ביאור:בבלי סוכה דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יורדין לידי טומאה במחשבה [1], ואין עולין מטומאתן [2] אלא בשינוי מעשה [3]: מעשה מוציא מיד מעשה [4] ומיד מחשבה [5], מחשבה אינה מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה'!? וכי 'תימא הני מילי [6]כלים – דחשיבי [7], אבל ידות דלצורך אכילה נינהו במחשבה נעשה ובמחשבה סלקא' – והתנן [עוקצין פ"א מ"ה]: 'כל ידות האוכלין שבססן [8] בגורן טהורות [9] ורבי יוסי מטמא [10]'; בשלמא למאן דאמר בססן [11] התיר אגודן [12], שפיר [13]; אלא למאן דאמר מאי בססן? - בססן ממש [14] מאי איכא למימר [15]?

הכא נמי שבססן ממש [16];

אי הכי מאי טעמייהו דאחרים ?

דאמור כרבי יוסי, דתנן רבי יוסי מטמא;

האי מאי? בשלמא התם [17] טעמא דרבי יוסי: חזיא לכדרבי שמעון בן לקיש [18], דאמר רבי שמעון בן לקיש: הואיל וראויות להופכן [19] בעתר [20], אלא הכא [21] למאי חזיא [22]?

חזיא לכי סתר - למנקט להו בגילייהו [23].

גופא: כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורות ורבי יוסי מטמא;

מאי 'בססן'?

רבי יוחנן אמר: בססן ממש; רבי אלעזר אומר: התיר אגדן.

בשלמא לרבי אלעזר, דאמר בססן = התיר אגדן, היינו דמטמא רבי יוסי [24], אלא לרבי יוחנן, דאמר בססן ממש אמאי מטמא רבי יוסי?

אמר רבי שמעון בן לקיש: הואיל וראויות להופכן בעתר.

[25]

אמר רבי אלעזר: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר [26]? לומר לך: מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום - אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות. [27]

משנה:

מסככין בנסרים, דברי רבי יהודה, ורבי מאיר אוסר [28];

נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים – כשרה [29], ובלבד שלא יישן תחתיו [30].

גמרא:

אמר רב: מחלוקת בנסרין שיש בהן ארבעה [31]: דרבי מאיר [32] אית ליה גזרת תקרה [33], ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה; אבל בנסרין שאין בהן ארבעה [34] - דברי הכל כשרה [35];

ושמואל אמר: בשאין בהן ארבעה מחלוקת [36], אבל יש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה.

אין בהן ארבעה [37] ואפילו פחות משלשה [38]? - הא קנים בעלמא נינהו [39]!?

אמר רב פפא: הכי קאמר [40]: יש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה; פחות משלשה - דברי הכל כשרה, מאי טעמא? - קנים בעלמא נינהו; כי פליגי משלשה עד ארבעה: מר סבר כיון דליתנהו שיעור מקום [41] לא גזרינן [42], ומר סבר כיון דנפקי להו מתורת לבוד [43] [44]גזרינן.

תנן [45]: נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה [46] ובלבד שלא יישן תחתיו; בשלמא לשמואל, דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה - משום הכי לא יישן תחתיו, אלא לרב דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת אבל אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה, לרבי יהודה אמאי לא יישן תחתיו?

מי סברת דברי הכל היא? סיפא אתאן לרבי מאיר!

תא שמע: 'שני סדינין מצטרפין [47],

עמוד ב

שני נסרין אין מצטרפין [48]; רבי מאיר אומר: אף נסרין כסדינין' בשלמא לשמואל דאמר 'בשאין בהן ארבעה מחלוקת, אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה' [49]; מאי מצטרפין? - מצטרפין לארבעה; אלא לרב דאמר 'בשיש בהן ארבעה מחלוקת, אבל אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה' - היכי דמי?: אי דאית בהו ארבעה למה להו לאיצטרופי [50]! אי דלית בהו ארבעה – אמאי? והא קנים בעלמא נינהו [51]!?

לעולם דאית בהו ארבעה, ומאי מצטרפין? - מצטרפין לארבע אמות מן הצד [52].

לישנא אחרינא: בשלמא לשמואל, דאמר 'בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה', מאי מצטרפין? - מצטרפין לארבע אמות מן הצד; אלא לרב, בשלמא לרבי מאיר, מאי מצטרפין? - מצטרפין לארבע אמות מן הצד, אלא לרבי יהודה, דאמר 'אפילו יש בהן ארבעה כשרה' - מאי אין מצטרפין? קנים בעלמא נינהו!?

איידי דקאמר רבי מאיר מצטרפין - אמר רבי יהודה אין מצטרפין.

תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דשמואל:

תניא כוותיה דרב: 'סככה בנסרים של ארז שאין בהן ארבעה - דברי הכל כשרה; יש בהן ארבעה: רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר; אמר רבי יהודה: מעשה בשעת הסכנה [53] שהביאנו נסרים [54] שהיו בהן ארבעה, וסיככנו על גבי מרפסת, וישבנו תחתיהן.'

אמרו לו: משם ראיה? אין שעת הסכנה ראיה.'

תניא כוותיה דשמואל: 'סככה בנסרים של ארז שיש בהן ארבעה - דברי הכל פסולה; אין בהן ארבעה: רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר, ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר [55] - שמניח פסל [56] ביניהם וכשרה* [57], ומודה רבי יהודה [58] שאם נתן עליה נסר [59] שהוא רחב ארבעה טפחים – כשרה [60] ואין ישנים תחתיו, והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו'.

אתמר: הפכן על צידיהן [62]: רב הונא אמר פסולה [63], ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי כשרה [64].

איקלע רב נחמן לסורא, עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא [65], אמרי ליה: הפכן על צידיהן מהו?

אמר להו: פסולה: נעשו כשפודין של מתכת.

אמר להו רב הונא [לרב חסדא ורבה בר רב הונא]: לא אמרי לכו אמרי כוותי!?

אמרו ליה: ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן מיניה?

אמר להו: ומי בעיתו מינאי טעמא ולא אמרי לכו?

לימא מסייע ליה: 'אינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו או שנפרצה בה פרצה [66] כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש [67], או שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים - אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים - פסולה'; היכי דמי [68]? לאו כגון שהפכן [69] על צידיהם [70]?

לא, הכא במאי עסקינן? - כגון דאנחה [71] אפומא דמטללתא [72], דעייל תלתא לגיו ואפיק חד לבר [73], דהוה ליה 'פסל היוצא מן הסוכה' [74] וכל פסל היוצא מן הסוכה [75] - נידון כסוכה.

הערות

עריכה
  1. ^ מי שחשב עליו שזה יהא גמר מלאכתן, כגון שעיבדו לדרגש או לדולבקי, כיון שעיבדו - מקבל טומאה, ואלמלי עיבדו לרצועות וסנדלין - אין מקבלים טומאה עד שיגמרו למלאכת הסנדלין
  2. ^ ממחשבת תורת קבלת טומאה אין עולין במחשבה, כגון: עיבדו לשלחן ולדרגש, וחישב עליו לרצועות וסנדלין - אין מחשבתו מבטלתן מתורת קבלת טומאה
  3. ^ עד שיתן בו איזמל
  4. ^ גירסת רש"י, וכן גירסת המשנה: מעשה מבטל מידי מעשה - אפילו עשה בו מעשה מוכיח מתחילה לשלחן, כגון שקיצצו סביבותיו ליפותו, כיון שנתן איזמל בו לחתכו לסנדלין - מבטל מעשה ראשון
  5. ^ וכל שכן שמוציא מידי מחשבה שלא היה בה מעשה
  6. ^ דלא מבטלין בתרייתא לקמייתא - ב
  7. ^ ומשיצא עליו שם כלי במחשבה - אינה נוחה להפקיע שמה
  8. ^ לקמיה מפרש מאי היא
  9. ^ דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו מלקבל טומאה הידות האלה עוד ולא הביאה טומאה על האוכל עד שיגיע טומאה באוכל עצמו
  10. ^ טעמא מפרש לקמן
  11. ^ היינו
  12. ^ של עומרין, לשון מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ (יחזקאל טז ו) = מתגוללת, כלומר: כיון שהתיר אגדן - השבלין מתגוללין בגורן, לפי שנוחין להתפזר; או לשון כנה דמתרגמינן וְאֶת כַּנּוֹ (שמות ל כח) = וית בסיסיה כלומר הכנו לדשן
  13. ^ לא קשיא לך, דאליביה מצית למימר דקיימי רבנן כוותיה: כיון שהתיר אגדן דלא הוי אלא כמחשבה בעלמא דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בידות שלהן: שאין הידות ראויות לשבלין אלא כדי לאוגדן בהם, והאי מוכח דלא בעי לאוגדן
  14. ^ שדשן לידות ברגלי בהמה או במקבת כמו בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ (תהלים מד ו) בֹּסְסוּ אֶת חֶלְקָתִי (ירמיהו יב י), והכא - דאיכא מעשה רבה - הוא דאמר דקא מטהרי רבנן, אבל במחשבה לא אמר
  15. ^ אי בקוצר לאכילה מוקמת לה לההיא דלעיל, מאי טעמא דרבנן
  16. ^ פלוגתא דאחרים ורבנן כשבססן ממש, כשנמלך לסיכוך
  17. ^ גבי פלוגתא דרבי יוסי, דקא מיירי בגורן, איכא למימר
  18. ^ טעמא דרבי יוסי דאף על גב דבססן חזו למיהוי ידות, וניחא ליה שיהו מחוברות באוכל כמו שהן; 'בוססות' = מרציא"ה בלע"ז [כתושות, נדושות שדשו אותן]
  19. ^ להפך ראשי השבלים
  20. ^ על ידי הידות; עתר = פורק"א [קלשון], ואלמלא הידות אין נוחין להפכן בה, דמתוך שהם קצרים יוצאין מבין שני עוקציה של עתר ונשמטין ממנה, והוא כשבססן תחלתן - לא לבטלן נתכוון אלא לרככן
  21. ^ דבעי להו לסכך
  22. ^ ידות אוכלים משבססן ואינן אגודות בהן
  23. ^ בקשין שלהם יאחזום, וינטלו ראשי השבלים עמהם
  24. ^ משום הכי מטמא רבי יוסי דקסבר מעשה זוטא לא בטלה תורת ידות מינייהו
  25. ^ שאלתי את מורי מגופה דמשנה דמייתי אגב גררא בשמעתין מי שייך למיתני גופא כדגרסינן במימרות האמוראים? ואמר לי רבי: משום דהך משנה מן הטהרות שאין מהם שום גמרא בעולם ולא מפורשת כשאר המשניות - לפיכך נוהג הש"ס לומר 'גופא' כדי לפרש.
  26. ^ דכתיב וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' [לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא] וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' (בראשית כה כא)
  27. ^ אגב דאמר 'הואיל וראויות להפך בעתר' נקט נמי הא מלתא.
  28. ^ בגמרא מפרש פלוגתייהו
  29. ^ בגמרא מפרש מאן קתני לה
  30. ^ דנסר רחב ארבעה - סכך פסול הוא, כדאמר בגמרא, לרב אליבא דרבי מאיר ולשמואל לדברי הכל, וסוכה כשרה, וכגון דיהביה אצל הדופן: דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בארבע אמות, דאמרינן דופן עקומה
  31. ^ שרוב תקרות הבית עשויות מהן
  32. ^ דפסיל
  33. ^ אי מכשרת בהו אתי למימר "מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת קורות ביתי, אף היא בנסרים מקורה" וההוא ודאי פסול, דסוכה אמר רחמנא, ולא ביתו של כל ימות השנה
  34. ^ שאין רוב תקרות עשויות מהן
  35. ^ דלא דמי לתקרה דלגזור בהו
  36. ^ בההוא מכשר רבי יהודה, משום דאין רוב תקרות עשויות מהן - לא גזרינן בהו; ורבי מאיר חייש למיעוט: שיש מיעוט העושין תקרה מהן
  37. ^ קפסיל רבי מאיר
  38. ^ בתמיה
  39. ^ ואם כן במאי מכשר
  40. ^ שמואל
  41. ^ דאין רשות בפחות מארבעה
  42. ^ משום תקרה, דלא חשיבי לעשות תקרה מהן
  43. ^ שאם היה אויר במקום אחד מהם לא מצי למימר לבוד
  44. ^ חשיבי להיות דומות לתקרה, ו
  45. ^ קא סלקא דעתיה דברי הכל היא
  46. ^ וכגון שנתנו מן הצד דאמרינן דופן עקומה ולא חשיב סכך למיפסלה
  47. ^ לארבעה טפחים לפסול בסוכה משום סכך פסול: שסיכך בדבר המקבל טומאה, וסכך פסול באמצע פוסל בארבעה
  48. ^ לפוסלה: דאפילו כולה מסוככת בהן – כשרה; ורבי יהודה היא
  49. ^ נוקמא להך פלוגתא נמי בשאין בהן ארבעה, וקאמר רבי יהודה שני נסרים של שלשה טפחים ואף על גב דנפיק מתורת לבוד אין מצטרפין לפוסלה, שאף כולה מסככין בהן; ורבי מאיר אומר נסרים מצטרפין לארבעה - אם באמצע סוכה הן - לפוסלה
  50. ^ דקא אמר רבי מאיר נסרים כסדינין ומצטרפין? חדא מינייהו פסלה לה
  51. ^ דהא אמר רב אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה
  52. ^ דמן הצד אין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות, דבבציר מהכי גמירי דופן עקומה, וקאמר רבי יהודה: שני נסרים של ארבעה ארבעה, וכן סידר והולך עד ארבע אמות - אין מצטרפין: שאף כולה ראוי לסכך בהן, דלית ליה גזרת תקרה
  53. ^ שגזרו העובדי כוכבים גזירה על המצות
  54. ^ שאין הנכרים מכירין שתהא לשם סוכה
  55. ^ בין שיש בהן ארבעה בין שאין בהן ארבעה
  56. ^ פסולת גורן ויקב דהוא סכך כשר
  57. ^ והכי נמי מצי למיתני 'ומודה רבי יהודה בהנך דאית בהו ארבעה דפוסלין שאם יש בין נסר לנסר כו', והאי דנקט רבי מאיר - רבותא היא: דאפילו רבי מאיר דמחמיר מודה בהא
  58. ^ דאף על גב דאיהו מיקל בשאין בהם ארבעה - מודה הוא
  59. ^ אחד
  60. ^ שאם נתנו בסוכה מן הצד שאף על פי שהיא כשרה מן הצד על ידי דופן עקומה
  61. ^ ו(לקמן דף יח,א) מוקי לה בסוכה בת שמונה אמות מצומצמות, דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומתחיל מצדה השני ונותן נסר תחלה ואחר כך פסל כמו כן עד אמצעה - הוו להו שני פסלים באמצע, והן של שמונה טפחים, ואיכא הכשר סוכה, ונסרים שבה לא פסלי לה, דאמרינן דופן עקומה עד הפסלים האמצעיים.
  62. ^ נסרים שיש בהם ארבעה שסיכך בהן ולא הטיל רחבן על הסוכה, אלא השכיבן על צידן שהוא פחות שלשה
  63. ^ כדמפרש לקמן: דכיון דיש שֵׁם פסול עליהן - נעשו כשפודין של מתכת הפסולין לסכך בכל ענין שהופכן
  64. ^ דטעמא משום גזירת תקרה, וכי האי גוונא לא עבדי אינשי תקרה
  65. ^ לשאול אולי יאמר כדבריהם
  66. ^ באחת הדפנות סמוך לקרקע
  67. ^ בהדיא ובריוח , דהיינו שלשה טפחים
  68. ^ דרחב ארבעה ולא הכניס בו אלא שלשה
  69. ^ כולן
  70. ^ וסיככה כולה בהן
  71. ^ ונסר אחד דווקא קאמר
  72. ^ אצל רוח רביעי שאין שם דופן דלפקיה מיניה על ידי דופן עקומה, דהא אין כאן דופן אלא פתח
  73. ^ ואף על גב דלא עייליה כוליה לתוך חלל דפנות הצדדים – פסול: דההוא טפח דאבראי מיחשב נמי כי סוכה, דאלו סכך כשר הוה - מותר לישן שם, ויוצא ידי סוכה
  74. ^ דאמרינן (לקמן דף יט,א)
  75. ^ כי האי גוונא