ביאור:בבלי סוכה דף נג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוכה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה.
חסידים ואנשי מעשה [היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות]:
תנו רבנן: 'יש מהן אומרים [1] "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" [2] - אלו חסידים ואנשי מעשה [3];
ויש מהן אומרים "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו' - אלו בעלי תשובה;
אלו ואלו אומרים "אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו"'.
תניא: 'אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: [4] אם אני כאן - הכל כאן [5], ואם איני כאן [6] - מי כאן [7]?
הוא היה אומר כן: למקום שאני אוהב - שם רגלי מוליכות אותי [8]; אם תבא אל ביתי - אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי - אני לא אבא אל ביתך, שנאמר (שמות כ כ) [מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ] בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ;
אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים [9], אמר לה "על דאטפת [10] אטפוך [11]; [12] ומטיפיך יטופון [13]"'.
אמר רבי יוחנן: רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה: לאתר דמיתבעי [14] – תמן מובילין יתיה [15].
הנהו תרתי כושאי [16] דהוו קיימי קמי שלמה: אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו [פסוק הוא במלכים (מלכים א ד ג) שהיו סופרים לשלמה: אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא סֹפְרִים יְהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר]; יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב, אמר ליה: אמאי עציבת?
אמר ליה: דקא בעו מינאי [17] הני תרתי כושאי [18] דיתבי הכא! [19]
מסרינהו [20] לשעירים [21], שדרינהו למחוזא דלוז [22]; כי מטו למחוזא דלוז – שכיבו! למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח, אמר ליה: אמאי בדיחת?
אמר ליה: באתר דבעו מינאי - תמן שדרתינהו!
מיד פתח שלמה ואמר: רגלוהי דבר איניש - אינון ערבין ביה: לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה [23].
תניא: 'אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה - היה נוטל שמנה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו; וכשהוא משתחוה - נועץ שני גודליו [24] בארץ ושוחה ונושק את הרצפה [25] וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן, וזו היא קידה' [26]'.
לוי אחוי קידה קמיה דרבי, ואיטלע [27], והא גרמא ליה.
והאמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח [28] אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה [29] ואיטלע, ומנו? – לוי' [כלומר: נעשה חיגר בגלל הטחה כלפי מעלה ולא בגלל שהראה קידה]?
הא והא גרמא ליה [30].
לוי הוה מטייל קמיה דרבי [31] בתמני סכיני; שמואל קמיה שבור מלכא [32] בתמניא מזגי חמרא [33]; אביי קמיה דרבה בתמניא ביעי, ואמרי לה בארבעה ביעי.
תניא: אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו; כיצד? - שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפלה, משם לקרבן מוסף, משם לתפלת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה. [34]
איני! והאמר רבי יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים - מלקין אותו וישן לאלתר!? [35]
אלא הכי קאמר: לא טעמנו טעם שינה: דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי.
חמש עשרה מעלות:
אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה, אמר ליה: שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד?
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: בשעה שכרה דוד שיתין [36] - קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא [37]! - אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן.
אי הכי חמש עשרה מעלות? 'יורדות' מיבעי ליה!?
אמר ליה [38]: הואיל ואדכרתן - הכי אתמר:
בשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא, ובעא למשטפא עלמא; אמר דוד: מי איכא דידע [39] אי שרי למכתב שם
אחספא ונשדיה בתהומא ומנח? [40]
ליכא דקאמר ליה מידי.
אמר דוד: כל דידע למימר ואינו אומר - יחנק בגרונו.
נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו [41] אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים [42], לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה! אמר ליה: שרי!
כתב שם אחספא ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי; כי חזי דנחית טובא – אמר: כמה דמידלי טפי מירטב עלמא [43]! אמר חמש עשרה מעלות [44] - ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי, ואוקמיה באלפי גרמידי.
אמר עולא: שמע מינה סומכא דארעא [45] אלפי גרמידי.
והא חזינן דכרינן פורתא ונפקי מיא?
אמר רב משרשיא: ההוא - מסולמא דפרת [46].
ועמדו כהנים בשער העליון שיורד [מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושני חצוצרות בידיהן; קרא הגבר - תקעו והריעו ותקעו]:
בעי רבי ירמיה: למעלה עשירית, דנחית חמשה וקאי אעשרה? או דלמא דנחית עשרה וקאי אחמשה [47]?
תיקו.
תנו רבנן: ממשמע שנאמר [וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה’] וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה [וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ] (יחזקאל ח טז) איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' [48]? אלא מה תלמוד לומר אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה'? - מלמד שהיו פורעין [49] עצמן ומתריזין [50] כלפי מטה. [’כלפי מטה' - לשון נקיה]
אנו ליה וליה עינינו:
איני! והאמר רבי זירא: כל האומר 'שמע' 'שמע' [51] כאילו אמר 'מודים' 'מודים' [52]!?
אלא הכי אמרי: וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה, ואנו ליה מודים, ועינינו ליה מיחלות [53].
משנה:
אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש [54], ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה;
בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות במקדש: שלש לפתיחת שערים [55], ותשע לתמיד של שחר [56], ותשע לתמיד של בין הערבים;
ובמוספין [57] היו מוסיפין עוד תשע [58];
ובערב שבת היו מוסיפין שש: שלש להבטיל את העם ממלאכה [59] ושלש להבדיל בין קדש לחול [60];
ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה: שלש לפתיחת שערים [61]: [62] שלש לשער העליון [63] ושלש לשער התחתון [64]; ושלש למילוי המים [65], ושלש על גבי מזבח [66]: תשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים, ותשע למוספין; שלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול.
גמרא:
מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: רבי יהודה אומר: הפוחת - לא יפחות משבע, והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה.
במאי קא מיפלגי?
רבי יהודה סבר תקיעה תרועה תקיעה - אחת היא [67], ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד.
מאי טעמא דרבי יהודה?
אמר קרא (במדבר י ה) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה [וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה, וכן בפסוק ו: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם], אלמא תרועה ותקיעה אחת היא [68].
ורבנן?
ההוא - לפשוטה לפניה ולאחריה הוא דאתא [69].
ורבי יהודה, לפניה ולאחריה מנליה?
נפקא ליה מ- שֵׁנִית.
ורבנן מאי טעמייהו?
דכתיב (במדבר י ז) וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ, ואי סלקא דעתא תקיעה תרועה אחת היא, אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא עביד?
ורבי יהודה?
ההוא לסימנא בעלמא הוא דאתא [70].
ורבנן?
סימנא הוא, ורחמנא שויה מצוה [71].
כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא 'אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום [72]'?
כמאן? - כרבי יהודה.
אי רבי יהודה – פשיטא?:
הערות עריכה
- ^ היינו תושבחתא דמתניתין: שמשבחין להקב"ה על כך
- ^ שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנותנו
- ^ כל חסיד הוי חסיד מעיקרו
- ^ דורש היה לרבים שלא יחטאו, בשמו של הקב"ה
- ^ כל זמן שאני חפץ בבית הזה ושכינתי שרויה בו - יהא כבודו קיים, ויבאו הכל כאן
- ^ ואם תחטאו ואסלק שכינתי
- ^ מי יבא כאן
- ^ הכי גרסינן בתוספתא: הוא היה אומר למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי; אם אתה תבא לביתי
- ^ שחתכו את ראשו והטילוהו למים והכיר בו שהוא רוצח ופגעו בו עכשיו לסטים כיוצא בו
- ^ על שהצפת גלגולות של אחרים במים
- ^ הציפוך אחרים עכשיו
- ^ לסוף
- ^ עוד יבא יום ויציפו גולגולתם של אלו שהרגוך
- ^ למקום שנגזר עליו למות בו משם הוא מתבקש ליטול נשמתו
- ^ לשם רגליו מוליכות אותו
- ^ על שם שהיו יפים קרי להו הכי
- ^ אלו מתבקשים ממני למעלה
- ^ שהגיע זמנם למות
- ^ ולא היה יכול ליטול נשמתם כיון שלא נגזר עליהם למות כי אם בשער לוז.
- ^ שלמה
- ^ לשדים, שהוא היה מלך עליהם, כדכתיב (דברי הימים א כט כג) וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ: שמלך על העליונים ועל התחתונים
- ^ עיר שאין מלאך המות שולט בתוכה, כדאמרינן בסוטה (דף מו,ב)
- ^ לשמים משלמין ערבותן ומוליכין אותו למקום שמתבקש שם
- ^ של שתי ידיו ונשען עליהן
- ^ לקיים מה שנאמר כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ (תהלים קב טו)
- ^ האמורה בכתובים, דאמר מר (ברכות לד ב; מגילה כב,ב; שבועות טז,ב) קידה על אפים: אין לו להשתטח להגיע לארץ גופו אלא פניו בלבד, מי שיודע ויכול לעשות כן; ובדורו של רבן שמעון לא היה אחד מעומדי עזרה יכול לעשות כן אלא הוא
- ^ נעשה חיגר, לפי שכשזוקף גופו מאליו ואינו נשען על ידיו בחזקה לדחוף גופו למעלה - נמצא כל אונס זקיפתו על מתניו
- ^ יזרוק, לשון כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת (בראשית כא טז)
- ^ במסכת תענית (דף כה,א): עלית וישבת לך במרום ואי אתה משגיח על בניך
- ^ נענש בהטחת דברים, ונענש בשעת המאורע, כדאמרינן במסכת שבת (דף לב,א) נפל תורא חדד לסכינא
- ^ בביתו, שהיה נשיא ומכבדין אותו לשמחו, שהיה דואג תמיד בצרת ישראל, ובחוֹליוֹ, כדאמרינן בנדרים (דף נ,ב) יומא דמחיך ביה רבי - אתי פורענות לעלמא
- ^ מלך פרס היה
- ^ כוסות זכוכית מלאים יין ואין היין נשפך
- ^ רבי יהושע בן חנניה. מן הלוים המשוררים היה, כדאמר בערכין (דף יא,ב) מעשה ברבי יהושע בר חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל רבי יוחנן בן גודגדא, אמר לו: בני, חזור לאחוריך, שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים
- ^ מלקין אותו שנשבע לשוא, ומשעה שיצאת שבועה מפיו הרי הוא כנשבע על העמוד של אבן שהוא של זהב, שאף זה נשבע על דבר שאי אפשר; ובשבועות (דף כט,א) תנן דהיינו שבועת שוא, וחייבים על זדונה מכות, וכגון שהתרו בו.
- ^ ולא סבירא ליה שמששת ימי בראשית נבראו; ואי סבירא ליה - שמא נתמלאו עפר או צרורות וצריך לכרותן
- ^ צף התהום למעלה ויצא; וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל מתרגמינן 'וקפא פרזלא' (מלכים ב ו ו)
- ^ רב חסדא, לדידיה
- ^ דוד לא היה מורה הלכה בפני רבו אחיתופל, והוא היה שם
- ^ 'אחספא' - מפני שהחרס צולל ויורד ואינו צף, כדי שירד וינוח על הנקב; ובאגדת דספר שמואל מפורש שמצאו דוד על פני נקב התהום, וכתוב בו שהיה שם מששת ימי בראשית.
- ^ לבדוק את הסוטה, ואם טהורה היא - יהא שלום ביניהם
- ^ שכתב במגילה יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה (במדבר ה כא), כדכתיב וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים (במדבר ה כג)
- ^ כמה שהתהום גבוה וסמוך לארץ - מתלחלח העולם והארץ מצמחת פירותיה
- ^ ט"ו מזמורים של שיר המעלות
- ^ עובי הארץ עד התהום
- ^ מעלות העשויות כמחילות שבהן מי פרת עולין תחת הקרקע, לפי שפרת גבוה מוצאו מאד, כדאמרינן בבכורות (דף נה,א): כל הנהרות למטה מפרת; ומים היוצאים מהר גבוה - אם דרך מתוקן להם - עולין על הר כיוצא בו ולא יותר; לפיכך אף החופרים בהרים שבבבל הסמוכה לפרת מוציאין מים
- ^ עמדו על חמשה: שעדיין יש חמש מעלות לירד עד עזרת הנשים
- ^ שהיו עומדים פתח ההיכל, כדכתיב ברישיה דקרא: וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה'... כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ ולא הוה ליה למיכתב אלא וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וממילא ידענא דאחוריהם אל היכל ה', שהיכל הוא במערב ופתחו בכותל מזרחי
- ^ מגלין
- ^ ריעי
- ^ פסוקא פסוקא ותני ליה
- ^ דתנן (ברכות פ"ה מ"ג, דף לג,ב) משתקין אותו, משום דמיחזי כשתי רשויות
- ^ דכיון דאתרי מילי קמדכר ליה תרי זימני ולאו אחדא מילתא תרי זימני - לית לן בה
- ^ בכל יום, כדמפרש ואזיל: פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע - חשיב ליה תלת
- ^ שערי העזרה
- ^ כשהיו מנסכין את נסכי התמיד - הלוים אומרים בשיר, ושלשה פרקים היו בשיר: שהיו מפסיקין בו ותוקעין הכהנים בחצוצרות, ומשתחוים העם כדתנן במסכת תמיד (פ"ז מ"ג) הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה, ועל כל תקיעה היתה תרועה באמצע ופשוטה לפניה ולאחריה
- ^ ביום שיש בו מוסף
- ^ לשיר של מוספין
- ^ כדמפרש בשילהי 'במה מדליקין' (שבת דף לה,ב)
- ^ כשקדש היום, להודיע שחשכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה
- ^ כמו בכל יום
- ^ שבעה שערים היו בעזרה
- ^ דאמרן לעיל קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו
- ^ דאמרן לעיל: הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו והיו מאריכין בהן עד שהגיעו לשער היוצא למזרח - והוא שער התחתון; ובגמרא מפרש אמאי לא חשיב שלש של מעלה העשירית
- ^ אחר שמלאום ושבו ובאו להן לעזרה דרך שער המים, ותנן לעיל בפרק 'לולב וערבה' (פ"כ מ"ט; דף מח,ב) הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו
- ^ כשזוקפין את הערבה, כדתנן בפרק לולב וערבה לעיל (פ"ד מ"ה, דף מה,א) וזוקפין את הערבה בצידי המזבח ותקעו והריעו ותקעו
- ^ מצוה אחת הן, וחדא חשיב להו
- ^ כלומר: מדקרי לתרועה 'תקיעה' - שמע מינה חדא היא
- ^ מהכא ילפינן לה בראש השנה (דף לד,א): דכתיב וּתְקַעְתֶּם והדר תְּרוּעָה והדר כתיב תְּרוּעָה יִתְקְעוּ, כלומר אחר התרועה - יתקעו
- ^ ההיא תקיעה שהיא להקהיל הקהל - אינה אלא לסימן כשהיה משה רוצה לדבר אליהם, ואינה מצוה
- ^ שמצווים להקהיל בסימן זה - ולא באחר
- ^ לא היה מפסיק בינתים אלא כדי נשימה