ביאור:בבלי סוכה דף טו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

תקרה שאין עליה מעזיבה ^[1]: רבי יהודה אומר: ^[2] בית שמאי אומרים: ^[3] מפקפק ^[4] ו^[5]נוטל אחת מבינתים ^[6], ובית הלל אומרים: מפקפק ^[7] או נוטל אחת מבינתים ^[8];

רבי מאיר אומר: נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק ^[9].

גמרא:

בשלמא בית הלל, טעמייהו משום תעשה ולא מן העשוי ^[10]; אי מפקפק - עביד ליה מעשה, אי נוטל אחת מבינתים - עבד בה מעשה; אלא בית שמאי ^[11] מאי טעמייהו? אי משום תעשה ולא מן העשוי - בחדא סגי! אי משום גזרת תקרה ^[12] - בנוטל אחת מבינתים סגי!?

לעולם משום גזרת תקרה, והכי קאמרי: אף על פי שמפקפק, אי נוטל אחת מבינתים – אִין, אי לא – לא ^[13]!

אי הכי, אימא סיפא: 'רבי מאיר אומר: נוטל אחת מבינתים, אבל לא יפקפק'; רבי מאיר היינו בית שמאי?

הכי קאמר ^[14]: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה ^[15].

מאי קא משמע לן ^[16]? דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה? והא אפליגו בה חדא זימנא, דתנן: מסככין בנסרים, דברי רבי יהודה, ורבי מאיר אוסר!?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: רישא ^[17] בנסרים ^[18] משופין עסקינן ^[19], ומשום גזרת כלים נגעו בה ^[20], ולרב יהודה אמר רב דאמר 'סככה בחיצין זכרים כשרה בנקבות פסולה', ולא גזר זכרים אטו נקבות - הכא נמי לא נגזר נסרים משופין אטו כלים! אלא על כרחך רישא פליגי בגזרת תקרה וסיפא פליגי בגזרת תקרה.

ואפליגי בתרתי זימני למה לי?

סיפא - רבי יהודה היא, דקא אמר ליה לרבי מאיר: אמאי קא אסרת בנסרים? משום גזרת תקרה? האי סברא לבית שמאי הוא דאית להו, ובית הלל לא גזרי ^[21]?! ואמר רבי מאיר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה.

הניחא לרב, דאמר מחלוקת בשיש בהן ארבעה: דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה, אלא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה - סיפא במאי פליגי ^[22]?

בביטולי תקרה קא מיפלגי: מר סבר בטלה בהכי, ומר סבר בהכי לא בטלה. ^[23]

משנה:

המקרה סוכתו ^[24] בשפודין או בארוכות המטה ^[25], אם יש ריוח ביניהן כמותן ^[26] – כשרה; ^[27]

החוטט בגדיש לעשות לו סוכה - אינה סוכה.

גמרא:

לימא תיהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע, דאתמר ^[28]: 'פרוץ כעומד ^[29]: רב פפא אמר מותר, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור'?

אמר לך רב הונא בריה דרב יהושע: מאי כמותן - בנכנס ויוצא ^[30];

עמוד ב

^[31] והא ^[32] אפשר לצמצם ^[33]?

^[34] אמר רבי אמי: ^[35] במעדיף ^[36];

רבא אמר: אפילו תימא ^[37] בשאין מעדיף: אם היו נתונים שתִי – נותנן ^[38] עֵרֶב ^[39]; ערב - נותנן שתי.

או בארוכות המטה:

לימא מסייע ליה לרבי אמי בר טביומי, דאמר רבי אמי בר טביומי: סככה בבלאי כלים – פסולה, כדאמר רב חנן אמר רבי: בארוכה ושתי כרעים ^[40], בקצרה ^[41] ושתי כרעים - הכי נמי בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעים;

היכא איתמר דרב חנן אמר רבי?

אהא, דתנן [כלים פ"יח מ"ט]:

הערות

^ סתם תקרה בנסרים שיש בהן ארבעה; 'מעזיבה' = רצפת טיט; ודומה לו במקרא בספר עזרא (נחמיה ג ח) וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה - מלאוה מתוכה עפר להחזיק החומה
^ בית שמאי ובית הלל נחלקו בדבר:
^ אם בא לישב תחתיה לשם סוכה
^ סותר ומנענע את כולן
^ ואחר כך
^ ונותן פסל במקומה; ולקמן מפרש למה לי תרתי
^ מפקפק משום 'תעשה ולא מן העשוי' ואין צריך לתת פסל; ורבי יהודה לטעמיה, דמכשיר בנסרים שיש בהן ארבעה לסכך את כולה, והיינו כרב ושמואל מתרץ לה לקמן בגמרא
^ ואינו צריך לפקפק דבהכי סגי דאיכא עשיה מעליא
^ אבל לא יפקפק, שאין פקפוק מועיל לו; ורבי מאיר לטעמיה, דאמר: 'אין מסככין בנסרים', ועל ידי פסל שבינתיים מתכשרה; ולשמואל דאמר (לקמן דף יז,ב) סכך פסול בארבעה באמצע - מיתוקמא כדפרישית לעיל: דניהוו שני פסלים באמצע, ואין בו אלא שמונה אמות, דדופן עקומה אמרינן עד הפסלים ומפקינן להו לנסרים מן הסוכה; אי נמי סבירא ליה כרב, דאמר לקמן (שם) סכך פסול בין מן הצד בין מן האמצע בארבע אמות, הלכך לא פסלי נסרים שבינתים: דליכא שיעור פסול ביחד
^ בפסול; וכן מן העשוי לבית ולא לסוכה, שאין שֵׁם סוכה עליו; גזרת תקרה לית להו במסכך בנסרים ואפילו בני ארבעה
^ דבעו תרתי
^ אית להו, דאין מסככין בנסרים משום הכי לא מהני פקפוק
^ כלומר: לא מהני פקפוק אלא נטילה אחת מבינתים, דאיכא מעשה מעליא; וגזרת תקרה נמי בטלה לה; והאי דאמרי 'מפקפק' - הכי קאמרי: המפקפק לא הועיל, ונוטל אחת מבינתים
^ רבי מאיר לרבי יהודה
^ דבית הלל כוותי סבירא להו דאין מסככין בנסרים, ולא מהני פקפוק
^ דסתמא למתניתין, מאי אשמעינן בהך פלוגתא למיתנייה במתניתין
^ לאו משום גזרת תקרה איפלוג, אלא
^ שאינן בני ארבעה, אבל
^ וחלקים וראוין לתשמיש
^ לפסול אליבא דרבי מאיר: אף על גב דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלים טומאה - גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה
^ ושבקת בית הלל
^ הא ודאי סתם תקרה בני ארבעה הוא, וקמכשר רבי יהודה אליבא דבית הלל
^ כלומר: אמר לך שמואל: לעולם בשיש בהן ארבעה ולא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהו לשם סוכה - אפילו רבי יהודה פסיל, דגזרינן משום תקרה שלא יבא וישב תחת קורות ביתו ויאמר "מה לי זה מה לי חדשה"; אבל השתא דזו תקרה היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה, וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה 'תעשה ולא מן העשוי' - פליגי רבי יהודה ורבי מאיר אי איכא תו למגזר משום תקרה או לא: רבי יהודה סבר בטולי תקרה לבית שמאי צריך ליטול מבינתים, דאף על גב דמוכיח שבקי בתעשה ולא מן העשוי גזרי בה, ובית הלל סברי: כיון דבטלה והוכיח שהתקרה פסולה - תו ליכא למגזר; ורבי מאיר סבר לא נחלקו כו' ואף בה גזרינן.
^ כמו שאנו עושין: שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן
^ אשפונדי"ש בלע"ז, ובגמרא מפרש דמקבלי טומאה
^ בין שפוד לשפוד על פני כולה ויתן שם הפסל, וכן על פני כולה
^ ובגמרא פריך: הא אין הכשר מרובה על הפסול?
^ לענין מחיצות שבת
^ מחיצה שנעשית בפסין רחבין שלשה, והניח בין פס לפס כמלא פס דנפקא ליה מתורת לבוד, וכן על פני כולה דהוה ליה פרוץ כעומד, ודכוותה הכא במתניתין דהוה ליה פסול ככשר
^ שיהא פסל הרוחב כמותן יכול ליכנס וליצא בריוח שבינתים דהשתא הוה ליה פסל שנותן שם מרובה על השפודים והאויר יותר על השפודים
^ קא סלקא דעתא דהאי דקמתרץ 'בנכנס ויוצא' - הכי מתרץ: כל כמותו בנכנס ויוצא הוא; סתמא הוא בנכנס ויוצא, דאין דרך לצמצם ולכוין כמותן ממש לא פחות ולא יותר, ופרכינן:
^ אם יתן דעתו לכך
^ וקתני מתניתין כמותן - כשרה, והוה ליה פרוץ כעומד
^ ומשני:
^ מתניתין לא אכשר במצמצם אלא
^ במעדיף ריוח שבינתים על רחב השפודין וכמותן, דקתני בנכנס ויוצא
^ במצמצם
^ לקנים של סכך
^ דעל כרחך אם אינו נותן ראשי הקנים על שפודין - הרי הן נופלין לארץ, והלכך הוה ליה כשר מרובה על הפסול, ומבטלן
^ עמה, ולקמן מפרש למאי חזו
^ אותם אשר ברוחב המטה לצד מראשותיה ומרגלותיה

[1] סתם תקרה בנסרים שיש בהן ארבעה; 'מעזיבה' = רצפת טיט; ודומה לו במקרא בספר עזרא (נחמיה ג ח) וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה - מלאוה מתוכה עפר להחזיק החומה

[2] בית שמאי ובית הלל נחלקו בדבר:

[3] אם בא לישב תחתיה לשם סוכה

[4] סותר ומנענע את כולן

[5] ואחר כך

[6] ונותן פסל במקומה; ולקמן מפרש למה לי תרתי

[7] מפקפק משום 'תעשה ולא מן העשוי' ואין צריך לתת פסל; ורבי יהודה לטעמיה, דמכשיר בנסרים שיש בהן ארבעה לסכך את כולה, והיינו כרב ושמואל מתרץ לה לקמן בגמרא

[8] ואינו צריך לפקפק דבהכי סגי דאיכא עשיה מעליא

[9] אבל לא יפקפק, שאין פקפוק מועיל לו; ורבי מאיר לטעמיה, דאמר: 'אין מסככין בנסרים', ועל ידי פסל שבינתיים מתכשרה; ולשמואל דאמר (לקמן דף יז,ב) סכך פסול בארבעה באמצע - מיתוקמא כדפרישית לעיל: דניהוו שני פסלים באמצע, ואין בו אלא שמונה אמות, דדופן עקומה אמרינן עד הפסלים ומפקינן להו לנסרים מן הסוכה; אי נמי סבירא ליה כרב, דאמר לקמן (שם) סכך פסול בין מן הצד בין מן האמצע בארבע אמות, הלכך לא פסלי נסרים שבינתים: דליכא שיעור פסול ביחד

[10] בפסול; וכן מן העשוי לבית ולא לסוכה, שאין שֵׁם סוכה עליו; גזרת תקרה לית להו במסכך בנסרים ואפילו בני ארבעה

[11] דבעו תרתי

[12] אית להו, דאין מסככין בנסרים משום הכי לא מהני פקפוק

[13] כלומר: לא מהני פקפוק אלא נטילה אחת מבינתים, דאיכא מעשה מעליא; וגזרת תקרה נמי בטלה לה; והאי דאמרי 'מפקפק' - הכי קאמרי: המפקפק לא הועיל, ונוטל אחת מבינתים

[14] רבי מאיר לרבי יהודה

[15] דבית הלל כוותי סבירא להו דאין מסככין בנסרים, ולא מהני פקפוק

[16] דסתמא למתניתין, מאי אשמעינן בהך פלוגתא למיתנייה במתניתין

[17] לאו משום גזרת תקרה איפלוג, אלא

[18] שאינן בני ארבעה, אבל

[19] וחלקים וראוין לתשמיש

[20] לפסול אליבא דרבי מאיר: אף על גב דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלים טומאה - גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה

[21] ושבקת בית הלל

[22] הא ודאי סתם תקרה בני ארבעה הוא, וקמכשר רבי יהודה אליבא דבית הלל

[23] כלומר: אמר לך שמואל: לעולם בשיש בהן ארבעה ולא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהו לשם סוכה - אפילו רבי יהודה פסיל, דגזרינן משום תקרה שלא יבא וישב תחת קורות ביתו ויאמר "מה לי זה מה לי חדשה"; אבל השתא דזו תקרה היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה, וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה 'תעשה ולא מן העשוי' - פליגי רבי יהודה ורבי מאיר אי איכא תו למגזר משום תקרה או לא: רבי יהודה סבר בטולי תקרה לבית שמאי צריך ליטול מבינתים, דאף על גב דמוכיח שבקי בתעשה ולא מן העשוי גזרי בה, ובית הלל סברי: כיון דבטלה והוכיח שהתקרה פסולה - תו ליכא למגזר; ורבי מאיר סבר לא נחלקו כו' ואף בה גזרינן.

[24] כמו שאנו עושין: שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן

[25] אשפונדי"ש בלע"ז, ובגמרא מפרש דמקבלי טומאה

[26] בין שפוד לשפוד על פני כולה ויתן שם הפסל, וכן על פני כולה

[27] ובגמרא פריך: הא אין הכשר מרובה על הפסול?

[28] לענין מחיצות שבת

[29] מחיצה שנעשית בפסין רחבין שלשה, והניח בין פס לפס כמלא פס דנפקא ליה מתורת לבוד, וכן על פני כולה דהוה ליה פרוץ כעומד, ודכוותה הכא במתניתין דהוה ליה פסול ככשר

[30] שיהא פסל הרוחב כמותן יכול ליכנס וליצא בריוח שבינתים דהשתא הוה ליה פסל שנותן שם מרובה על השפודים והאויר יותר על השפודים

[31] קא סלקא דעתא דהאי דקמתרץ 'בנכנס ויוצא' - הכי מתרץ: כל כמותו בנכנס ויוצא הוא; סתמא הוא בנכנס ויוצא, דאין דרך לצמצם ולכוין כמותן ממש לא פחות ולא יותר, ופרכינן:

[32] אם יתן דעתו לכך

[33] וקתני מתניתין כמותן - כשרה, והוה ליה פרוץ כעומד

[34] ומשני:

[35] מתניתין לא אכשר במצמצם אלא

[36] במעדיף ריוח שבינתים על רחב השפודין וכמותן, דקתני בנכנס ויוצא

[37] במצמצם

[38] לקנים של סכך

[39] דעל כרחך אם אינו נותן ראשי הקנים על שפודין - הרי הן נופלין לארץ, והלכך הוה ליה כשר מרובה על הפסול, ומבטלן

[40] עמה, ולקמן מפרש למאי חזו

[41] אותם אשר ברוחב המטה לצד מראשותיה ומרגלותיה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]