ספר הרקמה/שער יד

שער יד

כולל בשמוש בדרך קצרה

דע כי הפעלים יחלקו למיניהם על שני דרכים, אחד מהם שלשי והשני רבעי. והפעל השלשי יחלק שני חלקים, אחד מהם מוסף והשני בלתי מוסף. וכל אחד מן המוסף ושאינו מוסף יחלק לשני חלקים, למתעבר ושאינו מתעבר. והמתעבר יהיה על שלשה דרכים, ממנו מה שיתעבר אל פעול אחד, וממנו מה שיתעבר אל שני פעולים ויש לך לסמוך על האחד מהם בלעדי השני, וממנו מה שיתעבר אל שני פעולים ואין לך לסמוך על האחד מהם בלעדי השני. ויחלק עוד השלשי מחלוקת אחרת על ארבעה דרכים, ממנו מה שהפ"א והעי"ן והלמ"ד שלו שונים זו מזו שלשתן והוא הרוב, כמו אָמַר שָׁמַר ובָּחַר והדומה לזה, וכמו המין הזה בשמות: דָּבָר ועָפָר ואָדָם; וממנו מה שהלמ"ד שלו ממקום עי"נו והוא מעט מן הראשון, כמו סָבַב ובָּלַל ושָׁלַל, וכמו המין הזה מן השמות: "וְשָׁלָל רָב עִמָּם" (ש"ב ג כב), "וְנָפַל חָלָל" (יחזקאל ו ז), "צְחִיחַ סֶלַע" (יחזקאל כד ז). וממנו מה שהלמ"ד שלו ממקום פ"או והוא יותר מעט משער סָבַב, כמו "וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד" (ש"א כ יט), "וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ" (תהלים פ י). וכמו המין הזה מן השמות: "שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ" (חבקוק ג יא), "וְתַכְרִיךְ בּוּץ" (אסתר ח טו), "אֲשֶׁר בּוֹ מוּם" (ויקרא כא יח); וממנו מה שעי"נו ממקום הפ"א וזה יותר מעט משער "וְשִׁלַּשְׁתָּ", כמו "אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים" (תהלים מב ה), "וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה" (יחזקאל מה יג), וכמו המין הזה בשמות: "כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם", (עמוס ה כו) "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת" (דברים ו ח), "שֵׁשַׁי וְתַלְמַי" (במדבר יג כב), "חֲקֻקִים בַּשָּׁשַׁר" (יחזקאל כג יד), "כִּכָּר זָהָב" (שמות כה לט), "כִּכַּר לָחֶם" (משלי ו כו). ואלה המינים הכפולים הם אצל קצת חכמי לשון הערב שניים כפולים. והפעל השלשי אשר איננו מוסף הראוי ממנו על שלשה דמיונים, שיהיה על פָּעַל, כמו שָׁמַר, גָּדַל, אָמַר, בָּחַר; או על פָּעֵל, כמו "וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם" (ויקרא ה ג), "כִּי זָקֵן יִצְחָק" (בראשית כז א), "כַּאֲשֶׁר אָהֵב" (בראשית כז ט), "לוּ חָפֵץ יְיָ לַהֲמִיתֵנוּ" (שופטים יג כג), "עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל" (ישעיהו ב יא). או על פָּעֹל כמו "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף" (בראשית מה א), "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים" (בראשית לב יא), "כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי" (בראשית מג יד), "כִּי יָגֹרְתִּי" (דברים ט יט), <עמ' 78> "יָקֹשְׁתִּי לָךְ" (ירמיהו נ כד). וכל אחד מאלה הדמיונים יקרא קל. והראיה על שפָּעֵל בצירי תחת העי"ן קל, כי פָּעַל הפתוח העי"ן הרבה פעמים ישוב בעמוד עליו פָּעֵל בצירי. ועוד כי העתיד מן פָּעֵל בצירי יש שיהיה על יִפְעַל ויש שיהיה על יִפְעוֹל, ואפשר שיהיה על שניהם יחד מפעל אחד, כאשר אמרו מן "אִם חָפֵץ בָּנוּ יְיָ" (במדבר יד ח) – "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ" (דברים כה ז), ואמרו גם כן "וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ" (תהלים לז כג). וכן משתמשים הרבה מפָּעַל הפתוח העי"ן, כאשר אמרו מן שָׁבַת – יִשְׁבּוֹת ויִשְׁבַּת. ועוד כי פָּעֵל אשר בצירי, כאשר לא תהיה הלמ"ד שלו אל"ף ויחברו אליו כנוי המדבר או כנוי המדובר אליו, ישוב אל פעל בפתחות העי"ן, כמו שאמר "כִּי חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ" (איוב לג לב), "כִּי חָפַצְתָּ בִּי" (תהלים מא יב), ונאמר מן "כִּי זָקֵן יִצְחָק" (בראשית כז א) – "הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי" (בראשית כז ב), "הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ" (ש"א ח ה). אך אם תהיה הלמ"ד שלו אל"ף, אפשר שישאר כאשר היה, כמו "כִּי מָלֵתִי מִלִּים" (איוב לב יח), "כִּי צָמֵאתִי" (שופטים ד יט). והראיה על כי פָּעוֹל גם כן קל, כי העתיד שלו יהיה יִפְעַל, כאשר נאמר מן "קָטֹנְתִּי" – "וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת" (ש"ב ז יט). אבל אמרם בעתיד "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף", "וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת" (שמות י ה), המירו בו היו"ד בוא"ו, והיה זה יותר קל עליהם במלה הזאת, כי ההקשה היתה נותנת שיהיה יִיכַל על משקל יִיבַשׁ, יִיטַב, "כִּי לֹא יִירַשׁ" (בראשית כא י), או ייכוֹל על משקל "יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים" (בראשית לד כב), "לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן" (במדבר ה טו). אבל מה שאמר ר' יהודה כי הפעל הקל מה שיבא על בנין פָּעַלְתִּי מבלי שידקדק הדקדוק הזה ויחלק החלוק הזה, אין זה טעות ממנו, אע"פ שלא זכר גם כן "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף", וזה היה ממנו להקל בענין. והפעל השלשי אשר איננו מוסף, המתעבר (הוא פועל יוצא) הוא כמו אָמַר, שָׁמַר, בָּחַר, אָהַב, ושאיננו מתעבר ממנו הוא כמו גָּדַל, צָחַק, "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים לג יב), "כִּי זָקֵן יִצְחָק", "קָטֹנְתִּי". אך הפעל השלשי המוסף הוא מה שאין בנינו כבנין הקל, כמו הִפְעִיל ופּוֹעֵל ופִּעֵּל ופִּעַּל ופֵּעַל ופֵּעֵל כאשר ימנע הדגשות בעבור עלת אחהע"ר, כי האותיות האלה פעמים רבות ימנעו מהדגשות. וכל אחד מהמינים האלה יקרא 'כבד' כאשר בארו רבי יהודה בספר אותיות הסתר. ודמיון הִפְעִיל: הִשְׁלִיךְ, הִקְרִיב; ומן הפעלים עלולי הפ"א: הוֹבִישׁ, הוֹדִיעַ, הוֹצִיא; ומן הפעלים עלולי העי"ן: הֵקִים, הֵשִׁיב, הֵבִין, ועקרם הִקְיִים, הִשְׁיִיב, הִבְיִין. וכבר זכר עלתם ר' יהודה בס' אותיות הסתר. ויש שיבואו עוד בצירי, כמו "וְהֵפֵר בְּרִית" (יחזקאל יז טו), "הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו יא י), "הֵקֵרָה רָעָתָהּ" (ירמיהו ו ז), "הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים" (שה"ש ו יא), "הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה" (ירמיהו לח ט), "וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה" (ש"א יז כ). ואפשר שימירו הצירי בפתח, כאשר עשו ב"יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (בראשית כט לב), "הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְיָ" (ישעיהו נו ג) וזולתם, ואמרו "וְהֵצַר לְךָ" (דברים כח נב), "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית יז יד), "הֵרַע לָעָם הַזֶּה" (שמות ה כג), "אֲשֶׁר הֵסַתָּה" (מ"א כא כה), "הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ" (דה"ב כט יט). וכל אחד ממיני הפעל המוסף יחלק עוד שני חלקים, למתעבר ושאינו מתעבר. והמתעבר מן הפעיל, כמו "כִּי לֹא הִמְטִיר יְיָ" (בראשית ב ה), "וְהִגְבִּיר בְּרִית" (דניאל ט כז), "הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה" (ישעיהו כח כט). ואשר איננו מתעבר ממנו, כמו "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" (שמות יד י), "מַרְעִידִים עַל הַדָּבָר" (עזרא י ט), "עָמַדְתִּי מַרְעִיד" (דניאל י יא), "הֶחְפִּיר לְבָנוֹן" (ישעיהו לג ט), "צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ" (תהלים כה יז), "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ" (נחמיה ט כה), "אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ" (תהלים מט יז), "אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ" (איוב יד ח), "הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ" (יואל א ז), "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" (דניאל יב ג). <עמ' 79> והמתעבר מן פּוֹעֵל, כמו "וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי" (ש"א כא ג), "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר" (תהלים קא ה), עקרו מְלוֹשֵׁן מן לוֹשֵׁן, לוֹשַׁנְתִּי החולף, וחסרו הוא"ו להקל והורו עליה בקמצות; ועוד "לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן" (איוב ט טו) מן שׁוֹפֵט, שׁוֹפַטְתִּי החולף; ועוד "זֹרְמוּ מַיִם" (תהלים עז יח), והוא פּוֹעֵל חולף על דמיון "אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (איכה א יב), "כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי" (איכה א כב); וההקשה באחד מן "וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ" (בראשית מט כג) שיהיה רוֹבֵב בחולף, [ומן] "יְסוֹבְבֻהָ עַל חוֹמֹתֶיהָ" (תהלים נה יא) – סוֹבֵב. ופרוש "זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת", התיכו העבים מימיהם, ו"עָבוֹת" כמו עָבִים, כאשר נאמר גם כן "בֹּקֶר לֹא עָבוֹת" (ש"ב כג ד). ואשר איננו מתעבר מהבנין הזה: בּוֹשֵׁס, ומקורו "יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל דָּל" (עמוס ה יא), ואיננו רחוק שיהיה מתעבר ולא יגיע התעברו אל הפעול שלו אלא באמרו "עַל", ואם איננו מתעבר בא "עַל" עמו כבאו ב"וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי" (איוב ל א), ומה שלא גזרנו בו באחת משתי הסברות להתעלם גזרתו ממנו. ודע כי פִּעֵּל בצרי תחת העי"ן או בפתח תחתיה הדגושים, ופֵּעֵל בצרי תחת הפ"א ופתח תחת העי"ן או בצרי תחת שניהם עם קלות העי"ן, הם כלם בנין אחד, והמתעבר מהם: "מַה דִּבֶּר יְיָ" (במדבר כג יז), "מִי בִקֵּשׁ זֹאת" (ישעיהו א יב), "וְכִבֶּס בְּגָדָיו" (ויקרא יג ו), "וּמִלַּט הוּא" (קהלת ט טו), "וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת" (מ"ב יח ד), "עוֹד לִמַּד דַּעַת" (קהלת יב ט), "בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כד א), "וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו" (במדבר ח כו), "אוֹיֵב חֵרֵף יְיָ" (תהלים עד יח) ואשר איננו מתעבר מהם "פִּתַּח הַסְּמָדַר" (שה"ש ז יג), "וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ" (ישעיהו ס יא), "לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ" (ישעיהו מח ח), "וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ" (יחזקאל טז ז), "כִּי רִוְּתָה" (ישעיהו לד ה), "וְרִוְּתָה אַרְצָם" (ישעיהו לד ז). ואם יאמר אומר כי שומך הִפְעִיל מוסף כבר התבאר מתוספת הה"א בו, אבל אמרך בפִּעֵּל ופִּעַּל הדגושי העי"ן שהם מוספים וכן פּוֹעֵל, ארצה לשמוע טענתך בזה; נאמר לו כי הפעל הדגוש העי"ן אמרתי בו שהוא מוסף בעבור הכפל עי"נו, כי כל אות דגושה תחשב לשתים, אחת מהנה נבלעת בשניה. וכבר נחלקו חכמי הערב במוסף מכמו אלה שני הדמיונים, ומקצתם שמוהו הראשון ומקצתם שמוהו השני. אבל פּוֹעֵל אמרתי בו שהוא מוסף בעבור תוספת הוא"ו בו. ואם יאמר, ולמה לא אמרת בפעל הקל גם כן שהוא מוסף בעבור תוספת האות הקלה, והוא הנח אשר בין הפ"א ובין העי"ן, והוא אל"ף במבטא, וכן הוא עוד בפָּעוֹל החולף, רצוני לומר "קָטֹנְתִּי" ו"יָכֹלְתִּי" ובפָּעֵל, ר"ל חָפֵץ, "וַייָ שָׁמֵעַ" והדומה להם, נאמר לו, כבר באר ר' יהודה בס' אותיות הסתר הטענה בשומו פָּעַל הקל שבבנינים, ואמר שזה בעבור נפול הנח אשר בין הפ"א והעי"ן ממנו בעתיד (ותשיב פ"א הקמוצא בשבא נחה ותאמר אֶפְעַל), ושהפועל והפעול ממנו בלא מ"ם, ושם פּוֹעַלְתִּי ופִּעַּלְתִּי אשר דגש העי"ן, ופֵּעַלְתִּי אשר איננו דגוש העי"ן בעבור עלת אחהע"ר, כבד, בעבור שהנח קיים בעתידם או הדגשות בעי"ניהם, ועוד בעבור היות הפועל והפעול ממנו בתוספת מ"ם. ושם הִפְעִיל כבד בעבור תוספת הה"א בו, ושהפועל והפעול ממנו בתוספת מ"ם. וכבר התבאר כי הפועַל הכבד הוא המוסף, כי מה שנוסף בו יותר כבד ממה שלא נוסף בו. וכאשר הדבר כן מה שהקשה לנו האומר בקריאת פָּעַל מוסף איננו כדין, כי הנח אשר בין פ"או ועי"נו יפול ממנו בעתיד וכן יפול עוד מעתיד "קָטֹנְתִּי" והוא "וַתִּקְטַן" (ש"ב ז יט), ומן עתיד חָפֵץ והוא יַחְפֹּץ, אבל זולתם מן הבנינים ממה ששמנוהו אנחנו מוסף הנחים יתקיימו בעתידיהם או הדגשות אשר בעי"ניהם.

ויחלק השלשי עוד מחלוקת שלישית לשלם ולעלול. והשלם הוא אשר <עמ' 80> נמלט מאחת מאותיות העלה, והם האל"ף והוא"ו והיו"ד והה"א, כמו שָׁבַר ושָׁמַר ובָּחַר וגָּדַל. והעלול הוא מה שלא נמלט מהם, והוא על ארבעה דרכים; שיהיה עלול הפ"א בלבד כמו אָמַר ואָבַד ויָרַד ויָשַׁב; או שיהיה עלול הפ"א והלמ"ד, כמו "וְלֹא אָבָה יְיָ" (דברים כג ו), "וּמַצּוֹת אָפָה" (בראשית יט ג), "יָרָה בַיָּם" (שמות טו ד), "וְיָעָה בָרָד" (ישעיהו כח יז), "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ" (שה"ש ז ז), וכבר באר ר' יהודה כי הה"א לא תרפה כשתהיה פ"א, אך היא נרפית כאשר תהיה למ"ד הפועל; ודומה למין הזה מהעלול קצת הדמיון, ר"ל מה שנעללה פ"א ולמ"ד שלו, מה שהיה מהפעלים פ"או יו"ד והלמ"ד שלו אל"ף, ר"ל יָצָא, יָרֵא, והוא שהפעלים אשר למ"דיהם אל"ף הם דומים לפעלים אשר למ"דיהם ה"א ברפיון הלמ"ד בלבד, ואינם דומים להם בהתהפך האל"ף בפָּעַלְתִּי מהם אל יו"ד כהתהפך הה"א אליה ובנפלה מן המבטא בפעלו, כי תאמר מן אָפָה ויָרָה – אָפִיתִי ויָרִיתִי, יתהפך הה"א אל יו"ד, ותאמר מהם אָפוּ ויָרוּ ותפל הה"א מן המבטא, ומשפטם אָפְיוּ ויָרְיוּ, כמו "דַּלְיוּ שֹׁקַיִם" (משלי כו ז), "צוּר חָסָיוּ בוֹ" (דברים לב לז), "נָטָיוּ רַגְלָי" (תהלים עג ב), ותאמר מן מָצָא וקָרָא – מָצָאתִי וקָרָאתִי, ותשאר האל"ף הרפה והיא נמצאת במבטא ובמכתב, ותאמר מָצְאוּ וקָרְאוּ, ותראה הלמ"ד אשר היתה רפה. או שיהיה הפעל עלול הלמ"ד בלבד, כמו עָשָׂה, רָאָה, בָּנָה, קָנָה. ודומה למין הזה עוד שער קָרָא ובָּרָא ומָצָא וחָטָא על הפנים אשר זכרתים קודם זה, ר"ל ברפיון בלבד לא בהפוך בפָּעַלְתִּי, אלא שאפשר שתהפך האל"ף ה"א בקצת הפעלים החולפים, ותהפך אז הה"א ההיא יו"ד בפָּעַלְתִּי, וינהג הפעל ההוא מנהג בעלי הה"א, כאשר קרה ב"וְצָמִת וְהָלַכְתְּ" (רות ב ט) וזולתו. או שיהיה עי"ן הפעל מאותיות העלה כמו קָם, שָׁב, רָץ והדומה להם.

ויחלקו הפעלים השלשים עוד מחלקת רביעית למשיג ולבלתי משיג. ואשר הוא בלתי משיג הוא מה שבא על הבנין השלשי ולא יצא אל בנין אחר בתוספת שתוסף בו, כמו אָמַר, שָׁמַר ובָּחַר, והמשיג הוא מה שהוסיפו בו מן הפעלים השלשים אות מאותיות הסתר או מזולתם מן האותות והוצא בתוספת ההיא אל הבנין הרבעי, כהוספתם הה"א על שִׁפֵּר באמרו "בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה" (איוב כו יג), כי שרש המלה שפר כי הוא מן "אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי" (תהלים טז ו), "הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מט כא), אך הה"א מוספת בו להשיג הבנין הרבעי, ר"ל כִּרְסֵם, מְחֻסְפָּס, "וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ" (ש"ב יט לג). ובתוספת הה"א עוד על תחר באמרם תִּחְרָה, "מְתַחֲרֶה בָאָרֶז" (ירמיהו כב טו), "וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים" (ירמיהו יב ה), כי "מְתַחֲרֶה" ו"תְּתַחֲרֶה" משיגים בה"א בנין מְכַרְסֵם, תְּכַרְסֵם, "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר" (תהלים פ יד), "מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל" (דה"א טו כז), ובתוספת הה"א גם כן בהִשְׁתַּחֲוָה להשיג הִתְמַהְמָהּ, והוא שהשרש בהִשְׁתַּחֲוָה הוא שחה, כי הוא מן "יַשְׁחֶנָּה" (משלי יב כה), ונהפכה בו ה"א שחה וא"ו כאשר נהפכה ה"א שלה לוא"ו ב"לֹא שָׁלַוְתִּי" (איוב ג כו), ואחר כן הובאה עליו ת"ו הִתְפַּעֵּל, וכפלו הלמ"ד בעבור ההשגה, ונאמר הִשְׁתַחֲוָה להשיג הִתְפַּעְלֵל, כמו "חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי" (תהלים קיט ס), ובתוספת הה"א גם כן ב"לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ" (תהלים י ח) להשגה, ועקרו אל"ף כי הוא אחד מן "חלכאים" (תהלים י י) הכתוב. ובתוספת הלמ"ד ב"וְאֻמְלַל" (הושע ד ג), להשיג "רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ" (איוב לג כה), כי הוא מן "מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ" (יחזקאל טז ל), וככפלם למ"די רב הפעלים העלולי העי"ן להשגה גם כן, כמו "כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט" (תהלים ט ח), "חֹלֲלָה יָדוֹ" (איוב כו יג) והדומה לזה. ודע כי ההקשה בעתיד "שִׁפְרָה" שיהיה יְשַׁפְרֶה, וכן הוא עתיד תִּחְרָה, "מְתַחֲרֶה בָאָרֶז" – יְתַחֲרֶה, "וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים", על דמיון "יְכַרְסְמֶנָּה". <עמ' 81> ואין "יְדַשְּׁנֶה סֶלָה" (תהלים כ ד) מן השער הזה, ר"ל שהה"א איננה להשיג כאשר אמרנו בו בספר ההשגה, כי אין בבנין הרבעי מה שעי"נו דגושה כמו שי"ן "יְדַשְּׁנֶה", אבל הה"א שלו נוספת בו על יְדַשֵּׁן לבלי השגה כאשר הוספה ב"וָאֶקְרָאֶה" (ש"א כח טו) על וָאֶקְרָא. ואין דעתם גם כן בתוספת הה"א הזאת הנה כדעתם ב"וָאֶשְׁלְחָה" (בראשית לב ו), "אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר" (תהלים פה ט), "אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה" (שופטים ח כד), אך כהוספת הה"א ב"הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ" (יחזקאל כא לא), "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (שמות כב יז) וזולתם, ר"ל להפלגה. ויתכן שנאמר עוד כן בה"א "וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים" וה"א "מְתַחֲרֶה בָאָרֶז", ר"ל שתהיה בהם להפלגה לא להשגה, ושתהיה הסברה בהם שהעקר בחי"ת הדגשות כמו "יְדַשְּׁנֶה". וזה מה שצריך לסבור ב"יְדַשְּׁנֶה סֶלָה" כאשר הוציאו לנו ארך המחקר ורב הדקדוק בדבור. וכבר מצאתי בדברי רבותינו ז"ל מה ששמשו בו בתוספת הה"א להפלגה, וזה באמרם "שֶׁמָּא יִתְעַלְפֶה" (שבת ט ב), ר"ל שמא יִתְעַלֵּף, כי הוא כמו אמרם "מי שיש לו חולה בתוך ביתו וְנִתְעַלֵּף וכמדומה שמת" (נדרים פז א). אבל המוסף מן הפעלים אשר עי"ניהם מאותיות העלה יהיה על שני דרכים, אחד מהם בכפל הלמ"ד, כמו "כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט" (תהלים ט ח), "בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ" (ישעיהו סג יח), "כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" (שמות לב א), "חֹלְלָה יָדוֹ" (איוב כו יג) ומה שדומה להם, הו"וין הם העיי"נין, ומשקלם פֹּעְלֵל משיג כִּרְסֵם, "כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ" (ש"ב יט לג). והדרך השני יהיה בכפל הלמ"ד והפ"א, והעי"ן אובדת עם הכפל הזה, כמו טִלְטֵל, יְטַלְטֵל, "הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר" (ישעיהו כב יז), כִּלְכֵּל, יְכַלְכֵּל, "לֹא יְכַלְכְּלוּךָ" (מ"א ח כז), "וּמִי מְכַלְכֵּל" (מלאכי ג ב), "וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל" (ירמיהו כ ט), "וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה" (אסתר ד ד). כי "מְטַלְטֶלְךָ" מן "וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים" (יונה א ה), "וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ" (מלאכי ג ב) מן "וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ" (ירמיהו י י), "וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה" מן "אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ" (ירמיהו ה כב).

והפעל הרבעי יחלק מחלקת ראשונה לשני חלקים, אחד מהם כפול והשני בלתי כפול. ואשר איננו כפול הוא מה שהיה כמו "מְכֻרְבָּל" (דה"א טו כז) "יְכַרְסְמֶנָּה" (תהלים פ יד) "פַּרְשֵׁז" (איוב כו ט) "רֻטְפַשׁ" (איוב לג כה). והכפול הוא מה שהלמ"ד שלו ממקום פ"או ועי"נו, כמו "מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר" (ש"ב ו טז), "וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ" (ש"ב יט לג), "וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ" (בראשית מה יא), "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד" (ישעיהו יד כג), "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם" (ישעיהו יט ב), "לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ" (בראשית מג י), "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד יז), "הַמְצַפְצְפִים" (ישעיהו ח יט), כי כל אחד מאלה הפעלים והדומה להם הושמה הלמ"ד שלו ממקום פ"או ועי"נו, כי משקל כלם פִּעְלֵל ע"מ כִּרְסֵם, כאשר הושמה הלמ"ד בסבב ושלל וכל השער שלהם מן הפעלים השלשים ממקום העי"ן, ואלה בבעלי הארבע דומה לאלה בבעלי השלש. ואנשים מאנשי דקדוק הערב ישימו הדומים לפעלים האלה בלשונם שלשים, וחושבים כי כפל הפ"א בעבור שלא רצו לחבר בין שני כפלים. ואל הדעת הזאת נטינו אנחנו בספר ההשגה במלת "וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים" (ירמיהו נא כה) ומה שדומה לו ממה שיש לו גזרה מן השלשי. אך מה שלא מצאנו לו גזרה מן השלשי אנחנו שמים אותו רבעי על כל פנים, כמו "וְכִלְכַּלְתִּי" "וְסִכְסַכְתִּי" והדומה להם. ואנשים מהם ישימום שניים כפולים ממקום הפ"א והעי"ן. ויחלקו עוד הפעלים הרבעים לשני חלקים אחרים, למתעבר ולבלתי מתעבר. והמתעבר מהם הוא כמו "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר", "פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ", "מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ", "רֻטְפַשׁ בְּשָׂרוֹ", "וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ", "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם", "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד", ואשר איננו מתעבר הוא כמו "בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי" <עמ' 82> (ישעיהו יז יא), "מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז" (ש"ב ו יד). ודע כי אותיות הסתר לא תהיינה כל עקר בבעלי הארבע אלא אם יכפלו הפעל ההוא, כמו "וְטֵאטֵאתִיהָ", כי "וְטֵאטֵאתִיהָ" כמו "וְכִלְכַּלְתִּי". ויחלקו הפעלים כלם מחלקת אחרת לשני חלקים, לאשר חלף מן הזמן ולאשר לא חלף. וכאשר תאמר עָבַר, שָׁמַר, בָּחַר, כִּרְסֵם, כִּרְבֵּל, יָצָא, שָׁב, קָם, בָּנָה, רָאָה, יוָדע כי כל אחד מהבנינים האלה לאשר חלף מן הזמן; וכאשר תאמר יִשְׁמוֹר, יַעֲבוֹר, יִכַרְבֵּל, יְכַרְסֵם, יָקוּם, יָשׁוּב, יִרְאֶה, יִבְנֶה, בתוספת היו"ד, או אֶעֱבוֹר, אֶשְׁמוֹר, בתוספת האל"ף, או נַעֲבוֹר, נִשְׁמוֹר בתוספת הנו"ן, או תַּעֲבוֹר, תִּשְׁמוֹר, בתוספת הת"ו, יודע כי אלה הבנינים לאשר לא חלף מן הזמן, כי אית"ן הם אותיות העתידות. אך יתכן שיהיו אלה הפעלים אשר יבאו עליהם אותיות העתידות מיוחדים לעתיד, ויתכן שיהיו בזמן העומד, והיותם עתידים על המנהג הנודע מהם. אבל היותם בזמן העומד כמו אמרו "וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד… וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלִָם" (ש"ב טו לז), כלומר בעת באו ירושלם (ראה לעיל 24), כי הפעל הוא נבנה על הזמן בדמיונים, פָּעַל לחולף ויִפְעַל לאשר אתה בו ולאשר לא היה עדין, וכן אֶפְעַל ונִפְעַל ותִּפְעַל, כי התוספות הארבע במציאות הפעל בלתי חולף, אלא שהוא ראוי לשני עתים, למה שאתה בו ולמה שעדן לא היה, תאמר 'ראובן יֹאכַל', ויתכן שיהיה בענין אכלוֹ ושיאכל לעתיד כאשר יאמר 'ראובן אוֹכֵל', כלומר שהוא בענין האכילה, ו'ראובן אוכל מחר'. וכל אחד מהם בפני עצמו, אך בין הפעל העתיד ובין שם הפועֵל השתוף הזה אשר אתה רואה.

ודע כי אישי הפעלים נחלקים על שלשה דרכים; כי מהם מה שלא יהיה לעולם כי אם עובר, כמו אָמַר, שָׁמַר, בָּחַר, שָׁבַר. ומהם מה שיהיה עומד לעולם לא יתכן שיהיה מתעבר כל עקר, כמו גָּבַר, גָּדַל, צָחַק, צָמַח, "צָץ הַמַּטֶּה פָּרַח הַזָּדוֹן" (יחזקאל ז י), "וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי" (ישעיהו סה יט). ומהם מה שיהיה על שני פנים, שיהיו מתעברים במקום ולא יהיו מתעברים במקום אחר, ויאמר בהם 'פָּעַלְתִּי הדבר' ו'פָּעַל הדבר עצמו', כמו "נָטִיתִי יָדִי" (יחזקאל יד יג) – זה מתעבר, "וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" (ירמיהו יד ח) – בלתי מתעבר; "כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים" (נחום ב ג) – מתעבר, "גֶּפֶן בּוֹקֵק" (הושע י א) – בלתי מתעבר; "וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר" (יחזקאל לז ו) – מתעבר, "וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר" (שם פסוק ח) – בלתי מתעבר, אמרו הנה "עוֹר" הוא הפועל ב"וַיִּקְרַם", והוא אם כן בלתי מתעבר, הלא תראה שהוא אומר "וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה", וכאשר "בָשָׂר" הנה פועל וכבר היה פעול באמרו "וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר" (יחזקאל לז ו), כן "עוֹר" הנה פועל אע"פ שהיה פעול בו ב"וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר". ורב הפעלים המתעברים הם מתעברים לפעול אחד, ויש שמתעברים קצתם אל שני פעולים, כאשר נאמר "הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר" (תהלים קמז ח), "הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ" (יחזקאל טז ב), "הוֹדִיעֵנִי יְיָ קִצִּי" (תהלים לט ה), "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה" (ש"א א יג), "אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר" (ישעיהו מב טז), לא ישלם הדבר בכל אחד מאלה הפעלים בפעול האחד בלתי השני בעבור הענין אשר היתה אליו הכונה בהם. אע"פ שיתכן בדברים לסמוך בקצתם על פעול אחד, ר"ל כי אלו היה בדברים "הַמַּצְמִיחַ הָרִים" בלבד, היה זה מספיק מבלי "חָצִיר", כי הוא יתעלה יצמיח ההרים חציר ועצים, כאשר אמר "וַיַּצְמַח יְיָ אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה" (בראשית ב ט), ואם יאמר אומר "הַמַּצְמִיחַ הָרִים" בלבד, היה הדבר מספיק בעצמו. וימצא מן הפעלים המתעברים אל פעוליהם על פנים אחרים, ר"ל שלא יגיע הפועל אל הפעולים מפועל אחד אבל משני פועלים. וזה כמו אמרו "מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין" (תהלים סה ט), אין ההרננה במוצאי בקר וערב, אבל היא לבני אדם במצוע הבורא <עמ' 83> יתעלה. והטעם שהוא יתעלה שמו מביא בני האדם במה שהוא מחדש בכל ערב ובקר מן האותות לשבח ולרנן לו, כלומר שהוא משים אותם לשבחו ולרנן לו בערב ובבקר. וההרננה נגמרה במצוע שני פועלים, ר"ל הבורא יתעלה והנבראים. וכמהו "תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ" (תהלים י יז), פירוש תשים אזנך שתקשיב, וההקשבה תגמר מהבורא ומהאזן. וכמהו עוד "לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ" (משלי ב ב), "גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (משלי טז ז), כלומר ישימם שישלמו אתו, וההשלמה תגמר במצוע הבורא יתעלה. ועוד "הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי" (ירמיהו כג כז), וההשכחה תגמר מן המשכיחים והשכחים.

ויחלקו אישי הפעלים גם כן מחלוקת אחרת לשני חלקים: לנגזרים מן החדושים, ולנגזרים מן השמות אשר אינם חדושים. והנגזרים מן החדושים כמו "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" (שמות ג ז), "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ" (תהלים קיח יח), "אָכֹל תֹּאכֵל" (בראשית ב טז), "שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ" (ירמיהו כה כח), כי אלה הפעלים נגזרים מחדושיהם, ר"ל מן מקוריהם (ראה לעיל דף 3). והוא ש"רָאִיתִי" נגזר מן המקור "רָאֹה", ו"יִסְּרַנִּי" מן "יַסֹּר", ו"תֹּאכֵל" מן "אָכֹל", ו"תִשְׁתּוּ" מן "שָׁתוֹ". אבל הנגזרים מן השמות אשר אינם חדושים, כמו "בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ" (איוב כד יא) הנגזר מן "זֵית יִצְהָר" (מ"ב יח לב), כלומר ידרכו יצהרָם; וכמו "וַיָּרֻם תּוֹלָעִים" (שמות טז כ) הנגזר מן "וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם" (איוב כא כו); וכמו "וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם" (יהושע י יט), "וַיְזַנֵּב בְּךָ" (דברים כה יח), הנגזרים מן זָנָב; "לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ" (דברים כד כא) הנגזר מן "וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת" (ישעיהו יז ו); "וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת" (במדבר יד מד) הנגזר מן "עֹפֶל וָבַחַן" (ישעיהו לב יד); "כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם" (שמות כב ד) הנגזר מן "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירהֹ" (שם), "טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם" (בראשית מה יז); "וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ד יג) הנגזר מן "הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ" (מ"א יג ה), וכן "יְדַשְּׁנֶה סֶלָה" (תהלים כ ד) נגזר ממנו; ועוד "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי" (שיר השירים ד ט) הנגזר מן לֵב, ותרגומו: פלחת לבי בחצי עיניך; "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם" (דברים לב כו) הנגזר מן פֵּאָה, והטעם: אפזרם ואגלם אל כל פאה; "וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה" (ישעיהו ג טז) הנגזר מן "הָעֲכָסִים" (שם פסוק יח), והטעם, ששמות ברגליהם העכסים; "יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו" (תהלים מו ד) הנגזר מן "הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" (בראשית יא ג), ותרגומו: יהמו מימיו עד שיחמרו, כלומר יתערבו מימיו בחמר וימזגו בו לרב המִיָתם; "מְאַלְּמִים" (בראשית לז ז) הנגזר מן "אֲלֻמִּים" (שם), "וְיַבֵּם אֹתָהּ" (בראשית לח ח), "וְיִבְּמָהּ" (דברים כה ה), הנגזרים מן "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה ה).

העתיד

ודע כי הפעל העתיד מן הפעל הקל הנמלט עי"נו ולמ"דו מאותיות הגרון כבר בא על יִפְעוֹל בוא"ו המשך, כמו יִשְׁמוֹר ויִזְכּוֹר ויַעֲבוֹר, "אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי" (ישעיהו מט כג), "וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ" (הושע יג טו). ובא גם כן על יִפְעַל בלי וא"ו, כמו יִשְׁכַּב ויִגְדַּל, "וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל" (ש"א יט י), "וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד" (בראשית יט ג), "עִם גְּדִי יִרְבָּץ" (ישעיהו יא ו), "וְלֹא יִרְגַּז עוֹד" (ש"ב ז י), "מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ" (איוב כד ח), "יִרְפַּד חָרוּץ" (איוב מא כב), "וְעַל קַל נִרְכָּב" (ישעיהו ל טז), "וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת" (ש"ב ז יט), "כִּי לֹא יִירַשׁ" (בראשית כא י). ואפשר שישתמשו בשניהם בפעל אחד, ר"ל שיהיה העתיד מקצת הפעלים יִפְעוֹל ויִפְעַל יחדיו, כאשר נאמר בעתיד נָשַׁךְ – "אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ" (קהלת י יא), וגם כן "כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ" (משלי כג לב); ונאמר בעתיד שָׁבַת – "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן" (יהושע ה יב), וגם כן "לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה" (נחמיה ו ג); ונאמר בעתיד נָדַר – "טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר" (קהלת ה ד), ונאמר גם כן "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר" (במדבר כא ב); ונאמר בעתיד חָפֵץ – "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יחזקאל יח לב), וגם כן "וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ" (תהלים לז כג); ונאמר בעתיד טָרַף – "פֶּן יִטְרֹף <עמ' 84> כְּאַרְיֵה" (תהלים ז ג), ונאמר גם כן "זְאֵב יִטְרָף" (בראשית מט כז); ונאמר בעתיד יָבַשׁ – "זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ" (זכריה יא יז), וגם כן נאמר "וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ" (הושע יג טו); ונאמר בעתיד נָדַד – "יִדּוֹד מִמֵּךְ" (נחום ג ז), משקלו יִפְעוֹל כי הנו"ן נבלעת בדל"ת, ועקרו יִנְדּוֹד, ונאמר גם כן "וַתִּדַּד שְׁנָתִי" (בראשית לא מ), משקלו וַתִּפְעַל ועקרו וַתִּנְדַּד, ושתי המלות בענין אחד ואינם שני ענינים כאשר חשב ר' יהודה (ס' הכפל דף 164); ונאמר בעתיד בָּגַד – "וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד" (מלאכי ב טו), ונאמר גם כן "מַדּוּעַ נִבְגַּד" (מלאכי ב י); ונאמר בעתיד פָּשַׁט – "וְאֶת בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ" (יחזקאל כו טז), ונאמר "וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו" (ש"א יט כד); ונאמר בעתיד הָלַךְ – "מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ" (איוב מא יא), ונאמר "וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ" (תהלים עג ט). וזה יורך על שהשני הפנים נכונים בכל פעל שלשי אשר עי"נו ולמ"דו נמלטות מאותיות הגרון, וששניהם דבר אחד, ואין אחד מהם יותר ראוי מן האחר, ואין הפרש בו אצל העבריים זולתי כפי שייטב בעיני המדבר או יקל עליו. אבל מה שעי"נו או למ"דו מהדמיון הזה אות גרונית, לא יהיה עתידו כי אם יִפְעַל בלי וא"ו על הרוב, כמו יִקְרָא, יִסְלַח, יִשְׁמַע, "יִגְבַּהּ לֵב" (משלי יח יב), "יִכְאַב לֵב" (משלי יד יג), יִכְעַס, יִבְחַר, "וַיִּגְהַר עָלָיו" (מ"ב ד לד). ואפשר שימלט מן הדרך הזה מעט ממה שעי"נו בלבד מאותיות הגרון ובא על יִפְעוֹל בוא"ו המשך, כמו "נֵאוֹת לָכֶם" (בראשית לד טו), "יֵאֹתוּ לָנוּ" (בראשית לד כב) – עתיד "כִּי לְךָ יָאָתָה" (ירמיהו י ז); "וּמָה אֶזְעֹם" (במדבר כג ח) – עתיד "לֹא זָעַם" (שם); "וְיִנְהֹם עָלָיו" (ישעיהו ה ל) – עתיד נָהַם. ואשר יצטרפו אלה הפעלים עם כנויי הפעולים מה שבא מהם על יִפְעוֹל בוא"ו המשך, יהיה רבם בהדבקו בכנוי הפעול בו מנוקד עי"נו בשבא ותפל וא"ו המשך, כמו "וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו" (שמות כא לו), "וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ" (ירמיהו כ ט), "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ" (דברים כא כג), "הֵן יִקְטְלֵנִי" (איוב יג טו), "יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ" (הושע ו א), "וַיִּתְּשֵׁם יְיָ" (דברים כט כז), "יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ" (איוב טז יד), "יִתְּצֵנִי סָבִיב" (איוב יט י). ואפשר שיבא מעט מהם בוא"ו על עקרו, כמו "וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם" (משלי יד ג), ועל דרך הרגיל בו: "כִּי תִשְׁמְרֵם" (משלי כב יח). ויבא קצת השער הזה בקמץ חטף בעי"ן להורות על הוא"ו, כמו "הוּא יֶהְדֳּפֵם" (יהושע כג ה), "וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב" (תהלים קיט לג), "אֲשֶׁר פִּי יְיָ יִקֳּבֶנּוּ" (ישעיהו סב ב), "בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם" (הושע י י), "וְדָם יִרְדֳּפֶךָ" (יחזקאל לה ו) בגרסת בן אשר, אבל בן נפתלי קורים אותו "יִרְדֲּפֶךָ" בשבא ופתח. אך מה שבא מהם על יִפְעַל בלי וא"ו, עי"נו יהיה בהדבקו בכנוי הפעול בו נמשך בקמץ גדול: "וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁכָּבֶנָּה" (דברים כח ל), "יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן" (שמות כט ל), "וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ" (שופטים יא כג), "בַּצָּהֳרַיִם יְגָרְשׁוּהָ" (צפניה ב ד), "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת" (שה"ש א ב), "פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה" (בראשית יט יט), "יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (בראשית כט לב). וכבר שב "יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" (משלי כד כד) אל שערו ועקרו ולא בא על "וּמָה אֶזְעֹם" (במדבר כג ח). ונמלטו מן שער יִפְעַל מלות בהתדבקם בכנוי הפעול בו והובאו בשער יִפְעוֹל, כמו "וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ" (ישעיהו מד יב) אשר הוא בהפרדו "וַיִּיצֶר יְיָ" (בראשית ב ז), "לֹא יִתְּנֵנִי" (איוב ט יח), והוא בהפרדו יִתֵּן.

והעתיד מבנין הִפְעִיל יהיה על השלמות והתום יְהַפְעִיל או יְהַפְעֵל בחסרון היו"ד, כמו "כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְיָ" (ש"א יז מז), "דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ" (תהלים קטז ו), "וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ" (תהלים כח ז), "עַל כֵּן עַמִּים יְהוֹדֻךָ" (תהלים מה יח), "מֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ" (ישעיהו נב ה), כי החולף ממנו הוֹשִׁיעַ, הוֹדָה, הֵילִיל. ודין העתיד שיסדר מה שיש בחולף מן האותיות, אבל הם ברוב דבריהם מחסרים הה"א הזאת <עמ' 85> להקל בעבור שהיא נוספת, ומטילים תנועתה על אות העתידות, ואומרים יַכְרִית ויַכְרֵת ויַשְׁמִיד ויַשְׁמֵד ויַפִּיל ויַפֵּל, והעקר יְהַכְרִית, יְהַשְׁמִיד, יְהַפִּיל. ודע כי יַפעֵל כאשר ידבק בכנוי הפעולים או בכנוי הפועלים ישוב אל יַפְעִיל ביו"ד, כמו "אַל תַּכְרִיתוּ" (במדבר ד יח), "וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ" (שמות ז יב), "וַיַּשְׁמִידֵם יְיָ" (דברים ב כא), "יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ" (ישעיהו כו ה). ואפשר שישאר כאשר הוא, כאשר נאמר "אִם תָּפֵרוּ" (ירמיהו לג כ), "אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ" (בראשית יט ז), "וַיָּצֵרוּ לָהֶם" (נחמיה ט כז), "יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם" (ישעיהו לה ד).

והעתיד מן פִּעֵּל או פִּעַּל הדגושים יהיה על יְפַּעֵּל, כמו יְשַׁבֵּר, יְדַבֵּר, יְלַמֵּד, בדגשות. והעתיד מן המוקל מהדמיון הזה לעלת אהחע"ר מוקל גם כן, כמו יְבָרֵךְ, יְשָׁרֵת, יְחָרֵף, "וַיְנַעֵר יְיָ" (שמות יד כז), "כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ" (בראשית מד טו) והדומה לזה. והעתיד מן פּוֹעֵל יהיה יְפוֹעֵל, כמו "עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ" (ירמיהו ו ט), "וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהלים קב טו), "יְסוֹבְבֻהָ עַל חוֹמֹתֶיהָ" (תהלים נה יא), יְשׁוֹפֵט מן "לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן" (איוב ט טו), יְזוֹרֵם מן "זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת" (תהלים עז יח).

הצווי

והצווי מן הפועל הקל אשר עתידו יִפְעוֹל בוא"ו המשך, יהיה פְּעוֹל, כמו "שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ" (דברים יב כח), "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח" (דברים ט ז). ואם יהיה העתיד על יִפְעַל בלא וא"ו, יהיה הצווי ממנו פְּעַל בלי וא"ו גם כן, כמו "שְׁכַב עַל צִדְּךָ" (יחזקאל ד ד), "קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע" (דברים ה כד), תנועת עי"ן הפעל בצווי כתנועת עי"נו בעתיד ברב הפעלים, כי אתה מצוה במה שלא היה. ואם תוסיף הה"א אשר נהגו העבריים להוסיפה בצווי על פְּעוֹל אשר בוא"ו, יהיה הצווי ההוא על פָּעְלָה, כמו שְׁמוֹר – שָׁמְרָה; זְכוֹר – זָכְרָה; כְּרוֹת – "כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי" (ש"ב ג יב). ומשנים אותו ממה שהיה כאשר אתה רואה, ולא נהגו להוסיף הה"א עליו והוא נשאר על מתכונתו, ולא מצאנו זה במה שיש בידינו מן הלשון כל עיקר, אבל אי אפשר להם שלא ישנו בנינו. ועל כן לא יכשר בעינינו שנסבור כי "פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם" (ישעיהו לב יא) צווי, וזה לשני פנים, האחד מהם מה שאמרנו משגרת דבריהם בכמו הצווי הזה על פָּעְלָה, והשני כי לא מצאנום מצווים קבוץ הנקבות בצווי האחד הזכר, אבל מצוים קבוץ הנקבות וקבוץ הזכרים והאחד והשנים בדבור אחד כאשר יהיה הדבור ההוא מקור בלבד, כאשר הוא נודע ומפורסם בדבריהם ושמושיהם. ואלו היו רוצים הצווי אשר הוא בתוספת הה"א, מן פָּשַׁט היו אומרים פָּשְׁטָה על דמיון זָכְרָה, או פִּשְׁטָה בשבר הפ"א על דמיון "שִׁמְעָה יְיָ" (תהלים יז א), כי העתיד מן פָּשַׁט שמשו בו על יִפְעוֹל בוא"ו המשך, אמרו "וְאֶת בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ" (יחזקאל כו טז), ושמשו בו גם כן בלי וא"ו, אמרו "וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא" (ש"א יט כד). וכן אין "רְגָזָה בֹּטְחוֹת" (ישעיהו לב יא) צווי, אך כלם מקורים. ולא היה נמנע מדרך ההקשה היות "פְּשֹׁטָה וְעֹרָה" צווי לאחד הזכר בזולת הפסוק, אע"פ שלא נשתנה מתכונתו ואע"פ שהעברים לא נהגו בכמו זה, כאשר נכון היות "אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה" (דניאל ט יט) צווי מבלי שנוי, אבל בעבור שלא מצאנו כמו זה במאומה מדבריהם, לא היה נכון אצלנו לסברו בפסוק, מפני שראינו כי לנהוג בו בפסוק מנהג כל דבריהם יותר ראוי. וכבר נמלט "אֶסְפָה לִּי" (במדבר יא טז), "מִכְרָה כַיּוֹם" (בראשית כה לא), "נִצְּרָה עַל דַּל שְׂפָתָי" (תהלים קמא ג), משער "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח" (דברים ט ז), "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי" (נחמיה ה יט), והובאו <עמ' 86> בשער "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו ד), "שְׁלַח יָדְךָ" (שמות ד ד), "וְאַתָּה שְׁכַב" (יחזקאל ד ד), "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי" (תהלים לט יג), "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי" (בראשית מג ח), "שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט ז). ונמלט גם כן ממנו "עֶרְכָה לְפָנַי הִתְיַצָּבָה" (איוב לג ה), והוא שהפעל העתיד ממנו על פָּעוֹל בוא"ו המשך, כמו "הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ" (איוב לו יט), והצווי הולך אחרי הפעל העתיד בקבוצו ובפתחותו, וראוי שיהיה הצווי מן הפעל הזה עֲרוֹךְ על משקל "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח" (דברים ט ז), וכאשר הוספה עליו הה"א היה ראוי להיות העי"ן מקובץ על משקל "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי", ובא זר ממנו. ובא גם כן זר "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי" (תהלים סט יט) מהשער שלו, והובא בשער "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי". ודע כי "עוּזָּה אֱלֹהִים" (תהלים סח כט) משער "זָכְרָה לִּי", כי השרק כמו הקמץ, והוא פֻּעְלָה, ועקרו על השלמות קודם תוספת הה"א עֱזוֹז על משקל "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח". ואם יהיה פ"א הפעל הקל אשר יצוו ממנו יו"ד או נו"ן או למ"ד, יתכן שתחסר פ"או בצווי להקל, ויאמר מן יָרַד – רֵד, או רְדָה בתוספת ה"א, ומן יָרַשׁ – רֵשׁ או רְשָׁה, ומן נָתַן – תֵּן או תְּנָה, ומן לָקַח – קַח או קְחָה, ועל העקר: יְרַד, יְרַשׁ "יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה" (דברים לג כג), נְתֵּן, "לְקַח פַּר אֶחָד" (שמות כט א). אבל דעתם בהחסיר אותיות העלה להקל. והנו"ן משתתפת עם אותיות העלה בגִנון אשר בה שנקרא בלשון ערב 'גנה', והם נוהגים בה מנהגם בחסרון ובהבלעתה בשאין דומה לה, כאשר עשו ב"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ" (שמות י כב), כי חסרו הנו"ן ממנו וחדשו במקומה נח רפה, כעשותם בוַיֵּרֶד, וַיֵּשֶׁב והדומה להם, והעקר ב"וַיֵּט" – וַיֵּנְט, כי הוא מן נָטָה. וכבר הבליעו הנו"ן הזאת בהִטָּה, כאשר הבליעו יו"ד יָצַק ב"כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא" (ישעיהו מד ג), ויו"ד "וַיִּתְיַצֵּב" (שמות לד ה) ב"הִצִּיבוּ מַשְׁחִית" (ירמיהו ה כו) וזולתם מאותות הסתר. אבל הלמ"ד נהגו בה המנהג הזה מן החסרון וההבלעה בשמוש לקח בלבד, החסרון בקַח וקָחֶנּוּ וזולתם, וההבלעה ביִקַּח וזולתו, כאשר הבליעו נו"ן נָתַן ביִתֵּן, וזה בעבור שהיא משתתפת עם הנו"ן במוצא כאשר זכרנו קודם זה. וכבר אמר אחד מראשי חכמי הדקדוק והוא אבו אל וליד בן חסדאי ז"ל כי יִקַּח נלקח מזולת לקח, וטען על זה שלא נהגו העבריים להבליע הלמ"ד באות שאיננה דומה לה, ואני אומר כי הדבר הזה איננו יוצא חוץ מדרך ההקשה ולא רחוק ממנהג הלשון. אבל רבי יהודה אמר: "ויבליעו הלמ"ד אשר היא פ"א הפעל בעי"ן הפעל, כמו למ"ד לָקַח ביִקַּח, "וּמִקַּח שֹׁחַד" (דה"ב יט ז); והיה רואה אבו אל וליד בן חסדאי ז"ל כי הנבלע ביִקַּח נו"ן לא למ"ד, וכבר היו לי עמו בזה דברים ארוכים." וכאשר יחסרו פ"א הפעל בצווי, מנהגם להניח תנועת עי"ן הפעל כאשר היתה בעתיד, ועל זה נוהג רוב דבריהם, כאשר אמרו מן יֵשֵׁב – שֵׁב, ומן יֵרֵד – רֵד, ומן יִתֵּן – תֵּן, ומן יִגַּשׁ – "גַּשׁ פְּגַע בּוֹ" (ש"ב א טו), ומן "לֹא יִירַשׁ" (בראשית כא י) – "הָחֵל רָשׁ" (דברים ב כד), וכן מה שדומה לו. ועוד כאשר יצטרף גם כן הצווי ההוא בכנוי הפעול בו, תהיה העי"ן על תנועתה קודם שתצטרף, כאשר אמרו מן יִשָּׂא – "שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ" (מ"ב ד יט), ומן יִקַּח – "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו" (ירמיהו לט יב), ומן יָדַע – "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג ו), כי לולא שחסרו היו אומרים נְשָׂאֵהו, לְקָחֵהוּ, יְדָעֵהוּ, ונשאר אחר החסרון על תנועתו. אבל "וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים" (נחמיה א יא) הלך על "לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי" (איוב ט יח), וכבר <עמ' 87> קדמו דברינו ב"לֹא יִתְּנֵנִי" כי הוא זר מהשער אשר לו. ויש שמשנים הסדר הזה אשר אמרנו כאשר אמרו בצווי מן יִגַּשׁ – "גֶּשׁ הָלְאָה" (בראשית יט ט) בסגול, כי פעמים משמשים בסגול במקום הפתח כאשר זכרנו בזולת המקום הזה (לעיל שער ח); וכאשר אמרו "וַיִּיקֶץ נֹחַ" (בראשית ט כד) – "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב" (בראשית כח טז); והמירו פתח גדול בפתח קטן והוא הסגול, ואמרו מ"לֹא יִצֹק עָלָיו" (במדבר ה טו) – "צַק לָעָם" (מ"ב ד מא), ומן "לֹא יִירַשׁ" (בראשית כא י) – "עֲלֵה רֵשׁ" (דברים א כא) ונשתנת תנועת עי"ן הפעל בצווי מתנועתו בעתיד.

והצווי מן הִפְעִיל יהיה הַפְעִיל או הַפְעֵל, ורבו יבא הַפְעֵל בלי יו"ד בהפרדו, ובדבקו בכנוי הרבים ישוב כלו אל הַפְעִיל. אמרו בהפרד: "אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ" (תהלים צד א) "הוֹשַׁע יְיָ אֶת עַמְּךָ" (ירמיהו לא ו) "הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם" (יחזקאל טז ב) "וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד" (תהלים סט כד) בפתח מפני העי"ן, "הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ" (תהלים נה כג), "הַרְכֵּב יָדְךָ" (מ"ב יג טז), "הַקְרֵב אֵלֶיךָ" (שמות כח א). ואפשר שיבא בפתח אע"פ שאין הלמ"ד אות גרונית, כמו "הֹקַר רַגְלְךָ" (משלי כה יז), אלא שהפתח במקום הצירי. ואמרו בדבקו בכנוי: "הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה" (שמות ד ג), "הַכְרִיעֵהוּ" (תהלים יז יג) "הַפִּלֶהָ לְיִשְׂרָאֵל" (יהושע יג ו), "הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים" (תהלים ה יא).

והצווי מן הכבד הדגוש העי"ן יהיה על פַּעֵּל בדגשות, כאשר יהיה 

נמלט מן עלת אהחע"ר, אבל כאשר איננו נמלט יהיה קל כחולף. נאמר "דַּבֶּר נָא" (שמות יא ב), "סַפֵּר אַתָּה" (ישעיהו מג כו), "סַכֶּל נָא" (ש"ב טו לא); ואם ימנע הדגשות בחולף ימנע גם כן בצווי, כאשר אמרנו "בָּרֵךְ אֱלֹהִים" (איוב ב ט), "פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב" (שמות לב ב), "וְקָרַב אֹתָם". והצווי מפּוֹעֵל החולף בפתח או מן פּוֹעֵל בצרי, כי הדמיון הזה יש שיהיה בפתח, כמו "אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (איכה א יב), "שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד" (נחום ג יז); ויהיה עוד בצרי, כמו "וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף" (דה"ב לג ו); יהיה על פּוֹעֵל בצרי כמו "וְעוֹלֵל לָמוֹ" (איכה א כב), ואמר רבי יהודה כי הפועל הנפרד מן "וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ" (בראשית מט כג) ראוי שיהיה רוֹבֵב, וראוי להיות הצווי ממנו רוֹבֵב כמו כן על הדבור החולף.

פועל

והפועל מן הפעל הקל יהיה פועל בצרי, כמו "אֹמֵר אָנִי" (תהלים מה ב), "כִּי בֹחֵר אַתָּה" (ש"א כ ל); ואפשר להיות בחרק – "בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ", (ש"ב ד ח) "הִנְנִי אֹסִפְךָ" (מ"ב כב כ). ואפשר שישביעו השבר הזה עד שתתחדש אחריו יו"ד, כמו "הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא" (ישעיהו כט יד). ויש שיהיה שם הפועֵל ממנו על פָּעֵל, כמו "שָׂמֵחַ לְאֵיד" (משלי יז ה), "מִי יָרֵא וְחָרֵד" (שופטים ז ג), "הֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ" (מ"א יג לג). ויש שיהיה שם הפועֵל ממנו על פעול בשרק, כמו "רַב וְעָצוּם" (שמות א ט), "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם" (בראשית ג א), ובחלם גם כן, כמו "בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ" (ירמיהו ג ז), הוא כאמרו בּוֹגֵדָה, והוא מעלולי העי"ן על דמיון פָּעָל, כמו חָכָם ורָשָׁע, ר"ל קָם ושָׁב. ויהיה עוד על דמיון יָרֵא וחָרֵד כמו מֵת וזֵד. וכבר באר זה רבי יהודה. ואפשר להיות שם הפועל ממנו על זולת הדמיון הזה, כמו "שׁוּבֵי מִלְחָמָה" (מיכה ב ח), "כְּדֻמָה בְּתוֹךְ הַיָּם" (יחזקאל כז לב), עקרו אצלי פעול על דרך "כִּי בְךָ בָּטוּחַ" (ישעיהו כו ג), "הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים" (שופטים ח יא). ויהיה הפועל מן <עמ' 88> הִפְעִיל – מַפְעִיל, כמו "מַשְׁלִיךְ חֶבֶל" (מיכה ב ה), "מַצְמִיחַ חָצִיר" (תהלים קד יד). ואפשר להיות מַפְעֵל בצירי, כמו "מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו" (תהלים קלה ז). וראיתי זקנים מחכמי הדקדוק תופשים על החזנים באמרם "מַשֵּׁב הָרוּחַ" בצירי, ומצריכים אותם לאמר "מַשִּׁיב" ביו"ד. ואין בנהוג הפועל מנהג העתיד אצלי למחות כל שכן שכבר אמרו "מוֹצֵא רוּחַ" בצירי במקום מוֹצִיא ביו"ד. ויהיה מן פִּעִֵּל הדגוש מְפַעֵּל, כמו "הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ" (ש"ב יד י), "וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים" (מ"א יט יא). וכבר בא שם הפועֵל מהדמיון הזה בלי מ"ם על פִּעַּל בשבר הפ"א ופתחות העי"ן כמו "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן" (ישעיהו כח טז); ובפתחות הפ"א ובצרי תחת העי"ן, כמו "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי" (קהלת ד ב), "כִּי אִם מָאֵן אַתָּה" (שמות ט ב), ושבה מ"ם "מָאֵן" בקמץ בעבור המנע הדגשות. ויהיה הפועל מן פּוֹעֵל על מְפוֹעֵל, כמו "לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן" (איוב ט טו), "וּמְחוֹנֵן עֲנָוִים אַשְׁרָיו" (משלי יד כא).

הפעול

והפעול מן הקל יהיה על פָּעוּל, כמו "שָׁמוּר לְךָ" (ש"א ט כד), "רֶכֶב בָּחוּר" (שמות יד ז). ויהיה מן הכבד הדגוש העי"ן על בנין מה שלא הוזכר פועלו כמו "נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ" (תהלים פז ג), "הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם" (יחזקאל לו כג), "מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים" (יחזקאל לח ח), "מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה" (שיר השירים ג ו), "מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים" (שיר השירים ה יד), "הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן" (ישעיהו כג יב). ויהיה מן הִפְעִיל על מוּפְעָל, כמו "מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ" (ש"ב כ כא), "מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ" (מ"ב ד לב). ועקרו מְהוּפְעַל, וחסרו הה"א להקל, והוטלה תנועתה על המ"ם, וראית זה אמרו "מְהֻקְצָעוֹת" (יחזקאל מו כב), שיש מלה מן המלות שתבא על העקר ועל התום. וכבר הבאתי המופת כי העקר בכל מוּפְעַל – מְהוּפְעַל, וכי העקר בכל יוּפְעַל – יְהוּפְעַל, בספר ההשגה וזולתו. ויהיה מן פּוֹעֵל מְפוֹעֵל קל, ר"ל מְשׁוֹפֵט, מְזוֹרֵם, כמו "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל" (קהלת ב ב), "מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ" (תהלים קב ט), תרגומו אשר הייתי חושב אותם מְהוֹלָלִים, ישבעו בי מפחיתותי בעיניהם, כאלו היו אומרים ישימנו אלהים כפלוני אם יהיה כך וכך.

המקור

והמקור מן הקל השער שלו שיבא על פָּעוֹל, כמו "אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן" (דברים יא כב), "זָכֹר תִּזְכֹּר" (דברים ז יח), "אָמֹר אָמַרְתִּי" (שופטים טו ב), "כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ" (ירמיהו ה יא), "וּבָחֹר אֹתוֹ" (ש"א ב כח), "אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ" (יואל ב כו), "יָצֹא אֵצֵא" (ש"ב יח ב), "שׁוֹב אָשׁוּב" (בראשית יח י), "כִּי קוֹם יָקוּמוּ" (ירמיהו מד כט), עקרו קָיוֹם, והניחו היו"ד והעתיקו תנועתה אל הקו"ף, והפילו וא"ו המשך בעבור הקבץ השני נחים, והפכו היו"ד לוא"ו בעבור קבוץ מה שלפניה. "רָאֹה רָאִיתִי" (שמות ג ז), "בָּנֹה בָנִיתִי" (מ"א ח יג), "גָּלֹה יִגְלֶה" (עמוס ז יא), "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה" (משלי כג ה), "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף" (משלי כה ד). ויש שימירו הה"א הזאת בת"ו, נאמר "רָאוֹת רַבּוֹת" (ישעיהו מב כ), "אָלוֹת שָׁוְא" (הושע י ד), "וְשָׁתוֹת יָיִן" (ישעיהו כב יג). ויש שיביאו עוד מקורי אלה הפעלים הקלים על פְּעוֹל בשבא תחת הפ"א, כמו "וְיָכָלְתָּ עֲמֹד" (שמות יח כג), "עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל" (שופטים ד כ), "עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד" (קהלת ג ד), "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק" (משלי יז כו), "לְמַעַן זְבֹחַ" (ש"א טו טו), "הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ" (בראשית לא כח), "עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (משלי כא ג), "קְנֹה חָכְמָה" (משלי טז טז), "רְאֹה פָנֶיךָ" (בראשית מח יא), "לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת יְיָ" (יהושע כב כה), "יֵקַד יְקֹד" (ישעיהו י טז), "וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם" (ירמיהו כג לא), "שְׁכוֹל וְאַלְמֹן" (ישעיהו מז ט), "וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל" (ישעיהו מז ח). ויש שימירו הה"א הזאת עוד בת"ו, נאמר "בְּלֹא רְאוֹת" (במדבר לה כג), "וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת" (שופטים ח ג), "וּקְנוֹת בִּינָה" (משלי טז טז). וכבר שמשו בשניהם, ר"ל פָּעוֹל בקמצות הפ"א ופְּעוֹל בשבא בשרש אחד, מפני <עמ' 89> שהם אצלם שוים, אמרו "עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ" (ירמיהו ד יח), "לְמַעַן עֲשֹׂה" (בראשית נ כ), "שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ" (ש"א כג י), "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב" (ש"א טו כב), "עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ" (שמות כא כב), "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק" (משלי יז כו), "אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי" (ירמיהו כג יז), "הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל" (איוב לד יח), "וְשָׁתוֹת יָיִן" (ישעיהו כב יג), "לְבִלְתִּי שְׁתוֹת" (ירמיהו לה ח), ואיננו סמוך, אבל הוא כאמרו "רָאוֹת רַבּוֹת" (ישעיהו מב כ), "בְּלֹא רְאוֹת" (במדבר לה כג); "אָכוֹל וְשָׁתוֹ" (ישעיהו כב יג), "לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ" (בראשית ג יא). ויבא מהם עוד במלת הצווי, כמו "שְׁלַח אֶצְבַּע" (ישעיהו נח ט), "אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ" (מ"ב יד כב), "כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (מ"א א כא), "בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה" (קהלת יב ד), "בִּגְוַע אַחֵינוּ" (במדבר כ ג), "רְגָזָה בֹּטְחוֹת" (ישעיהו לב יא), הה"א נוספת על המקור כהוספתה בצווי. וממה שהה"א בו מן המקורים תוספת, אמרם "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה" (ישעיהו כד יט), "מֵרְדָה מִצְרַיְמָה" (בראשית מו ג), "רְדָה וְהָשְׁכְּבָה" (יחזקאל לב יט), "אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ" (תהלים ח ב), "פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה" (ישעיהו לב יא). ואפשר שיוסיפו התי"ו עוד על המקורים, כמו שנאמר: "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת" (במדבר יד טז), "עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם" (בראשית ח ז), "בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב). וממקורי הפעל הקל ממה שבא גם כן על מלת הצווי, אמרו "הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה" (תהלים קמב ה), רציתי "וּרְאֵה", וכמהו "לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב" (קהלת ב א), שעורו 'ואנסכה בראה בטוב', ותרגומו: ארגילך בשמחה ובראות טוב; "לְמַעַן הֱיֵה לָהּ בָּרָק" (יחזקאל כא טו). ויהיה המקור עוד מהם על מִפְעַל בשבר המ"ם, כמו "לְמִשְׁכַּב זָכָר" (במדבר לא יז), "לְמִשְׁכַּב דֹּדִים" (יחזקאל כג יז), "מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם" (ש"ב ד ה), "לְמִקְרָא הָעֵדָה" (במדבר י ב), "וּמִקַּח שֹׁחַד" (דה"ב יט ז), עקרו וּמִלְקַח, "וּמִפְתַּח שְׂפָתַי" (משלי ח ו) [שעורו] מוצא מוצא שפתי, "מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כה יח) הוא מקור במקום תכונת הענין, וכמהו "מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה" (שמות כה לא), "כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה" (ירמיהו י ה), תרגומו 'המה כמו התמר מקשה'. וכמוהם אצלי "עַד הַיּוֹם מוּסַד בֵּית יְיָ וְעַד כְּלֹתוֹ" (דה"ב ח טז).

ויהיה עוד על פָּעְלָה בקבוץ הפ"א בקמץ או בשרק, כמו "כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ" (ישעיהו ל יט), "בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם" (שמות מ לב), "לְמָשְׁחָה בָהֶם" (שמות כט כט), "וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה" (ויקרא כו לא), מקור במקום הפעול השני, "לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ" (דברים ל כ) "לְטָמְאָה בָהּ" (ויקרא טו לב) "לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי" (יחזקאל ח ו) בהעתקת הקבוץ מן הרי"ש אל החי"ת על מנהגם באותות הגרוניות הנעות, אך כאשר ינוחו הקבוץ נשאר במקומו, כאשר קרה ב"לְרָחְצָה" (שמות ל יח), ונאמר (בשורק) "לְחֻמְלָה עָלָיִךְ" (יחזקאל טז ה), "אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ" (ויקרא יט כ). ואפשר שיהיה "חֻפְשָׁה" שם לא מקור. ויש שיהיה המקור בשבר הפ"א הזאת, כמו "לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם" (שמות לב כה), "לְרִבְעָה אֹתָהּ" (ויקרא כ טז), "מִשְׁחַת אַהֲרֹן" (ויקרא ז לה), "שִׁכְבַת זֶרַע" (במדבר ה יג) "לְאַשְׁמָה בָהּ" (ויקרא ה כו) בפתחות בעבור האות הגרונית, וכמהו "לְאַהֲבָה אֶת יְיָ" (דברים יא יג), "לְאַהֲבָה אֶת שֹׂנְאֶיךָ" (ש"ב יט ז). ועוד "וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד" (ירמיהו לא יא), הפתח הדל"ת בעבור האל"ף, ועקרה השבר. ויבא מהם על פָּעְלַן בקמץ כמו "בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי" (אסתר ח ו), או בפתח כמו "וְהֶרֶג וְאַבְדָן" (אסתר ט ה). ויבא על מַפְעֵל כמו "וּכְמַסְתֵּר פָּנִים <עמ' 90> מִמֶּנּוּ" (ישעיהו נג ג), "קוּם לֵךְ לְמַסַּע" (דברים י יא), "עַל מַשְׁקֵהוּ" (בראשית מ כא), "כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם" (ישעיהו יג יט), "מַשְׂאַת כַּפַּי" (תהלים קמא ב), וכבר רבו המקור הזה באמרו "לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ" (יחזקאל יז ט) שלא כמנהג, ואפשר שיהיה זה בעבור השתנות אפני התעשקם בענין. ויש ששמים הדמיון הזה מבנין הִפְעִיל, ואיננו רחוק. ולא ימנע גם כן היותו מן בנין פָּעַל הקל, כי לא באה המ"ם בו להורות על הכבדות, אבל היא המ"ם הבאה על השמות, והמקור מן השמות. ויבא עוד על מִפְעוֹל, כמו "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת" (אסתר ט יט), וכמהו "כִּמְבוֹא עָם" (יחזקאל לג לא), "כִּמְבוֹאֵי עִיר" (יחזקאל כו י), ורבו גם כן המקור הזה, ואפשר שהיה בעבור רב צדדי המבוא. וכמהו "וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל בְּלֵב יַמִּים" (יחזקאל כח ח). אבל העי"נין של אלה עלולות. ואיננו נמנע ב"מְמוֹתֵי" שנסבור ברבויו אפני ההעברה עוד, והוא שנפש הטובע לא תמות בבת אחת. ויבא ממנו המקור על מַפְעוֹל בפתחות המ"ם, כמו "וּמַשֹּׂא פָנִים" (דה"ב יט ז), עקרו וּמַנְשׂוֹא. ויבא ממנו המקור עוד על זולת הבנין הזה, ר"ל שהוא בא על דמיון אֶרֶץ או על דמיון "רַחַם רַחֲמָתַיִם" (שופטים ה ל) אם יהיה במלה אות גרונית; אמרו "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" (תהלים קיט קל) מקור, ופרושו פתוח דבריך, וכמהו "וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם" (נחמיה ח ה), וכמהו "שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד" (ירמיהו יב א), "בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא ח), וכמהו עוד "הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר" (תהלים קנ ג), ועוד "יַעַן מָעֲלוּ מַעַל" (יחזקאל טו ח), "קָצַף יְיָ עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף" (זכריה א ב), אלה מקומות המקורים לא השם הגמור, כי אלו היו שמות היו גדורים, אבל הם הנה סתם, והם אם כן מקורים או שמות שומים במקום המקורים. וכמו זה "לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע" (יחזקאל כב כז), "עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל" (יחזקאל כב כט), "שָׂעֲרוּ שַׂעַר" (יחזקאל כז לה), "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס" (ש"א א ו), על ענין "וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל" (בראשית לא טו), ואמרו "עָשְׁקוּ עֹשֶׁק" נוהג המנהג הזה, וכמהו "וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל" (ישעיהו לג ד). וממה שנוהג המנהג הזה אמרו "וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה" (ישעיהו כד כב), "צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה" (ישעיהו כב יח), ועוד "נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת" (ישעיהו מב יז). והמקור מן הפעל הכבד הדגוש העי"ן יהיה דגוש גם כן על דמיון מלת הצווי שוה, כמו "הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַבֵּר" (ירמיהו א ו), "קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם" (ש"א ב טז), "וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי" (שמות ט טז), "אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ" (ירמיהו מ א). ויש שיוסיפו הה"א על הדמיון הזה, כמו "וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם" (ויקרא כו יח), "כִּי טוֹב זַמְּרָה" (תהלים קמז א). ומן העלול הלמ"ד: "לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו" (איכה ג לד), "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה" (שמות לד ז) "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ" (שמות כב כב), "עַד כַּלֵּה" (מ"ב יג יז). ויבא על פַּעּוֹל בפתחות הפ"א, כמו "יַסֹּר יִסְּרַנִּי" (תהלים קיח יח), "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כא יט), "קַוֹּה קִוִּיתִי" (תהלים מ ב). ויש שימירו הה"א הזאת בת"ו בכמו "עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת" (תהלים פח א), "יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ" (ישעיהו נח ה), "בְּיוֹם צַוֹּתוֹ" (ויקרא ז לח), "וְאִם לְרַמּוֹתַנִי לְצָרַי" (דה"א יב יח), "וָאֹמַר חַלּ֣וֹתִי הִ֑יא" (תהלים עז יא) הוא <עמ' 91> מלעיל בעבור המלה הקטנה והיא "הִ֑יא". ויתכן שיהיה "וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ" (יהושע כד י) כמו "יַסֹּר יִסְּרַנִּי" (תהלים קיח יח), ויהיה העקר ברי"ש הדגשות.

ויבא עוד על פִּעּוֹל בשבר הפ"א כמו "הֲרֹב עִם שַׁדַּי יִסּוֹר" (איוב מ ב), "הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד" (דה"ב לא ז). ויהיה מן הִפְעִיל על הִפְעִיל או הַפְעֵל, כמו "גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ" (ירמיהו ו טו), "וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד" (מ"א יג לד), "וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם" (משלי כא יא), "לְהַנְתִּיךְ" (יחזקאל כב כ), "לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר" (יהושע ז ז), "עֵת לְהַשְׁלִיךְ" (קהלת ג ה), "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל" (במדבר י ז), "וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן" (במדבר ט יט), "וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ" (ירמיהו לו כג), "הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר" (ירמיהו ז יג), "הַבֵּיט יָמִין" (תהלים קמב ה), "אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל" (משלי כא טז). ואפשר שימירו בדמיון הזה הצרי בפתח, כאשר נאמר "וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר" (ש"א טו כג), כאשר עשו בצווי. ומן העלול הלמ"ד: "הַזְנֵה הִזְנוּ" (הושע ד יח), ומן העלול הפ"א: "לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר" (שמות לו ז).

ויש שיבא על הַפְעָלוּת, כמו "לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם" (יחזקאל כד כו). וכמהו מעלול הלמ"ד הַעֲלוֹת והַרְבּוֹת והַגְלוֹת והדומה לזה, ועקרו הַגְלָיוֹת והַרְבָּיוֹת והַעֲלָיוֹת, וחסרו הלמ"ד והפכו השורק חלם והעתיקו אל מה שלפני היו"ד. ודע כי "עַל הֻיְּדוֹת הוּא וְאֶחָיו" (נחמיה יב ח) מן הדמיון הזה, והוא שעקרו שיהיה הוֹדָיוּת על דמיון "לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם", ומשקלו הַפְעָלוּת, והפכוהו בהעתיקם היו"ד אשר היא למ"ד הפעל הנהפכת מה"א הוֹדָה אל מה שלאחר הוא"ו אשר היא פ"א הפעל, כעשותם בכֶּבֶשׂ וכֶּשֶׂב ושִׂמְלָה ושַׂלְמָה, והחליפו החולם בשורק והבליעו הוא"ו ביו"ד והטילו התנועה המורה עליה על הדל"ת והניחו היו"ד להקל. אבל ענין המלה הוא כמו ענין אמרו "עַל הֹדוֹת וְהַלֵּל לַייָ" (דה"א כה ג), אלא ש"הֹדוֹת" חסר על משקל הַרְבּוֹת, ו"הֻיְּדוֹת" שלם על משקל "לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם". וסבור הסברא הזאת בהַרְבּוֹת והַעֲלוֹת, ושערם יותר טוב אצלי מסבור השתי סברות אשר זכרם בו רבי יהודה. ועוזר הסברא הזאת מצאנו "לְהַשְׁמָעוּת" ו"עַל הֻיְּדוֹת", והכל נכון בו.

ויבא על הַפְעָלָה, כמו "הַרְבָּה אַרְבֶּה" (בראשית ג טז), עקרו הַרְבָּיָה. ואיננו רחוק שיהיה משקלו הַפְעַל כמו "וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר" (ש"א טו כג) וכמו "הֹקַר רַגְלְךָ" (משלי כה יז), ואע"פ ש"הֹקַר" צווי, כבר ידעת כי כל צווי איננו נמנע מהיותו מקור. ויהיה מן פּוֹעֵל החולף על דמיונו שוה כמו "עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן" (ירמיהו ו ט), ואפשר שיהיה כמהו "יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל דָּל" (עמוס ה יא). ומן המקורים מה שיבא על בנין מה שלא הוזכר פועלו, כמו "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי" (בראשית מ טו), "אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ" (תהלים קלב א), "כִּי הֻגֵּד הֻגַּד" (יהושע ט כד), "וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ" (יחזקאל טז ד). ויש שיוסיפו הה"א על הדמיון הזה, כמו "רְדָה וְהָשְׁכְּבָה" (יחזקאל לב יט). ויש שיוסיפו עליה עוד התי"ו, כמו שנאמר "יוֹם הֻלֶּדֶת" (בראשית מ כ) – הֻלֵּד על משקל "הֻגֵּד" והת"ו נוספת כתוספת הה"א במלת "וְהָשְׁכְּבָה".

[הפעלים הרבעים]

העתיד מן הפעלים הרבעים יהיה על יְפַעְלֵל, כמו "יְכַרְסְמֶנָּה" (תהלים פ יד), "אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל" (בראשית נ כא), וכן יהיה מן המשיגים אותו מן השלשים כמו "וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה" (ירמיהו יב ה), כי המשיג והמושג שוה במשקל, ואם יהיה המשיג עלול העי"ן יהיה גם כן על המשקל ההוא. וכבר אמרנו בזולת המקום הזה כי המשיג את הרבעי מן השלשי העלול העי"ן יהיה על שני מינים אחד מהם כמו "עַד יְכוֹנֵן" (ישעיהו סב ז), "יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת" (תהלים כט ט), "יְנֹפֵף יָדוֹ" (ישעיהו י לב) והדומה לזה. והשני: "הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ" (ישעיהו כב יז), "וּמִי מְכַלְכֵּל" <עמ' 92> (מלאכי ג ב), ומשקל הכל יְפֹעְלֵל, מְפֹעְלֵל, אלא שעי"ן הפועל אובד מן המין הכפול, והו"וין בכמו הפעלים האלה, ר"ל בכמו "יְכוֹנֵן" ו"יְחוֹלֵל" ו"יְנֹפֵף" הם עי"ניהם. הפועל ממנו יהיה על מְפַעְלֵל כמו מְכַרְכֵּר, מְקַרְקַר, מְכַרְסֵם. ומן המשיג: "מְתַחֲרֶה בָאָרֶז" (ירמיהו כב טו), והמשיג מעלול העי"ן: "מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת" (ישעיהו נח יב), "מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נא ט), "וּמִי מְכַלְכֵּל" (מלאכי ג ב), "הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ".

הפעול מהם יהיה על מְפוֹעְלֵל, כמו "מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל" (דה"א טו כז), "דַּק מְחֻסְפָּס" (שמות טז יד). ומן המשיג העלול העי"ן: "מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ" (ישעיהו נג ה), "אֶל אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת" (יחזקאל לח ח), בא לשון הזכר מן הדמיון הזה בקמץ ולשון הנקבה בסגול, כאשר בא "אַיָּל וּצְבִי" (דברים יד ה) בקמץ, ובא "כִּי גַם אַיֶּלֶת" (ירמיהו יד ה) בסגול.

הצווי מהם יהיה על פִּעְלֵל, כמו כִּרְסֵם, כִּרְבֵּל, חִסְפֵּס. וכן המקור: "וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ" (רות ד טו). ומעלול העי"ן המשיג: "וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל" (ירמיהו כ ט), "עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר" (ירמיהו נא נח), "לְחַרְחַר רִיב" (משלי כו כא), כי יכשר להיות עלול העי"ן כאשר יכשר להיות מבעלי הכפל. והוסף הה"א על הדמיון הזה ויאמר "טַלְטֵלָה גָּבֶר" (ישעיהו כב יז). ויש שיהיה בתוספת המ"ם בלא ה"א, כמו שנאמר "בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד" (ישעיהו יד כג). והוא מן המין השני על "חֹלֵל אַיָּלוֹת" (איוב לט א), "לְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת" (יחזקאל יג יח), "לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב" (ישעיהו מט ה), ומשקלם גם כן פֹּעְלֵל, כי הו"וין הם העי"נין.

ממה שישיג הפועל מן הבנינים לענין הנִפְעַל ההִתְפַּעֵּל ומה שלא הוזכר פועלו

אך מה שלא הוזכר פועלו מן הפעלים השלשים בין קלים בין כבדים רצוני לומר הכבדים הדגושי העי"ן בלבד, הוא בא על פועל דגוש העי"ן, כי הבנין הזה, ר"ל בנין מה שלא הוזכר פועלו מהפועל שאיננו מוסף, מוציא הפעלים הקלים אל הכובד. וכבר בארתי זה בזולתי הספר הזה. תאמר מן הפעלים הקלים: "כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ הֲמוֹן עִיר עֻזָּב" (ישעיהו לב יד), "וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה" (ירמיהו כט כב), ותאמר מן הכבדים הדגושי העי"ן: "וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה" (ויקרא ו כא), "וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ" (תהלים מא ג), על המנהג הזה נוהג מה שלא הוזכר פועלו מן הכבדות, אלא אם תמנע מזה עלת אהחע"ר כמו "לֹא נֻחָמָה" (ישעיהו נד יא), "לֹא רֻחָמָה" (הושע ב כה), "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (בראשית לז לג) והדומה לזה. או שיהיה הפועל עלול העי"ן, כמו "לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ" (ישעיהו א ו). או שתהיה המלה זרה, כמו "כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" (בראשית ב כג). וכבר בארתי זה תכלית הבאור בזולת הספר הזה, והוא ספר ההכלמה. ואם יהיה מה שלא הוזכר פועלו מן הכבד אשר על בנין הִפְעִיל, יהיה על דמיון הוּפְעַל, כמו "וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ" (דניאל ח יא), "כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא" (איוב ז ג), ופעולו שוה בדבור לפעול הִפְעִיל, כמו "מֻכֵּי חֶרֶב" (ירמיהו יח כא), "יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים" (ירמיהו יד טז), וכבר בארתי זה בספר ההשגה וזולתו. ודע כי הפעול אשר לא הוזכר פועלו הלקוח מן הפעל הדגוש העי"ן שוה בדבור עם הפעול אשר הוזכר פועלו, בעבור שהחולף מהם שוה בכובד, ודמיון זה כי "כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ" (תהלים נב ד) שוה בדבור עם "נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ" (תהלים פז ג), כלומר ש"מְלֻטָּשׁ" על משקל "מְדֻבָּר", כי החולף מכל אחד מהם בנוי על הכובד. והקרוב ב"מְלֻטָּשׁ" שהוא פעול שלא הוזכר פועלו, כי הכובד אינו נמצא בשמוש הלשון הזה, והטוב בו אם כן שנאמר שהוא מה שלא הוזכר פועלו; והקרוב ב"מְדֻבָּר בָּךְ" שיהיה פעול הוזכר פועלו, כי הלשון <עמ' 93> הזה בא על הכובד. ויתכן בכל אחד מהם שיהיה פעול שלא הוזכר פועלו, ושיהיה פעול שהוזכר פועלו, ושיהיה לֻטָּשׁ הכבד נמצא בכח במצאנו "מְלֻטָּשׁ". והוא הדין ב"מְעֻטָּה לְטָבַח" (יחזקאל כא כ) ו"תּוֹכַחַת מְגֻלָּה" (משלי כז ה) והדומה לזה, ר"ל שיתכן לומר בהם מה שנאמר ב"מְלֻטָּשׁ" וב"מְדֻבָּר". והפועל שלא הוזכר פועלו מהפעלים הרבעים יהיה על פּוֹעְלֵל והעתיד שלו יְפוֹעְלֵל, תאמר כּוֹרְסֵם, יְכוֹרְסֵם, "רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר" (איוב לג כה), יְרוּטְפַשׁ, ופעולם יהיה מְפוּעְלָל, כמו "דַּק מְחֻסְפָּס" (שמות טז יד), "מְכֻרְבָּל" (דה"א טו כז). ויתכן שיהיה הבנין הזה למה שנזכר פועלו גם כן כאשר קרה ב"כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ", "נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ", וב"יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים" (ירמיהו יד טז). והוא מן המשיג העלול העי"ן על הדמיון הזה גם כן כמו "בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי" (משלי ח כד), "וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ" (איוב טו ז), "בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ" (יחזקאל כח יג). אבל אבל הנפעל כבר הביאונו המופת בזולת הספר הזה כי לא יהיה כי אם מן הפעלים הקלים בצרך מכריח, ואין אנחנו צריכים לשנות הדברים ההם הנה. והנפעל העומד הוא הפועל בעצמו ולא יתעבר הנפעל אל פעול אלא שבנינו יש שיהיה עוד לזולת ענין הנפעל ויתעבר אל פעול ואם תהיה מלת"ו הנפעל כאמרו "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם" (במדבר לא ג), "אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת לִבָּם" (יחזקאל ו ט), "בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ" (ויקרא ו יג), "וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת" (בראשית כ טז) וזולתו. וכבר בארנו זה בספר ההשגה והבאנו המופתים עליו בזולת הספר ההוא והוא ספר ההכלמה. וכבר מצאתי עוד בנין הנפעל עם הפועל אשר לא הוזכר פועלו, וכאלו הוא גם כן בנראה נפעל מתעבר, והוא אמרו "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם" (ישעיהו נט ג), ויתכן שיהיה כמהו "אֵל נוּלְּדוּ לְהָרָפָא" (דה"א כ ח) על שעקרו נְיֻלְּדוּ על משקל "נְגֹאֲלוּ", וחסרו היו"ד והטילו תנועתה על הנו"ן. ותכונת הנפעל בפעלים אשר עי"ניהם ופ"איהם נמלטים מאותות הסתר שתנוח פ"א הפעל ותוסף לפניה נו"ן, כמו נִכְרַת, נִשְׁמַד, נִכְחַד, והעתיד ממנו יהיה בהניח הנו"ן הזאת והבלעה בפ"א הפעל, כמו יַכְרֵת, יַשְׁמֵד, יַכְחֵד. והצווי ממנו בתוספת ה"א בתחלתו והבלע הנו"ן, כמו הִשָּׁמֵר, הִמָּלֵט. והמקור יהיה גם כן כמהו, ר"ל בהניח נו"ן הנפעל והבאת הה"א עליה בעבור המנע ההתחלה בנח והבלע הנו"ן, כמו (ואתה המלט תמלט) "כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט" (ש"א כז א), "וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ" (ירמיהו כה כט), "בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ" (ויקרא ו יג), "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת" (במדבר טו לא). ואפשר שלא יניחו הנו"ן ולא יצטרכו להביא הה"א, כאשר עשו במלת "וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל" (ירמיהו מט י) אשר הוא מקור כמו אמרו "חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה" (מ"א כב כה), כי כאשר הניחו הנו"ן מן "נֶחְבָּה" אשר הוא מקור, הביאו עליה הה"א והבליעו הנו"ן ואמרו "לְהֵחָבֵה", וההבלע לא יראה בחי"ת. אבל "וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל" לא הניחו ממנו הנו"ן, ועל כן לא הביאו הה"א. והענין: 'וְהֵחָבֵה לא יוכל'. ויש שיהיה הנפעל על בנין אחר זולתי נפעל, ר"ל שיהיה על נִפְעוֹל כמו "נִמּוֹל אַבְרָהָם" (בראשית יז כו), עקרו נִנְמוֹל על משקל נִפְעוֹל מן "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (בראשית יז יא), והוא חולף. וכמהו "וְנַהֲפוֹךְ הוּא" (אסתר ט א), ועוד "וְנַעְתּוֹר לָהֶם" (דה"א ה כ), הם בענין 'נִמַּל אברהם' ו'נֶהֱפַך הוא' ו'נֶעְתַּר להם', והם כלם חולפים. ואפשר שיהיה כמוהם "וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ג יב). והעתיד מן הבנין הזה <עמ' 94> ראוי להיות יִפָּעוֹל בשבר היו"ד והנעת הפ"א בקמץ והבלע נו"ן הנפעל בה. והמקור הִפָּעוֹל בהניח הנו"ן ותוספת הה"א והבלע הנו"ן אחר כן, כמו "הִנָּתֹן יִנָּתֵן" (ירמיהו לב ד), "הֵאָסֹף יֵאָסֵף" (ש"ב יז יא), "לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה" (ש"א ג כא), "וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ" (ויקרא יג יד) בהמיר הה"א בת"ו, וכמהו "כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת" (ש"ב ו כ), רציתי "כְּהִגָּלוֹת". ועוד "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן" (שמות מ לו), ועוד "כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר" (ישעיהו יט יד). ויכשר עוד שיהיה העקר ב"הֵרָאוֹת" – הֵרָאְיוֹת, וב"כְּהִגָּלוֹת" – כְּהִגָּלְיוֹת, "וּבְהֵעָלוֹת" – בְּהֵעָלְיוֹת, וב"כְּהִתָּעוֹת" – כְּהִתְעָיוֹת, על משקל הִנָבְאוֹת מאמרו "אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ" (זכריה יג ד), ותהיה הוספת הו"ו והת"ו בשער הזה כהוספתם בשער "לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם" (יחזקאל כד כו), ואז לא תהיה משער נִפְעוֹל (רק שם). ואפשר שלא יניחו הנו"ן בבנין הזה עוד ולא יביאו הה"א, כמו "נִקְרֹא נִקְרֵיתִי" (ש"ב א ו), "נִשְׁאֹל נִשְׁאַל" (ש"א כ ו), "וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים" (אסתר ג יג), "כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה" (בראשית לא ל), "אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא" (שופטים כ לט), "אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם" (שופטים יא כה), "בַּשַּׁחַר נִדְמֹה נִדְמָה" (הושע י טו), "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" (ש"א ב כז). ויש שימירו הה"א הזאת בת"ו בכמו "כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת" (ש"ב ו כ), רציתי "נִגְלוֹת", והוא, רצוני לומר "נִגְלוֹת", תמורת "כְּהִגָּלוֹת". ומן הבנין הזה אצלי "כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף" (תהלים סח ג), "כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף" (יחזקאל כב כב), "הִמּוֹל יִמּוֹל" (בראשית יז יג). וכבר בארתי איכות זה באות הנו"ן מספר השרשים מן החבור הזה בשער הנו"ן והדל"ת והפ"א.

אבל הנפעל אשר מן הפעלים אשר פ"איהם גרוניות, רוב הפ"אים ההן תבאנה בו נעות, כמו "וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ" (שמות כב ה), "נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ" (בראשית כב יג), "עַל כֵּן נֶאֱצַל" (יחזקאל מב ו), "נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת" (יואל א יז), "וְנֶהֶפְכוּ לְדָם" (שמות ז יז), "נֶעֶרְמוּ מַיִם" (שמות טו ח), "וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה" (בראשית כט ג), "נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים" (מ"ב ג כג), ועליו רוב השער, ואפשר שינוח קצתו. ויש שישיג הרפיות מה שתהיה מהם פ"או אל"ף, כמו "וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם" (במדבר לב ל). אך מה שיהיה מהנפעל פ"או יו"ד, תהפך היו"ד ברב הפעלים וא"ו, כמו נוֹדַע, יוֹדַע, נוֹלַד, יוּלַּד, על הדרך הזה הולך רוב השער. ואפשר שלא תהפך היו"ד ההיא וא"ו, אך נבלעת במה שיש אחריה, כהבלעם היו"ד אשר היא פ"א הפועל מן "יִתְיַצֵּב" (דברים ז כד) בצד"י "נִצָּב לָרִיב יְיָ" (ישעיהו ג יג), "נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד" (שמות טו ח); ויו"ד "יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" (תהלים נא ז) בחי"ת "הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים" (ישעיהו נז ה) על משקל "הַנִּצָּבִים" (בראשית מה א), אלא שהחי"ת לא תדגש. והעתיד מן המין הזה ראוי להיות בשתי יו"דין, ר"ל יִיָּצֵב, יִיָּחֵם, כמו "אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט יג), "וַיִּיָּחֶל עוֹד" (בראשית ח יב). ואיננו נמנע שיתכן עוד ב"הִנָּתֹן" ו"הֵאָסֹף" ו"הֵרָאֹה בְשִׁלֹה" ו"הִגָּלוֹת" ו"הִתָּעוֹת" וב"נִשְׁאֹל" ו"נִשְׁלוֹחַ" ו"נִלְחֹם" והדומה להם ממה ששמנו אותו מקור לנִפְעוֹל, שיהיה גם כן מקור לנִפְעַל, ושיהיה מקור נִפְעַל בא על הִפָּעֵל והִפָּעוֹל כאשר תונח נו"נו, או על נִפְעוֹל, כמו "נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה", "אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא", "נִדְמֹה נִדְמָה", ועל נפעל כמו "וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל" כאשר לא תונח הנו"ן, כאשר בא מקור פעל הקל על פעול ופעל וזולתם מן הבניינים אשר זכרנום קודם לכן. אבל עתיד "נִמּוֹל אַבְרָהָם", "וְנַהֲפוֹךְ הוּא", "וְנַעְתּוֹר לָהֶם", לא יתכן שיהיה כי אם על יִפָּעוֹל כאשר אמרתי ומקורם על נִפְעוֹל אם לא תונח הנו"ן, ואם תונח יהיה על הִפָּעוֹל, הקשה ברורה. וממה שנבנה בנין הנִפְעַל מן השמות ואם אינם נפעלים, כאשר נבנה גם כן מהפעלים מה שהוא על בנין הנִפְעַל, אלא שהוא בלתי נפעל בעבור שהוא מתעבר כאשר זכרנו לפנים ובארנוהו בספר ההשגה וזולתו, הוא אמרו "כִּי הָיְתָה <עמ' 95> נְסִבָּה" (דה"ב י טו), הנו"ן באה לבלי נִפְעַל על "כִּי הָיְתָה סִבָּה" (מ"א יב טו) אשר בנוסחא השנית (מ"א יב טו). וכמהו "וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז" (ישעיהו ל יב), שם, כי אין טעם לנפעל בו. ואמרם עוד "אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ" (ש"ב יט מג) אשר תרגומו 'אם שלח לנו מנחה', ואם תרצה אמר 'אם נתן לנו מתן', ולא תהיה הנו"ן על הדרך הזה נוספת וכאשר בארתיו בשערו מאות הנו"ן מספר השרשים. ואמרם עוד "אַךְ נִבְהָלָה" (צפניה א יח), "כָלָה וְנֶחֱרָצָה" (ישעיהו י כג), "וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה" (דניאל ט כז), "כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה" (דניאל יא לו), ועוד "וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת" (משלי טו ו) אשר פירושו עֲכִירָה, "מַכָּה נַחְלָה" (ירמיהו יד יז), ואין טעם לנפעל בשמות האלה כי לא נפעלו בעצמם מאומה. וכבר שמשו במשנה על הדרך הזה באמרם "נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין" (משנה בבא בתרא ב א) כלומר בְּרֵכַת הכובסין, ובא "נִבְרֶכֶת" על משקל "אִם נִשֵּׂאת", כי עקרו נִנְשֶאֶת בהראות הנו"ן הנבלעת בשי"ן ובהניע האל"ף. אבל ההִתְפַּעֵּל כבר בארנו בספר ההשגה וזולתו כי הוא בא על הפעל הקל והפעל הכבד, אבל רב באו יהיה על הפעלים הכבדים. ואיננו רחוק דבר מי שאמר כי ההִתְפַּעֵּל מיוחד בבנין הכבד בלתי הקל, כאשר זכרנו בכלל מה שהביאונו מן הדברים בהִתְפַּעֵּל בזולת הספר הזה. ואין מָצְאנו "וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ" (יהושע ט ד), "הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ" (שם פסוק יב) שובר לדברינו בזולת הספר הזה כי ההִתְפַּעֵּל לא יבא בפעלים הקלים אשר עי"ניהם אות עלה בעבור רפיות העי"ן ב"צֵידָה שָׁלַח לָהֶם" (תהלים עח כה) וב"צִיר נֶאֱמָן" (משלי כה יג), כי אלה השנים, ר"ל "צֵידָה" ו"צִיר" אינם שני פעלים, אבל ראוי לחשוב "וַיִּצְטַיָּרוּ" "הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ" בכלל השרשים אשר העירונו עליהם שם אשר לא בא מהם זולת ההִתְפַּעֵּל וחשבנו אותם שם מכלל הפעלים הכבדים, כי הכבדות נראה בהם. וההִתְפַּעֵּל בפעלים אשר עי"ניהם נמלטות מן הרפיות, הוא בא הת"ו לענין הִתְפַּעֵּל קודם פ"א הפעל ההוא, אלא אם יהיה פ"א הפעל סמ"ך או צד"י או זי"ן או שי"ן, כי התי"ו תהיה אז מתאחרת מפ"א הפעל, אלא אם ימלט ממנו מעט. וכבר פרשנו זה פירוש רחב ובארנוהו באר היטב בשער זכה מספר ההשגה. אבל מה שיהיה מהפעלים ת"ו הִתְפַּעֵּל בו קודמת לפ"א הפעל, ההוא היה ראוי שיקרא הִתְפַּעֵּל, והיה ראוי ליחד בשם הִפְתַּעֵל מה שיהיה מהם ת"ו ההִתְפַּעֵּל מתאחרת מן הפ"א, ר"ל מה שיהיה פ"או סצז"ש. אך בעבור שהיה הִפְתַּעֵל והִתְפַּעֵּל אחד בעברית, ונהג לפנינו רבי יהודה בהם זה המנהג, ר"ל שקרא הכל הִתְפַּעֵּל, נהגנו אנחנו גם כן בהם כמנהג ההוא הודות לדבריו ורדוף אחרי דעתו. ואי אפשר שלא להוסיף בתחלת הפעלים אשר יבואם הִתְפַּעֵּל, וזה בעבור נֹח ת"ו הִתְפַּעֵּל, או בעבור נֹח הסצז"ש אשר הם פ"אי הפעלים אשר יבואם הִפְתַּעֵל. ודמיון זה: "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו ט), "אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט" (דה"ב כ לה) – האל"ף תמורת ה"א, "הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע" (דה"ב כג א), "הִתְאַמֵּץ" (מ"א יב יח), "אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר" (מ"א כא כה), "וּבָא וְהִתְפַּלֵּל" (מ"א ח מב), "וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ" (ירמיהו ד ב), "קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית" (מ"א יד ב), ("הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ" (יהושע ט יב)). וכאשר תתאחר ת"ו ההִתְפַּעֵּל מפ"א הפעל שהיא צד"י, תהפך הת"ו טי"ת להקל על המבטא בזה ובעבור שהוא כבד לבטא בו בת"ו, כמו "וּמַה נִּצְטַדָּק" (בראשית מד טז), "וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ" (יהושע ט ד), "הִצְטַיַּדְנוּ" (יהושע ט יב), "גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע" (דניאל ד ל). וכאשר תתאחר ת"ו הִתְפַּעֵּל <עמ' 96> מפ"א הפעל שהיא זי"ן תהפך לדל"ת לעלה אשר זכרתי כאשר בא ב"הִזְדְּמִנְתּוּן" (דניאל ב ט). וכאשר פ"א הפעל שהיא סמ"ך תשאר כאשר היתה לא תשתנה, כמו "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" (קהלת יב ה), בעבור העדר העלה אשר קדם זכרה. ובאור זה, כי הם הפכוה טי"ת ב"נִּצְטַדָּק" שלא תהפך הצד"י סמ"ך אם היו משאירים אותה על מתכונתה ויהיה נִצְתַּדָּק, וכן הפכוה ב"הִזְדְּמִנְתּוּן" דל"ת שלא תהפך הזי"ן סמ"ך אם היו משאירים אותה על מתכונתה ויהיה הִסְתְּמִנְתּוּן, כי אין ביכולת הלשון זולת זה, ואין ב"וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" והדומה לו דבר שייראו עליו מזה, ואיננו גם כן ב"וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי" (מיכה ו טז) והדומה לו. ודע כי מן ההִתְפַּעֵּל מה שיתעבר ורֻבו לא יתעבר, כאשר נאמר "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב" (שמות לב ג), כי "נִזְמֵי הַזָּהָב" פעול ב"וַיִּתְפָּרְקוּ", ונאמר "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם" (ויקרא כה מו) וזולת זה הרבה. והעתיד מן ההִתְפַּעֵּל יהיה יִתְפַּעֵּל בצרי ובפתח גדול, כמו "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי", "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב", "יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל" (ירמיהו ט כג), "אַל תִּתְהַדַּר" (משלי כה ו), "כִּי עַל כֹּל יִתְגַּדָּל" (דניאל יא לז). וכבר בא על יִתְפָּעוֹל בוא"ו המשך: "יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי" (תהלים ז ו), אמר רבי יהודה כי עקרו יִתְרַדֹּף והוא מתעבר אל "נַפְשִׁי". והפועל מהִתְפַּעֵּל יהיה על מִתְפַּעֵּל, כמו "מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ" (משלי כ ז) "יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל" (ירמיהו ט כג), "מִמִּתְכַּבֵּד" (משלי יב ט) "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר" (משלי יג ז). והצווי ממנו הִתְפַּעֵּל בצרי, כמו "הִתְחַתֵּן" (ש"א יח כב), "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" (בראשית יז א); וגם בפתח, כמו "לֵךְ הִתְחַזַּק" (מ"א כ כב). והמקור על תכונת הצווי שוה, כמו "כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג" (ישעיהו ל כט), "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (תהלים קטז ט), "לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים" (תהלים נו יד), "עַל כָּל הִתְנַדֵּב" (עזרא א ו), "וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ" (מ"ב יט כז). ויש שבא על הִתְפַּעְּלוּת, כמו "וּמִן הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו" (דניאל יא כג). ומן הבנין הזה אע"פ שעי"נו משונה אמרו "עִם הִתְנַדָּבוּת" (עזרא ז טז), כי הארמי שוה עם העברי בלשון הזה, הלא תראה שאמרו בפועל "דִּי כָל מִתְנַדַּב בְּמַלְכוּתִי" (עזרא ז יג). ומעלול הלמ"ד: "בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ" (משלי יח ב), "וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ" (עזרא י א), עקרם הִתְגַּלְּיוּת, הִתְוַדְּיוּת, על דמיון "הִתְחַבְּרוּת", אלא שהלמ"ד עלולה וחסרה. וכבר שמשו במה שמתעבר מהִתְפַּעֵּל בבנין מה שלא הוזכר פועלו, נאמר "אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע" (ויקרא יג נה), "אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ" (שם פסוק נו), עקרו הֻתְכַּבֵּס; וכמהו "אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה" (דברים כד ד), עקרו הֻתְטַמָּאָה, ונבלעה הת"ו בטי"ת. וכמהו "לֹא הָתְפָּקְדוּ" (במדבר א מז) "הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ" (מ"א כ כז). ואני רואה שהפעול ממה שמתעבר מבנין הִתְפַּעֵּל לא יהיה כי אחרי שובו אל מה שלא הוזכר פועלו, ר"ל אל מֻתְפַּעֵּל, ויאמר מוּתְפָּרֵק או מֻפָּרֵק בהבלעה, מוּתְפַּקֵּד או מֻפַּקֵּד, מוּתְכַּבֵּס או מֻכַּבֵּס, מוּתְטַמָּאָה או מֻטַּמָּאָה בהבלעה. וכבר אמרנו בזולת החבור הזה כי הִתְפַּעֵּל לא יבא על הפעלים הקלים העלולי העי"ן, ואל הענין הזה נטינו לפני זה באמרנו: 'וההִתְפַּעֵּל בפעלים אשר עי"ניהם נמלטות מן הרפיון הוא בא הת"ו לענין הִתְפַּעֵּל קודם פ"א הפועל ההוא', כי הפעלים שעי"ניהם רפות כלם קלים כשיהיו על בנין פֻּעַּל אלא אם תכפל הלמ"ד שלהם ויצאו אל הכבדות ויהיו על בנין פּוֹעַל, <עמ' 97> ואמרנו קודם לזה כי "הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ" (יהושע ט יב) איננו שובר לדברנו זה אע"פ שהוא מן צֵידָה, כי צֵידָה איננו פּוֹעַל ו"הִצְטַיַּדְנוּ" בנוי על הכבדות, ואין מן הדין לשפוט על שרשו בקלות כי אם בראיה. והוא הדין ב"וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ" (יהושע ט ד). ונאמר הנה כי ההִתְפַּעֵּל יבא על הפעלים המשיגים הכפולי הלמ"דים מן הפעלים העלולי העיי"נין, כי הם כבדים גם הם בעבור השתנותם מבנין פעל, על התנאי ההוא עצמו מהקדמת ת"ו הִתְפַּעֵּל על פ"א הפעל כאשר לא תהיה הפ"א סזצ"ש, זאת היא ההקשה, כמו "וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ" (ישעיהו כח כב), "וַיַּרְא אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָן" (איוב יא יא), "מִמִּתְקוֹמְמִים בִּימִינֶךָ" (תהלים יז ז), "מִתְעוֹרֵר" (ישעיהו סד ו), "מִתְחוֹלֵל" (ירמיהו כג יט), "וַיִּתְפֹּצְצוּ" (חבקוק ג ו) וכדומה לזה. ודע כי הפעלים אשר פ"איהם יו"ד כאשר יבואם הִתְפַּעֵּל תהפך היו"ד בקצתם וא"ו, כמו "בְּהִתְוַדַּע" (בראשית מה א), "יִתְוַכָּח" (מיכה ו ב), "וְהִתְוַדָּה" (ויקרא טז כא). וברב השער תשאר היו"ד על מתכנתה, כמו "וַיִּתְיַלְדוּ" (במדבר א יח), "וַיִּתְיַצֵּב" (במדבר כב כב), "וְיִתְיָעֲצוּ" (תהלים פג ד). וכבר בא הנִפְעַל בקצת דבריהם על ההִתְפַּעֵּל, נאמר "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים" (יחזקאל כג מח), עקרו ונִתְוַסְּרוּ, ונאמר "וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה" (משלי כז טו). אבל בדברי רבותינו ז"ל הוא נוהג בו תמיד.

אמר מרון, כבר זכרנו בשער הזה רוב שמוש הפעלים הנצולים מן הרפיון ומהכפל, ואנחנו מורים בשמוש הפעלים העלולים והפעלים בעלי הכפל על שני ספרי רבי יהודה, ר"ל ספר אותיות הסתר וספר בעלי הכפל, ונורה בידיעת זה גם כן על ספרנו אנחנו בהשגה ואגרתנו הידועה בספר ההערה וספרנו בישור ובקרוב וזולתם ממה שחברנוהו בענין זה. ולא יתכן להקיש ממה שזכרנו משמוש הפעלים השלמים על כל שמוש הפעלים העלולים והפעלים בעלי הכפל, כי מדבריהם להתיחד שני המינין האלה בבנינים לא יהיו בזולתם, אע"פ שיהיה להם הבנין אשר יש לו דומה בפעלים הנצלים מהם, ועל כן צריך לדרוש דבר זה מן הספרים המיוחדים לו אשר הורינו עליהם. ואנחנו נסמוך לאשר קדם זכרו מן השמוש מה שהוא דומה לו, והוא זכרון קצת מה שיקרה בפעלים אשר תבואם אחת מאותות הגרון אשר הם אהח"ע, כי הם שונים בשמושם מזולתם מן הפעלים ברוב הפנים.