ביאור:בבלי סוכה דף כג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה

זה הכלל: כל שינטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה – כשרה, ועולין לה ביום טוב.

גמרא:

מני מתניתין?

רבי עקיבא היא, דתניא: 'העושה סוכתו בראש הספינה: רבן גמליאל פוסל, ורבי עקיבא מכשיר;

מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה; עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה; למחר נשבה רוח ועקרתה. אמר לו רבן גמליאל: עקיבא! היכן סוכתך?'

אמר אביי: דכולי עלמא היכא דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לא כלום היא ^[1]; יכולה לעמוד בשאינה מצויה דיבשה ^[2] כולי עלמא לא פליגי דכשרה ^[3]; כי פליגי בדיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה ^[4] ברוח מצויה דים: רבן גמליאל סבר סוכה דירת קבע בעינן, וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים - לא כלום היא; רבי עקיבא סבר: סוכה - דירת עראי בעינן, וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה – כשרה.

או על גבי גמל [כשרה ואין עולין לה ביום טוב]:

מתניתין מני?

רבי מאיר היא, דתניא: העושה סוכתו על גבי בהמה ^[5]: רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל;

מאי טעמא דרבי יהודה? אמר קרא: (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים [בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ]: סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה, סוכה שאינה ראויה לשבעה - לא שמה סוכה ^[6]!

ורבי מאיר?

הא נמי מדאורייתא מחזא חזיא, ורבנן הוא דגזרו בה.

עשאה לבהמה דופן לסוכה: רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר, שהיה רבי מאיר אומר: כל דבר שיש בו רוח חיים - אין עושין אותו לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ולא פסין לביראות ^[7] ולא גולל לקבר ^[8]; משום רבי יוסי הגלילי אמרו: אף אין כותבין עליו גיטי נשים ^[9]

מאי טעמא דרבי מאיר?

אביי אמר: ^[10] שמא תמות ^[11]; ^[12]

רבי זירא אמר: שמא תברח;

בפיל קשור ^[13] כולי עלמא לא פליגי ^[14]: דאי נמי מיית ^[15] יש בנבלתו עשרה; כי פליגי בפיל שאינו קשור: למאן דאמר שמא תמות - לא חיישינן, למאן דאמר גזרה שמא תברח – חיישינן.

למאן דאמר גזרה שמא תמות ניחוש שמא תברח?

אלא בפיל שאינו קשור כולי עלמא לא פליגי; כי פליגי בבהמה קשורה: למאן דאמר גזרה שמא תמות – חיישינן, למאן דאמר גזרה שמא תברח לא חיישינן.

ולמאן דאמר גזרה שמא תברח ניחוש שמא תמות?

מיתה לא שכיחא ^[16].

והאיכא רווחא דביני ביני ^[17]?

דעביד ליה ^[18] בהוצא ^[19] ודפנא ^[20];

ודלמא רבעה ^[21]?

דמתיחה באשלי ^[22] מלעיל;

ולמאן דאמר גזרה שמא תמות - נמי הא מתיחה באשלי מלעיל ^[23]?

זמנין דמוקים בפחות משלשה סמוך לסכך ^[24],

עמוד ב

וכיון דמייתא – כווצא ^[25] ולאו אדעתיה ^[26].

ומי אמר אביי רבי מאיר חייש למיתה ורבי יהודה לא חייש? והתנן [גיטין פ"ג מ"ג]: בת ישראל שנשאת לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים', ורמינן עלה: '^[27] "הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי ^[28]" - אסורה לאכול בתרומה מיד ^[29]' ^[30], ואמר אביי לא קשיא: הא רבי מאיר דלא חייש למיתה, הא רבי יהודה דחייש למיתה, דתניא [תוספתא דמאי פ"ח הלכה ז [ליברמן]]: הלוקח יין מבין הכותים ^[31] – אומר: "שני לוגין שאני עתיד להפריש ^[32] הרי הן תרומה ^[33]; עשרה - מעשר ראשון, תשעה מעשר שני ^[34] ומיחל ^[35] ושותה מיד ^[36] - דברי רבי מאיר;

הערות עריכה

^ דאפילו דירת עראי לא הויא
^ דהוי כרוח מצויה דים
^ אף על גב דאינה עומדת ברוח שאינה מצויה דים; דאפילו למאן דבעי סוכה דירת קבע איכא
^ דהיינו
^ כגון נתן דלתות על שני סוסים והם קרקעית הסוכה, ועשה למעלה מחיצות וסכך
^ והשתא דגזור רבנן אין עולין לה - נמצאת שאינה ראויה ליום ראשון
^ דתנן בעירובין (פ"ב מ"א; דף יז,ב): עושין פסין לביראות... ארבעה דיומדין לבור שברשות הרבים והבור עמוק עשרה, דהוא רשות היחיד, ואין יכול למלאות ממנה אלא אם כן מוקף מחיצות, ומפני בהמות עולי רגלים התירו המחיצות בארבעה דיומדין לארבע פיאות; ואמר רבי מאיר דלא עבדין חדא מהנך בבעלי חיים, וטעמא מפרש לקמן
^ כלומר: אם עשאוהו כיסוי לארונו של מת - אין שֵׁם גולל עליו לטמא, דאמרינן ב'בהמה המקשה' דגולל מטמא במגע ובמשא ובאהל, דתניא (חולין דף עב,א): על פני השדה - לרבות גולל ודופק
^ ורבי יוסי הגלילי מפרש לקמיה טעמא
^ גזרה
^ הבהמה ביום טוב ותפול, ואין כאן דופן, ונמצא בטל ממצות סוכה
^ ולקמיה פריך: ובגולל, דקולא היא, מאי טעמיה?
^ דליכא למיחש שמא תברח
^ בין לאביי בין לרבי זירא מכשיר רבי מאיר
^ ויפול
^ ואפילו רבי מאיר לא פסיל
^ דביני כרעי, שהיא פירצה ואפילו כשהיא חיה
^ גדר בין רגליה
^ לולבי דקל
^ ענפי עץ שקורין לורי"ר, וגדל בו פרי שקורין באיי"ש
^ רובצת
^ חבלים
^ ואם תמות אינה נופלת
^ פעמים שאין בגובהה של בהמה אלא שבעה ומשהו, וסוכה עשרה, דקאי לה בפחות משלשה סמוך לסכך ואמרינן לבוד
^ מתמעט = רטריי"ט, והוה ליה שלשה, ובטיל ליה לבוד, ואין כאן דופן
^ אינו נותן לב לתקנה דאינו ניכר
^ ירא שלא ימות פתאום או בעיר אחרת ותיזקק אשתו לחליצה ונותן לה גט כשהוא בריא, ואומר לה:
^ גט זה יהא לגרשיך שעה אחת קודם מיתתי
^ אם הוא כהן והיא ישראלית, דשמא זו היא השעה שקודם למיתתו, והרי היא מגורשת ממנו
^ אלמא מיתה שכיחא וחיישינן לה
^ קודם שגזרו עליהם, כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין דף ו,א)
^ מן המאה לתרומה
^ הרי שם תרומה קרוי עליהם בתוכו
^ וכגון שהגיע לילי שבת [או] אין עמו כלים טהורים להפריש לתוכן תרומה ומעשר; והאי דנקט 'כותים' - אשמעינן דגרועין הן מעמי הארץ, והלוקח מהן צריך לעשר ודאי ולא דמאי, ואף על התרומה נחשדו
^ מעשר שני שהוא יכול לחללו, ומחללו בתוכו על מעות שיש לו בתוך ביתו
^ וסמכינן אברירה, וכשיבא לביתו – יפריש, ואמרינן יש ברירה: שאלו הן מעשרן ותרומתן

[1] דאפילו דירת עראי לא הויא

[2] דהוי כרוח מצויה דים

[3] אף על גב דאינה עומדת ברוח שאינה מצויה דים; דאפילו למאן דבעי סוכה דירת קבע איכא

[4] דהיינו

[5] כגון נתן דלתות על שני סוסים והם קרקעית הסוכה, ועשה למעלה מחיצות וסכך

[6] והשתא דגזור רבנן אין עולין לה - נמצאת שאינה ראויה ליום ראשון

[7] דתנן בעירובין (פ"ב מ"א; דף יז,ב): עושין פסין לביראות... ארבעה דיומדין לבור שברשות הרבים והבור עמוק עשרה, דהוא רשות היחיד, ואין יכול למלאות ממנה אלא אם כן מוקף מחיצות, ומפני בהמות עולי רגלים התירו המחיצות בארבעה דיומדין לארבע פיאות; ואמר רבי מאיר דלא עבדין חדא מהנך בבעלי חיים, וטעמא מפרש לקמן

[8] כלומר: אם עשאוהו כיסוי לארונו של מת - אין שֵׁם גולל עליו לטמא, דאמרינן ב'בהמה המקשה' דגולל מטמא במגע ובמשא ובאהל, דתניא (חולין דף עב,א): על פני השדה - לרבות גולל ודופק

[9] ורבי יוסי הגלילי מפרש לקמיה טעמא

[10] גזרה

[11] הבהמה ביום טוב ותפול, ואין כאן דופן, ונמצא בטל ממצות סוכה

[12] ולקמיה פריך: ובגולל, דקולא היא, מאי טעמיה?

[13] דליכא למיחש שמא תברח

[14] בין לאביי בין לרבי זירא מכשיר רבי מאיר

[15] ויפול

[16] ואפילו רבי מאיר לא פסיל

[17] דביני כרעי, שהיא פירצה ואפילו כשהיא חיה

[18] גדר בין רגליה

[19] לולבי דקל

[20] ענפי עץ שקורין לורי"ר, וגדל בו פרי שקורין באיי"ש

[21] רובצת

[22] חבלים

[23] ואם תמות אינה נופלת

[24] פעמים שאין בגובהה של בהמה אלא שבעה ומשהו, וסוכה עשרה, דקאי לה בפחות משלשה סמוך לסכך ואמרינן לבוד

[25] מתמעט = רטריי"ט, והוה ליה שלשה, ובטיל ליה לבוד, ואין כאן דופן

[26] אינו נותן לב לתקנה דאינו ניכר

[27] ירא שלא ימות פתאום או בעיר אחרת ותיזקק אשתו לחליצה ונותן לה גט כשהוא בריא, ואומר לה:

[28] גט זה יהא לגרשיך שעה אחת קודם מיתתי

[29] אם הוא כהן והיא ישראלית, דשמא זו היא השעה שקודם למיתתו, והרי היא מגורשת ממנו

[30] אלמא מיתה שכיחא וחיישינן לה

[31] קודם שגזרו עליהם, כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין דף ו,א)

[32] מן המאה לתרומה

[33] הרי שם תרומה קרוי עליהם בתוכו

[34] וכגון שהגיע לילי שבת [או] אין עמו כלים טהורים להפריש לתוכן תרומה ומעשר; והאי דנקט 'כותים' - אשמעינן דגרועין הן מעמי הארץ, והלוקח מהן צריך לעשר ודאי ולא דמאי, ואף על התרומה נחשדו

[35] מעשר שני שהוא יכול לחללו, ומחללו בתוכו על מעות שיש לו בתוך ביתו

[36] וסמכינן אברירה, וכשיבא לביתו – יפריש, ואמרינן יש ברירה: שאלו הן מעשרן ותרומתן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]