ביאור:בבלי סוכה דף י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

היכי דמי?

כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה מצלתה ^[1], וקיימי תרוייהו בתוך עשרים ^[2];

ופעמים שהעליונה כשרה ותחתונה פסולה היכי דמי?

כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן ^[3], וקיימא עליונה בתוך עשרים ^[4].

פשיטא ^[5]?

תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה ^[6]: מהוא דתימא ניגזר ^[7] דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ^[8] - קא משמע לן ^[9].

כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה ^[10]?

אמר רב הונא: טפח ^[11], שכן מצינו באהלי טומאה טפח, דתנן [אהלות פ"ג מ"ז]: טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה ^[12], אבל פחות מרום טפח לא מביא ^[13] ולא חוצץ ^[14];

ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: ארבעה, שלא מצינו מקום חשוב ^[15] פחות מארבעה ^[16];

ושמואל אמר עשרה.

מאי טעמא דשמואל?

כהכשרה כך פסולה: מה הכשרה בעשרה - אף פסולה בעשרה ^[17].

תנן: רבי יהודה אומר: אם אין דיורין בעליונה - התחתונה כשרה; מאי אין דיורין?: אילימא דיורין ממש ^[18], אטו דיורין קא גרמי ^[19]? אלא לאו מאי אין דיורין? - כל שאינה ראויה לדירה; והיכי דמי? - דלא גבוה עשרה, מכלל דתנא קמא סבר אף על פי שאינה ראויה לדירה פסולה ^[20]!?

כי אתא רב דימי – אמר: אמרי במערבא: ^[21] אם אין התחתונה יכולה ^[22] לקבל כרים וכסתות של עליונה ^[23] - התחתונה כשרה ^[24];

^[25] מכלל דתנא קמא סבר 'אף על פי שאינה ראויה לקבל - פסולה' ^[26]?

^[27] איכא בינייהו דיכולה לקבל על ידי הדחק ^[28].

משנה:

פירס עליה סדין ^[29] מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר ^[30], או שפירס על גבי הקינוף ^[31] – פסולה ^[32];

אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה ^[33].

גמרא:

אמר רב חסדא: לא שנו אלא מפני הנשר ^[34], אבל לנאותה ^[35] – כשרה. ^[36]

פשיטא!: מפני הנשר תנן!?

מהו דתימר 'הוא הדין דאפילו לנאותה, והאי דקתני מפני הנשר - אורחא דמילתא קתני' - קא משמע לן.

לימא מסייע ליה: 'סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצוירין ^[37], ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקין, ורמונים, פרכילי ענבים, ועטרות של שבולין, יינות, שמנים ^[38] וסלתות - אסור להסתפק מהן

עמוד ב

עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהם - הכל לפי תנאו ^[39]' ^[40]!

דלמא מן הצד ^[41].

אתמר: נויי סוכה אין ממעטין בסוכה ^[42].

אמר רב אשי: ומן הצד – ממעטין ^[43].

מנימין עבדיה דרב אשי - איטמישא ליה כתונתא במיא ^[44] ואשתטחא אמטללתא; אמר ליה רב אשי: דלייה, דלא לימרו 'קא מסככי בדבר המקבל טומאה'!

והא קא חזו ליה דרטיבא ^[45]?

לכי יבשה קאמינא לך ^[46].

אתמר: נויי סוכה ^[47] המופלגין ממנה ארבעה: רב נחמן אמר כשרה, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה ^[48].

רב חסדא ורבה בר רב הונא איקלעו לבי ריש גלותא, אגנינהו רב נחמן בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה טפחים ^[49]; אשתיקו ולא אמרו ליה ולא מידי.

אמר להו: הדור בהו רבנן משמעתייהו?

אמרו ליה: אנן שלוחי מצוה אנן ^[50], ופטורין מן הסוכה ^[51].

אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לישן בכילה ^[52] בסוכה אף על פי שיש לה גג ^[53], והוא שאינה גבוהה עשרה ^[54].

תא שמע: הישן בכילה בסוכה לא יצא ידי חובתו!?

הכא במאי עסקינן? - כשגבוהה עשרה.

מיתיבי [סוכה פ"ב מ"א]: הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו!?

הא - תרגמה שמואל במטה גבוהה עשרה.

תא שמע: או שפירס על גבי קינופות פסולה!?

התם נמי דגביהי עשרה.

והא לא קתני הכי, דתניא: נקליטין שנים וקינופות ארבעה, פירס על גבי קינופות – פסולה, על גבי נקליטין – כשרה, ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה ^[55] - מכלל דקינופות אף על פי שאין גבוהין עשרה!?

שאני קינופות, דקביעי ^[56];

והרי סוכה על גבי סוכה דקביעא ואמר שמואל כהכשרה כך פסולה ^[57]?

אמרי: התם, דלמפסל סוכה ^[58] – בעשרה; הכא - דלשויי אוהלא ^[59], בציר מעשרה נמי הוי אוהלא ^[60].

אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: הישן בכילה ערום - מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא קריאת שמע ^[61].

מיתיבי: הישן בכילה ערום - לא יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא קריאת שמע?

הכא במאי עסקינן? - כשגבוהה עשרה; הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא הא למה זה דומה? - לעומד בבית ערום, שלא יוציא ראשו חוץ לחלון ויקרא קריאת שמע!

שמע מינה.

הערות

^ דסכך של עליונה לאו סכך הוא, ולא מיפסלה תחתונה משום סוכה תחת סוכה, ועליונה פסולה משום דחמתה מרובה מצלתה
^ לארץ: דאי עליונה למעלה מעשרים - אף תחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי כשר, משום דסכך למעלה מעשרים פסולה! אבל כי קאי בתוך עשרים – לצטרף, ובלבד שלא יהא צלתה מרובה מחמתה דתפסיל תחתונה משום סוכה תחת סוכה
^ דתחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה
^ לגגה של תחתונה, דהוא קרקעיתה דעליונה
^ דכי חד מנייהו חמתה מרובה - לאו סוכה תחת סוכה היא, ומאי אשמעינן רבי ירמיה
^ כדקיימא עליונה בתוך עשרים
^ למיפסל תחתונה
^ משום זמנין דקיימא עליונה למעלה, דלא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר, ומדחזי לעליון חמתה מרובה - סבר כמאן דליתיה הוא, ולא פסיל לתחתונה
^ דלא גזרינן הא אטו הא
^ וכמה יהא הפסק בין סכך לסכך ותפסול תחתונה משום סוכה תחת סוכה, דלא נימא חד סוכה הוא
^ אבל בציר מטפח - חד סככה הוא
^ הלכה למשה מסיני הוא
^ אם טומאה תחת ראשו אחד וכלים תחת ראשו שני והיא קורה ארוכה ורחבה טפח וראויה להביא [טומאה], טומאה לא מייתי משום דליכא רום הפסק טפח ממנו ולקרקע
^ אם יש כלי על גבה כנגד הטומאה, אפילו עד לרקיע טמא, דטומאה רצוצה שאין לה אהל טפח - בוקעת ועולה
^ להיות רשות לעצמו, לא כרמלית ולא רשות היחיד
^ כדאמר ב'יציאות השבת' (דף ז,א); והכא נמי לאו רשות לעצמו היא לאקרויי 'סוכה תחת סוכה'
^ משום שתי סוכות פסלה קרא, וכי לית בה בעליונה הכשר סוכה - לאו סוכה היא, ולא פסלה
^ שאין בה אדם
^ מכל מקום סוכה תחת סוכה היא
^ וקשיא לשמואל מדרבנן
^ האי אין ראויה לדירה דקאמר רבי יהודה - לאו בשאין גבוה קאמר, דאם כן לתנא קמא נמי כשרה, אלא
^ כשאין בריאה וחזקה
^ ולישן
^ מהאי טעמא דשמואל: דכהכשרה כך פסולה; וכיון דעליונה לא חזיא למידר בה שהרי אין תחתונה מקבלתה - לא פסלה
^ ופרכינן:
^ סוף סוף שמע מינה דרבנן לית להו דשמואל והוא הדין לשאינה גבוהה כו'
^ ומשני:
^ דרבנן סברי כיון דיכולה לקבל בדוחק - שם סוכה על העליונה, ומיפסלא התחתונה; ורבי יהודה סבר: כיון דליכא תשמישא להדיא - לאו שם סוכה עלה דעליונה
^ וסדין דבר המקבל טומאה הוא, ופסול לסכך כד(לקמן דף יא,א)
^ שלא יהו עלין וקיסמין נושרין על שולחנו
^ כלומר: או אפילו לא פירסו מפני הנשר אלא לנוי על מטתו; קינוף הן ארבעה קונדיסין לארבע רגלי המטה, וגבוהין, ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן, ופורס עליהן סדין ומרחיקן מן הסכך; דהשתא לא משום מסכך בדבר המקבל טומאה מיפסלא, דהא לאו לסכוכי שטחם התם
^ משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם
^ שאינן אלא שנים, והן יוצאין באמצע מטה: אחד למראשותיה ואחד לרגליה, ונותנין כלונסא מזה לזה, ופורסין עליו סדין, והוא משֻׁפַע לכאן ולכאן; ומשום דאין לה גג טפח רחב למעלה - לא מיקרי אהל
^ דשויה סכך להגין, הלכך מפסיל משום מקבל טומאה
^ אין שֵׁם סכך עליה
^ ויש מפרשים טעמא דפסולה משום שני סככים, ואי אפשר: דאם כן לרב חסדא לא מפסיל אלא אם כן מופלג ארבעה, דהא איהו אמר לעיל ארבעה, וכיון דמיפלגי ארבעה תו לא מצי למימר 'אבל לנאותה כשרה', דהא איהו פסיל לקמן בנויי סוכה המופלגין ארבעה מן הסכך משום שני סככין!
^ בקרמין המצויירין = מעשה אורג כגון בגדי צבעונין שקורין אובריי"ן; ובסדינים המצויירין = שצורתן בולטת, כגון מעשה רוקם או מעשה אורג שקורין גלינשק"ש
^ נותנין בכוסות של זכוכית לנוי
^ וכגון דאמר "איני בודל מהם כל בין השמשות של יום טוב הראשון", דלא חל קדושה עלייהו; והכי מוקים לה במסכת ביצה ב'המביא' (דף ל,ב); ותנאה אחרינא לא מהני בהו
^ קתני מיהת סדינין, והיינו סייעתא
^ לדפנות קאמר, אבל למעלה אימא לך: אפילו לנאותה נמי מסכך במקבל טומאה קרי לה
^ קרמין הפרוסין למעלה לנוי אין ממעטין בגבוהה מעשרים להכשירה, דלאו מין סככה נינהו: דאי סכך הוו - הוה מיפסלה משום מקבל טומאה ולא לפוסלה משום פחותה מעשרה
^ ממעטין לה משיעור שבעה טפחים, דהא אינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו
^ נישורה במים
^ שהיא לחה, ומוכחא מילתא דלנגבה שטחוה ולא לסכך
^ דתשקלה
^ סדינין הפרוסין תחת סכך לנוי
^ משום אהל מפסיק, ואשתכח דלא גני בסוכה; ולרב נחמן - כיון דלנוי סוכה יהבינהו - בטלה לגבה
^ אב בית דין היה ונגיד ומצוה בבית ראש גולה ועושין על פיו
^ להקביל פני ראש גולה, דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל
^ כדתנן לקמן (פ"ב מ"ד, דף כה,א) שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה
^ הפרוסה סביבות המטה
^ שאין גגה משופע כשל נקליטין, אלא שוה כשל קינופות
^ מן המטה, דבציר מגובה עשרה לאו אוהלא הוא
^ בברייתא, דמפרש להו בגוה דהכי תנא: נקליטין שנים - כדפירשתי לעיל, יוצאין באמצע המטה למראשותיה ולמרגלותיה
^ אבל כילה לא קביעה בחזקה כקינופות הלכך כי לא גבוהה עשרה לא חשיב
^ כל כמה דלא מקרייא עליונה 'סוכה' - לא מיפסלא תחתונה
^ קאתייה, משום סוכה תחת סוכה
^ שלא ישן תחתיו, אבל שאר הסוכה כשרה
^ היכא דקביעה
^ דכיון דלאו אהל הוא - לא אמרינן למקום שרובו שם ראשו נִזְרַק, וליתסר משום וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג טו), אלא הרי הוא כמוציא ראשו חוץ לחלוקו

[1] דסכך של עליונה לאו סכך הוא, ולא מיפסלה תחתונה משום סוכה תחת סוכה, ועליונה פסולה משום דחמתה מרובה מצלתה

[2] לארץ: דאי עליונה למעלה מעשרים - אף תחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי כשר, משום דסכך למעלה מעשרים פסולה! אבל כי קאי בתוך עשרים – לצטרף, ובלבד שלא יהא צלתה מרובה מחמתה דתפסיל תחתונה משום סוכה תחת סוכה

[3] דתחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה

[4] לגגה של תחתונה, דהוא קרקעיתה דעליונה

[5] דכי חד מנייהו חמתה מרובה - לאו סוכה תחת סוכה היא, ומאי אשמעינן רבי ירמיה

[6] כדקיימא עליונה בתוך עשרים

[7] למיפסל תחתונה

[8] משום זמנין דקיימא עליונה למעלה, דלא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר, ומדחזי לעליון חמתה מרובה - סבר כמאן דליתיה הוא, ולא פסיל לתחתונה

[9] דלא גזרינן הא אטו הא

[10] וכמה יהא הפסק בין סכך לסכך ותפסול תחתונה משום סוכה תחת סוכה, דלא נימא חד סוכה הוא

[11] אבל בציר מטפח - חד סככה הוא

[12] הלכה למשה מסיני הוא

[13] אם טומאה תחת ראשו אחד וכלים תחת ראשו שני והיא קורה ארוכה ורחבה טפח וראויה להביא [טומאה], טומאה לא מייתי משום דליכא רום הפסק טפח ממנו ולקרקע

[14] אם יש כלי על גבה כנגד הטומאה, אפילו עד לרקיע טמא, דטומאה רצוצה שאין לה אהל טפח - בוקעת ועולה

[15] להיות רשות לעצמו, לא כרמלית ולא רשות היחיד

[16] כדאמר ב'יציאות השבת' (דף ז,א); והכא נמי לאו רשות לעצמו היא לאקרויי 'סוכה תחת סוכה'

[17] משום שתי סוכות פסלה קרא, וכי לית בה בעליונה הכשר סוכה - לאו סוכה היא, ולא פסלה

[18] שאין בה אדם

[19] מכל מקום סוכה תחת סוכה היא

[20] וקשיא לשמואל מדרבנן

[21] האי אין ראויה לדירה דקאמר רבי יהודה - לאו בשאין גבוה קאמר, דאם כן לתנא קמא נמי כשרה, אלא

[22] כשאין בריאה וחזקה

[23] ולישן

[24] מהאי טעמא דשמואל: דכהכשרה כך פסולה; וכיון דעליונה לא חזיא למידר בה שהרי אין תחתונה מקבלתה - לא פסלה

[25] ופרכינן:

[26] סוף סוף שמע מינה דרבנן לית להו דשמואל והוא הדין לשאינה גבוהה כו'

[27] ומשני:

[28] דרבנן סברי כיון דיכולה לקבל בדוחק - שם סוכה על העליונה, ומיפסלא התחתונה; ורבי יהודה סבר: כיון דליכא תשמישא להדיא - לאו שם סוכה עלה דעליונה

[29] וסדין דבר המקבל טומאה הוא, ופסול לסכך כד(לקמן דף יא,א)

[30] שלא יהו עלין וקיסמין נושרין על שולחנו

[31] כלומר: או אפילו לא פירסו מפני הנשר אלא לנוי על מטתו; קינוף הן ארבעה קונדיסין לארבע רגלי המטה, וגבוהין, ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן, ופורס עליהן סדין ומרחיקן מן הסכך; דהשתא לא משום מסכך בדבר המקבל טומאה מיפסלא, דהא לאו לסכוכי שטחם התם

[32] משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם

[33] שאינן אלא שנים, והן יוצאין באמצע מטה: אחד למראשותיה ואחד לרגליה, ונותנין כלונסא מזה לזה, ופורסין עליו סדין, והוא משֻׁפַע לכאן ולכאן; ומשום דאין לה גג טפח רחב למעלה - לא מיקרי אהל

[34] דשויה סכך להגין, הלכך מפסיל משום מקבל טומאה

[35] אין שֵׁם סכך עליה

[36] ויש מפרשים טעמא דפסולה משום שני סככים, ואי אפשר: דאם כן לרב חסדא לא מפסיל אלא אם כן מופלג ארבעה, דהא איהו אמר לעיל ארבעה, וכיון דמיפלגי ארבעה תו לא מצי למימר 'אבל לנאותה כשרה', דהא איהו פסיל לקמן בנויי סוכה המופלגין ארבעה מן הסכך משום שני סככין!

[37] בקרמין המצויירין = מעשה אורג כגון בגדי צבעונין שקורין אובריי"ן; ובסדינים המצויירין = שצורתן בולטת, כגון מעשה רוקם או מעשה אורג שקורין גלינשק"ש

[38] נותנין בכוסות של זכוכית לנוי

[39] וכגון דאמר "איני בודל מהם כל בין השמשות של יום טוב הראשון", דלא חל קדושה עלייהו; והכי מוקים לה במסכת ביצה ב'המביא' (דף ל,ב); ותנאה אחרינא לא מהני בהו

[40] קתני מיהת סדינין, והיינו סייעתא

[41] לדפנות קאמר, אבל למעלה אימא לך: אפילו לנאותה נמי מסכך במקבל טומאה קרי לה

[42] קרמין הפרוסין למעלה לנוי אין ממעטין בגבוהה מעשרים להכשירה, דלאו מין סככה נינהו: דאי סכך הוו - הוה מיפסלה משום מקבל טומאה ולא לפוסלה משום פחותה מעשרה

[43] ממעטין לה משיעור שבעה טפחים, דהא אינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו

[44] נישורה במים

[45] שהיא לחה, ומוכחא מילתא דלנגבה שטחוה ולא לסכך

[46] דתשקלה

[47] סדינין הפרוסין תחת סכך לנוי

[48] משום אהל מפסיק, ואשתכח דלא גני בסוכה; ולרב נחמן - כיון דלנוי סוכה יהבינהו - בטלה לגבה

[49] אב בית דין היה ונגיד ומצוה בבית ראש גולה ועושין על פיו

[50] להקביל פני ראש גולה, דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל

[51] כדתנן לקמן (פ"ב מ"ד, דף כה,א) שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה

[52] הפרוסה סביבות המטה

[53] שאין גגה משופע כשל נקליטין, אלא שוה כשל קינופות

[54] מן המטה, דבציר מגובה עשרה לאו אוהלא הוא

[55] בברייתא, דמפרש להו בגוה דהכי תנא: נקליטין שנים - כדפירשתי לעיל, יוצאין באמצע המטה למראשותיה ולמרגלותיה

[56] אבל כילה לא קביעה בחזקה כקינופות הלכך כי לא גבוהה עשרה לא חשיב

[57] כל כמה דלא מקרייא עליונה 'סוכה' - לא מיפסלא תחתונה

[58] קאתייה, משום סוכה תחת סוכה

[59] שלא ישן תחתיו, אבל שאר הסוכה כשרה

[60] היכא דקביעה

[61] דכיון דלאו אהל הוא - לא אמרינן למקום שרובו שם ראשו נִזְרַק, וליתסר משום וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג טו), אלא הרי הוא כמוציא ראשו חוץ לחלוקו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]