ביאור:משנה טבול יום פרק ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
תבשילים ונוזלים שנגע בהם טבול יום עריכה
חטיבה I: נוזלים היוצאים מהטמא ונוזלים שנגע בהם עריכה
(א) מַשְׁקֵה טְבוּל יוֹם - כְּמַשְׁקִין שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן:
|
רוק ושתן של טבול יום אינם מטמאים את הנוגע בהם, וכך גם נוזלי חולין שנגע בהם טבול יום. גם בשאר הטמאים ההשוואה הזו קיימת: בדרך כלל הנוזלים הם ראשון לטומאה (ראו פרה ח, ז,) ונוזלים של זב הם אבי הטומאה (ראו זבים ה, ז.) |
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵינָן מִטַּמִּין.
וּשְׁאָר כָּל הַטְּמֵאִין, בֵּין קַלִּין בֵּין חֲמוּרִין,
- הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן - כְּמַשְׁקִין שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן:
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ - תְחִלָּה, חוּץ מִן הַמַּשְׁקֶה שֶׁהוּא אַב הַטֻּמְאָה.
(ב) קְדֵרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין, וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם:
|
נוזלי תרומה נפסלים גם בנגיעה של טבול יום, כי שלישי בטומאה פסול בתרומה, אבל הנוזלים אינם מטמאים את הקדרה. לעומת זאת טומאת ידיים מטמאת את הנוזלים וגם את הקדרה. וראו חומרות נוספות בטומאת ידים על פני טומאת טבו"י בתוספתא א, ג. במקרה של ספק - טומאת טבול היום חמורה מטומאת ידים, וראו ידים ב, ד. |
- אִם הָיָה מַשְׁקֵה - תְרוּמָה, הַמַּשְׁקִין - פְּסוּלִין, וְהַקְּדֵרָה - טְהוֹרָה.
- אִם הָיָה מַשְׁקֵה חֻלִּין - הַכֹּל טָהוֹר.
- אִם הָיוּ יָדַיִם מְסֹאָבוֹת - הַכֹּל טָמֵא. זֶה חֹמֶר בַּיָּדַיִם מִבִּטְבוּל יוֹם,
- וְחֹמֶר בִּטְבוּל יוֹם [מִבַּיָּדַיִם]:
- שֶׁסְּפֵק טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וְהַיָּדַיִם - סְפֵקָן טָהוֹר.
חטיבה II: חיבור בין תרומה לחולין בתבשיל עריכה
(ג) מִקְפֶּה תבשיל של ג'ל, המכיל שום ושמן שֶׁלִּתְרוּמָה, וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלַּחֻלִּין,
|
בחטיבה זו ר' יהודה מיקל בעניין החיבור, וקובע שחלקים נפרדים אינם מעבירים טומאה. ר' יוחנן בן נורי מחמיר, ולדעתו אם יש מגע נוזלי בין חלקי התבשיל - הם מחוברים. השום והשמן נחשבים חלק מהתבשיל, ולכן במקרה שהמקפה היא תרומה - הנגיעה בשום פוסלת את התבשיל, כמו במשנה ב. אם השום בלבד הוא תרומה - הנגיעה בו פוסלת רק אותו, אבל אם הוא רוב התבשיל - התבשיל נפסל. ר' יהודה מסתייג, וטוען שאם השום מרוסק - אפילו אם הוא רוב - אין נגיעת טבול יום בו פוסלת את התבשיל, וניתן להתייחס לשום כמו לעיגול של דבלה, שחלקו טמא וחלקו טהור, ראו תרומות ב, א. גם רסק אחר, שבדרך כלל לא נהוג לערבב עם נוזלים, והתערבב בהם - נשאר בדינו, כמו עיגול הדבלה הנ"ל. |
- וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן - פָּסַל אֶת כֻּלָּן.
מִקְפֶּה שֶׁלַּחֻלִּין, וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלִּתְרוּמָה,
- וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן - לֹא פָסַל, אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.
- אִם הָיָה הַשּׁוּם מְרֻבֶּה - הוֹלְכִין אַחַר הַמְרֻבֶּה.
אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: אַמְתַי? - בִּזְמַן שֶׁהֵן גּוּשׁ בִּקְעָרָה.
- אֲבָל אִם הָיָה מְפֻזָּר בִּמְדוּכָה - טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְפִזוּרוֹ,
- וּשְׁאָר כָּל הַנִּדּוֹכִין שֶׁדָּכָן בַּמַּשְׁקִין:
- אֶת שֶׁדַּרְכָּן לָדוֹךְ בַּמַּשְׁקִין, וְדָכָן שֶׁלֹּא בַּמַּשְׁקִין, וְהֵן גּוּשׁ בִּקְעָרָה,
- הֲרֵי אֵלּוּ כְעִגּוּל שֶׁלִּדְבֵלָה.
(ד) מִקְפֶּה וַחֲמִיטָה שֶׁלַּחֻלִּין, וְשֶׁמֶן שֶׁלִּתְרוּמָה צָף עַל גַּבֵּיהֶן,
|
כאמור במשנה ג, נגיעת טבול יום בשמן תרומה, אם שאר המקפה היא חולין - פוסלת רק את השמן. אבל אם השמן התערבב אחר כך בשאר התבשיל - הוא פוסל את כולו. |
- וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן - לֹא פָּסַל אֶלָּא שֶׁמֶן.
וְאִם חִבֵּץ, כָּל מָקוֹם שֶׁהִלֵּךְ הַשֶּׁמֶן - פָּסַל.
(ה) בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ שֶׁקָּרַם עֲלֵיהֶן הַקּוֹפֶה, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקּוֹפֶה - חֲתִכּוֹת מֻתָּרוֹת.
|
בשר קודשים שהתבשל עם ירקות וכו' של חולין, ונעשו החולין קרום על התבשיל - נגיעת טבול יום בקרום אינה פוסלת את הבשר. נגיעה בבשר פוסלת את הבשר ואת כל מה שנדבק אליו כשמוציאים אותו מהתבשיל. לדעת ר' יוחנן בן נורי נגיעה בכל חלק מהתבשיל פוסלת הכל. מחלוקת זו היא גם לגבי ממרח חולין על פרוסות של תרומה, וראו לקמן ג, ג. תבשיל שלא נעשה קרום, וכל חלק ממנו נפרד - לכל הדעות אין הטומאה עוברת מחלק אחד לאחר, אלא אם הפך לגוש. גושים אחדים - אם נגע אב הטומאה באחד - הרי הגוש הזה ראשון לטומאה, הגוש הנוגע בו - שני, וכו'. המחלוקת של ר' יוחנן בן נורי היא גם בנגיעה בשמן שמעל היין, כששניהם תרומה: ת"ק פוסל רק את השמן, ור' יוחנן גם את היין. וראו תוספתא תרומות ח, י, כדעת ת"ק. בתוספתא ב, א, טוען ר' ישמעאל בר' יוחנן שמחלוקת ב"ש וב"ה דלעיל א, א היא גם במקרה הזה. |
נָגַע בַּחֲתִכָּה - חֲתִכָּה וְכָל הָעוֹלִין עִמָּהּ - חִבּוּר.
- רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן חִבּוּר זֶה לָזֶה.
- וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל גַּבֵּי פְּרוּסוֹת.
מַעֲשֵׂה קְדֵרָה וְקִטְנִיּוֹת:
- בִּזְמַן שֶׁהֵן פְּרוּדִין - אֵינָן חִבּוּר; בִּזְמַן שֶׁהֵן גּוּש - חִבּוּר.
- וְאִם הָיוּ גוּשִׁין הַרְבֵּה - הֲרֵי אֵלּוּ יִמָּנוּ.
חטיבה III: חיבור בנוזלים עריכה
שֶׁמֶן שֶׁהוּא צָף עַל גַּבֵּי הַיַּיִן,
- וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן - לֹא פָּסַל אֶלָּא שֶׁמֶן.
- רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן חִבּוּר זֶה לָזֶה.
(ו) חָבִית שֶׁשָּׁקְעָה לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁלַּיַּיִן, וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם:
|
חבית ובה יין תרומה, הטבולה כולה בבור של יין חולין: לדעת ת"ק נגיעה ביין שמחוץ לחבית אינה פוסלת את יין החולין, ולכן אינה פוסלת גם את יין התרומה. אם נגע ביין שבתוך החבית - כל היין נפסל. לדעת ר' יוחנן בן נורי בכל מקרה היין כולו פסול, בדומה לשמן שעל היין במשנה ה. |
- מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים - חִבּוּר; מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ - אֵינוּ חִבּוּר.
- רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עַל גַּבָּהּ רוּם קוֹמָה, וְנָגַע כְּנֶגֶד פִּיהָ - חִבּוּר.
(ז) חָבִית של יין או שמן תרומה שֶׁנִּקָּבָה, בֵּין מִשּׁוּלֶיהָ בחלקה העליון בֵין מִצִּדֶּיהָ, וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם בנוזל שבה - טְמֵאָה.
|
חבית שבצידה חור, והנוזל נשפך ממנה, לדעת ר' יהודה אין הנוזל שיצא נחשב מחובר למה שבתוכה, אלא הוא דומה לקילוח היוצא במזיגת חבית לחבית, וראו ידים ד, ז, וכן מכשירין ה, ט. לפי המשנה מטהר ר' יהודה את החבית הנקובה שנגע בה טבו"י; אבל בתוספתא ב, ב הוא מטהר את היין רק בתנאי שיש פי מאה יין טהור בחבית. |
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ - טְמֵאָה;
- מִן הַצְּדָדִין מִכָּן וּמִכָּן - טְהוֹרָה.
הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ:
- אִם יֶשׁ בּוֹ - יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה.
חטיבה IV: חורים בחבית עריכה
(ח) בַּעְבּוּעַ שֶׁבֶּחָבִית שֶׁנִּקַּב, מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, זֶה כְנֶגֶד זֶה
|
חבית שיש לה שתי דפנות, וניקבו בהן חורים - אם הדופן הפנימית ניקבה בחלקה העליון והחיצונית בחלקה התחתון, הרי אין התכולה נוזלת, והנוגע במה שבחוץ לא טימא את מה שבפנים, למרות האמור במשנה ז "משוליה טמאה". החבית נחשבת שלמה גם לעניין טומאת אוהל. |
- טָמֵא בְאַב הַטֻּמְאָה, וְטָמֵא בְּאָהֵל הַמֵּת.
הַפְּנִימִי מִלְּמַטָּן וְהַחִיצוֹן מִלְמַעְלָן - טָמֵא בְאַב הַטֻּמְאָה, וְטָמֵא בְּאָהֵל הַמֵּת.
הַפְּנִימִי מִלְמַעְלָן וְהַחִיצוֹן מִלְּמַטָּן - טָהוֹר בְּאַב הַטֻּמְאָה, וְטָמֵא בְּאָהֵל הַמֵּת.