קטגוריה:ירמיהו יב ה
נוסח המקרא
כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן
כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן.
כִּ֣י אֶת־רַגְלִ֥ים ׀ רַ֙צְתָּה֙ וַיַּלְא֔וּךָ וְאֵ֥יךְ תְּתַחֲרֶ֖ה אֶת־הַסּוּסִ֑ים וּבְאֶ֤רֶץ שָׁלוֹם֙ אַתָּ֣ה בוֹטֵ֔חַ וְאֵ֥יךְ תַּעֲשֶׂ֖ה בִּגְא֥וֹן הַיַּרְדֵּֽן׃
כִּ֣י אֶת־רַגְלִ֥ים׀ רַ֙צְתָּה֙ וַ/יַּלְא֔וּ/ךָ וְ/אֵ֥יךְ תְּתַֽחֲרֶ֖ה אֶת־הַ/סּוּסִ֑ים וּ/בְ/אֶ֤רֶץ שָׁלוֹם֙ אַתָּ֣ה בוֹטֵ֔חַ וְ/אֵ֥יךְ תַּעֲשֶׂ֖ה בִּ/גְא֥וֹן הַ/יַּרְדֵּֽן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"את רגלים" - עם רגלים (פיאוניד"ש בלע"ז)
"ואיך תתחרה את הסוסים" - לרוץ את הסוסים כלומר ומה קרוביך הכהנים באים להרגך כל שכן שיקומו להרגך שרי יהודה וזהו קצפי עליהם וזו היא הצלחת האויב וכן ת"י דנא תיובתא וגו' ומדרש רבותינו אם על שכר שלש פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבודי בימי מרודך בלאדן אתה תמה שהרביתי גדולתו כל כך מה תתמה עוד כשתראה שילום שכר שאשלם לצדיקים שרצו לפני כסוסים
"תתחרה" - (אאטיר"ש בלע"ז)
"ובארץ שלום אשר אתה בוטח" - שם הלאוך
"ואיך תעשה בגאון" - שרי יהודה וגאון הירדן משל הוא לפי שהוא מקום אריות ונמרים וכן למדנו יונתן בהרבה מקומות וכאן תירגם ואכדין את מדמי לקבל חיות ברא די ברום ירדנא והנה כאריה יעלה מגאון הירדן (לקמן ט) ת"י בשתי מקומות כאריה דסליק מרום ירדנאמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"רצתה" - מלשון ריצה ורדיפת ההליכה
"וילאוך" - ענין עייפות כמו ומה הלאתיך (מיכה ו)
"תתחרה" - ענין הדמות והתערב כמו אל תתחר במרעים (תהלים לו)
"בגאון" - ענין גבהות ורוממות ורצה לומר ככר המעולה הסמוך לירדן ושם היה מקום האריות כמו שנאמר הנה כאריה יעלה מגאון הירדן (לקמן מט)
מצודת דוד
"ובארץ שלום" - עתה בא לפרש המשל ואמר בהיותך בארץ שלום בענתות עם קרוביך וכי אתה בוטח בהם שלא יעשו עמך רעה ואיך א"כ תעשה בטחון בגאון הירדן שהוא מעון אריות ור"ל איך תעמוד מול אנשי ירושלים ושרים
"ואיך תתחרה" - איך תתערב להדמות לרוץ יחד עם רוכבי סוסים ור"ל הלא אנשי ענתות המה קרוביך וכמה מהרעות עשו עמך עד שתפחד מפניהם ומה עוד תראה אם תתחבר עם אנשי ירושלים ושריהם כי אז תכיר ברשעתם כפלים מבני ענתות וכאומר ועל כי גדלה רעתם מהצורך הוא להמשיל את נ"נ לבוא עליהם ולהשחיתם
"כי את רגלים רצתה" - לפי שירמיהו לא היה עדיין מכיר בפועל מרבית רשעת בני יהודה וירושלים לכן אמר לו במשל הלא התחברת לרוץ יחד עם אנשים הולכי רגל כמותך והנה הם הלאוך כי נעשית עיף ויגע לרוץ בשוה להםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
- פרשנות מודרנית:
ה' מגלה לירמיהו את המציאות המרה
לאחר שירמיהו התלונן על הצלחת הרשעים , ה' ענה לו (יב 5-6): " כִּ י אֶת-רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת-הַסּוּסִים ?; וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן? כִּי גַם-אַחֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ, גַּם-הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ--גַּם-הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ, מָלֵא; אַל-תַּאֲמֵן בָּם, כִּי-יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת" . מה המשמעות של תשובת ה', ואיך היא קשורה לדברי ירמיהו? נפרש את הפסוקים ע"פ שתי משמעויות אפשריות של הפועל "תתחרה":
==א. תתחרה = תתמודד ותשתלב בחברתם לפי רוב המפרשים, דברי ה' בנויים במבנה של "קל וחומר": "אם לא הצלחת להשתלב ולהתמודד בריצה עם אנשים שרצים ברגליהם, איך תשתלב ותתמודד בחברתם של אנשים שרוכבים על סוסים?!". משמעות הפועל "תתחרה" היא "תתערב ותשתלב בחברה", או "תתמודד בריצה", ומשמעות הדברים היא - " אם אנשי ענתות, האנשים הפשוטים, הקרובים אליך, מיררו את חייך וכמעט הרגו אותך (כפי שסופר בסוף הפרק הקודם) - איך תתמודד עם אנשי ירושלים, השרים הנכבדים, הרחוקים ממך, שימררו את חייך הרבה יותר?! ". לגבי הקשר של התשובה לתלונותיו של ירמיהו, יש שתי אפשרויות:
- א. [מלבי"ם] ה' אומר לירמיהו שהמצב הרבה יותר גרוע ממה שחשב - הוא התלונן על הצלחתם של הרשעים הקטנים, אך למעשה יש רשעים הרבה יותר גדולים שהוא עדיין לא פגש; השחיתות כבר השתלטה על כל המדינה, ואין טעם להעניש את הרשעים הקטנים, אלא רק להרוס הכל ולבנות מחדש ( פירוט ).
- ב. [דעת מקרא] ה' לא עונה כאן לירמיהו, אלא רק מוכיח אותו על כך שהוא מתייאש מהר, ועובר על מה שציווה אותו בתחילת דרכו (פרק א) - "אל תחת מפניהם". תשובת ה' לירמיהו נמצאת בפסוק הקודם או בפסוקים הבאים ( פירוט ).
==ב. תתחרה = תקנא ותכעס על הצלחתם
ולי נראה, שאפשר לפרש את הפועל "התחרה" כמו במקומות אחרים בתנ"ך - כפועל נרדף ל"קינא" , כלומר, כעס על הצלחתו של הזולת:
- (תהלים לז א): "לדוד אל תתחר במרעים, אל תקנא בעשי עולה".
סוסים בספר ירמיהו הם משל לרשעים שעושים עבירות בשטף ואינם עוצרים לרגע:
- (ירמיהו ה ח): "' סוסים' מיזנים משכים היו, איש אל אשת רעהו יצהלו"
- (ירמיהו ח ו): "הקשבתי ואשמע, לוא כן ידברו, אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, כלה שב במרצותם כסוס שוטף במלחמה"
ולפי זה, "רגלים" הם משל לרשעים הקטנים יותר, שעושים רק עבירות בודדות.
ירמיהו "נלאה", כלומר סבל והתעייף, ממאבקו ברשעים הקטנים, שנמשלו לרגלים; והוא "התחרה" וכעס על הצלחתם של הרשעים הגדולים, שנמשלו לסוסים; וה' אמר לו " אם כל-כך סבלת והתעייפת ממאבקך עם הרשעים הקטנים, מה הטעם שתכעס ותתלונן על הצלחתם של הרשעים הגדולים?! ". לגבי הקשר של התשובה לתלונותיו של ירמיהו, גם כאן יש שתי אפשרויות:
- א. כמו שהסברנו קודם - ה' אומר לירמיהו שהמצב בעם הרבה יותר חמור ממה שחשב; הוא חשב שיש לו עסק עם רשעים קטנים הדומים לרגלים, ושאם ה' יעניש חלק מהם, האחרים יראו ויתחרטו; אבל למעשה הכעס והתלונה שלו מופנים כלפי רשעים הרבה יותר גדולים הדומים לסוסים, וגם אם יענישו חלק מהם, האחרים לא יתחרטו אלא ימשיכו לחטוא "כסוס שוטף במלחמה", ולכן כבר אין טעם להעניש אלא יש להרוס את הכל ולבנות מחדש ( פירוט )
- ב. ה' לא עונה כאן לירמיהו, אלא רק מוכיח אותו על כך שהוא גורם לעצמו כעס מיותר ומזיק. האם מותר להתגרות ברשעים? הכעס על הצלחתם של הרשעים הוא מועיל רק כאשר הוא מוביל את האדם לפעולה - להיאבק ברשעים ולעשות בהם דין צדק ; אולם, ירמיהו היה חלש מכדי להילחם ב"סוסים", שהרי אפילו במאבק עם ה"רגלים" הוא נלאה והתעייף (אולי הכוונה לאנשי ענתות שניסו להרגו - בסוף הפרק הקודם); אדם שאין לו כוח להילחם, עדיף שלא יכעס אלא רק יתפלל ויחכה שה' יעשה דין ברשעים, כפי שמוסבר בהמשך הנבואה, שהיא התשובה העיקרית לתלונתו של ירמיהו ( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-16.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ירמיהו יב ה"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.