ביאור:בבלי סוכה דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה נמי בעלי חיים?

^[1]

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אמר קרא: (דברים טז יג) [חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים] בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ^[2].

ואימא גורן עצמו ויקב עצמו ^[3]?

אמר רבי זירא: יקב כתיב כאן ^[4], ואי אפשר לסכך בו!

מתקיף לה רבי ירמיה: ואימא יין קרוש ^[5] הבא משְּׂניר, שהוא דומה לעיגולי דבילה?

אמר רבי זירא: הא מלתא הוה בידן ^[6], ואתא רבי ירמיה ^[7] ושדא ביה נרגא ^[8]!

רב אשי אמר: ^[9] מִגָּרְנְךָ - ולא גורן עצמו ^[10], וּמִיִּקְבֶךָ - ולא יקב עצמו.

רב חסדא אמר: מהכא: [וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר] צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת [לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב] ^[11]; היינו הֲדַס היינו עֵץ עָבֹת ^[12]? אמר רב חסדא: הדס שוטה ^[13] – לסוכה, ועץ עבות - ללולב.

משנה:

חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין ^[14] - אין מסככין בהן ^[15];

וכולן ^[16] שהתירן – כשרות;

וכולן כשרות לדפנות ^[17].

גמרא:

אמר רבי יעקב: שמעית מיניה דרבי יוחנן תרתי ^[18]: חדא – הא ^[19], ואידך ^[20]: החוטט בגדיש לעשות לו סוכה ^[21] - אינה סוכה; ^[22] חדא ^[23] משום גזרת אוצר ^[24], וחדא ^[25] משום תעשה ולא מן העשוי, ולא ידענא הי מינייהו ^[26] משום אוצר ^[27] והי מינייהו משום תעשה ולא מן העשוי?

אמר רבי ירמיה: ניחזי אנן ^[28]: דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: 'מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן? - פעמים שאדם בא מן השדה ^[29] בערב וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו ^[30] כדי ליבשה ^[31], ו^[32]נמלך עליה לסיכוך, והתורה אמרה 'תעשה - ולא מן העשוי ^[33]'; מדהא משום גזרת אוצר, ^[34] הא ^[35] משום תעשה ולא מן העשוי ^[36]!

ורבי יעקב ^[37] הך דרבי חייא בר אבא ^[38] לא ^[39] שמיע ליה.

אמר רב אשי ^[40]: אטו ^[41] חבילי קש וחבילי עצים משום גזרת אוצר איכא ^[42], משום תעשה ולא מן העשוי ^[43] ליכא ^[44]? והחוטט בגדיש משום תעשה ולא מן העשוי איכא, משום גזרת אוצר ליכא ^[45]?

ורבי יוחנן אמר לך: ^[46] הכא, דקתני אין מסככין בהן ^[47] - לכתחלה הוא

עמוד ב

דאין מסככין, משום גזרת אוצר, הא דאורייתא שפיר דמי ^[48]; התם ^[49], דקתני אינה סוכה ^[50] אפילו דיעבד: מדאורייתא נמי אינה סוכה ^[51].

אמר רב יהודה אמר רב: סככה בחיצין ^[52] זכרים ^[53] – כשרה ^[54], בנקבות ^[55] – פסולה;

זכרים כשרה – פשיטא!?

מהו דתימא ניגזור זכרים אטו נקבות - קא משמע לן.

<אמר מר> בנקבות פסולה - פשיטא!?

מהו דתימא בית קבול העשוי למלאות ^[56] לא שמיה קיבול - קמשמע לן. [עיין תוספות ד"ה בנקבות פסולה וד"ה מהו דתימא.]

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ^[57] סככה באניצי פשתן – פסולה ^[58], בהוצני פשתן ^[59] כשרה ^[60], והושני פשתן איני יודע מהו ^[61], והושני עצמן איני יודע ^[62] מה נפשך ^[63]: אי דייק ^[64] ולא נפיץ ^[65] – 'הושני' קרי ליה ^[66], אבל תרי ^[67] ולא דייק 'הוצני' קרי ליה ^[68]? או דלמא תרי ולא דייק נמי 'הושני' קרי ליה ^[69]!

אמר רב יהודה: הני שושי ^[70] ושווצרי ^[71] - מסככין בהו ^[72].

אביי אמר בשושי מסככין, בשווצרי לא מסככין; מאי טעמא? - כיון

הערות

'^ כל בהמה לרבי יוחנן - גדולי קרקע הן, שמן הקרקע גדילים וניזונין, אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות - לאו גידולי קרקע נינהו; וגבי מעשר קרינן להו לבהמות גידולי קרקע, דאמר קרא (דברים יד כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ [בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ]: מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע וכו'; ומיהו כיון דלא קמה מילתייהו דרבי יוחנן, דהא פרכינן עלה: 'אי מה חגיגה בעלי חיים וכו' וילפינן טעמא מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ - לא סמכינן עלה לאכשורי לסכך בעורות, דנהי ד'גידולי הארץ' איקרי על שם שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה, אבל 'גידולים מן הארץ' לא אקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע, ולא בהמות, דתניא ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא דף פט,א) פועלים אוכלין בדבר שגידולו מן הארץ, וגמר מ-לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ [דברים הכ,ד]: מה דיש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ כו', יצא החולב והמחבץ והמגבן, אלמא לאו גידולין מן הארץ קרי להו תנא;
^ פסולת גורן = קשין, פסולת יקב = זמורות ואשכולות ריקנים
^ הקשין עם התבואה, ואשכולות עם הענבים, דהוה ליה דבר המקבל טומאה = האוכֶל
^ דמשמע לאחר שנעשה יין
^ קפוי
^ עד השתא היינו סבורין לידע טעם משנתנו מן המקרא הזה דבפסולת הכתוב מדבר דאי אפשר לסכך ביין
^ שהזכיר לנו יין קרוש הבא משניר
^ קצצה בגרזן כלומר השיב תשובה ניצחת
^ שפיר משמע פסולת מקרא, דכתיב בְּאָסְפְּךָ
^ משמע שאתה אוספו ונוטלו מן הגורן; ו'גורן' הוא האוכל, ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא הפסולת
^ פסוק הוא בספר עזרא (נחמיה ח טו); לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, ולא הזכיר כאן אלא דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ
^ מהו זה ומהו זה להזכיר שניהם במקרא? הלא אחד הם: דההדס הוא עץ עבות על שם שהעלין מורכבין זה על זה כמין עבותות ושרשרות
^ שאינו כשר ללולב, לפי שאין עבותו עשויה של שלש שלש עלין
^ מין קנים הם שעושין זרדין טוייל"ש בלע"ז ואוגדין אותם ובעודן לחין בהמה אוכלתן ולכי יבשי עומדים להיסק
^ כשהן קשורין; ובגמרא מפרש טעמא
^ הפסולין ששנינו בסכך
^ דכל 'סוכה' הכתוב - סכך משמע, דדופן לא איקרי 'סוכה'; ודנפקא לן דפנות מ'בסכת בסכת בסכות' (לעיל דף ו,ב) - מייתורא דקראי ילפינן, ולא ממשמעותא, הלכך (דברים טז יג) [חַג הַ]סֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה [לְךָ שִׁבְעַת יָמִים] בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ [וּמִיִּקְבֶךָ] - אסככה הוא דקאי
^ פירוש טעם שני דברים האמורים במשנתנו שמעתי ממנו
^ דחבילין, מאי טעמא לא מסככי בהו
^ וחדא הא דתנן במתניתין [סוכה פ"א מ"ח; דף טו,א]
^ נוטל מן העומרים למטה סמוך לארץ ונכנס לתוכו ועושה חלל כשיעור סוכה וסכך עשוי ועומד מאליו
^ ופירש לי רבי יוחנן טעמיה:
^ מינייהו אמר טעמא
^ דמדאורייתא כשרה הוא ורבנן הוא דגזור, שאם אתה אומר כן - אין אדם עושה סוכה אלא הולך ואוכל וישן באוצרו במקום שלא נשתמש שם כל ימות השנה והוא עשוי ועומד ולא לשם סכך של צל דנהוי שם סוכה עליה - ואפילו שֵׁם סוכה שאינה של חג, אלא כבית בעלמא
^ מינייהו פירש טעמא דפסולה מדאורייתא:
^ פירש לי רבי יוחנן
^ כל דבר שאדם מקצה ומכניס לקיום קרי 'אוצר', וחבילין שאדם מכניס כל ימות הקיץ לימות חורף קרי 'אוצר'
^ ונשמעה ממה דאמר רבי יוחנן בדוכתא אחריתי
^ כל ימות החמה
^ שיש לו כל ימות השנה למקנהו, ומניח החבילין שם
^ ולא לסכך
^ וכשמגיע החג
^ בפסול, וזה שנסכך שם שלא לשם סכך אפילו לצל, אלא לייבש - אין שֵׁם סוכה חל עליו, והלכך גזור רבנן שלא יסככו בחבילין אפילו הוא מטילן עליה לשם סוכת החג, גזירה משום חבילין דכל השנה, דאיכא פסול דאורייתא; אלמא טעמא דמתניתין דהכא משום גזירת אוצר היא, ומדרבנן
^ שמע מינה
^ הך דחוטט בגדיש פסולה מדאורייתא:
^ דהא שמעיה רבי יעקב לרבי יוחנן בחדא מינייהו פסולה דאורייתא
^ דלא ידע לפרושי הי מינייהו פסולה דאורייתא והי מדרבנן
^ דמפרש בהדיא
^ הוה
^ מקשי אדרבי יעקב
^ תרוייהו טעמי, מי ליכא למימרינהו בשתי המשניות?:
^ מדרבנן
^ דאורייתא
^ בתמיהה: מי לא משתמע נמי מתניתין דבאותם שניתנו שם כל ימות החמה קאמר דלא נמלך עליהם לסיכוך דהויא לה היא גופה פסולה דאורייתא, ומהיכא שמע רבי יוחנן דמתניתין דהכא לאו מדאורייתא קאמר
^ מי לא מצינן למימר נמי דאפילו סתר הכל כלפי מעלה ונענע עומרין שעל הסכך וחזר והניחן לשם סוכה קא פסיל ליה מתניתין מדרבנן, משום גזירת אוצר: דזימנין דלא מנענע ונעשין מאיליהן, כדאמרת גבי חבילים, דפסלת להו אפילו מניחן שם לשם סכך, מדרבנן, משום גזירה דכל ימות השנה לאוצר, ומהיכא דייק רבי יוחנן הנך טעמי דמוקי להך מדאורייתא והך מדרבנן
^ מתניתין גופייהו דייקי כוותאי:
^ ולא קתני 'אינה סוכה'
^ משמע מדאורייתא סוכה היא, הלכך על כרחך במניחן עכשיו לשם סכך קאמר, ומדרבנן, ולא בנמלך על המונחין ועומדין, דפסולה מדאורייתא
^ גבי חוטט בגדיש
^ משמע לגמרי אינה סוכה
^ אלמא בשלא נענע הסכך לשם סוכה קאמר, אבל נענע – כשר, דהא אסיק אדעתיה ותיקן, וליכא למיגזר בה משום זימנא אחריתי, שהרי המעוות תיקן - וכל שכן שלא יעוות
^ בית יד של חצים, פלקיי"ש בלע"ז
^ כעין שלנו, שתוחבין אותה בבית קיבול של חץ
^ דאף על גב דכלים נינהו, פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה
^ שיש נקב בראשו, והחץ עשוי כמרצע ונכנס לתוך הנקב - הוו להו 'מקבלין שבכלי עץ' וראויין לקבל טומאה
^ מילוי עולם שלא להתרוקן עוד
^ שמעתי שלשה דברים מרבי יוחנן, השנים פירש והשלישי השיב איני יודע:
^ שכן ראויה ליטמא בנגעים, כדאמר ב'במה מדליקין' (שבת דף כז,ב): האונץ של פשתן, משיתלבנו (פירוש 'אניצי') לאחר שתיקנו במסרק שקורין צרבי"ש, ועשאן אונץ שקורין רישט"א
^ שמעתי מרבי יוחנן
^ דהיינו כשהוא בהוצין שלו, כמו שגדל, ולא נשרה במי המשרה, ולא נופץ במכתשת
^ אם כשרה או פסולה
^ מאי קרי רבי יוחנן 'הושני'
^ לפרש בהם
^ במכתשת
^ במסרק
^ ואמר בהו איני יודע
^ שרוי במי המשרה
^ הוי בכלל הוצני כי ההוא דלא תרי ולא דייק, וכשרה
^ ואף הן בכלל ספיקא, ולא הוה פשיטא ליה להכשיר אלא בדלא תרי ולא דייק
^ פליי"א בלע"ז [שרך]
^ ארניז"א בלע"ז [לענה] שושי ושווצרי - מיני ירקות; ורבי מכיר פירש שווצרי ארב"א שקורין פלקיר"א [פרעושית] והוא שעליו רחבין וגדל ביערים
^ שאינם מקבלין טומאה לפי שאינן מאכל אדם

[1] '^ כל בהמה לרבי יוחנן - גדולי קרקע הן, שמן הקרקע גדילים וניזונין, אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות - לאו גידולי קרקע נינהו; וגבי מעשר קרינן להו לבהמות גידולי קרקע, דאמר קרא (דברים יד כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ [בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ]: מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע וכו'; ומיהו כיון דלא קמה מילתייהו דרבי יוחנן, דהא פרכינן עלה: 'אי מה חגיגה בעלי חיים וכו' וילפינן טעמא מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ - לא סמכינן עלה לאכשורי לסכך בעורות, דנהי ד'גידולי הארץ' איקרי על שם שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה, אבל 'גידולים מן הארץ' לא אקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע, ולא בהמות, דתניא ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא דף פט,א) פועלים אוכלין בדבר שגידולו מן הארץ, וגמר מ-לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ [דברים הכ,ד]: מה דיש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ כו', יצא החולב והמחבץ והמגבן, אלמא לאו גידולין מן הארץ קרי להו תנא;

[2] פסולת גורן = קשין, פסולת יקב = זמורות ואשכולות ריקנים

[3] הקשין עם התבואה, ואשכולות עם הענבים, דהוה ליה דבר המקבל טומאה = האוכֶל

[4] דמשמע לאחר שנעשה יין

[5] קפוי

[6] עד השתא היינו סבורין לידע טעם משנתנו מן המקרא הזה דבפסולת הכתוב מדבר דאי אפשר לסכך ביין

[7] שהזכיר לנו יין קרוש הבא משניר

[8] קצצה בגרזן כלומר השיב תשובה ניצחת

[9] שפיר משמע פסולת מקרא, דכתיב בְּאָסְפְּךָ

[10] משמע שאתה אוספו ונוטלו מן הגורן; ו'גורן' הוא האוכל, ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא הפסולת

[11] פסוק הוא בספר עזרא (נחמיה ח טו); לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, ולא הזכיר כאן אלא דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ

[12] מהו זה ומהו זה להזכיר שניהם במקרא? הלא אחד הם: דההדס הוא עץ עבות על שם שהעלין מורכבין זה על זה כמין עבותות ושרשרות

[13] שאינו כשר ללולב, לפי שאין עבותו עשויה של שלש שלש עלין

[14] מין קנים הם שעושין זרדין טוייל"ש בלע"ז ואוגדין אותם ובעודן לחין בהמה אוכלתן ולכי יבשי עומדים להיסק

[15] כשהן קשורין; ובגמרא מפרש טעמא

[16] הפסולין ששנינו בסכך

[17] דכל 'סוכה' הכתוב - סכך משמע, דדופן לא איקרי 'סוכה'; ודנפקא לן דפנות מ'בסכת בסכת בסכות' (לעיל דף ו,ב) - מייתורא דקראי ילפינן, ולא ממשמעותא, הלכך (דברים טז יג) [חַג הַ]סֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה [לְךָ שִׁבְעַת יָמִים] בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ [וּמִיִּקְבֶךָ] - אסככה הוא דקאי

[18] פירוש טעם שני דברים האמורים במשנתנו שמעתי ממנו

[19] דחבילין, מאי טעמא לא מסככי בהו

[20] וחדא הא דתנן במתניתין [סוכה פ"א מ"ח; דף טו,א]

[21] נוטל מן העומרים למטה סמוך לארץ ונכנס לתוכו ועושה חלל כשיעור סוכה וסכך עשוי ועומד מאליו

[22] ופירש לי רבי יוחנן טעמיה:

[23] מינייהו אמר טעמא

[24] דמדאורייתא כשרה הוא ורבנן הוא דגזור, שאם אתה אומר כן - אין אדם עושה סוכה אלא הולך ואוכל וישן באוצרו במקום שלא נשתמש שם כל ימות השנה והוא עשוי ועומד ולא לשם סכך של צל דנהוי שם סוכה עליה - ואפילו שֵׁם סוכה שאינה של חג, אלא כבית בעלמא

[25] מינייהו פירש טעמא דפסולה מדאורייתא:

[26] פירש לי רבי יוחנן

[27] כל דבר שאדם מקצה ומכניס לקיום קרי 'אוצר', וחבילין שאדם מכניס כל ימות הקיץ לימות חורף קרי 'אוצר'

[28] ונשמעה ממה דאמר רבי יוחנן בדוכתא אחריתי

[29] כל ימות החמה

[30] שיש לו כל ימות השנה למקנהו, ומניח החבילין שם

[31] ולא לסכך

[32] וכשמגיע החג

[33] בפסול, וזה שנסכך שם שלא לשם סכך אפילו לצל, אלא לייבש - אין שֵׁם סוכה חל עליו, והלכך גזור רבנן שלא יסככו בחבילין אפילו הוא מטילן עליה לשם סוכת החג, גזירה משום חבילין דכל השנה, דאיכא פסול דאורייתא; אלמא טעמא דמתניתין דהכא משום גזירת אוצר היא, ומדרבנן

[34] שמע מינה

[35] הך דחוטט בגדיש פסולה מדאורייתא:

[36] דהא שמעיה רבי יעקב לרבי יוחנן בחדא מינייהו פסולה דאורייתא

[37] דלא ידע לפרושי הי מינייהו פסולה דאורייתא והי מדרבנן

[38] דמפרש בהדיא

[39] הוה

[40] מקשי אדרבי יעקב

[41] תרוייהו טעמי, מי ליכא למימרינהו בשתי המשניות?:

[42] מדרבנן

[43] דאורייתא

[44] בתמיהה: מי לא משתמע נמי מתניתין דבאותם שניתנו שם כל ימות החמה קאמר דלא נמלך עליהם לסיכוך דהויא לה היא גופה פסולה דאורייתא, ומהיכא שמע רבי יוחנן דמתניתין דהכא לאו מדאורייתא קאמר

[45] מי לא מצינן למימר נמי דאפילו סתר הכל כלפי מעלה ונענע עומרין שעל הסכך וחזר והניחן לשם סוכה קא פסיל ליה מתניתין מדרבנן, משום גזירת אוצר: דזימנין דלא מנענע ונעשין מאיליהן, כדאמרת גבי חבילים, דפסלת להו אפילו מניחן שם לשם סכך, מדרבנן, משום גזירה דכל ימות השנה לאוצר, ומהיכא דייק רבי יוחנן הנך טעמי דמוקי להך מדאורייתא והך מדרבנן

[46] מתניתין גופייהו דייקי כוותאי:

[47] ולא קתני 'אינה סוכה'

[48] משמע מדאורייתא סוכה היא, הלכך על כרחך במניחן עכשיו לשם סכך קאמר, ומדרבנן, ולא בנמלך על המונחין ועומדין, דפסולה מדאורייתא

[49] גבי חוטט בגדיש

[50] משמע לגמרי אינה סוכה

[51] אלמא בשלא נענע הסכך לשם סוכה קאמר, אבל נענע – כשר, דהא אסיק אדעתיה ותיקן, וליכא למיגזר בה משום זימנא אחריתי, שהרי המעוות תיקן - וכל שכן שלא יעוות

[52] בית יד של חצים, פלקיי"ש בלע"ז

[53] כעין שלנו, שתוחבין אותה בבית קיבול של חץ

[54] דאף על גב דכלים נינהו, פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה

[55] שיש נקב בראשו, והחץ עשוי כמרצע ונכנס לתוך הנקב - הוו להו 'מקבלין שבכלי עץ' וראויין לקבל טומאה

[56] מילוי עולם שלא להתרוקן עוד

[57] שמעתי שלשה דברים מרבי יוחנן, השנים פירש והשלישי השיב איני יודע:

[58] שכן ראויה ליטמא בנגעים, כדאמר ב'במה מדליקין' (שבת דף כז,ב): האונץ של פשתן, משיתלבנו (פירוש 'אניצי') לאחר שתיקנו במסרק שקורין צרבי"ש, ועשאן אונץ שקורין רישט"א

[59] שמעתי מרבי יוחנן

[60] דהיינו כשהוא בהוצין שלו, כמו שגדל, ולא נשרה במי המשרה, ולא נופץ במכתשת

[61] אם כשרה או פסולה

[62] מאי קרי רבי יוחנן 'הושני'

[63] לפרש בהם

[64] במכתשת

[65] במסרק

[66] ואמר בהו איני יודע

[67] שרוי במי המשרה

[68] הוי בכלל הוצני כי ההוא דלא תרי ולא דייק, וכשרה

[69] ואף הן בכלל ספיקא, ולא הוה פשיטא ליה להכשיר אלא בדלא תרי ולא דייק

[70] פליי"א בלע"ז [שרך]

[71] ארניז"א בלע"ז [לענה] שושי ושווצרי - מיני ירקות; ורבי מכיר פירש שווצרי ארב"א שקורין פלקיר"א [פרעושית] והוא שעליו רחבין וגדל ביערים

[72] שאינם מקבלין טומאה לפי שאינן מאכל אדם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]