קטגוריה:משלי יג ז
נוסח המקרא
יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב
יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב.
יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל
מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב׃
יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְ/אֵ֣ין כֹּ֑ל מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְ/ה֣וֹן רָֽב׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
רלב"ג
וכן הענין בחכמה: כי יש שמראה עצמו חכם מזולת היותו כן, ויש שמראה עצמו בלתי חכם ולו חכמה גדולה.
והנה, יבאר זה החכם, כי ה"מתרושש והון רב" ישובח יותר, כי בזה הוא ממלט עצמו מכמה סיבות באות ומתגלגלות על העשיר, וזה שה(משלי יג ח): "רש לא שמע גערה" משום אדם.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"מתרושש" - מלשון רש ועני.
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יג ז.
כסף ושקרים
(משלי יג ז): "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב."
מצודות
לפעמים יִמָּצֵא המתעסק להתעשר ואין לו כל מאומה, והמתעסק להתרושש (להעני את עצמו) ישיג בזה הון רב - כי המרבה הון בגזל יעני, והממעיט ההון בצדקה יעשיר.
סגולות
יש אדם המתחזה לעשיר אך בעצם אין לו כלום; ויש אדם המתחזה לרש (עני) אך בעצם יש לו הון רב.
הקבלות
אפשר לפרש את הפסוק שלנו כחידה, כמו פסוק נוסף המתחיל במילה יש, (משלי יא כד): "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד"( פירוט ). הפסוק שואל "איפה יש איש שמתעשר ולמעשה אין לו כלום? ואיפה יש איש שמתרושש ולמעשה יש לו הון רב?".
1. הפתרון הפשוט לחידה זו נמצא בפסוק הבא, (משלי יג ח): "כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ, וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה": לפעמים אדם עשיר צריך לתת את כל עושרו ככופר נפש לשודדים המאיימים על חייו, בעוד שחברו - האיש הרש - לא שומע גערה, אף אחד לא פוגע בו כי אין מה לקחת ממנו ( פירוט ). הפסוקים מראים חיסרון של העושר ויתרון של העוני.
המפרשים על הפסוק הציעו פתרונות נוספים לחידה זו:
2. עושר במעשי חסד: " "יש אדם שהוא מתעשר בסופו ואין לו כלום בתחילתו, ויש שהוא בא לידי עניות מממון גדול. דבר אחר:" "מתעשר - בגזל עניים, וסוף אין לו כלום; ויש מתרושש - ע"י שפיזר ונתן לאביונים, והון רב מוכן לו" " ( רש"י , ודומה לזה מלבי"ם ) : המציאות מטעה ומרמה אותנו - אנחנו חושבים שאנחנו עשירים, אבל למעשה העושר שלנו לא שייך לנו באמת - הוא לא יבוא איתנו לקבר ולא יישאר שלנו אחרי שנמות; ומצד שני, יש אנשים שנראים לנו עניים, אבל למעשה הם עשירים, כי הם השקיעו את כספם במעשי צדקה וחסד.
"יש שלפי ראות העין נראה שהוא מתעשר, אבל אחרי הבחינה השכליית באמת אין לו כל, וכן נראה לפעמים בעין שאיש מתרושש ומכלה עשרו, ובאמת יש לו הון רב, וזה כי קנין העושר אינו קנין אמתי רק קנין מדומה, כמו שיאמר המשתגע 'זה ביתי' ו'זה קניני'... מה שאנו קוראים 'עשיר' מי שיש לו קנינים רבים, הוא הבל מדומה, כי אין קשר אמיתי להקנינים עם הקונה אותם, שלפעמים יאבד העושר בענין רע בחייו, ועל כל פנים יעזבו לאחרים חילם במותם, עד שהוא רק מתעשר לפי הנראה, ובאמת אין כל, כי אין זה קנין דבוק בנפשו. אבל מי שמפזר עשרו לצדקה וחסד, וקונה בזה שלמות לנפשו, שהוא עיקר האדם החי לנצח, זה עושר אמתי, והמתרושש הזה יש לו הון רב שמור לנצח בעולם הנשמות, והוא עושר אמתי והון נצחי רב וגדול מאד. ומפרש, כי כופר נפש איש עשרו, עקר העושר הוא אם הוא כופר נפשו הרוחנית, אם יתנהו לעניים לפדות נפשו מני שחת, ובזה רש לא שמע גערה, לא יכעוס על הרש הבא לקחת ממנו כופר נפשו להחיותו בחיי עד, כי יתן לו בשמחה רבה" ( מלבי"ם ) .
ומצד שני - התחמקות ממעשי חסד: "בימים הראשונים, שהאדם היה מצמצם הנהגת מחייתו מאד, ולא היה מוציא שום דבר על איזה עניין יתר, כי אם על הכרחיות, היה די במעט המעות שהכין לצדקה וחסד לצאת ידי המצוה... מה שאין כן היום, שמצוי שהרבה מהמעות הולכין על יתרונות מתענוגי בני האדם... לא תהא מידת צדקה וחסד, שהיא חיי האדם והצלתו בעולם הזה ובעולם הבא, קל בעיניו מאחד מיתרונותיו. ובאמת, כאשר נשאל לכל אחד על הוצאת ביתו, שהוא מתנהג כעשיר, ורב הוא יתר מכפי ערכו, תירוצו נכון לפניו, שאי אפשר לגרוע מהנהגת הבית מאומה, והוא בוטח בה' שיעזרנו על זה. ואילו כשבא לפניו עניין צדקה וחסד, הוא מאמץ ליבו וקופץ ידו, ועושה את עצמו לעני ודל, ואינו נותן אף לפי ערכו. ועל עניין כזה אמר הכתוב: יש מתעשר ואין כל, מתרושש והון רב. והיינו: יש שהוא עושה את עצמו כעשיר, ובאמת אין כל, ויש שהוא מתרושש, היינו שלעניין צדקה וחסד הוא עושה עצמו כמתרושש ויורד מנכסיו, ועדיין הון רב תחת ידו" (אהבת חסד, חתימת הספר) .
3. עושר בחכמה: "כי יש שמראה עצמו חכם מזולת היותו כן, ויש שמראה עצמו בלתי חכם ולו חכמה גדולה" ( רלב"ג , הגר"א) ;
"יש שמראה את עצמו שהוא תלמיד חכם גדול ואין כל באמת, ויש... שעושה עצמו כאילו הוא אינו יודע מאומה ויש לו הון רב..." (הגאון מווילנה) .
גם הפסוק הבא מתפרש לפי אותו משל: "כפר נפש איש עשרו - תורתו, ורש בדברי תורה לא שמע גערה - אינו יודע לסור מן הרעה, לפי שלא נזהר" ( רש"י ) .
4. עושר במצוות: " "כְּמוֹ שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַמָּמוֹן רָגִיל הוּא לָאָדָם, שֶׁמִּתְעַשֵּׁר בַּעֲסָקָיו וְהוֹלֵךְ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁבָּא לְחֶשְׁבּוֹן צֶדֶק, יִמְצָא, שֶׁאֵין לוֹ מְאוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁכְּנֶגֶד שֶׁהָיָה רֶוַח הַרְבֵּה בָּעֵסֶק, הָיוּ הֶזֵּקוֹת הַרְבֵּה, עַד שֶׁכְּשֶׁנַּעֲמִיד זֶה כְּנֶגֶד זֶה, יִרְאֶה, שֶׁלֹּא נִשְׁאָר מְאוּמָה בְּיָדוֹ -"
"כָּךְ בְּעִנְיְנֵי הַנֶּצַח, יֵשׁ לְךָ אָדָם, שֶׁעוֹשֶׂה תָּמִיד מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָכֵן יֵשׁ לוֹ טֶבַע רַע - שֶׁטִּבְעוֹ לְהַטִּיל דֹּפִי עַל הַבְּרִיוֹת. אִישׁ כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, יִרְאֶה שָׁם, שֶׁאֵין לוֹ מְאוּמָה (כי כל זכויותיו יעברו ל"חשבון" של הזולת שדיבר עליו לשון הרע) ."
"וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּסוֹף תְּפִלָּתֵנוּ, אֱלֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְאַחַר כָּךְ אָנוּ מְבַקְּשִׁים, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, דְּאִי לָאו הָכִי אֵין הַתּוֹרָה נֶחְשֶׁבֶת" "לִכְלוּם..."
"וסוף" "הכתוב מתרושש והון רב... מי שעושה תשובה מאהבה, כל עוונותיו שעשה מתחילה נעשין לו כזכויות... כי בוודאי מתמרמר על כל עוון בפני עצמו ובוכה ומתאונן איך מלאו ליבו לעבור על רצון הבורא... ונמצא שבכל חטא שעשה מתחילה יש עתה מצוות עשה של תשובה" " (חפץ חיים, שמירת הלשון חלק ב פרק א) .
5. המילים יש, כל, רב רומזות ליעקב ועֵשָו (ע"פ ר' אליהו שץ) . כשיעקב ועשו נפגשו, יעקב הציע לעשו מתנות, עשו סירב לקבלן, (בראשית לג ט): "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לְךָ"( פירוט ), אולם יעקב התעקש, (בראשית לג יא): "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל; וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח"( פירוט ). בניגוד ליעקב, שהיה שמח בחלקו והרגיש שיש לו את כל מה שהוא צריך, עשו התעשר ואין כל - לא היתה לו תחושת שלמות וסיפוק. עשו אמר "יש לי רב" כי אכן היה לו הון רב, אולם למרות זאת הוא הרגיש כמו עני מתרושש.
גם הפסוק הקודם, צדקה תצר תם דרך, רומז ליעקב, (בראשית כה כז): "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"( פירוט ); וגם הפסוק הבא, כופר נפש איש עושרו, רומז ליעקב, שנתן את עושרו לעשו כדי לכפר על לקיחת הברכה (ע"פ ר' אליהו שץ) .
עולם הפוך
סיפור מופלא הדומה לפסוקנו נמצא בתלמוד: "יוסף בריה דר' יהושע חלש, אינגיד. אמר לו אבוה: מאי חזית? אמר לו: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה! אמר לו: עולם ברור ראית" ( בבא בתרא י: ) .
יוסף, בנו של רבי יהושע, עבר חוויה של כמעט-מוות. כשחזר לחיים שאל אותו אביו: מה ראית? אמר לו: ראיתי עולם הפוך! מי שנמצא למעלה בעולם הזה - נמצא שם למטה, ולהיפך! אמר לו אביו: העולם שראית הוא עולם האמת. גם כאן הציעו המפרשים פתרונות שונים לחידה:
1. רש"י פירש שם, כמו בפסוק שלנו, שהכוונה לעושר חומרי: "עליונים למטה - אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן, ראיתי שם שהם למטה: ותחתונים למעלה - ראיתי עניים שהם בינינו שפלים, שם ראיתים חשובים".
2. ור' חננאל פירש שם שהכוונה לעושר רוחני: "אמרו הגאונים, שקבלה בידם, רב מפי רב, דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה, משום דמיחה בשמואל בפרק במה בהמה (שם דף נה.), גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה, אמר לו רב יהודה: לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו'" (מובא בתוספות) .
רב יהודה היה תלמידו של שמואל. פעם אחת באה אשה עניה, נכנסה לבית המדרש וצעקה לשמואל שיעזור לה. שמואל התעלם ממנה והמשיך בשיעור. רב יהודה, התלמיד, קם והוכיח אותו, ואמר לו "וכי אינך מאמין בפסוק 'אוטם אזנו מזעקת דל - גם הוא יקרא ולא ייענה'?!". בזכות התוכחה הזו, בעולם האמת נמצא רב יהודה במדרגה גבוהה יותר מרבו שמואל! (גם החפץ חיים קישר בין הפסוק שלנו לסיפור זה - ראו שם עולם ב ט) .
התחזות -
בפסוק הבא נאמר, (משלי יג ח): "כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ, וְרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה"; ויש שפירשו שהכוונה היא ללמד, מתי כדאי להתחזות לעני: "והנה, יבאר זה החכם, כי המתרושש והון רב ישובח יותר, כי בזה הוא ממלט עצמו מכמה סיבות באות ומתגלגלות על העשיר, וזה שהרש לא שמע גערה משום אדם" ( רלב"ג ; ראו גם: לא שמע גערה ; ודל מבין יחקרנו ) . וכן, לפי חלק מהפירושים, לימד יעקב את בניו בזמן הרעב, (בראשית מב א): "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו 'לָמָּה תִּתְרָאוּ?'": "אל תראו עצמכם כשאתם שבעין, לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל, כדי שלא יתקנאו בכם" ( תענית י: ) .
על-פי אותו עיקרון ניתן גם לפרש, שהפסוק הבא מסביר מתי כדאי להתחזות לעשיר: כשאנשים חושבים שאדם הוא עשיר, הם לפעמים מתייחסים אל העושר שלו כאל כופר נפש - הם יעדיפו לא לפגוע בו (גופנית או נפשית), כדי שיוכלו לקבל ממנו כסף; ראו למשל (ירמיהו מא ח): "וַיֹּאמְרוּ אֶל יִשְׁמָעֵאַל 'אֶל תְּמִתֵנוּ כִּי יֶשׁ לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ'; וַיֶּחְדַּל, וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם".
עצות
אחת המשמעויות של בניין התפעל היא העמדת פנים; לפי זה, מתעשר = מעמיד פנים שהוא עשיר; מתרושש = מעמיד פנים שהוא רש; יש אדם שמעמיד פנים שהוא עשיר ולמעשה אין לו כלום, ויש אדם שמעמיד פנים שהוא עני ולמעשה יש לו הרבה רכוש. מה המשמעות המעשית?
1. אזהרה מפני הונאה: יש אדם הנחשב לעשיר גדול, המוכר לציבור אגרות-חוב על העסקים שלו, ואנשים רבים מתפתים וקונים מתוך מחשבה שאדם עשיר כזה בטח יצליח; אך למעשה אותו אדם רק מתעשר (מתחזה לעשיר), יש לו חובות כבדים הגדולים מכל עושרו הנראה לעין, ובנטו אין לו כל.
יש אדם המציע "הזדמנות עסקית משתלמת במיוחד", וכדי להוכיח עד כמה ההזדמנות הזאת משתלמת, הוא טוען שהתעשר כתוצאה מכך. אל תמהרו להאמין לו - ייתכן שהוא מתעשר ואין כל [אמנם, גם אם הוא באמת עשיר, אין זה אומר שההזדמנות העסקית שהוא מציע לכם אכן משתלמת; ראו (משלי כח יא): "חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ"( פירוט )].
יש אדם הטוען שהוא עני ומבקש עזרה, אבל לא מוכן להסתפק במוצרים בסיסיים כגון מזון או כרטיס נסיעה באוטובוס, אלא דורש שתתנו לו דווקא כסף. אל תמהרו להאמין לו - ייתכן שהוא מתרושש והון רב. [דרך אפשרית לזהות מתחזים נרמזת ב (משלי יח כג): "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת"( פירוט )].
יש אדם הטוען שהוא עני ומבקש עזרה, אבל לא מוכן להסתפק במוצרים בסיסיים כגון מזון או כרטיס נסיעה באוטובוס, אלא דורש שתתנו לו דווקא כסף. אל תמהרו להאמין לו - ייתכן שהוא מתרושש והון רב. [דרך אפשרית לזהות מתחזים נרמזת ב (משלי יח כג): "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת"( פירוט )].
ראו אל ישוב דך נכלם / הרב יובל שרלו -> שו"ת מורשת .
2. אזהרה מפני הטעיה עצמית: יש אדם שמתנהג כמו עשיר, חי ברווחה ומבזבז הרבה כסף, עד שהצ'קים מתחילים לחזור והוא מגלה שאין לו כלום; ויש אדם שמתנהג כמו רש, חי בצמצום ובחיסכון, כאשר למעשה יש לו הון רב שאינו נהנה ממנו.
3. אזהרה מפני טעות בפסיקת דין: חכמי התלמוד הירושלמי השתמשו בפסוק זה בדין ממוני: אדם אחד, שעבד כאריס אצל אדם עשיר, הפקיד גוש זהב אצל שומר. לאחר זמן, נפטר האריס וגם המעביד שלו. יורשי המעביד טענו, שגוש הזהב שנמצא אצל השומר שייך להם, כי האריס היה אדם עני, ולא ייתכן שהיה לו גוש זהב; אולם רבי יוחנן דחה טענה זו, הוא טען שייתכן שהאריס היה עשיר אך העדיף להסתיר את עושרו מסיבות שונות (ירושלמי שבועות פרק ז הלכה ב) . וכן גם חכמי התלמוד הבבלי, "אדם עשוי שלא להשביע את עצמו (שלא ליראות שבע מממון)" ( סנהדרין כט: ורש"י ) .
4. אזהרה מפני עוני קיצוני או עושר קיצוני:
ייתכן שהפסוק מלמדנו את החסרונות שבעוני ובעושר: יש אנשים שמתחזים לעניים למרות שהם עשירים, ויש אנשים שמתחזים לעשירים למרות שהם עניים - מכאן ששני הקצוות אינם טובים, בשני הקצוות ישנן בעיות שגורמות לאנשים הנמצאים בקצה אחד לרצות להיות בקצה השני; הכי טוב להיות באמצע, (משלי ל ח): "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי"( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-14.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי יג ז"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.