ביאור:בבלי סוכה דף יז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ^[1] שלשה טפחים – פסולה ^[2];

^[3]

בית שנפחת ^[4] וסיכך על גביו ^[5]: אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות – פסולה ^[6];

וכן חצר ^[7] שהיא מוקפת אכסדרה ^[8];

סוכה גדולה שהקיפוה ^[9] בדבר שאין מסככין בו ^[10], אם יש תחתיו ^[11] ארבע אמות – פסולה ^[12].

גמרא:

כל הני למה לי ^[13]?

צריכא: דאי אשמעינן בית שנפחת - משום דהני מחיצות לבית עבידן ^[14], אבל חצר המוקפת אכסדרה, דמחיצות לאו לאכסדרה עבידי ^[15] - ^[16] אימא לא ^[17], צריכא;

ואי אשמעינן הני תרתי - משום דסככן סכך כשר הוא ^[18], אבל סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו, דסככה סכך פסול הוא - אימא לא ^[19], צריכא.

אמר רבה: אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי ^[20]: אויר פוסל ^[21] בשלשה, סכך פסול פוסל ^[22] בארבעה,

ואמינא להו אנא: אויר דפוסל בשלשה מנא לכו?: דתנן: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים - פסולה? סכך פסול נמי לא ליפסיל אלא בארבע אמות, דתנן בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הסיכוך לכותל ארבע אמות – פסולה!?

ואמרו לי: בר מינה דההיא ^[23], דרב ושמואל אמרי תרוייהו 'משום דופן עקומה נגעו בה ^[24]' ^[25];

ואמינא להו אנא ^[26]: מה אילו איכא סכך פסול פחות מארבעה ואויר ^[27] פחות משלשה, מאי ^[28]?: - כשרה ^[29]; מלייה ^[30] בשפודין ^[31] מאי? – פסולה ^[32]; ולא יהא אויר ^[33]הפוסל בשלשה ^[34] כסכך פסול ^[35] הפוסל בארבעה ^[36]!?

ואמרו לי: אי הכי - לדידך נמי, דאמרת סכך פסול פוסל בארבע אמות ^[37]: מה אילו איכא סכך פסול פחות מארבע אמות, ואויר פחות משלשה ^[38] – מאי?: כשרה! מלייה בשפודין מאי, פסולה?: לא יהא אויר הפוסל בשלשה כסכך פסול הפוסל בארבע אמות!?

ואמינא להו אנא: האי מאי? בשלמא לדידי דאמינא ארבע אמות ^[39]

עמוד ב

משום שיעורא ולאו שיעורא הוא ^[40]; האי - לאו שיעורא הוא! כיון דלא שוו שיעורייהו להדדי לא מצטרפי [שבת פ"ז מ"ד [בבלי עו,א]: המוציא תבן כמלא פי פרה...ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן.]! אלא לדידכו, דאמריתו שיעור משום הפלגה ^[41] - מה לי איתפלג בסכך פסול מה לי אתפלג בסכך פסול ואויר?

אמר ליה אביי: ולמר נמי נהי דלא שוו שיעורייהו בסוכה גדולה, בסוכה קטנה ^[42] מי לא שוו שיעורייהו ^[43]?

אמינא ליה: התם ^[44] לאו משום דשוו שיעורייהו להדדי הוא ^[45], אלא משום דליתיה לשיעורא דסוכה הוא.

וכל היכא דלא שוו שיעורייהו להדדי לא מצטרפי? והתנן [כלים פ"כז מ"ב]: הבגד שלשה על שלשה ^[46], השק ארבעה על ארבעה, העור חמשה על חמשה, מפץ ששה על ששה', ותני עלה: הבגד והשק ^[47], השק והעור ^[48], העור והמפץ מצטרפין זה עם זה ^[49]'?

התם כדקתני טעמא: אמר רבי שמעון: מה טעם ^[50]? הואיל וראוי ^[51] לטמא מושב ^[52]', כדתנן המקצע מכולן ^[53] טפח על טפח ^[54] - טמא ^[55]'; טפח על טפח למאי חזי? ואמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי: הואיל וראוי ליטלו ^[56] על גבי ^[57] החמור ^[58]

^[59]

בסורא אמרי להא שמעתא ^[60] בהאי לישנא ^[61]; בנהרדעא מתנו ^[62]: אמר רב יהודה אמר שמואל: סכך פסול באמצע פוסל בארבעה ^[63], מן הצד פוסל בארבע אמות ^[64]; ורב אמר: בין מן הצד בין באמצע בארבע אמות ^[65].

תנן [(לעיל יד,א)]: נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים – כשרה ^[66]; בשלמא לרב דאמר 'בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות', משום הכי כשרה; אלא לשמואל דאמר באמצע בארבעה - אמאי כשרה?

הכא במאי עסקינן? - מן הצד.

תא שמע: שני סדינין מצטרפין ^[67], שני נסרים אין מצטרפין ^[68]; רבי מאיר אומר: נסרים כסדינין ^[69]'; בשלמא להך לישנא דאמר רב 'בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות' ^[70], מאי מצטרפין' ^[71]? - מצטרפין לארבע אמות ^[72]; אלא להך לישנא דאמר רב 'באמצע בארבעה ^[73]' ^[74] היכי דמי ^[75]?: אי דאית בהו ארבעה למה להו אצטרופי? אי דלית בהו ארבעה - קניא בעלמא נינהו ^[76]? ^[77]

לעולם דאית בהו ארבעה, ומאי מצטרפין? - מצטרפין לארבע אמות מן הצד.

תא שמע: 'סככה בנסרין של ארז שיש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה; אין בהן ארבעה, רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר;

הערות עריכה

^ לאו בגבהה קאמר אלא במשכה
^ דאויר פוסל בשלשה אפילו מן הצד
^ ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן שבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ובאוירה ליכא למימר הכי ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול מן הסוכה דאם כן גם גבי אויר נמי נימא הכי
^ גגו נפחת באמצעו רחוק מן הדפנות לכל צד
^ על הפחת באמצעו, ונמצא תקרת הבית [אפילו התקרה עשויה סכך כשר] שהיא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי מפסקת בין דפנות לסכך כשר
^ דבארבע אמות לא נאמר למשה מסיני דופן עקומה, אבל בפחות כשרה הלכה למשה מסיני: רואין תקרת הבית כאילו היא הדופן שנעקם למעלה ואין כאן סכך פסול לפסול הסוכה; ולא יישן תחת זה
^ כל חצר שבהש"ס - לפני הבתים, והבתים פתוחין לו
^ חצר זו מוקפת בתים מתוכה ופתוחין לה סביב משלשה רוחותיה, ולפני הבתים עשו אכסדראות סביב לשלשה רוחותיה, והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר ויש עליה תקרה; וזה סיכך על גבה כל אוירה של כל חצר שבאמצע היקף אכסדראות, ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות הבתים המפסיקות בין בתים לאכסדרה, ונמצאת תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות; אם יש ברוחב האכסדרה ארבע אמות – פסולה; פחות מארבע אמות – כשרה, דאמרינן דופן עקומה; דוגמא לדבר קלוישטר"א בלשון אשכנז של איזה אומות, הם הגלחים, שיש לה אויר שיש בה עשבים, והיקף אכסדרה סביב לו
^ סיבבו סביב לה סמוך לדפנות
^ בדבר המקבל טומאה ובאמצעה נתן הסכך כשר
^ תחת הסכך פסול
^ אף הסכך כשר, לפי שאין לה מחיצות; פחות מכאן כשרה, דאמרינן דופן עקומה
^ למה לי לאשמועינן דופן עקומה בתלת בבי במתניתין? ליתני חדא ולשמעינן לכולהו
^ להיות דופן לבית זה, והרי הבית נעשה סוכה, הלכך שדינן מחיצות בתר סוכה על ידי עיקום
^ אלא לבית
^ הלכך
^ ליכא למימרא תקרה אכסדרה = עקימת דפנות הללו היא, ולא שדינהו לדפנות הכא לצד סוכה
^ כלומר: ממין סכך כשר הוא, ופסולו משום תעשה ולא מן העשוי
^ לא ליכשריה על ידי עיקום
^ משמיה דרב
^ כל הסוכה
^ את כל הסוכה
^ כלומר: הראיה אינה עיקר
^ להכשיר: דאמרינן 'דופן הוא ולא סכך', ואין כאן פסול
^ וכי אמרינן בארבעה - כגון באמצע, רחוק מן הכותל ארבע אמות, דאינו יכול לבטלן על ידי עקימת דופן, ונמצא חוצץ בסוכה בין כשר לכשר וארבעה הוי מקום חשוב להיות חציצה
^ תשובה לדבריהם
^ בצידו
^ מאי אמריתו ביה
^ דליכא שיעור סכך פסול
^ לההיא שיעורא
^ דאסור לסכך בהן משום מקבלי טומאה, והויא בה ארבעה טפחים מסכך פסול
^ דאיכא חציצה ארבעה; ומתחילה כשהיה אויר שהוא חמור היתה כשרה ועכשו שנהפך להיות קל נפסלה
^ חמור ש
^ פוסלה לסוכה זו
^ שהוא קל
^ שאינו נפסל אלא בארבעה
^ דלית לך דטעמא דמתניתין 'משום דופן עקומה', אלא זהו שיעורא לפסול אפילו באמצע, אף זו תשובתך
^ בצדו
^ דקתני מתניתין פסולה - הא פחות כשרה
^ דארבע אמות הוו שיעור לפסול, ובפחות מכאן אינו שיעור לפסול, ואין הטעם משום דופן עקומה, אלא כך שיעורו לפסול הלכה למשה מסיני כשאר כל השיעורין
^ דהא ארבעה דקאמריתו לא תנן להו במתניתין לענין סכך פסול, והא סברא מנא לכו? אתון - היינו טעמייכו: משום דבכל מקום חשובין ארבעה טפחים להיות מקום חשוב לעצמו אתם אומרים שאף זה מקום הוא לעצמו, וחוצץ בסוכה זו לעשותה כשתים ואין דפנות להם
^ ששיעורה מצומצם
^ על כרחך אחד זה ואחד זה פסולה בג' טפחים דכיון דנפק מתורת לבוד חשיב לבצוריה לשיעוריה דסוכה וכיון דשוו שיעורייהו לענין שום סוכה ליצטרפי
^ דשניהם פוסלין בה בשלשה
^ לא משום דשוה שיעורן לפסול
^ טפחים, אם ייחדו למשכב - הזב מטמא ליעשות אב הטומאה במשכב הזב או במדרסו
^ הואיל וממשן קרוב להיות שוה: שק מנוצה של עזים עשוי, והוא עב יותר מן הבגד, ואינו מגיע לעוביו של עור
^ להשלים שק את שיעור העור
^ להשלים את הקל: שאם אין בשק ארבעה, הבגד שהוא חמור – משלימו; אבל השק אינו משלים הבגד החמור
^ מצטרפין
^ וראויין בשיעור אחד
^ הזב
^ מאחד מכל אלו קיצע
^ מקצע שמשויהו סביב סביב באזמל ומתקנו יפה אפילו אין בו אלא טפח על טפח
^ כדמפרש
^ לעשותו טלאי
^ מרדעת
^ כנגד בית מושב האדם; וכיון דשוו שיעורייהו באחד מטומאות הזב ליעשות אב הטומאה - מצטרפין אף למדרס
^ ויש מפרשים המקצע מכולן יחד = שחיבר קיצועיהן שקיצץ כל המינין ועשה מהן טפח על טפח ותפרן יחד; והראשון נראה לי.
^ דרב דאמר סכך פסול - פוסל בארבעה באמצע
^ דאמר לעיל דאשכחינהו רבה לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי לה
^ דלא אמרה רב אלא שמואל, ורב פליג עלה
^ דמקום חשוב הוא להפליג ולחוץ: שאין הדפנות מועילות שוב זו לזו, ונראות כשתי סוכות
^ אבל פחות מכאן כשרה, דמסלקינן להו בפחות מכאן בעקימת דופן ובלבד שישתייר הכשר סוכה בכשר, אבל ארבע אמות לא אתמר בהו דופן עקומה
^ שזהו שיעורו לפסול
^ קא סלקא דעתך באמצע
^ לשיעור סכך פסול לפסול הסוכה משום דבר המקבל טומאה
^ לפוסלה משום גזרת תקרה: שאפילו כולה מסוככת בנסרים – כשרה; רבי יהודה קאמר לה, דאית ליה מסככין בנסרים
^ אף נסרים מצטרפין לשיעור סכך פסול לפוסלה
^ דקא סלקא דעתך באמצע קאמר [’שני סדינים ...’], ולרב איבעי לן לאוקמה בנסרים שיש בהן ארבעה, כדאוקי רב לעיל פלוגתייהו דרבי יהודה ורבי מאיר, ורבי מאיר לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים
^ דקאמר רבי מאיר
^ לשיעור סכך פסול
^ טפחים
^ כדאשכחינהו רבה לרבנן דבי רב דאמרי הכי
^ דבעי צירוף
^ דהא רב - הוא דאמר בשמעתא דלעיל 'בנסרים שאין בהן ארבעה דברי הכל כשרה'
^ ולשמואל ליכא לאותובי מינה, דשמואל לטעמיה דאמר 'בנסרים שאין בהן ארבעה מחלוקת' ומוקי להא בנסרין שאין בהן ארבעה, ומאי מצטרפין? - מצטרפין לארבעה טפחים, דלדידיה ליכא למיפרך 'קנין בעלמא נינהו';

[1] לאו בגבהה קאמר אלא במשכה

[2] דאויר פוסל בשלשה אפילו מן הצד

[3] ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן שבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ובאוירה ליכא למימר הכי ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול מן הסוכה דאם כן גם גבי אויר נמי נימא הכי

[4] גגו נפחת באמצעו רחוק מן הדפנות לכל צד

[5] על הפחת באמצעו, ונמצא תקרת הבית [אפילו התקרה עשויה סכך כשר] שהיא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי מפסקת בין דפנות לסכך כשר

[6] דבארבע אמות לא נאמר למשה מסיני דופן עקומה, אבל בפחות כשרה הלכה למשה מסיני: רואין תקרת הבית כאילו היא הדופן שנעקם למעלה ואין כאן סכך פסול לפסול הסוכה; ולא יישן תחת זה

[7] כל חצר שבהש"ס - לפני הבתים, והבתים פתוחין לו

[8] חצר זו מוקפת בתים מתוכה ופתוחין לה סביב משלשה רוחותיה, ולפני הבתים עשו אכסדראות סביב לשלשה רוחותיה, והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר ויש עליה תקרה; וזה סיכך על גבה כל אוירה של כל חצר שבאמצע היקף אכסדראות, ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות הבתים המפסיקות בין בתים לאכסדרה, ונמצאת תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות; אם יש ברוחב האכסדרה ארבע אמות – פסולה; פחות מארבע אמות – כשרה, דאמרינן דופן עקומה; דוגמא לדבר קלוישטר"א בלשון אשכנז של איזה אומות, הם הגלחים, שיש לה אויר שיש בה עשבים, והיקף אכסדרה סביב לו

[9] סיבבו סביב לה סמוך לדפנות

[10] בדבר המקבל טומאה ובאמצעה נתן הסכך כשר

[11] תחת הסכך פסול

[12] אף הסכך כשר, לפי שאין לה מחיצות; פחות מכאן כשרה, דאמרינן דופן עקומה

[13] למה לי לאשמועינן דופן עקומה בתלת בבי במתניתין? ליתני חדא ולשמעינן לכולהו

[14] להיות דופן לבית זה, והרי הבית נעשה סוכה, הלכך שדינן מחיצות בתר סוכה על ידי עיקום

[15] אלא לבית

[16] הלכך

[17] ליכא למימרא תקרה אכסדרה = עקימת דפנות הללו היא, ולא שדינהו לדפנות הכא לצד סוכה

[18] כלומר: ממין סכך כשר הוא, ופסולו משום תעשה ולא מן העשוי

[19] לא ליכשריה על ידי עיקום

[20] משמיה דרב

[21] כל הסוכה

[22] את כל הסוכה

[23] כלומר: הראיה אינה עיקר

[24] להכשיר: דאמרינן 'דופן הוא ולא סכך', ואין כאן פסול

[25] וכי אמרינן בארבעה - כגון באמצע, רחוק מן הכותל ארבע אמות, דאינו יכול לבטלן על ידי עקימת דופן, ונמצא חוצץ בסוכה בין כשר לכשר וארבעה הוי מקום חשוב להיות חציצה

[26] תשובה לדבריהם

[27] בצידו

[28] מאי אמריתו ביה

[29] דליכא שיעור סכך פסול

[30] לההיא שיעורא

[31] דאסור לסכך בהן משום מקבלי טומאה, והויא בה ארבעה טפחים מסכך פסול

[32] דאיכא חציצה ארבעה; ומתחילה כשהיה אויר שהוא חמור היתה כשרה ועכשו שנהפך להיות קל נפסלה

[33] חמור ש

[34] פוסלה לסוכה זו

[35] שהוא קל

[36] שאינו נפסל אלא בארבעה

[37] דלית לך דטעמא דמתניתין 'משום דופן עקומה', אלא זהו שיעורא לפסול אפילו באמצע, אף זו תשובתך

[38] בצדו

[39] דקתני מתניתין פסולה - הא פחות כשרה

[40] דארבע אמות הוו שיעור לפסול, ובפחות מכאן אינו שיעור לפסול, ואין הטעם משום דופן עקומה, אלא כך שיעורו לפסול הלכה למשה מסיני כשאר כל השיעורין

[41] דהא ארבעה דקאמריתו לא תנן להו במתניתין לענין סכך פסול, והא סברא מנא לכו? אתון - היינו טעמייכו: משום דבכל מקום חשובין ארבעה טפחים להיות מקום חשוב לעצמו אתם אומרים שאף זה מקום הוא לעצמו, וחוצץ בסוכה זו לעשותה כשתים ואין דפנות להם

[42] ששיעורה מצומצם

[43] על כרחך אחד זה ואחד זה פסולה בג' טפחים דכיון דנפק מתורת לבוד חשיב לבצוריה לשיעוריה דסוכה וכיון דשוו שיעורייהו לענין שום סוכה ליצטרפי

[44] דשניהם פוסלין בה בשלשה

[45] לא משום דשוה שיעורן לפסול

[46] טפחים, אם ייחדו למשכב - הזב מטמא ליעשות אב הטומאה במשכב הזב או במדרסו

[47] הואיל וממשן קרוב להיות שוה: שק מנוצה של עזים עשוי, והוא עב יותר מן הבגד, ואינו מגיע לעוביו של עור

[48] להשלים שק את שיעור העור

[49] להשלים את הקל: שאם אין בשק ארבעה, הבגד שהוא חמור – משלימו; אבל השק אינו משלים הבגד החמור

[50] מצטרפין

[51] וראויין בשיעור אחד

[52] הזב

[53] מאחד מכל אלו קיצע

[54] מקצע שמשויהו סביב סביב באזמל ומתקנו יפה אפילו אין בו אלא טפח על טפח

[55] כדמפרש

[56] לעשותו טלאי

[57] מרדעת

[58] כנגד בית מושב האדם; וכיון דשוו שיעורייהו באחד מטומאות הזב ליעשות אב הטומאה - מצטרפין אף למדרס

[59] ויש מפרשים המקצע מכולן יחד = שחיבר קיצועיהן שקיצץ כל המינין ועשה מהן טפח על טפח ותפרן יחד; והראשון נראה לי.

[60] דרב דאמר סכך פסול - פוסל בארבעה באמצע

[61] דאמר לעיל דאשכחינהו רבה לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי לה

[62] דלא אמרה רב אלא שמואל, ורב פליג עלה

[63] דמקום חשוב הוא להפליג ולחוץ: שאין הדפנות מועילות שוב זו לזו, ונראות כשתי סוכות

[64] אבל פחות מכאן כשרה, דמסלקינן להו בפחות מכאן בעקימת דופן ובלבד שישתייר הכשר סוכה בכשר, אבל ארבע אמות לא אתמר בהו דופן עקומה

[65] שזהו שיעורו לפסול

[66] קא סלקא דעתך באמצע

[67] לשיעור סכך פסול לפסול הסוכה משום דבר המקבל טומאה

[68] לפוסלה משום גזרת תקרה: שאפילו כולה מסוככת בנסרים – כשרה; רבי יהודה קאמר לה, דאית ליה מסככין בנסרים

[69] אף נסרים מצטרפין לשיעור סכך פסול לפוסלה

[70] דקא סלקא דעתך באמצע קאמר [’שני סדינים ...’], ולרב איבעי לן לאוקמה בנסרים שיש בהן ארבעה, כדאוקי רב לעיל פלוגתייהו דרבי יהודה ורבי מאיר, ורבי מאיר לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים

[71] דקאמר רבי מאיר

[72] לשיעור סכך פסול

[73] טפחים

[74] כדאשכחינהו רבה לרבנן דבי רב דאמרי הכי

[75] דבעי צירוף

[76] דהא רב - הוא דאמר בשמעתא דלעיל 'בנסרים שאין בהן ארבעה דברי הכל כשרה'

[77] ולשמואל ליכא לאותובי מינה, דשמואל לטעמיה דאמר 'בנסרים שאין בהן ארבעה מחלוקת' ומוקי להא בנסרין שאין בהן ארבעה, ומאי מצטרפין? - מצטרפין לארבעה טפחים, דלדידיה ליכא למיפרך 'קנין בעלמא נינהו';

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]