פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי סוכה דף נ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואי מייתי במקודשת - איפסילו להו בלינה [1].

חזקיה אמר: [2] כלי שרת - אין מקדשין אלא מדעת [3], [4] וגזירה שמא יאמרו 'לדעת נתקדשו' [5].

אמר רבי ינאי אמר רבי זירא: אפילו תימא יש שיעור למים וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת [6], וגזירה שמא יאמרו: לקידוש ידים ורגלים [7] מלאן [8]!

נשפכה או נתגלתה [היה ממלא מן הכיור, שהיין והמים מגולין פסולין לגבי מזבח]:

ואמאי [9]? ליעביר במסננת [10]?

לימא מתניתין דלא כרבי נחמיה, דתניא: מסננת יש בו משום גילוי [11]; אמר רבי נחמיה: אימתי? - בזמן שהתחתונה [12] מגולה, אבל בזמן שהתחתונה מכוסה, אף על פי שהעליונה מגולה - אין בה משום גילוי, מפני שארס נחש דומה לספוג: צף ועומד במקומו.

אפילו תימא רבי נחמיה, אימר דאמר רבי נחמיה להדיוט, אבל לגבוה מי אמר?

ולית ליה לרבי נחמיה (מלאכי א ח) [וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע] הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה' צְבָאוֹת.

הדרן עלך לולב וערבה




סוכה פרק חמישי החליל

משנה:

החליל חמשה וששה [13] - זהו החליל [14] של בית השואבה [15], שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב [16].

עמוד ב

גמרא:

איתמר: רב יהודה ורב עינא: חד תני שואבה וחד תני חשובה.

אמר מר זוטרא: מאן דתני שואבה לא משתבש, ומאן דתני חשובה לא משתבש: מאן דתני שואבה לא משתבש, דכתיב (ישעיהו יב ג) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן [מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה], ומאן דתני חשובה לא משתבש, דאמר רב נחמן: מצוה חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית [17].

תנו רבנן: החליל דוחה את השבת - דברי רבי יוסי בר יהודה, וחכמים אומרים: אף יום טוב אינו דוחה.

אמר רב יוסף: מחלוקת בשיר של קרבן [18]: דרבי יוסי סבר: עיקר שירה - בכלי, ועבודה היא, ודוחה את השבת [19];

ורבנן סברי: עיקר שירה – בפה, ולאו עבודה היא, ואינה דוחה את השבת [20]; אבל שיר של שואבה [21] - דברי הכל שמחה [22] היא, [23] ואינה דוחה את השבת.

אמר רב יוסף: מנא אמינא דבהא פליגי [24]? דתניא: כלי שרת שעשאן של עץ: רבי פוסל, ורבי יוסי בר יהודה מכשיר; מאי לאו בהא קמיפלגי: מאן דמכשיר [25] סבר עיקר שירה בכלי [26] וילפינן מאבובא דמשה [27], ומאן דפסיל סבר: עיקר שירה בפה [28] ולא ילפינן מאבובא דמשה [29]?

לא! דכולי עלמא עיקר שירה בכלי, והכא - בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלגי: מאן דמכשיר סבר דנין אפשר משאי אפשר, ומאן דפסיל סבר לא דנין אפשר משאי אפשר [30].

ואיבעית אימא: דכולי עלמא דעיקר שירה בפה, ואין דנין אפשר משאי אפשר [31], והכא - במילף מנורה בכללי ופרטי או ברבויי ומיעוטי קא מיפלגי: רבי דריש כללי ופרטי, רבי יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי:

[32]

רבי דריש כללי ופרטי [בפסוק שמות כה,לא: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ]:

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת – כלל;

זָהָב טָהוֹר – פרט;

מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש של מתכת - אף כל של מתכת;

רבי יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי:

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת – ריבה;

זָהָב טָהוֹר – מיעט;

מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה - חזר וריבה; ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל; מאי רבי? - רבי כל מילי; מאי מיעט? - מיעט של חרס [33].

אמר רב פפא:

הערותעריכה

  1. ^ הואיל ואיקדשו קדושת הגוף - הוו להו כאימורי קרבן
  2. ^ הא ודאי מצית למשמע מינה דאין שיעור למים;
  3. ^ אבל קידוש שלא מדעת לא שמעינן מינה
  4. ^ וטעמא דמתניתין דלא מייתי במקודשת -
  5. ^ דמאן דחזי להו למחר דשקלי להו מתוך כלי שרת – סבר: לדעת שיקדשם כלי ניתנו בו מאתמול, וכיון דאין שיעור למים - קדשום הכלי, וקא חזי דמנסכי להו! שמע מינה אין לינה מועלת בנסכים ונפקא מינה חורבה
  6. ^ ואפילו הכי נפק מינה חורבה
  7. ^ לכהן גדול
  8. ^ וקדשום בכלי: שאין מקדשים ידים ורגלים אלא במים מקודשים, דומיא דכיור שנמשח בשמן המשחה ומקדש את מימיו והם לקידוש ידים ורגלים; ואף קתון של זהב שהיו עושין לכבודו של כהן גדול לקדש הימנו ידיו ורגליו, כדאמרינן בסדר יומא פרק 'טרף בקלפי' (דף מג,ב) מקודש היה; ואתי למימר הכא 'לקידוש ידים ורגלים מילאום'; ולית להו שיעורא: שאפילו הוה מאה לוגין - ראוין הם לכלי, ונתקדשו, וכי חזי דמנסכי להו, אמר: אין לינה מועלת בנסכים
  9. ^ מים מגולין פסולין
  10. ^ קוליי"ר בלעז: מסננת שמסננין בה קונדיטון, כמו שעושין בעלי חנויות: שתלוי כמין כברה, ובו אבקת רוכל, ויין, ותחתיה כלי, והקונדיטון מסתנן לתוכו
  11. ^ אם הניחו בלא שמירה כשיעור שהיית גילוי, המפורש ב'הכל שוחטין' (חולין י.) 'כדי שיצא נחש מתחת אזן כלי וישתה ויחזור לחורו', ואסורה בשתיה
  12. ^ כלי התחתון
  13. ^ פעמים שהוא ששה ימים, פעמים חמשה
  14. ^ שהיו מחללין
  15. ^ לרבות שמחה לבית השואבה; דמפרש במתניתין כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המים, כדמפרש וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן (ישעיהו יב ג)
  16. ^ הלכך: חל יום טוב להיות בשבת - פשו להו ששה חולו של מועד; נמצא חליל ששה; חל יום טוב בחול, הוו להו תרי יומי: שבת ויום טוב דלא דחי להו - פשו להו חמשה
  17. ^ דאמרן לעיל: שיתין נבראו מששת ימי בראשית לקבל הנסכים
  18. ^ שקרבן צבור טעון שיר מן התורה, כדאמרינן במסכת ערכין (דף יא,א) מכמה מקראות; [ומחלוקת] בחליל המכה לפני המזבח בשעת ניסוך היין לתמיד של שחר וניסוך היין לתמיד של בין הערבים: שהלוים עומדין על דוכנם ואומרים שיר, והחליל מכה לפניהם, כדתנן במסכת ערכין (פ"ב מ,ג, דף י,א) בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח ואין אומרים שיר על המזבח אלא על היין, כדאמרינן התם, ובאותו חליל נחלק רבי יוסי בר יהודה לומר שהוא דוחה
  19. ^ וסבר רבי יוסי עיקר השיר אינו אלא אם כן חליל מכה עם השיר, וכן כנורות ונבלים - הכל כמנין המפורש שם, הלכך עבודה היא, וכי היכי דתמיד דוחה שבת - שיר שלו נמי דוחה שבת
  20. ^ הלוים אומרים השיר דבר יום ביומו, כגון לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ (תהלים כד א) בראשון, גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל (תהלים מח ב) בשני, וכן כולם; ובשבת - שאי אפשר לחליל - אינו דוחה: שאין כלי שיר המצוה; ולקמן ילפינן טעמייהו מקראי
  21. ^ שהיה כל הלילה על מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כדקתני במתניתין, והלוים בכנורות ובנבלים
  22. ^ יתירה
  23. ^ ואינה מן התורה אלא לחבב את המצות
  24. ^ בעיקר שירה בפה או בכלי
  25. ^ עץ לכל כלי שרת
  26. ^ והוו להו כלי השיר - כלי שרת
  27. ^ ואבוב היה במקדש מימות משה, והוא של קנה, כדתנן בערכין (דף י,ב); הלכך שאר כלי שרת מיניה ילפינן לאכשורי בשל עץ
  28. ^ וכלי - לבסומי קלא בעלמא הוא, הלכך כלי השיר אינן כלי שרת
  29. ^ ולא ילפינן מינייהו לדמויי כלי שרת לאבוב של משה
  30. ^ שאר כלים אפשר שיהיו של מתכת, והן מכובדים, הלכך ממנורה ילפינן להו ולא מאבוב של משה, דהתם טעמא משום שאי אפשר לעשות של מתכת, כדמפרש בערכין (דף י,ב) שצפהו זהב ולא היה קולו ערב - נטלו את ציפויו והיו קולו ערב; ומאן דמכשר סבר דנין אפשר משאי אפשר, דמכל מקום אשכחן כלי שרת דעץ
  31. ^ דכולי עלמא עיקר שירה בפה, וליכא למילף מאבוב; ואם תימצי לומר עיקר בכלי - אפילו הכא מאבוב לא גמר, דאין דנין אפשר משאי אפשר
  32. ^ יש שדורשין את התורה בכלל ופרט, ויש שדורשים אותה במדת רבוי ומיעוט. הדורשה בכלל ופרט - משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל, הלכך 'כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט', ואפילו דברים הדומין לפרט אין נדונין עמו, לפי שהוא פירושו: מהו כלל הכלול למעלה? - זה שאני אומר לך עכשיו ולא יותר; |align = "right"|וכי אתי כלל שני אחר הפרט - בא להוסיף עליו, ודייך אם תוסיף עליו את הדומים לו, הלכך 'אי אתה דן' על ידי כלל האחרון - אלא דברים הדומין לפרט שלא נתרבו מתחילה; |align = "right"| והדורשה בריבוי ומיעוט - לא משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל דנימא אין בכלל אלא מה שבפרט, אלא משום דבכלל קמא נתרבה הכל במשמע - אתי פרטה בתראה למעוטי ממשמעותיה, וכי הדר אתי ריבוי אחריני בהדיה - אהני לרבויי כל מילי, דאלו דברים שהן כעין הפרט - לא איצטריך: דלא אימעיטו להו ממיעוטא! והכי אמר בהדיא בפרק 'נגמר הדין' (סנהדרין דף מה,ב) גבי 'כל הנסקלין נתלין': דמאן דדריש ריבויי ומיעוטי משמע ליה בריבוי ומיעוט לחודיה - בלא ריבוי אחרון - כל הדומין לפרט
  33. ^ דעל כרחך מיעוטא - למעוטי אתא, וזהו הראוי להתמעט יותר מן הכל