ביאור:בבלי סוכה דף כו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משום רבי שילא אמרו: חתן פטור ^[1] והשושבינין וכל בני החופה חייבין ^[2]'.

תניא: אמר רבי חנניא בן עקביא: כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ^[3] ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים - לאתויי מוכרי תכלת ^[4] - פטורין מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, לקיים דברי רבי יוסי הגלילי, שהיה רבי יוסי הגלילי אומר: העוסק במצוה פטור מן המצוה.

תנו רבנן: 'הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה;

הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום;

הולכי דרכים ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה ^[5];

הולכין לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה ^[6]'.

כי הא: דרב חסדא ורבה בר רב הונא, כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא - הוו גנו ארקתא ^[7] דסורא, אמרי: "אנן - שלוחי מצוה אנן ^[8] - ופטורין". [ועיין סוכה י,ב; מהמקרה ההוא למדו, ולא באו לישון בסוכה כלל.]

תנו רבנן: 'שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה;

שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום;

שומרי העיר בין ביום ובין בלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה;

שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום ובין בלילה ^[9].'

וליעבדי סוכה התם, וליתבו?

אביי אמר: תֵּשְׁבוּ (ויקרא כג מב: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת) - כעין תדורו ^[10].

רבא אמר: 'פרצה קוראה לגנב' ^[11].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי ^[12].

חולים ומשמשיהם [פטורים מן הסוכה]:

תנו רבנן: 'חולה שאמרו - לא חולה שיש בו סכנה, אלא אפילו חולה שאין בו סכנה; אפילו חש בעיניו, ואפילו חש בראשו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר רבי יוסי בריבי ^[13] לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה.'

רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה ^[14] משום בקי ^[15];

רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא ^[16];

רבא לטעמיה, דאמר רבא: מצטער ^[17] פטור מן הסוכה.

והא אנן תנן חולין ומשמשיהם פטורים מן הסוכה, חולה אין מצטער לא!?

אמרי חולה - הוא ומשמשיו פטורים, מצטער - הוא פטור, משמשיו לא.

אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה:

וכמה אכילת עראי?

אמר רב יוסף: תרתי או תלת [~~ביעי~~ נראה שרש"י לא גרס 'ביעי’] ^[18].

אמר ליה אביי: והא זימנין סגיאין סגי ליה לאיניש בהכי והוה ליה סעודת קבע!?

אלא אמר אביי: כדטעים בר בי רב ועייל לכלה ^[19].

תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה;

מאי טעמא?

אמר רב אשי: גזרה שמא ירדם ^[20].

אמר ליה אביי: אלא הא דתניא 'ישן אדם שינת עראי בתפילין אבל לא שינת קבע ^[21]', ליחוש שמא ירדם?

אמר רב יוסף בריה דרב עילאי: במוסר שינתו לאחרים ^[22].

מתקיף ליה רב משרשיא: ערביך ערבא צריך ^[23]!?

אלא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: במניח ראשו בין ברכיו עסקינן ^[24].

רבא אמר: ^[25] אין קבע לשינה ^[26].

תני חדא ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע, ותניא אידך בין קבע בין עראי, ותניא אידך לא קבע ולא עראי!?

לא קשיא: הא ^[27] דנקיט להו בידיה ^[28], הא דמנחי ברישיה ^[29], הא דפריס סודרא עלויה ^[30].

וכמה 'שינת עראי'?

תני רמי בר יחזקאל: כדי הילוך מאה אמה.

צצצ תניא נמי הכי: 'הישן בתפילין ורואה קרי ^[31] - אוחז ברצועה

עמוד ב

ואינו אוחז בקציצה ^[32], דברי רבי יעקב; וחכמים אומרים: ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע; וכמה 'שינת עראי'? - כדי הילוך מאה אמה'.

אמר רב: אסור לאדם לישן ביום ^[33] יותר משינת הסוס, וכמה 'שינת הסוס'? - שיתין נשמי.

אמר אביי: שנתיה דמר ^[34] – כדרב ^[35], ודרב כדרבי ^[36], ודרבי כדדוד ^[37], ודדוד כדסוסיא, ודסוסיא שיתין נשמי ^[38].

אביי הוה ניים ^[39] כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי ^[40]; קרי עליה רב יוסף (משלי ו ט) עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ.

תנו רבנן: 'הנכנס לישן ביום ^[41] - רצה חולץ ^[42] רצה מניח ^[43]; בלילה - חולץ ^[44] ואינו מניח, דברי רבי נתן; רבי יוסי אומר: הילדים ^[45] לעולם חולצין ^[46] ואינן מניחין מפני שרגילין בטומאה'; ^[47]

לימא קסבר רבי יוסי בעל קרי אסור להניח תפילין ^[48]?

אמר אביי: בילדים ונשותיהן עמהן עסקינן, שמא יבואו לידי הרגל דבר ^[49].

תנו רבנן 'שכח ושמש מטתו בתפילין - אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו ויטלם, מפני שהידים עסקניות הן ^[50]'.

משנה:

מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים, ואמרו: "העלום לסוכה"!

וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל ^[51] פחות מכביצה - נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו ^[52].

גמרא:

מעשה לסתור ^[53]!?

חסורי מחסרא והכי קתני: אם בא להחמיר על עצמו – מחמיר, ולית ביה משום יוהרא; ומעשה נמי והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים

הערות

^ מקריאת שמע, דטריד
^ ולית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה
^ הלוקחין מהן כדי למכור ולהמציאן לצריך להם
^ לציצית
^ דכתיב (ויקרא כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ - כעין ישיבת ביתו: כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה, כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע
^ אף על פי שאין הולכין אלא ביום, ומשום דטרידים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה - פטורין מן המצוה
^ על שפת הנהר
^ שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא
^ שומרי גנות ופרדסין אין זזין משם
^ כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה, עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו, וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח
^ משל הדיוט הוא, ואף כאן הגנב רואה אותו יושב בסוכה בלילה והוא נכנס וגונב הפירות לרוח אחרת
^ כרי של פירות שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן, ואין כאן 'פרצה קוראה לגנב'
^ יוסי החכם חריף שבדורו, והוא רבי יוסי בן חלפתא
^ ואף על פי שיש לה גג וגבוהה עשרה והוי כאילו חוץ לסוכה
^ צינצל"ש [חרקים מעופפים כגון יתושים, גחליליות]
^ קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה
^ שהסוכה מצערתו
^ שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו מורשייל"ש [מעט, הנבלע בבת אחת]
^ בבוקר כשהולכין לבית המדרש ודואג שמא ימשכו השמועות וטועם מלא פיו ושותה
^ שמא תחטפנו שינה וישן קבע
^ שמא יפיח בהן
^ אומר לחברו: "אם ארדם - העירני"
^ שמא אף הוא ישכב וישן
^ דודאי לא ירדם
^ לשמא ירדם לא חיישינן, הלכך בתפילין שרי, וסוכה היינו טעמא דאסור שינת עראי:
^ ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה: שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך, הלכך זו היא שינתו; וגבי תפילין - דטעמא שמא יפיח בהם ולאו משום איסור שינה - בניים פורתא לא אתי לידי הפחה
^ לא קבע ולא עראי
^ שמא יפלו מידו
^ עראי מותר, וקבע אסור שמא יפיח
^ הניחם אצל מראשותיו - בין קבע בין עראי, דלא נתנה תורה למלאכי השרת
^ צריך לסלקן מראשו בעוד הקרי עליו
^ הן תפילין עצמן; דפוס מושבן ורצוען; ודומה לו במסכת גיטין ב'הניזקין' (דף נח,א) ארבעים סאה קצוצי תפילין
^ מפני ביטול תורה
^ רבה בר נחמני
^ דממנו למד מדת שינתו, שהיה ישן רב ביום כשיעור זה
^ ורב למדה מרבינו הקדוש שגדל אצלו
^ כך קבל מאבותיו: שזו היתה שינת דוד מלך ישראל
^ אלצ"ש [נשימות]
^ ביום
^ דמפריש במקום אחר דהוו שיתא פרסי
^ שאין כוונתו אלא לישן ואינו מהרהר לדבר אחר
^ תפילין
^ לפי שביום אין דרכו לשמש עם אשתו ולא לישן קבע
^ אפילו לשינת עראי דלמא מימלך וישן קבע
^ בחורים
^ ואפילו ביום
^ קא סלקא דעתא שמא יראו קרי שהרהור מצוי בהן;
^ ומיבעי לן למיעבד כוותיה, שהלכה כמותו ברוב מקומות, דקיימא לן נימוקו עמו (גיטין דף סז,ב)
^ והא ודאי אסור לבזותן לנהוג בהו קלות ראש
^ ושמא נגעו במקום הטינופת
^ מאכל
^ לא נטל ידיו אלא כרך במפה ידיו משום נקיות, דקסבר פחות מכביצה לא בעי נטילת ידים ולא בעי סוכה ולא בעי ברכת המזון לאחריו, דדריש כרבי יהודה (ברכות דף מט,א) 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ (דברים ח י) - אכילה שיש בה שביעה, והיינו כביצה; אבל לפניו בכל דהו בעי ברכה, שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה
^ וכי דרך המדברים להביא אחר דבריהם מעשה הסותר את דבריהם, דקתני רישא אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה, ומביא מעשה דלטעימת תבשיל צריך סוכה

[1] מקריאת שמע, דטריד

[2] ולית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה

[3] הלוקחין מהן כדי למכור ולהמציאן לצריך להם

[4] לציצית

[5] דכתיב (ויקרא כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ - כעין ישיבת ביתו: כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה, כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע

[6] אף על פי שאין הולכין אלא ביום, ומשום דטרידים ודואגים במחשבת המצוה ובתיקוניה - פטורין מן המצוה

[7] על שפת הנהר

[8] שבאנו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא

[9] שומרי גנות ופרדסין אין זזין משם

[10] כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה, עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו, וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח

[11] משל הדיוט הוא, ואף כאן הגנב רואה אותו יושב בסוכה בלילה והוא נכנס וגונב הפירות לרוח אחרת

[12] כרי של פירות שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן, ואין כאן 'פרצה קוראה לגנב'

[13] יוסי החכם חריף שבדורו, והוא רבי יוסי בן חלפתא

[14] ואף על פי שיש לה גג וגבוהה עשרה והוי כאילו חוץ לסוכה

[15] צינצל"ש [חרקים מעופפים כגון יתושים, גחליליות]

[16] קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה

[17] שהסוכה מצערתו

[18] שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו מורשייל"ש [מעט, הנבלע בבת אחת]

[19] בבוקר כשהולכין לבית המדרש ודואג שמא ימשכו השמועות וטועם מלא פיו ושותה

[20] שמא תחטפנו שינה וישן קבע

[21] שמא יפיח בהן

[22] אומר לחברו: "אם ארדם - העירני"

[23] שמא אף הוא ישכב וישן

[24] דודאי לא ירדם

[25] לשמא ירדם לא חיישינן, הלכך בתפילין שרי, וסוכה היינו טעמא דאסור שינת עראי:

[26] ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה: שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך, הלכך זו היא שינתו; וגבי תפילין - דטעמא שמא יפיח בהם ולאו משום איסור שינה - בניים פורתא לא אתי לידי הפחה

[27] לא קבע ולא עראי

[28] שמא יפלו מידו

[29] עראי מותר, וקבע אסור שמא יפיח

[30] הניחם אצל מראשותיו - בין קבע בין עראי, דלא נתנה תורה למלאכי השרת

[31] צריך לסלקן מראשו בעוד הקרי עליו

[32] הן תפילין עצמן; דפוס מושבן ורצוען; ודומה לו במסכת גיטין ב'הניזקין' (דף נח,א) ארבעים סאה קצוצי תפילין

[33] מפני ביטול תורה

[34] רבה בר נחמני

[35] דממנו למד מדת שינתו, שהיה ישן רב ביום כשיעור זה

[36] ורב למדה מרבינו הקדוש שגדל אצלו

[37] כך קבל מאבותיו: שזו היתה שינת דוד מלך ישראל

[38] אלצ"ש [נשימות]

[39] ביום

[40] דמפריש במקום אחר דהוו שיתא פרסי

[41] שאין כוונתו אלא לישן ואינו מהרהר לדבר אחר

[42] תפילין

[43] לפי שביום אין דרכו לשמש עם אשתו ולא לישן קבע

[44] אפילו לשינת עראי דלמא מימלך וישן קבע

[45] בחורים

[46] ואפילו ביום

[47] קא סלקא דעתא שמא יראו קרי שהרהור מצוי בהן;

[48] ומיבעי לן למיעבד כוותיה, שהלכה כמותו ברוב מקומות, דקיימא לן נימוקו עמו (גיטין דף סז,ב)

[49] והא ודאי אסור לבזותן לנהוג בהו קלות ראש

[50] ושמא נגעו במקום הטינופת

[51] מאכל

[52] לא נטל ידיו אלא כרך במפה ידיו משום נקיות, דקסבר פחות מכביצה לא בעי נטילת ידים ולא בעי סוכה ולא בעי ברכת המזון לאחריו, דדריש כרבי יהודה (ברכות דף מט,א) 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ (דברים ח י) - אכילה שיש בה שביעה, והיינו כביצה; אבל לפניו בכל דהו בעי ברכה, שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה

[53] וכי דרך המדברים להביא אחר דבריהם מעשה הסותר את דבריהם, דקתני רישא אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה, ומביא מעשה דלטעימת תבשיל צריך סוכה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]