ביאור:בבלי סוכה דף כט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוכה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כי הא [1]: דרבא ורמי בר חמא, כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא [2] - מרהטי בגמרא [3] בהדי הדדי, והדר מעייני בסברא [4].
אמר רבא: מאני משתיא [5] – במטללתא [6]; מאני מיכלא [7] - בר ממטללתא [8]; חצבא [9] ושחיל [10] - בר ממטללתא, ושרגא [11] במטללתא; ואמרי לה בר ממטללתא, ולא פליגי: הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה [12].
ירדו גשמים [מאימתי מותר לפנות [13]? - משתסרח המקפה]:
תנא: משתסרח המקפה של גריסין [14].
אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא; נשב זיקא וקא מייתי ציבותא [15], אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא.
אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה?
אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי [16] - כמי שתסרח המקפה דמי לי.
תנו רבנן: 'היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד [17] - אין מטריחין אותו [18]לעלות עד שיגמור סעודתו;
היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד - אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור'. איבעיא להו: עד 'שיעור' [19] או עד 'שיאור' [20]?
תא שמע: עד שיאור ויעלה עמוד השחר [21]!
תרתי [22]!?
אלא אימא [23] עד שיעור ויעלה עמוד השחר [24].
משל למה הדבר דומה [לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו]:
איבעיא להו: מי שפך למי [25]? [26]
תא שמע, דתניא: שפך לו רבו קיתון על פניו ואמר לו: "אי אפשי בשמושך"
תנו רבנן 'בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לכל העולם כולו [27]; משל למה הדבר דומה? - למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס [28] לפניהם; כעס עליהם ואמר לעבדו "טול פנס מפניהם והושיבם בחושך" [29]'.
תניא: 'רבי מאיר אומר: כל זמן שמאורות לוקין - סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמלומדין במכותיהן [30]; משל לסופר [31] שבא לבית הספר ורצועה בידו [32]; מי דואג [33]? - מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג'.
תנו רבנן: 'בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לגוים;
לבנה לוקה - סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה וגוים לחמה;
לוקה במזרח [34] - סימן רע ליושבי מזרח; במערב - סימן רע ליושבי מערב; באמצע הרקיע [35] - סימן רע לכל העולם כולו;
פניו דומין לדם - חרב בא לעולם;
לשק [36] - חיצי רעב באין לעולם [37];
לזו ולזו - חרב וחיצי רעב באין לעולם;
לקה בכניסתו [38] - פורענות שוהה לבא [39]; ביציאתו - ממהרת לבא [40]; ויש אומרים חילוף הדברים [41];
ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה [42] לוקה עמה, שנאמר (שמות יב יב) [וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה] וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים [אֲנִי ה’];
ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו, שנאמר (ירמיהו י ב) כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ [43] וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה: עובדי כוכבים יחתו, ואין ישראל יחתו'.
תנו רבנן: 'בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד [44];
ובשביל ארבעה דברים מאורות [45] לוקין: על כותבי פלסתר [46]; ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל [47]; ועל קוצצי אילנות טובות [48];
ובשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות: על משהי שטרות פרועים [49], ועל מלוי ברבית [50],
ועל שהיה ספק בידם [51] למחות [52] ולא מיחו, ועל [53] שפוסקים צדקה ברבים [54] ואינן נותנין'.
אמר רב: בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון [55]: על כובשי שכר שכיר [56], ועל עושקי שכר שכיר [57], ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן, ועל גסות הרוח [58]; וגסות הרוח כנגד כולן, אבל בענוים כתיב (תהלים לז יא) וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם.
הדרן עלך הישן
סוכה פרק שלישי לולב הגזול
משנה:
לולב [59] הגזול והיבש – פסול [60]; [61]
של אשירה [62] ושל עיר הנדחת – פסול [63].
נקטם ראשו, נפרצו עליו – פסול [64]; נפרדו עליו [65] – כשר;
רבי יהודה אומר: [66] יאגדנו מלמעלה [67].
ציני הר הברזל [68] כשירות [69];
לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו [70] - כשר.
גמרא:
קא פסיק ותני [71]: לא שנא ביום טוב ראשון [72] ולא שנא ביום טוב שני [73].
בשלמא יבש [74] - הדר בעינן [75], וליכא; אלא גזול? בשלמא יום טוב ראשון - דכתיב (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם) לָכֶם [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] - משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא [76]?
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:
הערות
עריכה- ^ דבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא, ואיכא עיון בטרחא
- ^ בתר דאגמרינהו שמעתתא
- ^ מה ששמעו מפיו: דבר פלוני אסור דבר פלוני מותר
- ^ מה טעמו של דבר ואם יש להשיב כלום
- ^ כוסות
- ^ לפי שאינן מאוסים
- ^ קערות לאחר שאכלו בהן
- ^ צריך להוציאן חוץ לסוכה
- ^ כד של חרס ששואבין בו המים
- ^ דלי של עץ
- ^ נר של חרס שקורין קרושיי"ל
- ^ של שיעור מצומצם שבעה טפחים אסור להניחן בתוכה
- ^ הימנה ולירד
- ^ מקפה של גריסין ממהרת לקלקל בגשמים מעט
- ^ קסמין של סכך היה משיר על המאכל
- ^ רב יוסף - מאניני דעת הוה דתניא בפרק 'ערבי פסחים' (פסחים קיג ב): שלשה חייהן אינן חיים: הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת שאינם יכולין לסבול שום דבר מיאוס, ואמר רב יוסף: כולהו איתנהו בי
- ^ מן הסוכה לגמור סעודתו בבית, וכשישב לו פסקו גשמים
- ^ להפסיק ו
- ^ משינתו, הא אם הקיץ - אפילו היה בחצי הלילה - יקום משינתו ויעלה וישן בסוכה
- ^ עד שיעלה עמוד השחר
- ^ ועל כרחיך עד שיעור הוא דתניא בה, דאם לא כן מאי ויעלה עמוד השחר
- ^ בתמיה: שני דברים אלו הן סותרים זה את זה: 'שיאור' משמע שהאיר לו המזרח, 'ועלה עמוד השחר' משמע קודם לכן
- ^ על כרחך
- ^ 'שיעור' קתני, והכי קאמר: עד שיעור משיעלה עמוד השחר, לאפוקי אם הקיץ משינתו בלילה, דאין מטריחין; ואם עלה השחר ולא ניער - אין מקיצין אותו
- ^ עבד לרבו, והכי קאמר: משל לעבד שהיה עושה לרבו עבדות שאינו עובדו כהוגן, כך בידוע שאין ישראל עובדין כשורה? או דלמא הכי קאמר: ושפך לו רבו קיתון על פניו לומר "צא מלפני דאי אפשי בשמושך", וירידת גשמים היא שפיכת קיתון
- ^ ומכל מקום סימן קללה הוא, ומיהו פירושא דמתניתין מיבעיא לן: שפיכת הקיתון מאי היא: ישיבת הסוכה? או ירידת גשמים?
- ^ משום דאיירי הכא בסימני קללה נקט לה
- ^ לנטירנ"א
- ^ כך כשהחמה לוקה אינה מאירה כל כך
- ^ כל מיני פורעניות הבאין בעולם - יש להם לישראל לדאוג ולומר "לא בא סימן זה אלא בשבילנו יותר משאר אומות" מפני שהן רגילים ללקות יותר מכולם
- ^ מלמד תינוקות
- ^ להכות
- ^ אי זה מהן ירא
- ^ בבקר כשהחמה במזרח
- ^ בחצות היום כשעומדת בראש כל אדם
- ^ עשוי מנוצה של עזים והוא דומה לשחור
- ^ חיצי רעב משחירין פנים
- ^ בשקיעתו
- ^ כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלום היום
- ^ כדרך שמיהר הסימן לבא
- ^ לקה בכניסתו - ערבית - פורענות ממהרת לבא שהסימן כשם שאין לו שהות לשמש ביום: שסמוך לשקיעתו הוא - כך אין שהות לפורענות לבא ביציאתו; שחרית פורענות שוהה לבא כשם שיש לחמה עוד שהות ביום
- ^ שרה המליץ בעדה, כגון סמאל שהיה שר של עשו
- ^ לעשות כמעשיהם, ומשתעשו רצונו
- ^ לא שמעתי טעם בדבר
- ^ ירח וכוכבים
- ^ שטרות מזויפים ומכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה
- ^ מגדלי בהמה דקה מחריבין את הארץ: שאין יכולין לשמרם מלרעות בשדה חביריהם
- ^ ואפילו הן שלהן: שמשחיתין הן, ונראין כבועטין בהקב"ה ובברכתו שמשפיע טובו
- ^ אצלם כדי לחזור ולגבות פעם אחרת
- ^ שמלוין בעלי בתים לישראל ברבית, וכתיב (משלי כח ח) מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ, ואמרינן בבבא מציעא (דף ע,ב): כגון שבור מלכא שחונן בהן עניי נכרים
- ^ של בעלי בתים הללו
- ^ ביד עוברי עבירות שבדורם שדבריהם נשמעים מחמת עושרם והבריות יראים מהם
- ^ בעלי בתים הללו
- ^ שיתנוהו לעניים
- ^ שנטממין וכלים מאליהם
- ^ שמדחהו בלך ושוב
- ^ לגמרי גוזל שכרו
- ^ שמתגאים ומשתררין על אחיהם בשביל עושרן
- ^ כף של תמרים
- ^ הגזול - וּלְקַחְתֶּם לָכֶם [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל] כתיב (ויקרא כג מ), משלכם; יבש - דבעינן מצוה מהודרת, דכתיב (שמות טו ב) וְאַנְוֵהוּ
- ^ והדר תני הדס וערבה באפי נפשייהו
- ^ אילן שעובדין אותו עבודה זרה; ובגמרא מפרש טעמא
- ^ ושל עיר הנדחת - משום דלשרפה קאי, דכתיב (דברים יג יז) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ [אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ]; ולולב בעי שיעור ארבעה טפחים, כד(לקמן לב,ב), וכיון דהאי לשרפה קאי - אין שיעורו קיים, דכשרוף דמי
- ^ נקטם ראשו - פסול, דלא הוי הדר; נפרצו עליו - משדרה, ואינם מחוברין אלא על ידי אגודה, כי חופיא שקורין אשקוב"א [מטאטא] - לאו הדר הוא
- ^ מחוברין הן בשדרה, אלא שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי אילן
- ^ אם נפרדו עליו
- ^ שיהו עלין עם השדרה, כשאר לולבין
- ^ מפרש בגמרא: ציני - דקלים
- ^ לולבין שלהן, ואף על פי שעלין שלהן קטנים מאד, ואין עולין עם ארכה של שדרה
- ^ מפרש בגמרא: שלשה טפחים תהא השדרה כנגד אורכו של הדס, וטפח יותר כדי לנענע, דבעינן נענוע, כד(לקמן לז,ב): 'מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים'
- ^ 'פסול'
- ^ דחיוביה מדאורייתא
- ^ דליתיה בנטילת לולב אלא מדרבנן, ד-בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כתיב (ויקרא כג מ)
- ^ פסול בדרבנן נמי
- ^ כיון דמצוה הוא משום זכר למקדש - בעינן הִדוּר מצוה
- ^ מהיכא תיתי למיפסליה