קטגוריה:דברים טז יג

מלבי"ם - התורה והמצוה

קצג.

חג הסכות תעשה לך . וכתיב חג הסכות לה' ! פי' בספרי, שמלמד שהסוכה שאתה עושה לך נחשב כאלו אתה עושה לגבוה. כי חל עליה ש"ש בסוד סוכת שלום, שהוא יחוד הויה וא-דני הנז' בסוכה. ועז"א " לה' א-להיך ". ובספרא אמור קפה ובסוכה ט וסוכה כז למודים אחרים.

קצד.

תעשה . ולא מן העשוי. כ"ה בגמ' סוכה יא ע"ב, ומיירי בשקצצן (שקצץ הסכך מגידולו, לאחר שסכך בו) עיי"ש.

קצה.

תעשה לך . ר"א דרש " לך " - משלך. ורבנן ס"ל כל האזרח ו לך , ממעט גזולה. כן אמרו בסוכה כז.

ומ"ש "ביו"ט האחרון" ליתא בגמ'. ויל"פ (=ויש לפרש) ע"פ מש"ש (=מה שכתוב שם)חזר בו ר' אליעזר.

קצו.

חג הסכות תעשה לך שבעת ימים . ר"ל מה שצוה השי"ת לעשות הג' מועדים בימים האלה, מפני שהיה דרך כל העמים העוסקים בעבודת האדמה, לעשות להם מועדים וימי שמחה בימים האלה. אם בפסח - שהתחילו לקצור השעורים, ובשבועות - בקציר חטים, ובסוכות - באספם תבואת השדה.

ורצה השם שהמועדות שהיו רגילים לעשות לצרכם, יעשום לא לצרכם רק לשם ה'. וישמחו בהם לא על תבואתם וקנינם, רק בעבור כי יראו לפני ה'. כמ"ש, מלך שרצה לנסות את אוהבו, ובא לביתו לבקרו, בעת שעשה משתה גדול לחתונת בנו יחידו. וראה כי השמחה שהיה לו על ביאת המלך לביתו, השכיח מלבו האהבה והשמחה, שהיה לו אל חתונת בנו, ושמח רק בעבור המלך.

וז"ש "הלא ידעתי כי חג הסכות תעשה לך שבעת ימים " - בודאי תעשה חג זה לך לצרכך, באספך מגרנך ומיקבך , והדרך לעשות חג בעת האסיף, ושמחת בחגך , ר"ל ובודאי תשמח במה שהוא חגך, בזה תשמח אתה ובנך.

ואני מצוך שבעת ימים תחג לה' א-להיך, ששבעת ימים אלה לא תחוג לצרכך, רק לה' א-להיך. ולא יהיה החג בביתך, רק במקום אשר יבחר ה' . כי יברכך ה' , ובו תשים עיקר השמחה לא במעשה ידיך. והיית אך שמח , במה ש שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וכו' .

ועפ"ז אמר ר"ש, שכיון שהגביל זמן המועדים, נגד המועדים שעובדי האדמה עושים לעצמם בימים האלה; לכן בפסח ובחג שאינו עת מלאכה, והיה דרכם לעשות מועד ז' וח' - הגביל כנגד ימי חגים האלה ז' וח'. ועצרת שהוא עת מלאכה, ואין דרכם לעשות מועד רק יום א' - הגביל ג"כ את החג על יום א'.

ועז"א שחסך על ישראל, לשון חיסור והקטנה. כמ"ש בערוך, ערך "חסך".

קצז.

באספך מגרנך ומיקבך . ברייתא זו מובא בר"ה יד, ועיי"ש פירושה. והוא דרוש אסמכתיה דמעשר ירק דרבנן.