ביאור:בבלי סוכה דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

סוכה ישנה ^[1]:

בית שמאי פוסלין ^[2], ובית הלל מכשירין ^[3];

ואיזו היא סוכה ישנה? כל שעשאה קודם לחג שלשים יום, אבל אם עשאה לשם חג - אפילו מתחילת השנה כשרה ^[4].

גמרא:

מאי טעמא דבית שמאי?

אמר קרא: (ויקרא כג לד) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה] חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה': סוכה העשויה לשם חג בעינן ^[5];

ובית הלל?

ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת, דאמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה? - תלמוד לומר: [חַג] הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'; ותניא: 'רבי יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה ^[6] - כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'; מה חג לה' - אף סוכה לה’’.

ובית שמאי נמי מיבעי ליה להכי?

אין הכי נמי, אלא מאי טעמייהו דבית שמאי? - כתיב קרא אחרינא: (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים [בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ] ^[7]: סוכה העשויה לשם חג בעינן;

ובית הלל?

ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה בחולו של מועד;

ובית שמאי סבירא להו כרבי אליעזר ^[8], דאמר: אין עושין סוכה בחולו של מועד ^[9].

^[10] ובית הלל ^[11] לית להו דרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב 'עשאה ^[12] מן הקוצין ^[13] ומן הנימין ^[14] ומן הגרדין ^[15] – פסולה ^[16]; מן הסיסין ^[17] – כשרה ^[18]'!?

כי אמריתה קמיה דשמואל ^[19] - אמר לי: אף מן הסיסין נמי פסולה - <אלמא> ^[20] דבעינן טויה לשמה, הכי נמי נבעיא סוכה עשויה לשמה? ^[21]

שאני התם, דאמר קרא: (דברים כב יב) גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ [עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ] - לְּךָ לשם חובך,

הכא נמי חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ - לְךָ לשם חובך!

ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה ^[22]!

התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה?

התם כתיב קרא אחרינא: (במדבר טו לח) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת]; וְעָשׂוּ לָהֶם – משלהם.

עמוד ב

משנה:

העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית ^[23];

סוכה על גבי סוכה: העליונה כשרה והתחתונה פסולה ^[24];

רבי יהודה אומר: אם אין דיורין בעליונה - התחתונה כשרה ^[25].

גמרא:

אמר רבא: לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו, אבל חמתו מרובה מצלתו – כשרה.

ממאי? מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית; למה לי למיתני כאילו עשאה בתוך הבית ^[26]? ליתני 'פסולה'? אלא הא קא משמע לן: דאילן דומיא דבית: מה בית צלתו מרובה מחמתו - אף אילן צלתו מרובה מחמתו.

וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי? הא קא מצטרף סכך פסול ^[27] בהדי סכך כשר ^[28]?

אמר רב פפא: בשחבטן ^[29].

אי בשחבטן, מאי למימרא? ^[30]

מהו דתימא ניגזור היכא דחבטן אטו היכא דלא חבטן ^[31] - קא משמע לן דלא גזרינן.

הא נמי תנינא [סוכה פ"א משנה ד; (להלן דף יא,א)]: 'הדלה עליה ^[32] את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס ^[33], וסיכך על גבן - פסולה ^[34]; ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה'; היכי דמי ^[35]?: אילימא בשלא חבטן ^[36] - ^[37] הא קא מצטרף סכך פסול עם סכך כשר ^[38]! אלא לאו כשחבטן ^[39], ושמע מינה דלא גזרינן!

מהו דתימא הני מילי בדיעבד ^[40], אבל לכתחילה לא - קא משמע לן.

סוכה על גבי סוכה [העליונה כשרה והתחתונה פסולה; רבי יהודה אומר: אם אין דיורין בעליונה - התחתונה כשרה]:

תנו רבנן [ספרא אמור פרשתא יב פרק יז הלכה ד]: '(ויקרא כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ [שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת] - ולא בסוכה שתחת הסוכה, ולא בסוכה שתחת האילן, ולא בסוכה שבתוך הבית.'

אדרבה: 'בסוכות' תרתי משמע?

אמר רב נחמן בר יצחק: 'בסכת' כתיב.

אמר רבי ירמיה: פעמים ששתיהן כשירות, פעמים ששתיהן פסולות, פעמים שתחתונה כשרה והעליונה פסולה, פעמים שתחתונה פסולה והעליונה כשרה:

פעמים ששתיהן כשירות היכי דמי?

כגון שתחתונה חמתה מרובה מצלתה ^[41] והעליונה צלתה מרובה מחמתה, וקיימא עליונה בתוך עשרים ^[42];

פעמים ששתיהן פסולות היכי דמי?

כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן, וקיימא עליונה למעלה מעשרים אמה ^[43];

פעמים שתחתונה כשרה והעליונה פסולה

הערות

^ כדמפרש: שעשאה קודם לחג שלשים יום ולא פירש שהיא לשם חג
^ דבעו סוכה לשמה וְזוֹ סתם נעשית, ואילו תוך שלשים לחג הוה, כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום - סתם העושה לשם חג הוא עושה, אבל קודם שלשים - סתמא לאו לחג
^ דלא בעינן סוכה לשם חג
^ לבית שמאי איצטריך
^ דכתיב: הַסֻּכּוֹת ... לַה' - לשם מצות המלך
^ שלמי חגיגה - שם שמים חל עליהם לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין, דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה כעבד הנוטל פרס
^ סוכות תעשה לחג: סרס המקרא ודרשהו
^ פלוגתא דרבי אליעזר בפרק 'הישן' (לקמן כז,ב)
^ אם לא עשאה מתחילה
^ ופרכינן:
^ דלא בעו לשמה: נימא גבי ציצית
^ לציצית
^ חוטין שנתקו בשתי, וקושרים אותן, ותלויין לראשיהן בבגד לאחר שנארג; וקרי להו 'קוצין' על שם שבולטין כקוצים
^ כגון טלית שתפרוה או שעשו בה אימרא במחט, וראשי חוטי התפירה תלויין בה, ומהן גדלו הציצית
^ פרניי"ש: שתולין בסוף הטלית מותר האריגה, וגָדַל שם הציצית מינה ובה
^ הואיל ותלויין ועומדים כל אלה בבגד, ולא נתלו בה לשם ציצית - לאו עשיה לשמה היא
^ פקעיות כדוריות של חוט; לומשיי"ש
^ הואיל וכשנתלו בבגד - לשם ציצית נתלו 'עשיה לשמה' היא, דטויה לשמה לא בעינן, שאין טויה מן העשיה
^ רב יהודה - תלמידו של רב ושל שמואל היה: לאחר פטירתו של רב היה אומר שמועות משמו "כך אמר לי רב, וכשהרצתי דברים לפני שמואל - נחלק עליו"; מכל מקום תרוייהו עשיה לשמה בעו
^ 'אלמא' לא גרסינן, אלא הכי גרסינן: אף מן הסיסין פסולה
^ דמאן דגרס 'אלמא' משמע דהאי דמותיב קאמר לה, ואם כן לא מותיב אלא מדשמואל, ולאו מילתא היא: דרב נמי עשיה לשמה בעי!
^ דבעינן תַּעֲשֶׂה לָּךְ - משלך
^ ופסולה, כדתניא בברייתא בגמרא
^ דשני סככין יש לה, וקרא פסיל סוכה תחת סוכה, כדלקמן
^ בגמרא מפרש לה
^ מההוא קרא דנפקא לן תוך הבית נפקא לן תחת האילן, ולמה לי למיתלי האי בהאיך
^ מחובר - סכך פסול הוא, דכתיב (דברים טז יג) בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: ממה שאתה מאסף מגרנך: עשה סוכתך בפסולת גורן, כגון קשין, ובפסולת יקב כגון אשכולות ריקניות וּזְמוֹרוֹת, אלמא תָלוּש בעינן
^ ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה
^ השפיל ענפיו למטה, מעורבין עם סכך כשר, ואין נראין בעין, וסכך כשר רבה עליו ומבטלה; דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא, כדתנן במתניתין (לקמן דף יא,א): אם היה סיכוך מרובה מהן - כשרה
^ למה ליה לרבא למימר 'כשרה', ולמתניתין למה ליה למימר כאילו עשאה בתוך הבית?: לאשמועינן דלא פסול אלא דומיא דבית? האי לאו 'תחת שני סככים' הוא?: דכיון דחמתו מרובה = דענפיו מועטין וסכך כשר רבה עליו, מהיכא תיתי למיפסל? לאו משום שני סככים איכא, דהא חד סככה הוא, ולאו משום מחובר איכא, דהא בטל ליה ברובא!? שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לט"שׂ אף על פי שסמוכות זו לזו בפחות משלשה, כיון שחמתן מרובה מצלתן; ואומר רבי דזהו השיעור: כשהקנים והאויר שביניהן בשוה, כדאמרינן (לקמן דף כב,ב) 'כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת', ובעוד שהן - הכסוי והקנים – בשוה, אין צריך לנענע; אבל אם הקנים רבה - נוטל אחת מבינתים; וכל לשון 'חבטה' שבהש"ס = לשון השפלה; והמפרש חבטה = תלישה או שליפה – טועה: דאי מחובר הוא - מאי אהני? ואי תלוש הוא - הא קתני 'או קצצן'! מכלל דרישא מחוברים; ועוד: אי תלוש הוא, צלתה מרובה מחמתה אמאי לא? הלא נפלו על הסכך! וגבי הדלה עליה - אמאי בעי סיכוך הרבה מהן?
^ דאיכא משום מחובר, דמצטרף סכך פסול לכשר, דאינו מעורב ביניהם, ולחודיה קאי, ולא בטיל
^ הרים ופשט עליה כעין דלית, שקורין 'טרייל"א'
^ עשב המתפשט מאד, ושרשיו כאילן, ועיקרו כאילן, וקורין לו אידר"א, ומתפשט ועולה על החומות
^ משום מחובר
^ סיכוך הרבה מהן דמכשיר ליה בביטול
^ דלא בטיל
^ אמאי כשירה?:
^ ונמצא מסכך במחובר; ואף על פי שהוא רחוק ומובדל - מרבה הוא את הצל, וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה לבד מזה
^ דבטיל אגב כשר, והוה ליה כוליה כשר
^ דקתני הדלה
^ דסכך דידה כמאן דליתיה הוא, דתרוייהו מתכשרן בסכך העליון
^ לארץ דהוי סכך כשר אף להכשיר תחתונה
^ לגגה של תחתונה, שהיא קרקעיתה של עליונה

[1] כדמפרש: שעשאה קודם לחג שלשים יום ולא פירש שהיא לשם חג

[2] דבעו סוכה לשמה וְזוֹ סתם נעשית, ואילו תוך שלשים לחג הוה, כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום - סתם העושה לשם חג הוא עושה, אבל קודם שלשים - סתמא לאו לחג

[3] דלא בעינן סוכה לשם חג

[4] לבית שמאי איצטריך

[5] דכתיב: הַסֻּכּוֹת ... לַה' - לשם מצות המלך

[6] שלמי חגיגה - שם שמים חל עליהם לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין, דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה כעבד הנוטל פרס

[7] סוכות תעשה לחג: סרס המקרא ודרשהו

[8] פלוגתא דרבי אליעזר בפרק 'הישן' (לקמן כז,ב)

[9] אם לא עשאה מתחילה

[10] ופרכינן:

[11] דלא בעו לשמה: נימא גבי ציצית

[12] לציצית

[13] חוטין שנתקו בשתי, וקושרים אותן, ותלויין לראשיהן בבגד לאחר שנארג; וקרי להו 'קוצין' על שם שבולטין כקוצים

[14] כגון טלית שתפרוה או שעשו בה אימרא במחט, וראשי חוטי התפירה תלויין בה, ומהן גדלו הציצית

[15] פרניי"ש: שתולין בסוף הטלית מותר האריגה, וגָדַל שם הציצית מינה ובה

[16] הואיל ותלויין ועומדים כל אלה בבגד, ולא נתלו בה לשם ציצית - לאו עשיה לשמה היא

[17] פקעיות כדוריות של חוט; לומשיי"ש

[18] הואיל וכשנתלו בבגד - לשם ציצית נתלו 'עשיה לשמה' היא, דטויה לשמה לא בעינן, שאין טויה מן העשיה

[19] רב יהודה - תלמידו של רב ושל שמואל היה: לאחר פטירתו של רב היה אומר שמועות משמו "כך אמר לי רב, וכשהרצתי דברים לפני שמואל - נחלק עליו"; מכל מקום תרוייהו עשיה לשמה בעו

[20] 'אלמא' לא גרסינן, אלא הכי גרסינן: אף מן הסיסין פסולה

[21] דמאן דגרס 'אלמא' משמע דהאי דמותיב קאמר לה, ואם כן לא מותיב אלא מדשמואל, ולאו מילתא היא: דרב נמי עשיה לשמה בעי!

[22] דבעינן תַּעֲשֶׂה לָּךְ - משלך

[23] ופסולה, כדתניא בברייתא בגמרא

[24] דשני סככין יש לה, וקרא פסיל סוכה תחת סוכה, כדלקמן

[25] בגמרא מפרש לה

[26] מההוא קרא דנפקא לן תוך הבית נפקא לן תחת האילן, ולמה לי למיתלי האי בהאיך

[27] מחובר - סכך פסול הוא, דכתיב (דברים טז יג) בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: ממה שאתה מאסף מגרנך: עשה סוכתך בפסולת גורן, כגון קשין, ובפסולת יקב כגון אשכולות ריקניות וּזְמוֹרוֹת, אלמא תָלוּש בעינן

[28] ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה

[29] השפיל ענפיו למטה, מעורבין עם סכך כשר, ואין נראין בעין, וסכך כשר רבה עליו ומבטלה; דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא, כדתנן במתניתין (לקמן דף יא,א): אם היה סיכוך מרובה מהן - כשרה

[30] למה ליה לרבא למימר 'כשרה', ולמתניתין למה ליה למימר כאילו עשאה בתוך הבית?: לאשמועינן דלא פסול אלא דומיא דבית? האי לאו 'תחת שני סככים' הוא?: דכיון דחמתו מרובה = דענפיו מועטין וסכך כשר רבה עליו, מהיכא תיתי למיפסל? לאו משום שני סככים איכא, דהא חד סככה הוא, ולאו משום מחובר איכא, דהא בטל ליה ברובא!? שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לט"שׂ אף על פי שסמוכות זו לזו בפחות משלשה, כיון שחמתן מרובה מצלתן; ואומר רבי דזהו השיעור: כשהקנים והאויר שביניהן בשוה, כדאמרינן (לקמן דף כב,ב) 'כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת', ובעוד שהן - הכסוי והקנים – בשוה, אין צריך לנענע; אבל אם הקנים רבה - נוטל אחת מבינתים; וכל לשון 'חבטה' שבהש"ס = לשון השפלה; והמפרש חבטה = תלישה או שליפה – טועה: דאי מחובר הוא - מאי אהני? ואי תלוש הוא - הא קתני 'או קצצן'! מכלל דרישא מחוברים; ועוד: אי תלוש הוא, צלתה מרובה מחמתה אמאי לא? הלא נפלו על הסכך! וגבי הדלה עליה - אמאי בעי סיכוך הרבה מהן?

[31] דאיכא משום מחובר, דמצטרף סכך פסול לכשר, דאינו מעורב ביניהם, ולחודיה קאי, ולא בטיל

[32] הרים ופשט עליה כעין דלית, שקורין 'טרייל"א'

[33] עשב המתפשט מאד, ושרשיו כאילן, ועיקרו כאילן, וקורין לו אידר"א, ומתפשט ועולה על החומות

[34] משום מחובר

[35] סיכוך הרבה מהן דמכשיר ליה בביטול

[36] דלא בטיל

[37] אמאי כשירה?:

[38] ונמצא מסכך במחובר; ואף על פי שהוא רחוק ומובדל - מרבה הוא את הצל, וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה לבד מזה

[39] דבטיל אגב כשר, והוה ליה כוליה כשר

[40] דקתני הדלה

[41] דסכך דידה כמאן דליתיה הוא, דתרוייהו מתכשרן בסכך העליון

[42] לארץ דהוי סכך כשר אף להכשיר תחתונה

[43] לגגה של תחתונה, שהיא קרקעיתה של עליונה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]