פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משנה קנים פרק ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת קנים: א ב ג

מסכת קנים עם מפרשי המשנה: א ב ג

טיפול בתערובות שהוקרבו בדרך שגויהעריכה

חטיבה I: כהן שלא נמלך - בדיעבדעריכה

המקרים שבהם דובר לעיל א, ג היו במקרים שבהם טופל הספק כראוי, והוקרב המיעוט בין קרבנות הנשים.

אם לא - הרי היתה גם קביעה על ידי ההקרבה של הכהן, ואז נפסלים קרבנות נוספים: אם הכהן הקריב את כל הגוזלים כעולות - חציים נחשבים עולות, כאמור במשנה שם, ועל מביאי הקרבן לקנות את מחצית העולות החסרה, ואת כל החטאות.

אם הביא מחצית מהגוזלים למעלה ומחציתם למטה (בקינים סתומים) - לפחות הביא מחצית מהעולות ומחצית מהחטאות.

(א) במה דברים אמורים? - בכהן נמלך.

אבל בכהן שאינו נמלך, אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, שלש לזו ושלש לזו
[עשה] כולן למעלה כעולות - מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן כחטאות - מחצה כשר ומחצה פסול.
חציים למעלה וחציים למטה
את שלמעלה - מחצה כשר ומחצה פסול,
ואת שלמטה - מחצה כשר ומחצה פסול:


אם הקריב מחצית מהגוזלים למעלה ומחציתם למטה, יש לחלק את הנשים לשתי קבוצות, שההפרש בין מספרי הקינים שלהן קטן ככל האפשר. לאחר חלוקה כזו, מכשירין את המספר הגדול מבין שתי קבוצות הקינים: בדוגמא שלפנינו - החלוקה היא 100:16, ומס' הגוזלים הכשרים הוא 100.

והשוו לעיל א, ג, שם שנינו "המועט כשר", כי שם מדובר לכתחילה.

(ב) אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו

עשה כולן למעלה - מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן - מחצה כשר ומחצה פסול.
חציין למעלן וחציין למטן - המרובה כשר. בדוגמא דלעיל - 100.

זה הכלל: כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקינין ולא יהו משל אשה אחת,

בין מלמעלן בין מלמטן - מחצה כשר ומחצה פסול.
כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנין עד שיהו משל אשה אחת
בין מלמעלן בין מלמטן - המרובה כשר:


המשנה, וכן משנה ד - מקבילות למשנה א, ב לעיל, שם נפסלו שני הגוזלות, אבל כאן מדובר בכהן שלא נמלך.

בניגוד למשנה א, שם היה מדובר בקינים סתומות, וההקרבה של חציים למעלה וחציים למטה נחשבה בחציה ככשרה - כאן, שמדובר בקינים מפורשות, ההקרבה בדרך זו פוסלת את כולם.

(ג) חטאת לזו ועולה לזו

עשה כולן למעלן כעולות - מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן - מחצה כשר ומחצה פסול.
חציין למעלן וחציין למטן - שתיהן פסול
שאני אומר: חטאת קרבה למעלן ועולה למטן:


עד סוף משנה זו יש חלוקה שווה בין החטאות לעולות: או שהתערבו גוזלים בקן מפורשת זה בזה, או שהתערבו שניהם גם עם קן סתומה. אבל בהמשך אין חלוקה כזאת.

לגבי המקרה השלישי - ראו לעיל משנה א (סתומה) ומשנה ג (מפורשת).

(ד) חטאת ועולה, וסתומה ומפורשת, עשה כולן למעלן - מחצה כשר ומחצה פסול.

כולן למטן - מחצה כשר ומחצה פסול.
חצין למעלן וחצין למטן - אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן בין העולות לחטאות.

חטיבה II: עירוב קיני חובה בחטאות או בעולותעריכה

המשנה מקבילה למשנה ב בפרק א, וממשיכה אותה. כאן מדובר שוב בכהן נמלך.

היא מטפלת בשלושה מקרים אופייניים, אבל הם מדגימים את כל המקרים האפשריים:

אם יש שוויון בין מס' החטאות ומס' החובות - החטאות שבחובה, כלומר חצי מקרבנות החובה - כשרות. לדוגמא: קן ו2 חטאות - סה"כ 4 גוזלים - מקריבים חטאת.

אם יש יותר קרבנות חובה (קינים) מקרבנות חטאת - מכשירים את מספר גוזלי החובה פחות חצי ממספר החטאות. מתוכן, חצי מהחובות הן חטאות, והשאר עולות. לדוגמא: 2 קינים ושתי חטאות - סה"כ 6 גוזלים - מקריבים חטאת ו2 עולות. המשנה מזכירה את המקרה שמספר החובות כפול ממספר החטאות.

אם יש יותר חטאות מחובות - חצי מהחטאות כשרות, והן כמובן חטאות. לדוגמא: 4 חטאות וקן - סה"כ 6 גוזלים - מקריבים 2 חטאות. המשנה מזכירה את המקרה שמספר החטאות כפול ממספר החובות.

תמיד מקריבים לפחות חצי מהחטאות, ובדרך כלל יותר.

בהמשך עוסקת המשנה במקרה המקביל, שבו עולה התערבה בחובה.

(ה) חטאת שנתערבה בחובה - אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה. חצי מגוזלי החובה

חובה שנים בחטאת מספר גוזלי החובה כפול ממספר החטאות - מחצה כשר חצי ממספר הגוזלים - כשר ומחצה פסול.
וחטאת שנים בחובה מספר החטאות כפול ממספר גוזלי החובה - המנין שבחובה מספר גוזלי החובה, שהוא חצי ממספר החטאות כשר.

וכן: עולה שנתערבה בחובה - אין כשר אלא מנין עולות שבחובה.

חובה שנים בעולה - מחצה כשר ומחצה פסול.
עולה שנים בחובה - המנין שבחובה כשר:

חטיבה III: מאחד יוצאים שבעה!עריכה

(ו) האשה שאמרה "הרי עלי קן כשאלד זכר",

ילדה זכר - מביאה שתי קינים: אחת לנדרה ובה שני הגוזלים לעולה ואחת לחובתה.

נתנתם לכהן, והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן ואחת מלמטן.

לא עשה כן, אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן, ולא נמלך

משנה זו קשורה לסיפא של משנה א, א, המזכירה את ההבחנה בין נדר לנדבה, וכן למשנה א, ד, המבחינה בין שמות הקרבנות השונים, וכן למשנה ב, ה לעיל, המתאימה בין מיני העולות והחטאות. היא מסדרת את המקרים השונים לפי סדר מספרי של קרבנות שעל האשה להוסיף:

אם נדרה קן - מביאה 4 גוזלים.

אם הכהן טעה - מביאה גוזל חמישי, כדי להשלים את העולה.

אם הביאה קן תורים וקן בני יונה (ראו לעיל ב, ה) - מביאה ששי, להשלמת החטאת.

אם "פירשה" איזה קן הוא לנדרה, אבל הכהן חשב שלפניו שני קיני חובה: אם הקן הראשון שממנו הקריב הכהן למטה אכן היה חובה - עליה להביא עוד גוזל אחד להשלמת העולה מהקן השני, ואם הוא היה קן הנדר - הקן כולו נפסל, ועליה להביא קן נוסף. כיוון שאין יודעים - תביא 3 גוזלים, ובסך הכל 7 גוזלים. (לגבי המונח "פירשה" ראו משנה ד לעיל.)

אם הביאה קן תורים וקן בני יונה, ופירשה אחד מהם לנדרה - עליה להשלים את החובה בשני גוזלים משני המינים, וכל גוזל מחייב בן זוג מאותו מין - בסך הכל 8 גוזלים.

אם "קבעה" כשנדרה שתביא מאחד המינים (ראו מנחות יג, ו, וכן בבלי מנחות קח ב), ושכחה מה קבעה, והביאה שני קינים ממין אחד, ופירשה לכהן על אחד מהם שהוא לנדרה, והכוהן חשב שלפניו שני קיני חובה - עליה להשלים 3 גוזלים בגלל הספק איזה קן הוקרב ראשון, ועוד קן מהמין השני למקרה שהנדר היה ממנו. בסך הכל 9 גוזלים.

אם קבעה והביאה קן תורים וקן בני יונה, ופירשה לכהן אחד מהם לנדרה, והכהן טעה - עליה להשלים את החובה בשני קינים משני המינים, ולהוסיף קן למקרה שהנדר היה ממין שונה מזה שהוקרב, בסך הכל 10 גוזלים.

סיום המשנה מציג את כל מערכת הטעויות הזו כדבר חיובי: התרבות הגוזלים המוקרבים נקשרת להתרבות הקולות של האיל ולהתרבות חכמת הזקנים, וברמז גם לברכת הפריון של האשה.

צריכה להביא עוד פרידה אחת ויקריבנה למעלן - ממין אחד.
משני מינין - תביא שתים
פרשה נדרה - צריכה להביא עוד שלש פרידים - ממין אחד.
משני מינין - תביא ארבע.
קבעה נדרה - צריכה להביא עוד חמש פרידים - ממין אחד.
משני מינין - תביא שש.

נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה,

הלך הכהן ועשה, ואין ידוע מה עשה,
צריכה להביא עוד ארבע פרידים לנדרה, ושתים לחובתה, וחטאת אחת.
בן עזאי אומר: שתי חטאות.

אמר רבי יהושע: זה הוא שאמרו "כשהוא חי - קולו אחד, וכשהוא מת - קולו שבעה".

כיצד "קולו שבעה"? שתי קרניו - שתי חצוצרות. שתי שוקיו - שני חלילין.
עורו - לתוף, מעיו - לנבלים, בני מעיו - לכנורות.
ויש אומרים: אף צמרו לתכלת.

רבי שמעון בן עקשיא אומר: זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין - דעתן מטרפת עליהן

שנאמר (איוב יב כ): מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח.
אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין - דעתן מתישבת עליהן,
שנאמר (איוב יב יב): בישישים חכמה וארך ימים תבונה: