קטגוריה:בראשית כח טז
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִ/שְּׁנָת/וֹ֒ וַ/יֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּ/מָּק֖וֹם הַ/זֶּ֑ה וְ/אָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וְאִתְּעַר יַעֲקֹב מִשִּׁינְתֵיהּ וַאֲמַר בְּקוּשְׁטָא יְקָרָא דַּייָ שְׁרִי בְּאַתְרָא הָדֵין וַאֲנָא לָא הֲוֵיתִי יָדַע׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאִיתְעַר יַעֲקב מִדַמְכֵיהּ וַאֲמַר בְּקוּשְׁטָא אִית יְקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ שָׁרֵי בְּאַתְרָא הָדֵין וַאֲנָא לָא הֲוַת יְדָע: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
השאלות
(טז – יט) מ"ש אכן יש ה' ויירא ויאמר מה רצה בזה, ומ"ש ויקרא שם המקום בית אל ולקמן (ל"ה ט"ו) אמר שנית שקרא שם המקום בית אל:
(טז) "וייקץ" וגו' "ויאמר". הנה הנבואה לא תחול על הנביא רק אם מכין א"ע אליה, אבל בבלי הכנה לא יצוייר שינבא רק מצד סגולת המקום, כמו שהיה בבהמ"ק שמשם שאבו רוח הקודש, וכמ"ש ושמואל שוכב בהיכל ה' ויקרא ה' אל שמואל, ויעקב לא היה מוכן בעת ההיא לנבואה, וגם לא הכין א"ע אליה כנ"ל, ומזה ידע שמה שחל עליו השפע הנבואיית היא מצד סגולת המקום. וז"ש אכן יש ה' במקום הזה, שבהכרח קדושת המקום גורם כי "אנכי לא ידעתי", ולא הכינותי א"ע לנבואה, ומזה ידע שמקום הזה יש בו קדושה יתרה מאד שגם בלי ידיעתו את מעלתה וקדושתה מלאה את כל בתי נפשו אורה:
כלי יקר (כל הפרק)
"אכן יש ה' במקום הזה וגו'". הזכיר ג"פ לשון מקום כנגד ג' מקדשים, כנגד מקדש ראשון ששרתה שם השכינה ואעפ"כ לא ידעו את ה' כי אחר גילוליהם לבם הלך, אמר כאן אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כנגד בית שני נאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים, כי ידוע שבבית שני היה מורא מקדש על כל העמים, כי אפילו אלכסנדרוס מוקדון היה מתירא לשלוח בו יד והיה קם על רגליו מפני שמעון הצדיק, אע"פ שחסרו בו ה' דברים עקריים השכינה, והנבואה, וארון, ואורים ותומים, ואש מן השמים, ולא נשאר בו כ"א השם שנקרא בית אלהים ע"ז אמר כאן אין זה כי אם בית אלהים, כי בבית ראשון נראה להם ה' עין בעין עד אשר היו מראין על כבודו ית' לאמר זה אלי ואנוהו, הנה אלהינו זה, אבל בבית שני אין זה ולא נשאר בו כ"א השם שהוא בית אלהים. כנגד בית ג' אמר ויקרא שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה. כאלו לא נעקר ממנו שם לוז אחר שנחרב לאחר בנינו, אבל לעתיד יהיה בנינו נצחי, כי קריאת השם מורה על הקיום הנצחי, וזה שמו לעולם וכמו שנאמר (יחזקאל מח.לה) ושם העיר מיום ה' שמה. פירש הרד"ק שר"ל שלעולם לא יסור שמו ית' מתוכה.
וכן בתחלת הפר' ג"פ לשון מקום, כנגד בית ראשון אמר, ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, יען כי לא ארכו להם שם הימים כי אם כשיעור לינה אחת, זה שבתם הבית מעט רמז לקוצר זמן עמידת הבית בקדושתו, עד כי בא השמש, כי שמש וירח אספו נגהם, (יואל ב.י) ולמעלה ביארנו ענין שקיעתו ב' שעות קודם זמנה רמז לשקיעת שמשן של ישראל שתי שנים קודם הזמן הקצוב. כנגד בית שני אמר, ויקח מאבני המקום, כי כן נאמר בבנין בית שני והוציא (זכריה ד.ז) את האבן הראשה וגו' ומאבני ולא כל אבני, כי חסרו אבני הלוחות ואבני אורים ותומים. כנגד בית הג' אמר, וישכב במקום ההוא כי כאשר ראה הבית הג' בבנינו ונצחיותו אז שכב וערבה שנתו, לאמר זאת מנוחתי עד עד, לאפוקי בשני בתים ראשונים לא נחו מאויביהם.בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כח טז.
יש ה' במקום הזה
כשיעקב יצא מבית אביו, הוא ישן בדרך וחלם חלום שבו ה' התגלה אליו. וכשהתעורר:
והרי ה' נמצא בכל מקום?
מה משמעות הביטוי יש ה' במקום הזה , והרי ה' נמצא בכל מקום?
1. לפי רוב המפרשים, ישנם מקומות שבהם הנוכחות של ה' גלויה יותר מאשר במקומות אחרים: " "הטעם, בעבור שיימצאו מקומות ייראו שם ניסים , ולא אוכל לפרש למה זה, כי סוד מופלא הוא" " (אבן עזרא) . מי שנמצא במקומות אלו, קל לו יותר ליצור קשר עם ה' ולשמוע את דברו: " "אין ספק שזה המקום מוכן לנבואה , מאחר שראיתי בו מראה כזאת בלתי שאתכוון לנבואה, כי אמנם ישתנו תכונות משמשי העצם השכלי המתנבא כפי השתנות הארץ והאויר, כאמרם 'אוירה של ארץ ישראל מחכים'" " (ספורנו) . ה' אכן נמצא בכל מקום, אבל מתגלה במקומות שונים ברמה שונה.
המקומות הללו אינם ידועים מראש - הם נראים כלפי חוץ רגילים לחלוטין. אולם מדי פעם מגיעים בני האדם למקומות מסוג זה וחווים התגלות אלהית, ואז הם מבינים שהמקומות הללו מקודשים: " "אכן יש ה' במקום - לא כמה שהייתי סבור כששכבתי כאן, שהוא מקום חול, אך כן הוא שהוא מקום קודש" " (רשב"ם) . כדי לציין את ייחודם של המקומות הללו, נהגו בני האדם להקים בהם מצבות, מזבחות או מקדשים, כמו שעשה יעקב בפסוקים הבאים (פסוקים 18-22): "ויקח את האבן... וישם אותה מצבה... ויאמר... והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים...".
2. אולם, אפשר לפרש שתגובתו של יעקב מלמדת לא על קדושת המקום אלא על מידת הענוה העצומה של יעקב. ה' התגלה אל יעקב בזכות עצמו בלבד, ובלי קשר למקום. יעקב ישן במקרה במקום שהיה בו כאשר השמש שקעה: " "ויפגע במקום - קרה לו שהגיע אל מקום שלא כיוון אליו; ועניין המקום הוא מקום ללון לאורחים, שהיה מתוקן אז בכל עיר ועיר, ברחוב העיר על הרוב" " (ספורנו על פסוק יא) ; ה' רצה לדבר עם יעקב כדי לעודד אותו לקראת מסעו לבית לבן, ולכן התגלה אליו באותו מקום שהיה בו. אולם יעקב היה עניו מאד - הוא לא אמר "ה' התגלה אליי בגלל שאני צדיק ומיוחד", אלא "ה' התגלה אליי כי 'במקרה' ישנתי במקום קדוש, מקום שה' מתגלה בו; כל אדם אחר שהיה ישן כאן היה זוכה להתגלות בדיוק כמוני; אני בכלל לא ראוי, אפילו לא ידעתי שהמקום קדוש!".
בדרך כלל, כשקורה לאדם נס, הוא עלול להרגיש גאוה, בסגנון "הנס בא בגלל שאני צדיק", "הנס מוכיח שהדעות שלי נכונות ושה' איתי", וכו'; התגובה הראויה יותר היא תגובתו של יעקב - לא לתלות את ההתגלות בזכות עצמו, אלא בזכות "המקום" (ראו גם ניסים גלויים היום ובעבר / ישיבת הגולשים ).
המקדש שנבנה במקום הזה לא נועד לציין שהמקום קדוש, אלא להזכיר את ההתגלות שהיתה ליעקב במקום זה (מעין האבנים שהציבו בני ישראל בירדן כדי לזכור את הנס שה' עשה להם כשחצו את הירדן - ראו יהושע ג-ד).
שני הפירושים הללו מתאימים לשני הפירושים הראשונים על ויפגע במקום (פסוק יא) .
3. ויש שדרשו, ש"המקום" מציין מקום רוחני שבו האדם נמצא כאשר הוא מתפלל: " "יעקב הוא בחינת שכל... וחז"ל דורשים ש"ויפגע" הוא לשון תפילה. "וילן שם כי בא השמש" מרמז על הסתלקות המוחין כי שמש הוא בחינת שכל כמבואר במקום אחר. "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" - סולם בגימטריה קול, דהיינו הקול נמצא בארץ ואפשר להשתמש בו; אבל ראשו, דהיינו שורש הקול, בשמים, בבחינת משמים השמעת קולך. והחלום בא לרמז ליעקב אבינו ע"ה, שקול התפילה של האדם נשמע היטב למעלה, כי שם השורש שלו כנ"ל. יעקב אבינו ע"ה עסק כל הזמן בתורה בבית שם ועבר כדי להגיע לשלימות בעבודת השם, וכאשר פגע במקום וילן שם - נודע לו גודל כוחה של התפילה, כי זכה להתגלות השם יתברך דווקא במקום הזה; ולכן אמר, אחר שהקיץ משנתו, "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", דהיינו כל הזמן לא ידעתי גודל כוח התפילה עד שהגעתי למקום הזה" " ( שער ברסלב ) .
4. יש שפירשו, שמשמעות הביטוי יש ה' היא "ה' עמי, שומר עליי ומשגיח עליי", כמו ב שמות יז ז: " "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם" "אֶת ה' לֵאמֹר ' הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן?'" ", וכוונתו של יעקב היא " "אכן, יש ה'" גם "במקום הזה" ". יעקב ידע שיש השגחה ברורה וגלויה של ה' בבית הוריו, אבל הוא לא היה בטוח שיזכה לאותה מידה של השגחה גם מחוץ לבית הוריו; כשראה שיש, אמר "אכן, יש השגחת ה' גם במקום הזה, באותה מידה כבבית אבא; ה' נמצא בקרבי גם במקום הזה" (ע"פ דוד אקסלרוד) .
- אולם, פירוש זה אינו מתאים לפסוק יז: "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" - פסוק המלמד שיעקב אכן ראה במקום המסויים הזה את הסיבה לכך שזכה להתגלות.
5. "וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" - יעקב לא נתן כבוד למקום כשהוא ישן שם. יעקב חשש והתנצל כי הוא לא הוריד את נעליו כפי שנאמר למשה: "אַל תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת קֹדֶשׁ הואּ" (שמות ג ה), וליהושע: "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו, קֹדֶשׁ הואּ" (יהושע ה טו). יש לציין שהקדושה במקרים הללו נבעה מנוכחות אלוהים ולא מהמקום עצמו.
איפה בדיוק היה המקום הזה ? נראה בפירוש על פסוק יט.
מסרים ורעיונות נוספים
מלבד מידת הענוה, ניתן ללמוד מפסוקנו גם על ההתנהגות הראויה כשאדם מתעורר משנתו. יעקב מתעורר משנתו, ומייד חושב על ה' - " אכן יש ה' במקום הזה "; זאת בניגוד לפרעה מלך מצרים, שכאשר הוא חולם חלום, הוא מתעורר ומייד חוזר לישון, (בראשית מא ה): "ויישן ויחלם שנית..."(ע"פ רבי מאיר מפרימישלן ) .
דבריו של יעקב מבטאים את הניגוד הקיצוני בין יש ה' לבין לא ידעתי - בין הוודאות המוחלטת בנוכחות של ה', לבין חוסר הידיעה המוחלט לגבי התכונות שלו; הניגוד הזה הוא שהביא אותו ליראה גדולה, כמו שנאמר בפסוק הבא "ויירא ויאמר..." ראו פירוט ב ביאור:מידות הראי"ה יראה ב .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-01-17.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית כח טז"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.