קטגוריה:בראשית כט ג
ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כׇל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלְל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּ/ה כָל־הָ/עֲדָרִ֗ים וְ/גָלֲל֤וּ אֶת־הָ/אֶ֙בֶן֙ מֵ/עַל֙ פִּ֣י הַ/בְּאֵ֔ר וְ/הִשְׁק֖וּ אֶת־הַ/צֹּ֑אן וְ/הֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָ/אֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַ/בְּאֵ֖ר לִ/מְקֹמָֽ/הּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּמִתְכַּנְשִׁין תַּמָּן כָּל עֶדְרַיָּא וּמְגַנְדְּרִין יָת אַבְנָא מֵעַל פֻּמָּא דְּבֵירָא וּמַשְׁקַן יָת עָנָא וּמְתִיבִין יָת אַבְנָא עַל פֻּמָּא דְּבֵירָא לְאַתְרַהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמִתְכַּנְשִׁין תַּמָן כָּל עֶדְרַיָא וּמְגַלְגְלִין יַת אַבְנָא מֵעַל פּוּם בֵּירָא וּמַשְׁקַן יַת עָנָא וּמְתִיבִין יַת אַבְנָא עַל פּוּם בֵּירָא לְאַתְרָהּ: |
רש"י (כל הפרק)
"ונאספו" - רגילים היו להאסף לפי שהיתה האבן גדולה
"וגללו" - וגוללין ותרגומו ומגנדרין כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההוה תמיד כבר היה ועתיד להיות
"והשיבו" - תרגומו ומתיביןרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וְגָלְלוּ – וְגוֹלְלִין, וְתַרְגּוּמוֹ "וּמְגַנְדְּרִין". כָּל לְשׁוֹן הֹוֶה מִשְׁתַּנֶּה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָתִיד וּבִלְשׁוֹן עָבַר, לְפִי שֶׁכָּל דָּבָר הַהוֹוֶה תָּמִיד – כְּבָר הָיָה, וְעָתִיד לִהְיוֹת.
וְהֵשִׁיבוּ – תַּרְגּוּמוֹ "וּמְתִיבִין".
אבן עזרא (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ונאספו שמה כל העדרים. רמז לכל ישראל המתאספים שם מלבא חמת עד נחל מצרים וגללו מלשון ויגולו רחמיך על מדותיך, את האבן מעל פי הבאר, כי בכח תפלתם היו ישראל מגלגלין ומהפכין מדה"ד למה"ר. והשקו את הצאן, שהיו ממשיכין רוה"ק להאציל עליהם הברכה מלפני לפנים, והשיבו את האבן מעל פי הבאר למקומה, באור על כי היו מעלים במחשבתן האבן שהיתה ע"פ הבאר למקומה הראשון כלומר למקומה לשרשה ולמקום אצילותה, וכענין שהזכיר בספר יצירה העמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו:
מלבי"ם (כל הפרק)
(ב - ג)" וירא והנה באר בשדה." יש בזה רמזים רבים בדברי המפ', ואחשוב כי כאשר ראה יעקב את הבאר שם על לבו כי ירמזו לו על העתיד, והוא במ"ש במעשה דסבי דבי אתונא ששאלו את ר' יהושע שיש להם באר בשדה איך יכניסוהו לעיר, והשיב להם שיעשו לו חבלים מן סובין ויכניס אותו, והכונה שהשפעת ה' נקרא בשם באר מים חיים כמ"ש כי אותי עזבו מקור מים חיים, כי הוא מקור לא אכזב ומקור הטוב והאושר, וכ"ז שישראל בא"י הבאר הוא בעיר מושב, וכשהם בגלות והשכינה עמהם, הבאר היא בשדה, ובזה אמרו לר' יהושע איך יצויר שיביאו את הבאר אל העיר, ושיחזיר שכינתו לציון, והשיב שזה אם יעשו חבלים מסובין, ר"ל שעקר הגלות הוא בעבור שנאת חנם וכל שישראל דומים כסובים ופסולת אין יכולים להתדבק לעשות חבל אחד. וז"ש שיעשו חבלים מסובין, וזה שראה יעקב שהבאר הזה הוא בשדה, שזה בעת הגלות וזה היה שלשה פעמים בגלות מצרים ובבל ואדום שגלו מא"י (כי בזמן היונים לא נדחו מא"י), וז"ש "והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה, כי גם בגלותם רק מן הבאר ההוא ישקו העדרים", שכל קיומם הוא ע"י השגחת ה' ושפעו, "רק שהאבן גדולה על פי הבאר, "שהיצה"ר והעונות הם האבן המכסה את הבאר בל יזל מי הישועה מדליו, רק בעת שיתאספו שמה כל העדרים, שכל ישראל יתאחדו והיו לגוי אחד, ואז "וגללו את האבן" ויפתחו מקור השפע בכל פעם בגלותם רק שבכל פעם חזרו לחטוא, ועי"כ "חזר האבן למקומה", עד "שיגש יעקב", שבזכותו יבנה מקדש הג', כמו שהראו לו הסולם ומלאכי אל ואת האבן שנתאחד מאבני מראשותיו, והוא יגל את "האבן מעל פי הבאר", בעת תגיע העת שתקרב רחל עם צאן קדשים אל יעקב להשקות הצאן:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט ג.
וְגָלֲלוּ ... וְהִשְׁקוּ ... וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן
כותב המקרא מסביר לנו את החוק:
- הרועים התקבצו סביב לבאר וחיכו עד שכל העדרים נאספו.
- גלגלו בזהירות את האבן הגדולה, ללא עזרת מקל או מנוף.
- העלו את המים מהבאר לשקתות.
- השקו את הצאן בצורה מסודרת ושווה.
- כל הרועים סיימו להשקות את עדריהם.
- כל הרועים החזירו ביחד את האבן למקומה בזהירות.
מטרת האבן היתה לגרום לכך שכל הרועים יפעלו ביחד: יגלגלו את האבן ביחד, ישקו ביחד, יחזירו את האבן למקומה ביחד ורק אז כל אחד ילך לדרכו. כך, כקבוצה, כל הרועים דאגו שכל רועה יתנהג כראוי: לא ילכלך את המים, לא יבזבז מים, לא ייקח יותר מדי, לא ישאיר את הבאר פתוחה. אם כל רועה ישקה לבדו ויעשה כרצונו תיווצר בעיה: לא יהיו עדים שיעידו מי עשה מה, וכך עלול להתפתח ריב בין הרועים. לא נאמר שכל אחד מהרועים לא היה יכול לגלגל את האבן או ששלושת הרועים לא יכלו לגלגל את האבן ביחד, הן יעקב חשב שהם יכלו ואמר להם "הַשְׁקו הַּצֹאּן ולְּכו רְּעו"ּ (ביאור:בראשית כט ז), והוא בעצמו, למרות שהוא היה איש קטן בגופו (ראה: למה יעקב לא התחתן בכנען), הצליח לגלגל את האבן לבדו. לא ברור אם יעקב ידע את החוק כי הוא שאל והוכיח אותם לפני שהם הסבירו לו את החוק, כדבריו: "הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקו הַּצֹאּן ולְּכו רְּעו"ּ (ביאור:בראשית כט ז). יעקב דיבר כאילו שהבאר שייכת לאדם אחד, כאילו אין מחסור במים, אין גנבת מים, אין סכנה של הרעלת הבאר, כאילו שיש שומר על הבאר, שילדים לא נופלים לבאר ושכל הרועים הם הגונים, ולכן מבחינתו עדיף שכל עדר יבוא, ישקה את הצאן, וילך למרעה מבלי לבזבז זמן ליד הבאר הנעולה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כט ג"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.