ביאור:בבלי סוכה דף ל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, שנאמר [1]: (מלאכי א יג) [וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ אָמַר ה' צְבָאוֹת] וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה [וַהֲבֵאתֶם אֶת הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר ה’]: גזול דמיא דפִסֵחַ, מה פסח לית ליה תקנתא [2] - אף גזול [3] לית ליה תקנתא [4], לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש [5].

בשלמא לפני יאוש – (ויקרא א ב) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם] אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם [קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם] אמר רחמנא, ולאו דידיה הוא, אלא לאחר יאוש - הא קנייה ביאוש! אלא לאו - משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה!

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'מאי דכתיב (ישעיהו סא ח) כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה [וְנָתַתִּי פְעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם] [6]? משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים. אמרו לו: והלא כל המכס כולו שלך הוא! אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי דרכים, ולא יבריחו עצמן מן המכס. אף הקדוש ברוך הוא אמר: אֲנִי ה' ... שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה: ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל'.

אתמר נמי [7] אמר רבי אמי: יבש פסול, מפני שאין הדר; גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.

ופליגא דרבי יצחק, דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: לא שנו [8] אלא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני - מתוך שיוצא בשאול [9] יוצא נמי בגזול.

מתיב רב נחמן בר יצחק: לולב הגזול והיבש פסול, הא שאול כשר; אימת?: אילימא ביום טוב ראשון, הא כתיב (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם) לָכֶם [בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] - משלכם, והאי לאו דידיה הוא; אלא לאו ביום טוב שני, וקתני 'גזול פסול'?

אמר רבא: לעולם ביום טוב ראשון, ו'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא שאול, דלאו דידיה הוא, אבל גזול אימא 'סתם גזילה - [10] יאוש בעלים הוא [11], וכדידיה דמי' - קא משמע לן [12].

אמר להו רב הונא להנהו אוונכרי [13]: כי זבניתו אסא מנכרים [14], לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו [15] ויהבו לכו [16]; מאי טעמא? - סתם נכרים גזלני ארעתא [17] נינהו [18],

עמוד ב

וקרקע אינה נגזלת [19], הלכך לגזזוה אינהו כי היכי דליהוו יאוש בעלים בידייהו דידהו [20], ושינוי הרשות בידייכו [21].

סוף סוף כי גזזו אוונכרי ליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי הרשות בידן [22]?

לא צריכא בהושענא דאוונכרי גופייהו [23].

וליקניוה בשינוי מעשה [24]?

קא סבר לולב אין צריך אגד;

ואם תמצי לומר לולב צריך אגד - שינוי החוזר לברייתו הוא [25], ושינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי;

וליקניוה בשינוי השם, דמעיקרא הוה ליה 'אסא' והשתא

הערות עריכה

  1. ^ דאשכחן קרא דאוסר להביא מצוה בעבירה
  2. ^ מה פסח אין לו תקנה לאחר זמן להקריבו, שהרי מום קבוע עולמית הוא
  3. ^ ילפינן מינה
  4. ^ ילפינן מינה דאין לו תקנה לאחר זמן
  5. ^ ואפילו ביאוש, דשמעינן ליה למריה דמייאש ואמר 'ווי ליה לחסרון כיס', ואף על גב דלענין מקני אמרינן בבא קמא (סח,א) דקני ליה ביאוש, והוי דידיה, ואפילו הכי אקרובי למזבח לא
  6. ^ בעולות שאתם מביאין לי אני שונא את הגזל שאתם גוֹזְלים אותם, ואף על פי שהכל שלי, ואף מתחלה שלי היתה
  7. ^ דטעמא דמתניתין בגזול ביום טוב שני משום מצוה הבאה בעבירה
  8. ^ דגזול פסול
  9. ^ דהא ביום טוב שני לא כתיב (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם) לָכֶם למעוטי
  10. ^ מיד
  11. ^ ואף על גב דלא שמעינן דאייאש, שהרי בפניו הוא גוזלו מידו, ואין כח להציל
  12. ^ דעד דשמעינן דאייאש - לא קני ליה, דמימר אמר: "השתא הוא דתקיף מינאי, למחר תפסינא ליה בדינא"
  13. ^ תגרי כל דבר להשתכר בו, כגון כלים קטנים, מחטין, ומסריקות, ולולבין, וקורין מרני"ש [צ"ל: מרצרי"ש = רוכלים, סוחרים בחפצים קטנים]
  14. ^ כשתקנו הדס מן הנכרים לאגוד בהן להושענא
  15. ^ הם יחתכוהו מן המחובר
  16. ^ ויתנוהו לכם
  17. ^ מישראל
  18. ^ ושמא אותו קרקע מישראל הוה
  19. ^ כלומר: אינה קנויה לגזלן בשום יאוש, דלעולם בחזקת בעליה היא, דמקראי נפקא לן ב'הגוזל' בתרא (בבא קמא קיז ב) בניזקין, אבל משנתלש הפרי - הוי גזל, והתולשו הוא גוֹזְלוֹ
  20. ^ אוונכרי
  21. ^ הלכך לגזזוה הן מן המחובר ויתנוה לכם, שיהיו הן הגזלנין, ואתם לוקחין אותה מהם, והבעלים נתייאשו כבר מכל הפירות - והוי יאוש אצלם, ואחר כך הוא משתנה מרשותן לרשותכם; וקסבר: יאוש גרידא לא קני, אבל יאוש ושינוי רשות - קני, ואי נמי קני - מצוה הבאה בעבירה הוי, אם אתם תחתכוה מן המחובר - תהיו אתם גוזלים
  22. ^ דידן, הלוקחין אותן מהן, ולדידן לאו מצוה הבאה בעבירה היא
  23. ^ באותם שהם קונין לצורכם לצאת בו
  24. ^ שאגד שלשת המינין יחד, דשינוי מעשה נמי קני
  25. ^ מתיר אגדן - והרי הן כבראשונה