ביאור:בבלי סוכה דף כז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואמרו "העלום לסוכה" וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו' הא כביצה בעי סוכה, לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף ^[1] ואביי ^[2]! דילמא פחות מכביצה נטילה וברכה לא בעי, הא כביצה בעי נטילה וברכה ^[3].

משנה:

רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה ^[4];

וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה ^[5], חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד ^[6];

ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל [לילי] יום טוב הראשון - ישלים ^[7] לילי יום טוב האחרון של חג ^[8];

וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר (קהלת א טו) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.

גמרא:

מאי טעמא דרבי אליעזר?

תֵּשְׁבוּ (ויקרא כג מב: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת) - כעין תדורו: מה דירה אחת ביום ואחת בלילה - אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה.

ורבנן?

כדירה: מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל - אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל.

אי הכי אפילו לילי יום טוב ראשון נמי?

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות, מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות ^[9] אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות.

והתם מנלן ^[10]?

אמר קרא (שמות יב יח) [בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ] בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת [עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב] - הכתוב קבעו חובה.

ועוד אמר רבי אליעזר [מי שלא אכל [לילי] יום טוב הראשון - ישלים לילי יום טוב האחרון של חג]:

והא אמר רבי אליעזר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה ^[11]?

אמר בירא ^[12] אמר רבי אמי: חזר בו רבי אליעזר ^[13].

משלים במאי? אילימא בריפתא ^[14] - סעודה דיומיה קא אכיל ^[15]!?

אלא מאי ישלים? - ישלים במיני תרגימא ^[16].

תניא נמי הכי ^[17]: 'אם השלים במיני תרגימא – יצא; ^[18]

שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך ^[19] את רבי אליעזר: כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום - מהו שאוכל סעודה אחת ^[20] ואפטר?

אמר לו: בכל יום ויום אתה ממשיך כמה פרפראות ^[21] לכבוד עצמך, ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?

ועוד שאלו: כגון אני, שיש לי שתי נשים אחת בטבריא ואחת בציפורי, ויש לי שתי סוכות אחת בטבריא ואחת בציפורי - מהו שאצא מסוכה לסוכה ^[22] ואפטר?

אמר לו: לא, שאני אומר: כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה ^[23]'.

תניא: 'רבי אליעזר אומר:

עמוד ב

אין יוצאין מסוכה לסוכה ^[24], ואין עושין סוכה בחולו של מועד ^[25];

וחכמים אומרים: יוצאין מסוכה לסוכה, ועושין סוכה בחולו של מועד;

ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה בחולו של מועד.'

מאי טעמא דרבי אליעזר?

אמר קרא (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים [בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ]: עשה סוכה הראויה לשבעה ^[26];

ורבנן?

הכי קאמר רחמנא: עשה סוכה בחג;

ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד – פשיטא ^[27]!?

מהו דתימא האי אחריתי היא ואינה לשבעה - קא משמע לן ^[28].

תניא: 'רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים [וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] [לָכֶם] – משלכם ^[29] [[ספרא אמור פרשתא יב פרק טז הלכה ב], כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים [בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ] [לְךָ] – משלך;

וחכמים אומרים: אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב (ויקרא כג מב) [בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים] כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת - מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת ^[30]'.

ורבנן, האי לְךָ מאי דרשי ביה?

מיבעי ליה למעוטי גזולה, אבל שאולה - כתיב כָּל הָאֶזְרָח.

ורבי אליעזר, האי כָּל הָאֶזְרָח מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לגר שנתגייר בינתים ^[31] וקטן שנתגדל בינתים ^[32].

ורבנן?

כיון שאמרו עושין סוכה בחולו של מועד ^[33] - לא אצטריך קרא ^[34].

תנו רבנן: 'מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד ברגל ^[35]; אמר לו: אלעאי! אינך משובתי הרגל ^[36]? שהיה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל ^[37]' דכתיב (דברים יד כו) [וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ] וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ. [הפסוק עוסק באכילת אוכל שנקנה בכסף פדיון מעשר שני בירושלים!]

איני והאמר רבי יצחק: מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל? – שנאמר ^[38] (מלכים ב ד כג) [וַיֹּאמֶר] מַדּוּעַ אתי אַתְּ הלכתי הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת [וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם], מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה!

לא קשיא: הא דאזיל ואתי ביומיה ^[39], הא דאזיל ולא אתי ביומיה.

תנו רבנן: 'מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי ^[40], ואמרי לה בקיסריון, והגיע חמה לסוכה; אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין ^[41]?

אמר לו ^[42]: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט ^[43];

הגיע חמה לחצי הסוכה ^[44], אמר לו: מהו שאפרוש עליה סדין?

אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים; שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים ^[45];

הגיע חמה למרגלותיו של רבי אליעזר, נטל יוחנן סדין ופירש עליה!

הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא ^[46]!

^[47] לא מפני שהפליגו בדברים ^[48], אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם'.

היכי עביד הכי?: והאמר רבי אליעזר: אין יוצאין מסוכה לסוכה ^[49]?

רגל אחר הואי ^[50];

והאמר רבי אליעזר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל?

שבת הואי;

ותיפשוט ליה מדידיה ^[51], דתנן [שבת פ"יז מ"ז]: 'פקק החלון: רבי אליעזר אומר: בזמן שקשור ותלוי ^[52] - פוקקין בו ^[53], ואם לאו אין פוקקין בו ^[54]; וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין'!?

הערות

^ דאמר לעיל תרתי תלת
^ דאמר כדטעים בר בי רב, דהיינו כביצה, דכביצה - אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא, כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ,א) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ויקרא יא לד)
^ אבל סוכה - אפילו כביצה נמי לא
^ ובגמרא מפרש טעמא
^ אם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו, אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה
^ שאינו רשאי להתענות, כדיליף בגמרא
^ סעודתו זאת
^ בשמיני עצרת, ואף על פי שאינו בסוכה; ובגמרא פריך עלה
^ דהכי ילפינן לה בפרק בתרא דפסחים (דף קכ,א): שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת (דברים טז ח): מה שביעי רשות - אף ששה רשות, לפי שהשביעי בכלל שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת (שמות כג טו; שמות לד,יח) ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות האמור בו אינו חובה, אלא אם באת לאכול - תהא אכילתך מצה ולא חמץ; ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא
^ דלילה הראשון מיהא חובה
^ וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב, ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף - מאי השלמה דסוכה איכא הכא
^ שם חכם
^ אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה, ואם רצה להתענות יתענה - חוץ מלילי יום טוב הראשון, ובהא מיהא פליג עלייהו: דקסבר יש לה תשלומין, כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף ביום טוב האחרון
^ כלומר: תאמר שסעודת יום טוב האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה תהא תשלומין לראשון
^ ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה? הלא דרכו לסעוד היום
^ פרונגו"ש [קשה לדעת למה הכוונה: האם פירות? האם פרונ"ש = שזיפים?]; לאחר שסילק יביאו פרפראות ומעדנים לפניו, כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות
^ דבהכי הויא סעודה לאשלומי, ואף על פי שאינו חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות של לחם ובשר
^ וכל שכן אם קבע סעודה שניה בלחם ובשר;
^ ממונה על שלו ורב ביתו שקורין שקל"ק
^ בסוכה
^ מיני מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אחר הפת, ויאכל
^ לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו
^ אפילו ימים שעברו עליו - כבר איבדן למפרע, ואינו מצוה כדיליף לקמן שצריך לישב כל שבעה בסוכה אחת
^ לאכול בזו ולישן בזו או היום בזו ומחר בזו
^ מי שלא ישב בסוכה יום טוב הראשון
^ עשה סוכה לשם חג של שבעת הימים; שמעת מינה דאין עושין סוכה בחולו של מועד דאינה לשבעה, ושמעינן מינה דאין יוצאין מסוכה לסוכה: דאם כן לאו סוכה לשבעה היא
^ דהא סוכת שבעה היא
^ הואיל וישב בה ביום טוב, וזו להשלים היא - 'סוכת שבעה' קרינא ביה, שתשלומין לראשונה היא
^ להוציא את הגזול ואת השאול
^ כל האזרח... ישבו בסוכת כתיב, דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה, ואי אפשר שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא על ידי שאלה
^ בחולו של מועד
^ צמחו לו שתי שערות במועד, ואתא האי כָּל לרבויי שעושה סוכה בחולו של מועד, מה שאין כן במחויב קודם לכן, כדאמר רבי אליעזר לעיל
^ ואפילו מי שמחויב קודם לכן ולא עשה
^ תו לא איצטריך האי לרבויי, דכל שכן הוא
^ יום טוב ראשון, והלך אצלו מערב יום טוב
^ הואיל ולא עמדת בביתך אצל אשתך
^ אף על פי שלא בשביל הרגל מתעכבים, שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין מחמת עצלות - אף על פי כן משבחן אני
^ בעלה של שונמית אמר לה כשאמרה לו אלכה וארוצה עד איש האלהים ואשובה:
^ ומשמח שמחת החג עם אשתו - חייב להקביל פני רבו, כגון עיר שבתוך התחום, או על ידי עירוב
^ לקמיה פריך: הא אמר רבי אליעזר משבח אני את העצלנין?
^ לצל, שלא תשוזפך השמש: מי אסור משום מוסיף על אהל עראי בשבת? או לא
^ השיאו לדבר אחר כדאמרינן (לקמן דף כח,א) שלא אמר דבר אחד שלא שמע מפי רבו
^ מושיע את ישראל: אותן שהיו משמת יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך: יהושע מאפרים, אהוד מבנימין, גדעון ממנשה - הרי מבני רחל; שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי - הרי מבני בלהה; אבצן זה בועז מיהודה, עלי מלוי, תולע מיששכר, אלון הזבולני מזבולן - אלו מפורשים; אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש
^ מתפשטת ומתקרבת אצלם
^ שאול ודוד על פי שמואל
^ שלא רצה להתיר את הדבר
^ מה שהשיאו לדבר אחר
^ לא הפליגו הימנו ולדחותו שלא ללמדו תורה נתכוון
^ והאיך הניח שבת שבתוך הרגל את סוכתו שהיתה בלוד, שהיה דר בלוד כדתניא (סנהדרין דף לב,ב): אחר רבי אליעזר ללוד
^ כגון עצרת והיו יושבין בסוכה משום אויר
^ שלא תפרוש עליה סדין דאסור להוסיף על אהל עראי
^ שם כל שעה
^ כיון דמתוקן ועומד לכך - אין זה לא 'בונה' ולא 'מוסיף'
^ דמוסיף הוא על סתימת אהל

[1] דאמר לעיל תרתי תלת

[2] דאמר כדטעים בר בי רב, דהיינו כביצה, דכביצה - אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא, כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ,א) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ויקרא יא לד)

[3] אבל סוכה - אפילו כביצה נמי לא

[4] ובגמרא מפרש טעמא

[5] אם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו, אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה

[6] שאינו רשאי להתענות, כדיליף בגמרא

[7] סעודתו זאת

[8] בשמיני עצרת, ואף על פי שאינו בסוכה; ובגמרא פריך עלה

[9] דהכי ילפינן לה בפרק בתרא דפסחים (דף קכ,א): שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת (דברים טז ח): מה שביעי רשות - אף ששה רשות, לפי שהשביעי בכלל שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת (שמות כג טו; שמות לד,יח) ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות האמור בו אינו חובה, אלא אם באת לאכול - תהא אכילתך מצה ולא חמץ; ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא

[10] דלילה הראשון מיהא חובה

[11] וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב, ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף - מאי השלמה דסוכה איכא הכא

[12] שם חכם

[13] אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה, ואם רצה להתענות יתענה - חוץ מלילי יום טוב הראשון, ובהא מיהא פליג עלייהו: דקסבר יש לה תשלומין, כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף ביום טוב האחרון

[14] כלומר: תאמר שסעודת יום טוב האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה תהא תשלומין לראשון

[15] ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה? הלא דרכו לסעוד היום

[16] פרונגו"ש [קשה לדעת למה הכוונה: האם פירות? האם פרונ"ש = שזיפים?]; לאחר שסילק יביאו פרפראות ומעדנים לפניו, כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות

[17] דבהכי הויא סעודה לאשלומי, ואף על פי שאינו חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות של לחם ובשר

[18] וכל שכן אם קבע סעודה שניה בלחם ובשר;

[19] ממונה על שלו ורב ביתו שקורין שקל"ק

[20] בסוכה

[21] מיני מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אחר הפת, ויאכל

[22] לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו

[23] אפילו ימים שעברו עליו - כבר איבדן למפרע, ואינו מצוה כדיליף לקמן שצריך לישב כל שבעה בסוכה אחת

[24] לאכול בזו ולישן בזו או היום בזו ומחר בזו

[25] מי שלא ישב בסוכה יום טוב הראשון

[26] עשה סוכה לשם חג של שבעת הימים; שמעת מינה דאין עושין סוכה בחולו של מועד דאינה לשבעה, ושמעינן מינה דאין יוצאין מסוכה לסוכה: דאם כן לאו סוכה לשבעה היא

[27] דהא סוכת שבעה היא

[28] הואיל וישב בה ביום טוב, וזו להשלים היא - 'סוכת שבעה' קרינא ביה, שתשלומין לראשונה היא

[29] להוציא את הגזול ואת השאול

[30] כל האזרח... ישבו בסוכת כתיב, דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה, ואי אפשר שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא על ידי שאלה

[31] בחולו של מועד

[32] צמחו לו שתי שערות במועד, ואתא האי כָּל לרבויי שעושה סוכה בחולו של מועד, מה שאין כן במחויב קודם לכן, כדאמר רבי אליעזר לעיל

[33] ואפילו מי שמחויב קודם לכן ולא עשה

[34] תו לא איצטריך האי לרבויי, דכל שכן הוא

[35] יום טוב ראשון, והלך אצלו מערב יום טוב

[36] הואיל ולא עמדת בביתך אצל אשתך

[37] אף על פי שלא בשביל הרגל מתעכבים, שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין מחמת עצלות - אף על פי כן משבחן אני

[38] בעלה של שונמית אמר לה כשאמרה לו אלכה וארוצה עד איש האלהים ואשובה:

[39] ומשמח שמחת החג עם אשתו - חייב להקביל פני רבו, כגון עיר שבתוך התחום, או על ידי עירוב

[40] לקמיה פריך: הא אמר רבי אליעזר משבח אני את העצלנין?

[41] לצל, שלא תשוזפך השמש: מי אסור משום מוסיף על אהל עראי בשבת? או לא

[42] השיאו לדבר אחר כדאמרינן (לקמן דף כח,א) שלא אמר דבר אחד שלא שמע מפי רבו

[43] מושיע את ישראל: אותן שהיו משמת יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך: יהושע מאפרים, אהוד מבנימין, גדעון ממנשה - הרי מבני רחל; שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי - הרי מבני בלהה; אבצן זה בועז מיהודה, עלי מלוי, תולע מיששכר, אלון הזבולני מזבולן - אלו מפורשים; אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש

[44] מתפשטת ומתקרבת אצלם

[45] שאול ודוד על פי שמואל

[46] שלא רצה להתיר את הדבר

[47] מה שהשיאו לדבר אחר

[48] לא הפליגו הימנו ולדחותו שלא ללמדו תורה נתכוון

[49] והאיך הניח שבת שבתוך הרגל את סוכתו שהיתה בלוד, שהיה דר בלוד כדתניא (סנהדרין דף לב,ב): אחר רבי אליעזר ללוד

[50] כגון עצרת והיו יושבין בסוכה משום אויר

[51] שלא תפרוש עליה סדין דאסור להוסיף על אהל עראי

[52] שם כל שעה

[53] כיון דמתוקן ועומד לכך - אין זה לא 'בונה' ולא 'מוסיף'

[54] דמוסיף הוא על סתימת אהל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]