קטגוריה:בראשית יד כג
אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכׇּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אִם־מִ/חוּט֙ וְ/עַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְ/אִם־אֶקַּ֖ח מִ/כָּל־אֲשֶׁר־לָ֑/ךְ וְ/לֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אִם מִחוּטָא וְעַד עַרְקַת מְסָנָא וְאִם אֶסַּב מִכָּל דְּלָךְ וְלָא תֵּימַר אֲנָא עַתַּרִית יָת אַבְרָם׃ |
ירושלמי (יונתן): | אִין מִן חוּטָא וְעַד סַנְדְלַת רְצוּעָה אִין אֶסַב מִכָּל דִי לָךְ וְלָא תְהֵי מִתְרַבְרַב לְמֵימָר אֲנָא אַעֲתָרִית מִן דִידִי יַת אַבְרָם: |
ירושלמי (קטעים): | אִם מֵחוּטָא וְעַד רְצוּעָה דְסַנְדְלָא אִם אֶסַב מִכָּל דִילָךְ וְלָא תֶהֱוֵי מִתְרַבְרַב וַאֲמַר אֲנָא עֲתָרִית יַת אַבְרָם: |
רש"י
"אם מחוט ועד שרוך נעל" - אעכב לעצמי מן השבי
"ואם אקח מכל אשר לך" - וא"ת לתת לי שכר מבית גנזיך לא אקח
"ולא תאמר וגו'" - שהקב"ה הבטיחני לעשרני שנאמר ואברכך וגו'רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ – וְאִם תֹּאמַר לָתֵת לִי שָׂכָר מִבֵּית גְּנָזֶיךָ לֹא אֶקָּח.
וְלֹא תֹאמַר... – שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִבְטִיחַנִי לְעַשְּׁרֵנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל יב,ב): "וַאֲבָרֶכְךָ...".
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
אם מחוט — שממנו תופרין כל בגד.
שרוך — העור הקושר הנעל:רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אם מחוט ועד שרוך נעל. הראה בזה אברהם כח נדיבתו שלא רצה ליהנות משלל המלכים ואפילו הדברים שאין להם דמים ונשבע בזה ואמר הרימותי ידי והוא לשון שבועה כלשון (במדבר י"ד) נשאתי את ידי, ואמר הרימותי ידי אל ה' להיות הקדש הכל לפניו ואם אקח מכל אשר לך, ומפני זה אמר הרימותי ידי ולא אמר נשאתי, לפי שההקדש נקרא תרומת יד כענין שכתוב (שמות ל"ד) תרומת כסף ונחשת:
והגאון רבי סעדיה כתב אם מחוט ועד שרוך נעל הזכיר הכתוב הצומח והחי והדומם שהם הקנינים כולם שהם ברשות המדבר אם מחוט זה הצומח וכולל התבואה והפירות, ועד שרוך נעל זה החי וכולל הבהמות והעופות, ואם אקח זה הדומם וכולל הכסף והזהב ואבנים טובות ומרגליות, ולכך הוסיף ואמר ואם אקח מכל אשר לך וגו':
ובמדרש אם מחוט ועד שרוך נעל, אמר לו הקב"ה לאברהם אתה אמרת אם מחוט חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית שנקרא חוט שנאמר (במדבר ח') ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומתרגמינן חוטא דתכלתא, וטהר את בניך במזבח שהיה מוקף בחוט הסקרא, אתה אמרת ועד שרוך נעל חייך שאני נותן לבניך מצות רצועה של תפילין ומצות אכילת הפסח שכתוב בו (שמות י"ב) ונעליכם ומצות יבמה שכתוב בה (דברים כ"ה) וחלצה נעלו, וכן בלשון נעל אני עתיד ליפרע מעשו שנאמר (תהלים ס') על אדום אשליך נעלי וכן בלשון נעל אני משבח את בניך שנאמר (שה"ש ז') מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב:ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(כב - כג) "ויאמר אברם". כבר בארתי זאת באה"ש דרוש א', כי השלם כשיגיע לידו מעשה גדולה ופעולה טובה ראוי להתהלל, תהיה הפעולה הזאת בעצמה יקרה בעיניו מכל הון יקר ולא יצוייר כלל שיעשה המעשה ההוא בעבור שכר או ריוח, כי הפעולה בעצמה גדולה מכל שכר וריוח, ואחר שכל מגמת פני אברהם ומסעיו היה כדי לקרוא בשם ה' ולפרסם אמונתו והשגחתו לכל באי עולם. וע"י נצוח המלכים הכירו כל באי עולם שה' אל עליון ושהוא משגיח על יראיו ומפליא עמהם פלאות, א"כ זה השכר היותר גדול בעיניו, ולא יצוייר שיקבל עם זה עוד שכר אחר, וז"ש הלא "הרמותי ידי" זאת הנוצחת "אל ה' אל עליון", שעי"ז נודע שהוא אל עליון ושהוא קונה שמים וארץ וזה השכר היותר גדול אצלי, וא"כ "אם מחוט ועד שרוך נעל, וכל מה שאקח ידמה שאקח מאשר לך", כי כבר קבלתי שכרי די והותר. אולם לפי דרכנו עתה, הנה אברהם ראה ויוכח כי לא ידיו עשו את החיל הזה, ולא בכח ידו ובגבורתו נצח ארבעה מלכים אדירים כאלה, רק ה' הוא היה הלוחם והמנצח ואיך יקח מן השלל מאומה, שהגם שמן הדין השלל מגיע להמנצח את המלחמה, אבל הוא לא נצח ולא עשה מאומה, רק ה' לחם ונצח, וז"ש "הרימותי ידי". ר"ל ידי זאת הלוחמת והנוצחת הרימותי אל ה' שהוא נצח ולחם בידי, וידי לא היתה רק כחרב ביד ה' שהוא אל עליון וקונה שמים, וא"כ אחר שאני לא לחמתי ולא עשיתי מאומה, "אם [אקח] מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח", ר"ל כל מה שאקח הלא אקח "מכל אשר לך" כי אין השלל שלי, "ולא תאמר אני העשרתי את אברם", פעל תאמר הוא נסתר לנקבה, ומוסב על היד שאמר הרימותי ידי [כי יד בא בלשון נקבה תמיד], אמר אם אקח מהשלל דבר כאלו ידי נצחה ועשתה חיל, אז תאמר ידי אלי לאמר אני העשרתי את אברם כמ"ש ואמרת בלבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל, ואיך תאמר ידי שהיא העשירה אותי אם ה' פעל כל זאת ולא ידי יד כהה:
אלשיך
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
אם מחוט ועד שרוך נעל. א"ל הקב"ה: אתה אמרת אם מחוט, חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית, כמה דאת אמר: "על ציצית הכנף פתיל תכלת", ומתרגמינן "חוטא דתכלתא". אתה אמרת נעל, חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה, כמה דאת אמר: "וחלצה נעלו". דבר אחר: אם מחוט, זה המשכן, שהיה מצויר בתכלת וארגמן ותולעת שני ובשש וכו'. ועד שרוך נעל, זה חוט הסיקרא, דתני וכו' תוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ועד שרוך נעל, אלו פעמי רגלים, כמה דאת אמר: "מה יפו פעמיך בנעלים":
דרש רבא: בשכר שאמר אברהם: אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצוות: חוט של תכלת ורצועה של תפילין. בשלמא רצועה של תפילין דכתיב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא, ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש. אלא חוט של תכלת מאי היא? דתניא, היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", וכתיב: "כמראה אבן ספיר דמות כסא". אתה אמרת: אם מחוט, בו אני משבח בניך: "כחוט השני שפתותיך". אתה אמרת: עד שרוך נעל, בזכות כך אני פורע משונאיהם: "על אדום אשליך נעלי":
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יד כג.
לא לקבל מתנות מגאוותנים
בראשית יד כא: ""ויאמר מלך סדם אל אברם:" "תן לי הנפש, והרכש קח לך! "
מדוע לא רצה אברם לקחת מתנות ממלך סדום, והרי הוא הציל אותם מארבעת מלכי הצפון, ומגיע לו לקבל על כך תמורה?
ועוד: מדוע חשש אברם שמלך סדום יגיד "אני העשרתי את אברם", והרי אברם היה עשיר עוד לפני כן (בראשית יג ב): "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב"?
נראה שאברם הכיר את מידותיהם השליליות של אנשי סדום - ובכללן את מידת הגאווה: (יחזקאל טז מט): "הִנֵּה זֶה הָיָה עון סְדֹם אֲחוֹתֵךְ - גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה".
אילו היה אברם מסכים לקבל ממלך סדום אפילו שרוך-נעל אחד, היה מלך סדום מתגאה ואומר " אני העשרתי את אברם; כל הרכוש של אברם בא רק משרוך-הנעל שנתתי לו; השרוך שלי 'הביא לו מזל' ורק בזכות זה הוא הצליח לשמור על עשרו". יותר מזה: ייתכן שמלך סדום גם היה דורש מאברם 50% מה"רווחים" שהרוויח משרוך-הנעל שנתן לו...
כדי להימנע ממצב מביך זה, העדיף אברם שלא לקבל ממלך סדום שום דבר לעצמו.
מלך סדום הבין שאסור לו אפילו להודות לאברם, כי אפילו זה יעשיר את אברם.
לא לקבל מתנות מרשעים
(אילן סנדובסקי)
על סדום נאמר: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד" (ביאור:בראשית יג יג).
קיימת אפשרות איומה שדבריו של אברם: "וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ", לאמור אם אני וזרעי ניקח מכל אשר לך, חייבה בעצם חייבו את אדוני להשמיד את סדום כדי שלא יתקיים חשד, ולו הקלוש ביותר, שבני-ישראל לקחו דבר מאנשי סדום (למרות שנעריו של אברם אָכְלוּ (ביאור:בראשית יד כד)). לכן לאחר שהמלאך מודיע לשרה ואברהם שיוולד להם בן, המלאכים ממשיכים לסדום להרוס אותה כדי שאנשי סדום לא יביאו מתנות להולדת יצחק ולמשתה גמילתו
האם אברם לא לקח דבר?
המלחמה היתה כנגד "כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים" (בראשית יד ט), אשר לקחו כשלל את רכוש חמשת המלכים של ככר הירדן ואת רכוש הרפאי, הזוזי, האימים, החורי, והאמרי. כאשר אברם אמר: "אִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ" הוא מתכוון רק לרכוש סדום, אבל אין ספק שיתר רכוש ארבעת המלכים שנוצחו והשלל שלקחו מיתר הערים נשאר בידי אברם ואנשיו.
רכוש אנשי סדום הוחזר לאנשי סדום וללוט, אבל רכוש שאר המלכים מלכי ככר הירדן, "בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, ומֶּלֶךְ בֶּלַע" (ביאור:בראשית יד ב), לא מוזכר. ניתן לשער שמלך סדום ייצג את כולם. סביר להניח שאברם לא לקח את רכושם של שכניו של מלך סדום כשם שלא לקח את רכוש אנשי סדום.
מנהגי מתנות
מלך סדום נתן מתנה גדולה במיוחד, ולוא לא הינו יודעים על רשעת סדום, או על תגובת אברם הינו מעריכים בכבוד את מתנתו. תגובת אברם היא בלתי צפויה ודורשת הסבר.
מלך סדום העליב את אברם כאשר ללא ברכה, ללא תודה, ללא כבוד, הוא אמר לו "תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ":
- האם אברם היה משאיר את הנפש אצלו כעבדים?
- האם הַנֶּפֶשׁ כוללת גם את כל החי: צאן ובקר? (ראה: "כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ; וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ, עִם הַבָּשָׂר" (דברים יב כג))
- "קח לך" - והרי הכל כבר בידי אברם כשלל חסר בעלים, כפי שדוד מיסד לחוק: שהרכוש מחולק שוה בין הלוחמים ולא מוחזר לבעליו (שמואל א ל כד). המילה "קח" רומזת כאילו שאברם לוקח ממלך סדום.
- מלך סדום לא הציע מתנה סבירה, בכבוד, כגון: מעשר או דבר ערך למזכרת, אלא הראה את גדלותו והכריח את אברם לסרב לפחות לחלק.
לכן אברם העליב את מלך סדום וענה לו: "אין לי צורך בדבר שלך, כדי שלא תגיד"
רכושו של לוט - אברם משלם ללוט עבור החלקה בארץ כנען
רכושו של לוט גם נכלל בהצעתו של מלך סדום, ככתוב: "וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו ורְּכֻשׁוֹ הֵשִׁיב" (ביאור:בראשית יד טז).
אברם זכר את הריב בינו לבין לוט (ביאור:בראשית יג ח) ואת הצעתו לחלק את חלקתם, "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (ביאור:בראשית יג ט). עם זאת, לוט סירב לקבל את הצעת הפשרה ועזב תוך שהוא מותיר לאברם את כל החלקה מבלי לדרוש תשלום בעבורה. כך הפך אברם לבעל חוב ללוט. דברי אברם נאמרים למלך סדום, אולם למעשה הם מופנים ללוט כאשר הוא משאיר את כל רכושו של לוט, "וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי [לוט] הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". בצורה זו אברם מנע מיורשיו של לוט (מואב ועמון) לבוא ולטעון בעלות על כנען.
לוט הבין שאסור לו לדבר עם אברם או אפילו להודות לו, כי אפילו תודה תעשיר את אברם. לוט הבין שאסור לחזור לאברם, ואפילו לא לדבר איתו או לתת לו עצה. כל דבר שלוט יעשה יצור מצב שאברם ישבור את שבועתו ויעשיר את אברם,[1] לכן אפילו לאחר מהפך סדום לוט לא חזר ולא דיבר עם אברם.
חששו של אברם
אברם יצא להתקפה נגד אויב גדול וחזק, סיכן את נפשו, והציל את לוט ורכושו. כמובן אברם ידע שהוא לא ימות, כי עוד לא נולד לו בן יורש.
לוט עבר חוויה איומה, ולמזלו הוא ומשפחתו נשארו בחיים, ובנותיו הצעירות לא נפגעו (ביאור:בראשית יט ח).
אברם חשש שלוט יחשוב שאברם השלים עימו, ומזמין אותו לגור איתו, ולא להיות חשוף לסכנת מוות ועבדות. כדי למנוע אפשרות כזאת, אברם לא חיפש ולא דיבר עם לוט, למרות שהוא ידע שגם לוט בניצולים. בדבריו למלך סדום, אברם העליב גם את לוט, וכך הוא הודיע לו שלא יעיז לשוב לכנען. ואכן, לוט הבין, וכאשר הוא ברח מסדום, הוא לא שב לאברם, אלא הלך להר בגדה המזרחית של הירדן.
נבחרי אדוני
אנשים שהיתה להם זכות לדרוש חלק מארץ כנען אבל עזבו את כנען למען זרעו של אברהם:
- לוט השאיר את ארץ כנען לאברם ועזב לסדום בעבר הירדן המזרחית. בתמורה הוא קיבל חזרה את רכושו כתשלום בעבור החלקה שלו בכנען, וגם זכה שבניו יקבלו את ארץ מואב וארץ עמון כירושה מאלוהים. למעשה לוט נהנה כ13 שנים מהרכוש,[2] כי חלק אבד כאשר הוא הוצא מסדום ונשלח להר (ביאור:בראשית יט יז).
- ישמעאל גורש למדבר ועזב את כנען כדי לגור במדבר, "וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה" (ביאור:בראשית כה יח).
- עשו עזב את כנען ועבר לגור בהר שעיר, ולכן יעקב התעקש לשלם לו במתנות (ביאור:בראשית לג יא), כדי שלא יאמרו שעשו העשיר אותו.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-03-25.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ לדוגמא יתרו נתן שתי עצות למשה שעיצבו את עם ישראל (שמות יח יט-כג.)
- ^ אפשרי שאברם הציל את לוט לפני שישמעאל נולד, וסדום נהפכה לאחר שישמעאל עבר ברית מילה בגיל 13.
דפים בקטגוריה "בראשית יד כג"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.