ביאור:בבלי סוכה דף לו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הא בכולה ^[1], הא במקצתה ^[2].

נסדק ניקב [וחסר כל שהוא – פסול... ניקב ולא חסר כל שהוא – כשר]:

תני עולא בר חנינא: ניקב נקב מפולש – במשהו, ושאינו מפולש – בכאיסר ^[3].

בעי רבא: נולדו באתרוג סימני טרפה ^[4] - מהו?

מאי קמיבעיא ליה?: אי נקלף – תנינא ^[5], אי נסדק – תנינא ^[6], אי ניקב – תנינא ^[7]!?

כי קא מיבעיא ליה - כדעולא אמר רבי יוחנן: 'ריאה שנשפכה כקיתון ^[8] – כשרה', ואמר רבא: והוא דקיימא סימפונהא, הא לא קיימי סימפונהא – טרפה ^[9]; הכא מאי ^[10]?: דלמא התם הוא דלא שליט בה אוירא הדר בריא, אבל הכא דשליט בה אוירא סרוחי מסרחת ^[11]? או דלמא לא שנא?

תא שמע: 'אתרוג תפוח, סרוח ^[12], כבוש ^[13], שלוק ^[14], כושי, לבן ומנומר - פסול אתרוג; ככדור ^[15] – פסול, ויש אומרים אף התיום ^[16];

אתרוג הבוסר ^[17]: רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין;

גדלו בדפוס ^[18] ועשאו כמין בריה אחרת ^[19] – פסול' קתני מיהת תפוח סרוח, מאי? לאו תפוח מבחוץ ^[20] וסרוח מבפנים ^[21]? לא! אידי ואידי מבחוץ, ולא קשיא: הא דתפח אף על גב דלא סרח, הא דסרח אף על גב דלא תפח ^[22].

אמר מר: אתרוג כושי פסול', והתניא כושי כשר, דומה לכושי ^[23] פסול ^[24]'?

אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין – 'דומה לכושי' תנן.

רבא אמר: ^[25] לא קשיא, הא ^[26] לן ^[27], והא ^[28] להו ^[29].

אתרוג הבוסר: רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין.

אמר רבה: רבי עקיבא ^[30] ורבי שמעון אמרו דבר אחד;

רבי עקיבא - הא דאמרן; רבי שמעון מאי היא?

דתנן [מעשרות פ"א מ"ד]: 'רבי שמעון פוטר את האתרוגים בקוטנן ^[31]';

אמר ליה אביי: דלמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי עקיבא הכא דבעינן הדר וליכא, אבל התם כרבנן סבירא ליה ^[32]? אי נמי עד כאן לא קאמר רבי שמעון התם אלא דכתיב (דברים יד כב) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ [הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה] - כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה ^[33], אבל הכא כרבנן סבירא ליה? ^[34]

עמוד ב

ותו לא מידי ^[35].

גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת - פסול;

אמר רבא: לא שנו אלא כמין בריה אחרת, אבל כברייתו – כשר.

פשיטא, כמין בריה אחרת תניא!?

לא, צריכא דעבידא דפי דפי ^[36].

איתמר: אתרוג שנקבוהו עכברים: אמר רב: אין זה הדר.

איני! והא רבי חנינא מטביל בה ^[37] ונפיק בה ^[38]!?

^[39] ולרבי חנינא קשיא מתניתין ^[40]!?

^[41] בשלמא מתניתין לרבי חנינא לא קשיא: כאן ^[42] ביום טוב ראשון ^[43], כאן ביום טוב שני ^[44], אלא לרב ^[45] קשיא ^[46]!?

אמר לך רב: שאני עכברים דמאיסי;

איכא דאמרי אמר רב: זה הדר, דהא רבי חנינא מטביל בה ונפיק בה;

ולרבי חנינא קשיא מתניתין?

לא קשיא: כאן ביום טוב ראשון, כאן ביום טוב שני.

אתרוג קטן [שיעור אתרוג הקטן: רבי מאיר אומר כאגוז, רבי יהודה אומר כביצה]:

אמר רפרם בר פפא: כמחלוקת כאן כך מחלוקת באבנים מקורזלות ^[47], דתניא בשבת [שבת דף פא,א] שלשה אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא ^[48], וכמה שיעורן? - רבי מאיר אומר כאגוז ^[49], רבי יהודה אומר כביצה.

ובגדול כדי שיאחז [שנים בידו, דברי רבי יהודה; ורבי יוסי אומר: אפילו אחד בשתי ידיו]:

תניא: אמר רבי יוסי: מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו ^[50]; אמר לו רבי יהודה: משם ראיה? אף הם אמרו לו: "אין זה הדר". ^[51].

משנה:

אין אוגדין את הלולב אלא במינו ^[52], דברי רבי יהודה;

רבי מאיר אומר: אפילו בחוט במשיחה ^[53];

אמר רבי מאיר: מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב ^[54]!

אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה ^[55].

גמרא:

אמר רבא: אפילו בסיב ^[56], אפילו בעיקרא דדיקלא ^[57]! ואמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה ^[58]? - קסבר לולב צריך אגד ^[59], ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני ^[60]!

ואמר רבא: מנא אמינא לה דסיב ועיקרא דדיקלא, מינא דלולבא הוא? – דתניא [ספרא אמור פרשתא יב פרק יז הלכה י]: '(ויקרא כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ [שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת] - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב ^[61]; והדין נותן: ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין!

אמרו לו: כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין ^[62]:

הערות

^ כשר
^ פסול, דמנומר הוא
^ אניקב ולא חסר קאי, דמכשר תנא דמתניתין, ואתא האי תנא למימר דאם מפולש הוא מצידו לצידו - פסול בנקב כל שהוא, אפילו של מחט; ונקב שאינו מפולש - בכאיסר: אם רחב כאיסר - פסול ואף על פי שלא חסר כלום, כגון שתחב בו יתד עבה; ומתניתין - בפחות מכאיסר, ובשאינו מפולש
^ שהבהמה נטרפה בה ולקמיה מפרש ליה
^ נקלף - סימני טרפה הוא, דהיינו 'הגלודה'
^ דהיינו גרגרת שנסדק כולה, שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה
^ כגון ניקב קרום של מוח
^ הבשר שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים
^ אלמא מסימני טרפה הוא
^ אם נימוח וקיימי סימפונהא, דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכם
^ נרקבת
^ מפרש לקמן
^ בחומץ או בחרדל
^ מבושל ביותר באור ברותחין
^ העשוי כמין כדור עגול; כדור = פלוט"א
^ שנים דבוקין יחד
^ קטן כְּפוּל הלבן
^ שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר, וגדל כמדת הדפוס; דפוס = פורמ"א בלע"ז; כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו, כמו מנעלין, או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדרה והלחם נעשה בצורתה - כגון אלו קרי 'דפוס'
^ שאינו דומה לאתרוג כלל
^ שנפחת ונרקב מבחוץ
^ וקליפתו קיימת, כמין ריאה שנשפכה כקיתון
^ תפח = אינפל"ה בלע"ז, כגון שנפלו גשמים בתלוש ותפח; סרח = נרקב; ל"א תפח = נרקב, סרח = ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו
^ שגדל כאן והרי הוא שחור
^ שנדמה הוא, קונטרפא"ט בלע"ז; אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר: דאורחיה הוא
^ לעולם מתניתין - כושי נמי פסיל
^ ברייתא
^ לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם
^ מתניתין
^ לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם; ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי - נדמה הוא, ופסול
^ דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי
^ מן המעשרות
^ דחייבין במעשר, דפרי הוא, הואיל ותחילתן וסופן אוכל
^ פרי העשוי לצמוח, ולא משכחת לה אלא בבשל כל צורכו
^ והא דנקט אתרוגין - משום דלא פלוג רבנן בני פלוגתייהו לחיובי בקוטנן אלא אתרוגין ותפוחין, דקסברי תחילתן וסופן אוכל הוא, כדתנן לה פרק קמא דמסכת מעשרות [משנה א]: כל שתחילתו וסופו אוכל אף על פי ששומרו – במחובר - להוסיף אוכל – חייב, בין גדול בין קטן; וכל שאין תחילתו אוכל וסופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כו'; [משנה ד] האתרוגים והתפוחים חייבין בין גדולים בין קטנים, ופליג רבי שמעון עלייהו באתרוגים ומודי בתפוחים, דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה - ואתרוגים קטנים שנוטעם אינם צומחין, אבל תפוחין קים ליה דאף על פי שלא בישלו כל צורכן צומחין, ובקטני קטנים אפילו בתפוחין ודאי פליגי, הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא.
^ אין לדון אחר דבר זה דלא סבר רבי שמעון כרבי עקיבא, ולא רבי עקיבא סבר כרבי שמעון
^ כמין קרשים קרשים, כעין גלגל של רחיים של מים; ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו
^ אוכל מקצתו
^ ויוצא ידי חובתו בנותר, ומברך עליו; והא דנקט 'מטביל' - שכל מאכלם על ידי טיבול היה, כדאמר בפסחים (דף קז,ב) השמש מטביל בבני מעיים... רבי יצחק מטביל בירקא
^ ופרכינן:
^ דקתני חסר כל שהוא פסול
^ ומשנינן:
^ מתניתין
^ שלקיחתו מן התורה ובעינן לקיחה תמה, דכתיב [ויקרא כג,מ: ולקחתם - לקיחה תמה
^ וביום טוב שני נפיק ביה רבי חנינא אף על גב דלא היה שלם
^ דאמר אין זה הדר
^ דרבי חנינא, דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק, דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו, כדאמר בריש פירקין: יבש פסול לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני, ואוקימנא דבעינן הדר וליכא
^ כשיעורן כאן כך שיעורן כאן
^ בתוך ארבע אמות, ובית הכסא בשדה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן אלא טלטול דרבנן, ומשום כבוד הבריות לא גזור; מקורזלות = הראוים לקינוח; פיקוד"ש בלע"ז [לפי ספרים התרגום הוא: מחודד בצד אחד, אך יש בזה משום סכנה, ולכן אין לפרש מחודדות אלא שטוחות]
^ קסבר: בהכי חזיא לקינוח, אבל גדולה לא חזיא
^ מרוב גודלו
^ ואף על גב דאוקימנא (לעיל לא,א) דטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, הכי קאמר ליה: אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי ומייתית ראיה מדרבי עקיבא - אינה ראיה, דאף הם אמרו לו אין זה הדר
^ כדמפרש בגמרא
^ גירסת רש"י: חוט של משיכה; ליכויי"ל בלע"ז [חוט דק]
^ חוטי זהב כפופין כגימון על שם הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ (ישעיהו נח ה)
^ לשם מצות אגד, וזה - לנוי בעלמא
^ אוליר"ה שגדל סביב הדקל ונכרך סביבו כלולבי גפנים
^ לחתוך ממנו נצרים וקולפן עד שראויין לאגד; וטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, דהא אוקימנא דלא בעי הדר, אלא משום דבעי מינו
^ בעי מינו
^ כיון דאמר לולב צריך אגד הוה ליה אף האגד מן המצוה
^ ועובר משום בל תוסיף
^ לקמן בפרק 'לולב וערבה' (דף מג,א) ילפינן מקראי, לולב ביום וסוכה בין ביום בין בלילה
^ קל וחומר שאתה מתחיל לדרוש על ידי חומר שיש בו להביא לו חומר אחר בקל וחומר מן הקל, כגון זה, וסופו שאתה מיקל עליו בחומר זה שהבאת בו שהוא נהפך להקל - אינו קל וחומר הגון, שהרי הדין מלמד עליו חומר ואתה מביא עליו קל!

[1] כשר

[2] פסול, דמנומר הוא

[3] אניקב ולא חסר קאי, דמכשר תנא דמתניתין, ואתא האי תנא למימר דאם מפולש הוא מצידו לצידו - פסול בנקב כל שהוא, אפילו של מחט; ונקב שאינו מפולש - בכאיסר: אם רחב כאיסר - פסול ואף על פי שלא חסר כלום, כגון שתחב בו יתד עבה; ומתניתין - בפחות מכאיסר, ובשאינו מפולש

[4] שהבהמה נטרפה בה ולקמיה מפרש ליה

[5] נקלף - סימני טרפה הוא, דהיינו 'הגלודה'

[6] דהיינו גרגרת שנסדק כולה, שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה

[7] כגון ניקב קרום של מוח

[8] הבשר שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים

[9] אלמא מסימני טרפה הוא

[10] אם נימוח וקיימי סימפונהא, דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכם

[11] נרקבת

[12] מפרש לקמן

[13] בחומץ או בחרדל

[14] מבושל ביותר באור ברותחין

[15] העשוי כמין כדור עגול; כדור = פלוט"א

[16] שנים דבוקין יחד

[17] קטן כְּפוּל הלבן

[18] שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר, וגדל כמדת הדפוס; דפוס = פורמ"א בלע"ז; כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו, כמו מנעלין, או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדרה והלחם נעשה בצורתה - כגון אלו קרי 'דפוס'

[19] שאינו דומה לאתרוג כלל

[20] שנפחת ונרקב מבחוץ

[21] וקליפתו קיימת, כמין ריאה שנשפכה כקיתון

[22] תפח = אינפל"ה בלע"ז, כגון שנפלו גשמים בתלוש ותפח; סרח = נרקב; ל"א תפח = נרקב, סרח = ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו

[23] שגדל כאן והרי הוא שחור

[24] שנדמה הוא, קונטרפא"ט בלע"ז; אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר: דאורחיה הוא

[25] לעולם מתניתין - כושי נמי פסיל

[26] ברייתא

[27] לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם

[28] מתניתין

[29] לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם; ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי - נדמה הוא, ופסול

[30] דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי

[31] מן המעשרות

[32] דחייבין במעשר, דפרי הוא, הואיל ותחילתן וסופן אוכל

[33] פרי העשוי לצמוח, ולא משכחת לה אלא בבשל כל צורכו

[34] והא דנקט אתרוגין - משום דלא פלוג רבנן בני פלוגתייהו לחיובי בקוטנן אלא אתרוגין ותפוחין, דקסברי תחילתן וסופן אוכל הוא, כדתנן לה פרק קמא דמסכת מעשרות [משנה א]: כל שתחילתו וסופו אוכל אף על פי ששומרו – במחובר - להוסיף אוכל – חייב, בין גדול בין קטן; וכל שאין תחילתו אוכל וסופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כו'; [משנה ד] האתרוגים והתפוחים חייבין בין גדולים בין קטנים, ופליג רבי שמעון עלייהו באתרוגים ומודי בתפוחים, דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה - ואתרוגים קטנים שנוטעם אינם צומחין, אבל תפוחין קים ליה דאף על פי שלא בישלו כל צורכן צומחין, ובקטני קטנים אפילו בתפוחין ודאי פליגי, הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא.

[35] אין לדון אחר דבר זה דלא סבר רבי שמעון כרבי עקיבא, ולא רבי עקיבא סבר כרבי שמעון

[36] כמין קרשים קרשים, כעין גלגל של רחיים של מים; ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו

[37] אוכל מקצתו

[38] ויוצא ידי חובתו בנותר, ומברך עליו; והא דנקט 'מטביל' - שכל מאכלם על ידי טיבול היה, כדאמר בפסחים (דף קז,ב) השמש מטביל בבני מעיים... רבי יצחק מטביל בירקא

[39] ופרכינן:

[40] דקתני חסר כל שהוא פסול

[41] ומשנינן:

[42] מתניתין

[43] שלקיחתו מן התורה ובעינן לקיחה תמה, דכתיב [ויקרא כג,מ: ולקחתם - לקיחה תמה

[44] וביום טוב שני נפיק ביה רבי חנינא אף על גב דלא היה שלם

[45] דאמר אין זה הדר

[46] דרבי חנינא, דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק, דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו, כדאמר בריש פירקין: יבש פסול לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני, ואוקימנא דבעינן הדר וליכא

[47] כשיעורן כאן כך שיעורן כאן

[48] בתוך ארבע אמות, ובית הכסא בשדה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן אלא טלטול דרבנן, ומשום כבוד הבריות לא גזור; מקורזלות = הראוים לקינוח; פיקוד"ש בלע"ז [לפי ספרים התרגום הוא: מחודד בצד אחד, אך יש בזה משום סכנה, ולכן אין לפרש מחודדות אלא שטוחות]

[49] קסבר: בהכי חזיא לקינוח, אבל גדולה לא חזיא

[50] מרוב גודלו

[51] ואף על גב דאוקימנא (לעיל לא,א) דטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, הכי קאמר ליה: אפילו לדידך דלא חיישת לאנפולי ומייתית ראיה מדרבי עקיבא - אינה ראיה, דאף הם אמרו לו אין זה הדר

[52] כדמפרש בגמרא

[53] גירסת רש"י: חוט של משיכה; ליכויי"ל בלע"ז [חוט דק]

[54] חוטי זהב כפופין כגימון על שם הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ (ישעיהו נח ה)

[55] לשם מצות אגד, וזה - לנוי בעלמא

[56] אוליר"ה שגדל סביב הדקל ונכרך סביבו כלולבי גפנים

[57] לחתוך ממנו נצרים וקולפן עד שראויין לאגד; וטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, דהא אוקימנא דלא בעי הדר, אלא משום דבעי מינו

[58] בעי מינו

[59] כיון דאמר לולב צריך אגד הוה ליה אף האגד מן המצוה

[60] ועובר משום בל תוסיף

[61] לקמן בפרק 'לולב וערבה' (דף מג,א) ילפינן מקראי, לולב ביום וסוכה בין ביום בין בלילה

[62] קל וחומר שאתה מתחיל לדרוש על ידי חומר שיש בו להביא לו חומר אחר בקל וחומר מן הקל, כגון זה, וסופו שאתה מיקל עליו בחומר זה שהבאת בו שהוא נהפך להקל - אינו קל וחומר הגון, שהרי הדין מלמד עליו חומר ואתה מביא עליו קל!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]