ביאור:בבלי סוכה דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

קווץ ^[1], סדוק, עקום דומה למגל ^[2] – פסול; חרות ^[3] – פסול; דומה לחרות ^[4] - כשר'.

הימנק

אמר רב פפא: ^[5] דעביד כהימנק עקום דומה למגל ^[6].

אמר רבא: לא אמרן אלא לפניו ^[7], אבל לאחריו ^[8] - ברייתיה הוא. ^[9]

אמר רב נחמן: לצדדין כלפניו דמי, ואמרי לה כלאחריו דמי!

ואמר רבא: האי לולבא דסליק בחד הוצא ^[10] - בעל מום הוא, ופסול.

נפרצו עליו [פסול, נפרדו עליו – כשר]:

אמר רב פפא: נפרצו = דעביד כי חופיא ^[11]; נפרדו = דאיפרוד אפרודי ^[12].

בעי רב פפא: נחלקה התיומת מהו ^[13]? ^[14]

תא שמע, דאמר רבי מתון אמר רבי יהושע בן לוי: ניטלה התיומת – פסול; מאי לאו הוא הדין נחלקה?

לא! ניטלה שאני, דהא חסר ליה.

איכא דאמרי: אמר רבי מתון אמר רבי יהושע בן לוי: נחלקה התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת, ופסול.

רבי יהודה אומר [יאגדנו מלמעלה]:

תניא [ספרא אמור פרשתא יב פרק טז הלכה ה]: רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: (ויקרא כג מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים) 'כפות תמרים' - כְּפוֹת; אם היה פרוד – יכפתנו.

אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי דהאי 'כַּפֹּת תְּמָרִים' - דלולבא הוא? אימא חרותא ^[15]?

בעינא כפות ^[16] וליכא ^[17];

ואימא אופתא ^[18]?

כפות - מכלל דאיכא פרוד ^[19], והאי כפות ועומד לעולם

ואימא כופרא ^[20]?

אמר אביי: (משלי ג יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם כתיב ^[21].

אמר ליה רבא תוספאה לרבינא: ואימא תרתי כפי דתמרי ^[22]?

'כפת' ^[23] כתיב.

ואימא חדא?

לההוא - כף קרי ליה ^[24].

ציני הר הברזל כשרה: ^[25]

אמר אביי: לא שנו אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה, אבל אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה - פסול.

תניא נמי הכי: ציני הר הברזל פסולה, והא אנן תנן כשרה! - אלא שמע מינה כאביי? - שמע מינה.

עמוד ב

ואיכא דרמי ליה מירמא ^[26]:

תנן ציני הר הברזל כשר והתניא פסולה?

אמר אביי: לא קשיא: כאן שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה, כאן שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה.

אמר רבי מריון אמר רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה תני רבה בר מרי, משום רבן יוחנן בן זכאי: 'שתי תמרות ^[27] יש בגיא בן הנם ^[28], ועולה עשן מביניהם, וזהו ששנינו ציני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם.'

לולב שיש בו שלשה טפחים:

אמר רב יהודה אמר שמואל: שיעור הדס וערבה שלשה, ולולב ארבעה, כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס ^[29] טפח;

ורבי פרנך אמר רבי יוחנן: שדרו ^[30] של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח ^[31].

תנן: לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר?

אימא 'וכדי לנענע בו כשר ^[32]', מר כדאית ליה ומר כדאית ליה ^[33].

תא שמע [תוספתא סוכה פ"ב ה"ח [ליברמן]]: שיעור הדס וערבה שלשה ולולב ארבעה מאי לאו בהדי עלין ^[34]?

לא, לבד מעלין.

גופא [תוספתא סוכה פ"ב ה"ח [ליברמן]]: שיעור הדס וערבה שלשה ולולב ארבעה; רבי טרפון אומר: באמה בת חמשה טפחים ^[35];

אמר רבא: שרא ליה מריה ^[36] לרבי טרפון ^[37]: השתא עבות שלשה לא משכחינן ^[38], בת חמשה מבעיא ^[39]?

כי אתא רב דימי ^[40]אמר: אמה בת ששה טפחים עשה אותה בת חמשה ^[41] ^[42], צא מהן שלשה להדס והשאר ללולב ^[43]; כמה הוו להו ^[44]? – תלתא ^[45] ותלתא חומשי.

קשיא דשמואל אדשמואל: הכא אמר רב יהודה אמר שמואל 'שיעור הדס וערבה שלשה' והתם אמר רב הונא אמר שמואל 'הלכה כרבי טרפון'?

לא דק ^[46].

אימר דאמרינן לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן 'לא דק'?

כי אתא רבין אמר: אמה בת חמשה טפחים ^[47] - עשה אותה ששה ^[48], צא מהן שלשה להדס והשאר ללולב ^[49], כמה הוי להו? - תרי ופלגא ^[50]!

סוף סוף קשיא דשמואל אדשמואל?

לא דק ^[51], והיינו לחומרא לא דק, דאמר רב הונא אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.

משנה:

הדס הגזול והיבש פסול;

של אשרה ושל עיר הנדחת פסול;

נקטם ראשו, נפרצו עליו ^[52] או שהיו ענביו ^[53] מרובות מעליו – פסול, ואם מיעטן – כשר, ואין ממעטין ביום טוב.

גמרא:

תנו רבנן: '(ויקרא כג מ) [וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַ]עֲנַף עֵץ עָבֹת [וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] שענפיו חופין את עצו ^[54], ואי זה הוא? - הוי אומר זה הדס'.

ואימא זיתא ^[55]?

בעינן עבות ^[56] וליכא;

ואימא דולבא ^[57]?

בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא;

ואימא הירדוף ^[58]?

אמר אביי: (משלי ג יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם [וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם] וליכא ^[59];

רבא אמר מהכא: (זכריה ח יט) [כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְ]הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ ^[60].

תנו רבנן: קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת - זהו הדס; רבי אליעזר בן יעקב אומר: עֲנַף עֵץ עָבֹת - עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה הדס.

תנא: עֵץ עָבֹת כשר, ושאינו עבות פסול;

היכי דמי עָבֹת?

אמר רב יהודה: והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא ^[61];

רב כהנא אמר: אפילו תרי וחד ^[62];

רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד ^[63], הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא; אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא, לההוא ^[64] – 'הדס שוטה' קרי ליה.

תנו רבנן: נשרו רוב עליו ^[65] ונשתיירו בו מיעוט – כשר, ובלבד שתהא עבותו קיימת.

הא גופא קשיא: אמרת נשרו רוב עליו כשר והדר תני ובלבד שתהא עבותו קיימת, כיון דנתרי להו תרי, עבות היכי משכחת לה?

אמר אביי: משכחת לה

הערות עריכה

^ שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין
^ עקום = דומה למגל; חדא מלתא היא
^ קשה, שנעשה חריות, שכן דרך הלולב: עָלָיו נושרים בימות הגשמים, והשדרה מתקשה ונעשה עץ
^ התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ
^ הא דקתני 'סדוק פסול' - לאו שנסדקו ראשי עלין או שדרה, אלא
^ יפויצפו"ר של ברזל של סופרים שיש לו שני ראשים, וראשו אחד מפוצל - כך גדל הלולב כמין שתי שדראות, מחצית עלין לכאן ומחצית עלין לכאן
^ לצד שכנגד השדרה
^ שנעקם לצד שדרה
^ 'שדרה' זהו צד העשוי כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות מחוברין בה מכאן ומכאן, ואמצעה חלק ועולה כמקל.
^ שכל עליו מצד אחד
^ אשקוב"א [מטאטא], שבו מכבדין את הבית ועושין אותה מֵעָלִין של לולב התלושין מהשדרה, ואוגדין מהן הרבה ביחד
^ ראשיהן נפרדין כענפי דקל ואין מצומצמין עם השדרה, אבל מלמטה הן מחוברין בה
^ שני עלין עליונים אמצעים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה, ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהם
^ 'תיומת' - לפי שמדובקין כתאומים
^ ענף הדקל משנתקשה שתי שנים ושלש, ויוצאין בו לולבין הרבה שנשרו עליהן ונתקשו גם הם ונעשו עץ, זה פונה לכאן וזה פונה לכאן, כענפי שאר אילנות
^ שאם היה פרוד יכפתנו
^ והרי זה פרוד ואין אתה יכול לכופתו שיהו ענפיו הפרודים כאן וכאן נכפתים ומתמעכים אצל אביהם שהן מחוברין בו, לפי שקשין הן
^ אשטיל"א [חתיכת עץ] מעיקר הדקל, שהוא חָלָק ואין ענף יוצא ממנו לכאן ולכאן, שאין לך כפות הימנו
^ משמע שפרוד מתחלה ואתה כופתו
^ היינו נמי עץ כעין חרותא, אלא עדיין בן שנה או שתי שנים, ולא נתעבה עצו, ואתה יכול לכפות ענפיו על ידי אגוד ולזקפן למעלה, לאוגדן עם אביהן
^ ואלו עשוין כקוצים ויוצאין בהן עוקצין הרבה ומסרטין את הידים
^ תמרים עצמן דרכן להיות הרבה תלוין ביחד במכבדות שלהם, וקורין להם 'כף' = טרוק"א
^ חדא
^ וכי כתיב כפת - על שם 'כפות אם פרודה' ואין לשון זה נופל אלא על [עלי] הלולב
^ ציני הר הברזל - לולבין שלהן - העלין מועטין בשדרה, מרוחקין זה למעלה מזה הרבה, ועוד שקטנים הן לארכן, ופעמים שאין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה.
^ למתניתין וברייתא, ואגב רמיא דידהו אתמר דאביי לשנויינהו
^ שני דקלים
^ סמוך לירושלים
^ כשם שהוא גבוה במינו מכולן
^ לבד
^ שהעלים ארוכים למעלה לאחר שכלתה השדרה שאין עוד עלין דבוקין ועולין בו
^ ומה שיוצא למעלה מן האגד הוא המנענע
^ לשמואל טפח עם עָלָיו, ולרבי יוחנן טפח שדרה
^ ותיובתא דרבי יוחנן
^ קא סלקא דעתיה דהכי קאמר: צריך להיות הדס וערבה אמה בת חמשה טפחים
^ ימחול לו רבונו
^ כלומר: צריך הוא לבקש מחילה על דבריו
^ שלשה טפחים אין אנו יכולין למצוא שיהא עבות כראוי: קלוע כמין קליעה ודומה לשרשרת, כדלקמן, ורוב הארוכין - הדס שוטה הם
^ והוא אומר לנו באמה בת חמשה ומטריח על ישראל
^ פרשה לדרבי טרפון ו
^ חתוך בטפחים גדולים ועשה הימנה חמשה חלקים ובהן תשער שלשה להדס וטפח יותר ללולב
^ דהא דרבי טרפון - חומרא זוטא היא, דאיהו נמי שלשה קאמר, אלא שמשער בטפחים גדולים, והכי קאמר ליה לתנא קמא: הטפחים האלו יהו גדולים, שיהו חמשה מהן ממלאין אמה בינונית שהן ששה טפחים בינוניים
^ רביע שהוספת ללולב יהא בטפח גדול כאלו
^ להדס וערבה
^ טפחים בינוניים
^ שמואל בשיעוריה ונקט שלשה
^ בינוניים
^ חלוק אותה לששה חלקים בטפחים קטנים
^ ובהן שיעור שלשה להדס וארבעה ללולב
^ ורבי טרפון לקולא, והכי משמע מלתיה בברייתא: דקאמר ליה לתנא קמא 'אותן שלשה טפחים שאנו משערין בהן וסתם, שלשה טפחים חצי אמה הן: טפחים הללו קטנים יהיו, ולא יהו אלא חצי אמה באמה בת חמשה
^ שמואל בשיעור שלשה דסגי בתרי ופלגא כרבי טרפון
^ נשרו
^ פרי שבו שדומה לענב
^ שכולו ענף שהעץ מחופה בעלין על ידי שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן
^ כולו עלין ארוכים ורצופים, ומתוך שהן מרובין מכסין את העץ
^ מעשה שרשרת: שיהו מורכבין זה על זה
^ עץ ערמון - קשטניי"ר - קלוע הוא, אבל אין עליו רצופין לכסות כל עצו
^ כמין קליעה עשויין עליו
^ והאי מברז בריז את הידים כקוצים שראשי עליו עשויין חדין כמחט
^ וזה אינו לא אמת ולא שלום: שהוא עשוי לסם המות!
^ שלשה עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד
^ שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב על השנים
^ אף על גב דתלתא בחד קינא כל שכן דכשר
^ דתרי וחד
^ תרי מכל עבות

[1] שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין

[2] עקום = דומה למגל; חדא מלתא היא

[3] קשה, שנעשה חריות, שכן דרך הלולב: עָלָיו נושרים בימות הגשמים, והשדרה מתקשה ונעשה עץ

[4] התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ

[5] הא דקתני 'סדוק פסול' - לאו שנסדקו ראשי עלין או שדרה, אלא

[6] יפויצפו"ר של ברזל של סופרים שיש לו שני ראשים, וראשו אחד מפוצל - כך גדל הלולב כמין שתי שדראות, מחצית עלין לכאן ומחצית עלין לכאן

[7] לצד שכנגד השדרה

[8] שנעקם לצד שדרה

[9] 'שדרה' זהו צד העשוי כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות מחוברין בה מכאן ומכאן, ואמצעה חלק ועולה כמקל.

[10] שכל עליו מצד אחד

[11] אשקוב"א [מטאטא], שבו מכבדין את הבית ועושין אותה מֵעָלִין של לולב התלושין מהשדרה, ואוגדין מהן הרבה ביחד

[12] ראשיהן נפרדין כענפי דקל ואין מצומצמין עם השדרה, אבל מלמטה הן מחוברין בה

[13] שני עלין עליונים אמצעים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה, ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהם

[14] 'תיומת' - לפי שמדובקין כתאומים

[15] ענף הדקל משנתקשה שתי שנים ושלש, ויוצאין בו לולבין הרבה שנשרו עליהן ונתקשו גם הם ונעשו עץ, זה פונה לכאן וזה פונה לכאן, כענפי שאר אילנות

[16] שאם היה פרוד יכפתנו

[17] והרי זה פרוד ואין אתה יכול לכופתו שיהו ענפיו הפרודים כאן וכאן נכפתים ומתמעכים אצל אביהם שהן מחוברין בו, לפי שקשין הן

[18] אשטיל"א [חתיכת עץ] מעיקר הדקל, שהוא חָלָק ואין ענף יוצא ממנו לכאן ולכאן, שאין לך כפות הימנו

[19] משמע שפרוד מתחלה ואתה כופתו

[20] היינו נמי עץ כעין חרותא, אלא עדיין בן שנה או שתי שנים, ולא נתעבה עצו, ואתה יכול לכפות ענפיו על ידי אגוד ולזקפן למעלה, לאוגדן עם אביהן

[21] ואלו עשוין כקוצים ויוצאין בהן עוקצין הרבה ומסרטין את הידים

[22] תמרים עצמן דרכן להיות הרבה תלוין ביחד במכבדות שלהם, וקורין להם 'כף' = טרוק"א

[23] חדא

[24] וכי כתיב כפת - על שם 'כפות אם פרודה' ואין לשון זה נופל אלא על [עלי] הלולב

[25] ציני הר הברזל - לולבין שלהן - העלין מועטין בשדרה, מרוחקין זה למעלה מזה הרבה, ועוד שקטנים הן לארכן, ופעמים שאין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה.

[26] למתניתין וברייתא, ואגב רמיא דידהו אתמר דאביי לשנויינהו

[27] שני דקלים

[28] סמוך לירושלים

[29] כשם שהוא גבוה במינו מכולן

[30] לבד

[31] שהעלים ארוכים למעלה לאחר שכלתה השדרה שאין עוד עלין דבוקין ועולין בו

[32] ומה שיוצא למעלה מן האגד הוא המנענע

[33] לשמואל טפח עם עָלָיו, ולרבי יוחנן טפח שדרה

[34] ותיובתא דרבי יוחנן

[35] קא סלקא דעתיה דהכי קאמר: צריך להיות הדס וערבה אמה בת חמשה טפחים

[36] ימחול לו רבונו

[37] כלומר: צריך הוא לבקש מחילה על דבריו

[38] שלשה טפחים אין אנו יכולין למצוא שיהא עבות כראוי: קלוע כמין קליעה ודומה לשרשרת, כדלקמן, ורוב הארוכין - הדס שוטה הם

[39] והוא אומר לנו באמה בת חמשה ומטריח על ישראל

[40] פרשה לדרבי טרפון ו

[41] חתוך בטפחים גדולים ועשה הימנה חמשה חלקים ובהן תשער שלשה להדס וטפח יותר ללולב

[42] דהא דרבי טרפון - חומרא זוטא היא, דאיהו נמי שלשה קאמר, אלא שמשער בטפחים גדולים, והכי קאמר ליה לתנא קמא: הטפחים האלו יהו גדולים, שיהו חמשה מהן ממלאין אמה בינונית שהן ששה טפחים בינוניים

[43] רביע שהוספת ללולב יהא בטפח גדול כאלו

[44] להדס וערבה

[45] טפחים בינוניים

[46] שמואל בשיעוריה ונקט שלשה

[47] בינוניים

[48] חלוק אותה לששה חלקים בטפחים קטנים

[49] ובהן שיעור שלשה להדס וארבעה ללולב

[50] ורבי טרפון לקולא, והכי משמע מלתיה בברייתא: דקאמר ליה לתנא קמא 'אותן שלשה טפחים שאנו משערין בהן וסתם, שלשה טפחים חצי אמה הן: טפחים הללו קטנים יהיו, ולא יהו אלא חצי אמה באמה בת חמשה

[51] שמואל בשיעור שלשה דסגי בתרי ופלגא כרבי טרפון

[52] נשרו

[53] פרי שבו שדומה לענב

[54] שכולו ענף שהעץ מחופה בעלין על ידי שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן

[55] כולו עלין ארוכים ורצופים, ומתוך שהן מרובין מכסין את העץ

[56] מעשה שרשרת: שיהו מורכבין זה על זה

[57] עץ ערמון - קשטניי"ר - קלוע הוא, אבל אין עליו רצופין לכסות כל עצו

[58] כמין קליעה עשויין עליו

[59] והאי מברז בריז את הידים כקוצים שראשי עליו עשויין חדין כמחט

[60] וזה אינו לא אמת ולא שלום: שהוא עשוי לסם המות!

[61] שלשה עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד

[62] שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב על השנים

[63] אף על גב דתלתא בחד קינא כל שכן דכשר

[64] דתרי וחד

[65] תרי מכל עבות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]