];
רב אשי אמר: כי תניא ההיא - בשאר ספרים [10], ורבי יהודה היא, דתניא: תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית, ורבותינו התירו יונית.
והכתיב (דברים ו ו) וְהָיוּ [הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ] [- בהוייתן יהו]?
אלא אימא 'ספרים נכתבים בכל לשון, ורבותינו התירו יונית';
'התירו'? מכלל דתנא קמא אסר [11]!?
אלא אימא רבותינו לא התירו שיכתבו אלא יונית [12], ותניא: אמר רבי יהודה: אף כשהתירו רבותינו יונית - לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך [13], דתניא: 'מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם "כתבו לי תורת משה רבכם"; נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת, וכתבו לו:
אלהים ברא בָּרֵאשית [14];
אעשה אדם בצלם ובדמות [15],
ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי [16],
זכר ונקבה בראו - ולא כתבו בְּרָאָם [17],
הבה ארדה ואבלה שם שפתם [במקום בראשית יא,ז הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ]
ותצחק שרה בקרוביה [במקום וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ בראשית יח,יב] [18];
כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס [במקום כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר בראשית מט,ו] [19];
ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם [במקום וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר שמות ד,כ] [20]
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה [במקום וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שמות יב,מ] [21].
וישלח את זאטוטי בני ישראל [22] [23]
ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו [24]
לא חמד אחד מהם נשאתי [במקום לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי במדבר טז,טו] [25];
אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים [במקום אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם דברים ד,יט] [26];
(דברים יז ג) וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים ... אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לעובדם [27];
וכתבו לו 'את צעירת הרגלים [28]' ולא כתבו לו 'את הארנבת' (ויקרא יא ו וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם) מפני שאשתו של תלמי 'ארנבת' שמה, שלא יאמר: שׂחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה!
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית:
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? - אמר קרא (בראשית ט כז) יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם [וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ]: דבריו של יפת יהיו באהלי שם;
ואימא גומר ומגוג (בראשית י ב: בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס) [הם יפיותו של יפת]?
אמר רבי חייא בר אבא: היינו טעמא: דכתיב יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת - יפיותו של יפת יהא באהלי שם [29].
משנה:
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים [30] אלא פר הבא על כל המצות [31];
אין בין כהן משמש לכהן שעבר [32] אלא פר יום הכפורים [33] ועשירית האיפה [34].
גמרא:
הא לענין פר יום כפורים ועשירית האיפה זה וזה שוין; מתניתין דלא כרבי מאיר, דאי רבי מאיר - הא תניא: מרובה בגדים מביא 'פר הבא על כל המצות, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אינו מביא'.
מאי טעמא דרבי מאיר?
דתניא [ספרא צו פרשתא ג פרק ה ה"א]: משיח [אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת (ויקרא ד ג)] אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין? - תלמוד לומר: הַמָּשִׁיחַ [מדוע זה מרחיב? הרי 'הַ' הוא מיעוט?];
במאי אוקימנא? - דלא כרבי מאיר? אימא סיפא: אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה - הא לכל דבריהן זה וזה שוין [35], אתאן לרבי מאיר, דתניא:
'אירע בו פסול ומינו כהן אחר תחתיו - ראשון חוזר לעבודתו; שני - כל מצות כהונה גדולה עליו [36], דברי רבי מאיר;
רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט [37]; ואמר רבי יוסי: מעשה ברבי יוסף בן אולם מציפורי, שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינוהו תחתיו, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט: כהן גדול - משום איבה; כהן הדיוט - משום מעלין בקודש ולא מורידין'
רישא רבנן וסיפא רבי מאיר!?
אמר רב חסדא: אִין, רישא רבנן וסיפא רבי מאיר.
רב יוסף אמר: רבי היא [38], ונסיב לה אליבא דתנאי [39].
משנה:
אין [40] בין במה גדולה [41] לבמה קטנה [42] אלא פסחים;
זה הכלל: כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה [43], וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה. [44]
גמרא:
פסחים ותו לא [45]?
אימא 'כעין פסחים' [46].
מני [47]?
רבי שמעון היא, דתניא [48]: רבי שמעון אומר: אף צבור לא הקריבו [49] אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן, אבל חובות שאין קבוע להם זמן [50] הכא והכא לא קרב. [51]
משנה:
אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה [52], ובירושלים לפנים מן החומה;
וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים;
קדושת שילה
הערות
עריכה- ^ מתניתין דקתני בכל לשון
- ^ כתיבה
- ^ שלא שינה את הכתב אלא ששינה את הלשון
- ^ וברייתא
- ^ דאמר עד שיכתבנו בכתב אשורית
- ^ דפליג אדרבנן במתניתין
- ^ דפליג אדרבנן במתניתין
- ^ אמאי קתני בברייתא עד שיכתבנו אשורית
- ^ כתיב בתפילין ומזוזות שכתובין בהן פרשיות של שמע
- ^ נביאים וכתובים
- ^ בתמיהה: והא תנא קמא שרי בכל לשון
- ^ אמרוֹ רבן שמעון בן גמליאל
- ^ מלך מצרים היה
- ^ [במקום (בראשית א א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים] את השמים; שלא יאמר 'בראשית - שם הוא, ושתי רשויות הן, וראשון ברא את השני'
- ^ במקום (בראשית א כו) נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, שמכאן פקרו האומרים שתי רשויות הן, דכתיב נַעֲשֶׂה אָדָם
- ^ [במקום וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בראשית ב,ב] שלא יאמר: אם כן עשה מלאכה בשבת, דהא כתיב 'ויכל... ביום השביעי', והוא לא יקבל עליו מדרש חכמים שדרשו בו מה היה העולם חָסֵר? – מנוחה, באתה שבת באתה מנוחה, וזהו גמרו
- ^ [במקום זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם בראשית ה,ב] דמשמע שני גופין ברא כל אחד זכר ונקבה, שני פרצופין, לכן כתבו 'בראו': שכך נברא אדם בשני פרצופים
- ^ שלא יאמר: על אברהם לא הקפיד, דכתיב וַיִּצְחָק [וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד] (בראשית יז יז) ועל שרה הקפיד - לפיכך כתבו 'בקרוביה', לומר אברהם בלבו, והיא אמרה בקרוביה
- ^ שלא יאמר: רצחנים היו אבותיכם, שהרי אביהם מעיד עליהם שהם הרגו איש - לכך כתבו שור: שלא היו חשובין בעיניו אלא כבהמות, ולא הקפיד על הבהמות
- ^ נושא בני אדם - דמשמע גמל, שלא יאמר: משה רבכם לא היה לו סוס או גמל
- ^ שלא יאמר: שקר כתוב בתורה, שהרי קהת - ממיורדי מצרים היה, וכשאתה מונה שנותיו של קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של משה - כולן אין מגיעות לארבע מאות שנה, כל שכן שהרבה משנות הבנים נבלעין בתוך שנות האבות! אלא שֶׁמָנָה הכתוב מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין הבתרים, ומשם עד שנולד יצחק שלשים שנה, ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים - ארבע מאות שנה; צא מהם ששים של יצחק ומאה ושלשים שחיה יעקב כשבא למצרים, נשארו מאתים ועשר, וכן היתה הגזרה: כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם (בראשית טו יג), ולא נאמר במצרים אלא בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם; וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים; ומאז עד שיצאו ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גֵרִים, ושלשים של קודם לכן לא נמנו בגזרה, דהא זַרְעֲךָ כתיב
- ^ במקום וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שמות כד,ה
- ^ 'זאטוטי' - לשון חשיבות; אבל 'נערי' - לשון קטנות, ויאמר: גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה
- ^ באותה פרשה עצמה; ולפי שכתבו זאטוטי תחילה - חזרו וכתבום כשמם הראשון, ולא כתבו וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ שמות כד,יא
- ^ שלא יאמר חמור לא לקח, אבל חפץ אחר לקח
- ^ 'להאיר לכל העמים' - שאם לא כן, יאמר: בן נח מותר בעבודה זרה, ומדרשו (עבודה זרה נה א): להחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם
- ^ שאם לא כתבו 'לעובדם' משמע 'אשר לא צויתי שיהיו', ויאמר: אם כן אלהות הן שעל כורחו נבראו
- ^ לפי שידיה קצרות וקטנות מרגליה
- ^ יפיותו של יפת הוא לשון יון, לשונו יפה משל כל בני יפת
- ^ כהנים ששימשו בבית שני; ואף בבית ראשון מימות יאשיהו ואילך: שנגנז צלוחית של שמן המשחה
- ^ כהן משיח שהורה היתר בדבר שזדונו כרת, ועשה כהוראתו, מביא פר, שנאמר אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת (ויקרא ד ג)
- ^ 'כהן המשמש' כגון שאירע בו פסול, ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו וחזר לעבודתו, והעבירו הבא תחתיו; הראשון קרוי 'משמש', והשני - 'עבר'
- ^ שאי אפשר להביא שנים
- ^ חביתי כהן גדול שבכל יום, שאי אפשר להביא שנים
- ^ ואם בא להקטיר או לעבוד שום עבודה - משמש בשמונה בגדים - כהן שעבר ככהן המשמש
- ^ משמש בשמונה בגדים, לא פורע ולא פורם, ומצווה על הבתולה, ומוזהר על האלמנה, ומקריב אונן
- ^ ואינו ראוי לשמש לא בשמונה בגדים ככהן גדול, ולא בארבעה ככהן הדיוט
- ^ וסתמה אליבא דנפשיה
- ^ במרובה בגדים סבר לה כרבנן, ובכהן שעבר סבר לה כרבי מאיר
- ^ אין הפרש בשעת היתר הבמות
- ^ זה מזבח של משה בעודו בנוב וגבעון
- ^ מזבח של יחיד, שכל יחיד ויחיד עושה במה לעצמו
- ^ קטנה
- ^ בזבחים יליף לה בפרק בתרא.
- ^ והא קתני סיפא: 'כל שאינו נידר ונידב - אינו קרב בבמה קטנה' ואילו בגדולה היו מקריבין קרבנות צבור, תמידין ומוספין; וקא סלקא דעתך דאף חובות צבור שאין קבוע להן זמן היו קריבין בה, כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה
- ^ וכל חובות הקבוע להם זמן, כפסחים
- ^ מתניתין, דקתני דבמה קטנה אין קרב בה שום חובה, ואמר דבמה גדולה לא עדיפא מינה אלא בחובות הקבוע להן זמן
- ^ דאמר בפרק בתרא דזבחים
- ^ בבמה גדולה שום חובה
- ^ כגון פר העלם דבר ושעירי עבודה זרה
- ^ אבל כדרבנן דהתם לא מתוקמא מתניתין, דהא אמרי: כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר - מקריבין באהל מועד שבגלגל, דהיא במה גדולה, ואפילו פר העלם דבר; ומתניתין קתני פסח וכיוצא בהן.
- ^ בכל מקום שיוכל לראות משם את שילה, ובפרק בתרא דזבחים יליף טעמא