קטגוריה:בראשית כט י
ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְהִ֡י כַּ/אֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔/וֹ וְ/אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑/וֹ וַ/יִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַ/יָּ֤גֶל אֶת־הָ/אֶ֙בֶן֙ מֵ/עַל֙ פִּ֣י הַ/בְּאֵ֔ר וַ/יַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַהֲוָה כַּד חֲזָא יַעֲקֹב יָת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחוּהָא דְּאִמֵּיהּ וְיָת עָנָא דְּלָבָן אֲחוּהָא דְּאִמֵּיהּ וּקְרֵיב יַעֲקֹב וְגַנְדַּר יָת אַבְנָא מֵעַל פֻּמָּא דְּבֵירָא וְאַשְׁקִי יָת עָנָא דְּלָבָן אֲחוּהָא דְּאִמֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה כְּדִי חָמָא יַעֲקב יַת רָחֵל בְּרַת לָבָן אֲחוּהָא דְאִמֵיהּ וְקָרֵב יַעֲקב וְגַלְגֵיל יַת אַבְנָא בַּחֲדָא מִן אֶדְרָעוֹי מֵעִילוֹי פּוּם בֵּירָא וְטָפַת בֵּירָא וּסְלִיקוּ מַיָא לְאַנְפּוֹי וְאַשְׁקֵי יַת עָנָא דְלָבָן אָחוּהָא דְאִימֵיהּ וַהֲוַת טַיְיפָא עַשְרִין שְׁנִין: |
רש"י (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(י - יא)" ויהי כאשר ראה". יספר איך התלהב יעקב מאהבת הקרובים ואיך חס על ממונם, ולבל נטעה שנתפעל מרחל באשר היתה יפ"ת, עז"א"כאשר ראה את רחל" נתפעל מאשר היא "בת לבן אחי אמו," וכן נתפעל מן הצאן בעבור שהם "צאן לבן אחי אמו," עד שלא נגש אל רחל כלל עד שהשקה את הצאן תחלה, וההתפעלות הזה עוררה בו רוח גבורה, "ויגל את האבן," כמעביר הפקק מעל צלוחית כדברי חז"ל, [דייקו זה ממה שלא אמר ויגלל כמו שבארתי בס' התו"ה שיש הבדל בפעלי הכפל בין אם בא בתשלומו שאז מורה על חוזק הפעולה, ואם לא בא בתשלומו מורה על קלות הפעולה] וספר שגם רגש זה היה מצד שהם צאן לבן אחי אמו, ואח"כ וישק לרחל ולא היה נשיקה של תפלות, כי נשא קולו ויבך:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ראו פסוק ח
וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר
רחל לא התקרבה לגברים או לזר, למרות שהיא כבר "בָּאָה עִם הַצֹאּן" (ביאור:בראשית כט ט), יעקב רק ראה אותה מרחוק, ולא נגע או התקרב אליה.
וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן
יעקב גלגל את האבן, ולא דחף, הפיל או הרים אותה (ביאור:בראשית לא מה). כנראה אבן שטוחה ועגולה שימשה כדלת לבאר, או מרוב גלגולים במשך שנים של שימוש, האבן נעשתה עגולה והתגלגלה על פי הבאר הצידה לאורך מסילה באבן, וכך היה קל גם לגלגל אותה בחזרה.
- לא ברור אם עדרים נוספים היו צריכים להגיע, ויעקב עבר על החוק וגלל את האבן לפני שנאספו "כָּל הָעֲדָרִים" (ביאור:בראשית כט ח):
- סביר שבת תרצה לבוא אחרונה ולא להיות לבד עם הרועים, ולכן כשרחל הגיעה, 'כל' הרועים הגיעו, ויעקב לא שבר את החוק.
- אם היתה רועה נוספת, סביר להניח שהן היו נפגשות לפני הבאר ובאות לבאר ביחד.
- אם היה רועה נוסף, רחל היתה מחכה במרחק מה, ומגיעה אחריו.
- הרועים יכלו להגיד שהם מחכים לרחל, אבל הם השתמשו במילה "כָּל" שאינה מוגדרת.
- כשרחל הגיעה עם עדרה, ליד הבאר היו ארבעה עדרים, וזה מספיק אי-סדר כדי להשקות את העדרים. במידה ויחכו לעוד עדרים, האנדרלמוסיה תגדל ויהיה קשה להפריד את העדרים לאחר ההשקיה.
- עיקר המאמץ לא היה גלגול האבן, אלא הרמת המים מהבאר ונשיאתם לשקתות כדי שכל הצאן ישתה. ועכשיו, חמשתם, יכלו לעשות את העבודה ביעילות.
- הרועים לא מנעו מיעקב לגלול את האבן ולא התנגדו למעשיו. סביר שהרועים לא יכלו לפגוע בזר נושא מקל (ביאור:בראשית לב יא), והנה יש סיפור דומה שבו הרועים פגעו בבנות יתרו ומשה עזר לבנות, ככתוב: "ויַָּקָם מֹשֶׁה ויַּוֹשִׁעָן, ויַַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שמות ב יז).
- סביר שרחל היתה נציגתו של לבן והמפקחת על השקיית הצאן. כאשר רחל הופיעה הרועים השאירו לה לדבר עם הזר.
- אפילו אם יעקב עבר על החוק כי הוא לא ידע כמה עוד עדרים צריכים להגיע, הוא בכל זאת הצליח:
- להרשים את רחל בכוחו ולמשוך את תשומת ליבה.
- להראות את עוצמתו שהוא מעל החוק שלהם - כשופט או קצין של המלך.
- להראות שלמרות שהחוק הוא הגיוני, התוצאה של החוק היא פגיעה בצאן שאינו יכול: לאכול, לשתות ולזוז, ולכן החוק בטל או דורש שינויים.
וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן
- עבד אברהם ביקש מרבקה שתשקהו מים, והיא "ותְַּמַהֵר, ותְַּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת, ותַָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב; ותִַּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו" (ביאור:בראשית כד כ), וכך בחוכמתה וחריצותה היא הוכיחה את התאמתה להיות אשת יצחק.
- יעקב הבין שרחל אינה נשואה ואינה מאורסת, אחרת היא לא היתה יוצאת לרעות. יעקב הראה לרחל שהוא ראוי להיות בעלה על ידי כך שהפגין את כוחו כשגלל את האבן לבדו ואת חריצותו כשהשקה את צאן לבן. ניתן לראות שיעקב בחר לעשות כרבקה ורץ להשקות את כל הצאן של רחל.
- יעקב ידע שרועי צאן הם מתועבים בעיני אנשים בגלל הריח הרע שלהם. יעקב הראה לרחל שהוא רועה צאן במקצועו ובנפשו, חרוץ וחזק, ולכן זה למעשה היה כהצעת אירוסין לרחל שגם היא היתה רועת צאן.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית כט י"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.