קטגוריה:אסתר ג יב

<< · מ"ג אסתר ג · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשורש נכתב ונחתם בטבעת המלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי־הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְֽאֶל־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ׃

ואתקריאו לבלרין דמלכא בירחא קדמאה בתלת עסר יומין ביה ואתכתיב ככל די פקד המן לות אסטרטילוסי מלכא ולת הפרכין דמתמנן ארכונין על כל פלכיא ופלכיא כרושם כתבהון ועמא ועמא כממלל לישניה בשום מלכא אחשורוש כתיב ומפרש ומתחתם בגושפנקא דמלכא:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות:

אחר שהעת לקיים דבר הדת להרוג היהודים היה בי"ג אדר הבא, מדוע זה מהר לקרוא תיכף לסופרי המלך בו ביום, והלא עוד חזון למועד :

ויקראו, עתה מספר ערמת המן, איך חשב מחשבות להוציא רשעו אל הפועל. שאחר שרימה את המלך והשיג הטבעת, ירא פן אחר ימים יוודע למלך מי הם העם, ומה הוא רוצה לעשות בהם ויפר עצתו, ע"כ מהר לכתוב הספרים בו ביום, ומספר כי סופרי המלך כתבו ככל אשר צוה המן לא כאשר צוה המלך, כי המלך לא ידע מזאת כלל. והנה בכל מדינה נמצאו כמה עמים, ולכן כתב לכל מדינה שתי אגרות, א. לאחשדרפון, ב. להפחה, ולכל עם אשר במדינה כתב לשר אשר הוא לראש אל העם, ומן הרגיל שכל מדינה יש לה כתב מיוחד ולכל עם ועם יש להם לשון מיוחד, אבל לרוב כל בני המדינה מתיחדים בכתבם, לכן אמר שכתב לכל מדינה ככתבה ולכל עם כלשונו :

יב.    [ עריכה ]

"אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא" אמר ר' יוחנן באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שממונה על החֵמה ואמר לו "בִּזְּתָא" בוז ביתיה "חַרְבוֹנָא" אחריב ביתיה "בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא" בוז ובזבוז אמר ר' שמעון בר' ינאי אמר הקדוש ברוך הוא משחק אני עליהן אביא גתיות מאחורי הקורייס "זֵתַר" תרגם ר' יעקב בר אבינא קדם ר' יצחק זנות ראה של אותו רשע "וְכַרְכַּס" כרכסא כתיב ר' שמואל בר נחמן אמר לשון יוני הוא המד"א כרכסון.
"שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" שאין המלכות מעמדת פחות משבעה סריסים לפני המלך:

תרגום ויקיטקסט: וביום השלושה-עשר בחודש הראשון, קראו לסופרים הכותבים את דברי המלך, והם כתבו פקודה, בהתאם לכל מה שציווה המן, אל אחשדרפני המלך (מושלי עשרים המחוזות של האימפריה הפרסית), ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה (מושלי המדינות שבכל מחוז), ואל שרי עם ועם (מושלי העמים שבכל מדינה); אל כל מדינה ומדינה שלחו את הפקודה באותיות הכתב שלה, ואל כל עם ועם שלחו את הפקודה בלשון שלו; כתבו את הפקודה בשם המלך אחשורוש, ולראיה חתמו אותה בטבעת המלך -

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג יב.