• לדף התרגום על כל הפרק •

רוב נבואות הנחמה של ישעיהו פונות אל בני ישראל, אולם נבואה אחת לפחות פונה אל כל אדם באשר הוא (ישעיהו נו א-ב):

"כֹּה אָמַר ה': שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת!

אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת, וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ - שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל-רָע. {ס}

"

הנבואה פונה אל כל אנוש ואל כל בן אדם , בקריאה לשמור משפט , לעשות צדקה , לשמור שבת , ולא לעשות מעשים רעים .

הקטע הבא פונה לשתי קבוצות של בני אדם - בני הנכר הנלוים אל ה' ו הסריסים . שתי הנבואות משולבות זו בזו, כפי שמראים הצבעים:

• "וְאַל-יֹאמַר בֶּן-הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל-ה' לֵאמֹר 'הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ';"
• "וְאַל-יֹאמַר הַסָּרִיס 'הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ'."
• "כִּי-כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת-שַׁבְּתוֹתַי, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם - טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת; שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת.

"

• "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל-ה' לְשָׁרְתוֹ, וּלְאַהֲבָה אֶת-שֵׁם ה', לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים - כָּל-שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי - עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל-מִזְבְּחִי; כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים."

מה הקשר בין שתי הקבוצות הללו? מדוע שתי הנבואות, לבני הנכר ולסריסים, נכתבו יחד?

ניתן לענות לשאלה על-פי שני פסוקים ממגילת רות רות ד ה: " "ויאמר בעז: ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה - אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו" ... "וגם את רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו , ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו; עדים אתם היום" ".

דבריו של בועז משקפים את שני הדברים שהאדם צריך כדי לזכות בחיי נצח - ילדים ונחלה:

• כשאדם מת ללא ילדים, אשתו ואחיו (או קרוב-משפחה אחר, כמו אצל בועז) צריכים להינשא ולהוליד ילדים עבורו, כדי ששמו לא יימחה (ע' בפרשת מצוות הייבום - דברים כה);
• אבל בנוסף לילדים, האדם צריך גם נחלה שהילדים שלו יחיו עליה; הנחלה היא חלק מאישיותו של האדם, וכדי שתהיה לו המשכיות, הילדים שלו חייבים להמשיך להחזיק בנחלתו (זו הסיבה לדין בת יורשת נחלה, שהתחדש בזכות בנות צלפחד - במדבר כז).

בועז לקח את רות לאישה והוליד ממנה בן; הבן ישב על נחלתו של בעלה המת של רות; ובכך הם הצילו את שמו מכליון.

נחזור לדברי ישעיהו: לכל אחת מהקבוצות המתוארות בנבואת ישעיהו יש בעיה באחד משני התנאים לחיי נצח:

• בני הנכר הנלוים אל ה' עזבו את נחלתם בארץ מולדתם ובאו לארץ ישראל לעבוד את ה'; בארץ ישראל יש נחלה רק לשבטי ישראל ולא לבני נכר, ולכן בני הנכר צודקים כשהם אומרים " הבדל יבדילני ה' מעל עמו "; הם לא יוכלו להחזיק בנחלה בארץ ישראל ולהוריש אותה לבניהם;

• והסריסים - כפי ששמם מעיד - אינם יכולים להוליד ילדים ; גם הם צודקים כשהם אומרים " הן אני עץ יבש " - הם דומים לעץ יבש שאינו נותן פירות.

הנביא מבטיח לשניהם דרכים אחרות לזכות בחיי נצח:

• לסריסים - "ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושם טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת" ; אמנם לא יהיו להם ילדים, אבל יהיה להם זיכרון בבית המקדש ובחומות ירושלים, שיזכיר את שמם יותר טוב מבנים ומבנות (ע"ע ה' טוב מבנים ומבנות ).

• ולבני הנכר הנלוים אל ה' - "והביאותים אל הר קדשי, ושימחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" ; אמנם לא תהיה להם נחלה בארץ ישראל, אבל יהיה להם חלק במקום הקדוש ביותר בארץ ישראל - בית המקדש; בית המקדש לא שייך לאף אחד משבטי ישראל אלא לה' בלבד, ולכן יש בו חלק ונחלה לכל אדם שנלוה אל ה'.