סוכה טו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה ר' יהודה אומר בית שמאי אומרים מפקפק ונוטל אחת מבינתים ובית הלל אומרים אמפקפק או נוטל אחת מבינתים רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק:
גמ' בשלמא ב"ה טעמייהו משום תעשה ולא מן העשוי אי מפקפק עביד ליה מעשה אי נוטל אחת מבינתים עבד בה מעשה אלא בית שמאי מאי טעמייהו אי משום תעשה ולא מן העשוי בחדא סגי אי משום גזרת תקרה בנוטל אחת מבינתים סגי לעולם משום גזרת תקרה והכי קאמרי אף על פי שמפקפק אי נוטל אחת מבינתים אין אי לא לא אי הכי אימא סיפא ר' מאיר אומר נוטל אחת מבינתים אבל לא יפקפק רבי מאיר היינו בית שמאי הכי קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מאי קמ"ל דר"מ אית ליה גזרת תקרה ור"י לית ליה גזרת תקרה והא אפליגו בה חדא זימנא דתנן מסככין בנסרים דברי ר' יהודה ורבי מאיר אוסר א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן רישא בנסרים משופין עסקינן ומשום גזרת כלים נגעו בה ולר"י אמר רב דאמר סככה בחיצין זכרים כשרה בנקבות פסולה ולא גזר זכרים אטו נקבות הכא נמי לא נגזר נסרים משופין אטו כלים אלא על כרחך רישא פליגי בגזרת תקרה וסיפא פליגי בגזרת תקרה ואפליגי בתרתי זימני ל"ל סיפא ר' יהודה (היא) דקא אמר ליה לרבי מאיר אמאי קא אסרת בנסרים משום גזרת תקרה האי סברא לבית שמאי הוא דאית להו ובית הלל לא גזרי ואמר רבי מאיר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה הניחא לרב דאמר מחלוקת בשיש בהן ארבעה דר' מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה אלא לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה סיפא במאי פליגי בביטולי תקרה קא מיפלגי מר סבר בטלה בהכי ומר סבר בהכי לא בטלה:
מתני' בהמקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה:
גמ' לימא תיהוי תיובת' דרב הונא בריה דרב יהושע דאתמר פרוץ כעומד רב פפא אמר מותר ורב הונא בריה דרב יהושע אמר גאסור אמר לך רב הונא בריה דרב יהושע מאי כמותן בנכנס ויוצא
רש"י
עריכה
מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה - סתם תקרה בנסרים שיש בהן ארבעה:
מעזיבה - רצפת טיט ודומה לו במקרא בספר עזרא (נחמיה ג) ויעזבו את ירושלים עד החומה מלאוה מתוכה עפר להחזיק החומה:
ר' יהודה אומר - ב"ש וב"ה נחלקו בדבר:
ב"ש אומרים - אם בא לישב תחתיה לשם סוכה:
מפקפק - סותר ומנענע את כולן ואח"כ נוטל אחת מבינתים ונותן פסל במקומה ולקמן מפרש למה לי תרתי:
וב"ה אומרים מפקפק - משום תעשה ולא מן העשוי ואין צריך לתת פסל ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר בנסרים שיש בהן ד' לסכך את כולה והיינו כרב ושמואל מתרץ לה לקמן בגמרא:
או נוטל אחת מבינתים - ואינו צריך לפקפק דבהכי סגי דאיכא עשיה מעליא:
רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתים - אבל לא יפקפק שאין פקפוק מועיל לו ור' מאיר לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים ועל ידי פסל שבינתיים מתכשרה ולשמואל דאמר לקמן (דף יז:) סכך פסול בד' באמצע מיתוקמא כדפרישית לעיל דניהוו שני פסלים באמצע ואין בו אלא ח' אמות דדופן עקומה אמרינן עד הפסלים ומפקינן להו לנסרים מן הסוכה אי נמי סבירא ליה כרב דאמר לקמן (שם) סכך פסול בין מן הצד בין מן האמצע בארבע אמות הלכך לא פסלי נסרים שבינתים דליכא שיעור פסול ביחד:
גמ' בשלמא ב"ה טעמיה משום תעשה ולא מן העשוי - בפסול וכן מן העשוי לבית ולא לסוכה שאין שם סוכה עליו גזרת תקרה לית להו במסכך בנסרים ואפילו בני ארבעה:
אלא ב"ש - דבעו תרתי:
אי משום גזרת תקרה - אית להו דאין מסככין בנסרים משום הכי לא מהני פקפוק:
והכי קאמרי כו' - כלומר לא מהני פקפוק אלא נטילה אחת מבינתים דאיכא מעשה מעליא וגזרת תקרה נמי בטלה לה והאי דאמרי מפקפק הכי קאמרי המפקפק לא הועיל ונוטל אחת מבינתים:
ה"ק - ליה רבי מאיר לר' יהודה לא נחלקו בדבר זה דב"ה כוותיה סבירא להו דאין מסככין בנסרים ולא מהני פקפוק:
ומאי קמ"ל - דסתמא למתני' מאי אשמעינן בהך פלוגתא למיתנייה במתני':
אמר ר' חייא בר אבא כו' - רישא לאו משום גזרת תקרה איפלוג אלא בנסרים שאינן בני ארבעה אבל משופין הן וחלקים וראוין לתשמיש ומשום גזרת כלים נגעו בה לפסול אליבא דרבי מאיר אע"ג דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלים טומאה גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה:
סיפא רבי יהודה (היא) דקאמר ליה לרבי מאיר אמאי קאסרת בנסרים - לעיל (דף יד.) משום גזרת תקרה הך סברא לבית שמאי היא ושבקת בית הלל:
לשמואל דאמר - אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה:
סיפא במאי פליגי - הא ודאי סתם תקרה בני ארבעה הוא וקמכשר רבי יהודה אליבא דבית הלל:
בביטולי תקרה - כלומר אמר לך שמואל לעולם בשיש בהן ארבעה ולא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהו לשם סוכה אפילו רבי יהודה פסיל דגזרינן משום תקרה שלא יבא וישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי פליגי רבי יהודה ורבי מאיר אי איכא תו למגזר משום תקרה או לא רבי יהודה סבר בטולי תקרה לבית שמאי צריך ליטול מבינתים דאע"ג דמוכיח שבקי בתעשה ולא מן העשוי גזרי בה וב"ה סברי כיון דבטלה והוכיח שהתקרה פסולה תו ליכא למגזר ור"מ סבר לא נחלקו כו' ואף בה גזרינן:
מתני' המקרה סוכתו - כמו שאנו עושין שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן:
ארוכות - אשפונדי"ש בלע"ז ובגמרא מפרש דמקבלי טומאה:
אם יש ריוח ביניהן כמותן - בין שפוד לשפוד על פני כולה ויתן שם הפסל וכן על פני כולה ובגמרא פריך הא אין הכשר מרובה על הפסול:
גמ' פרוץ כעומד - לענין מחיצות שבת אתמר מחיצה שנעשית בפסין רחבין ג' והניח בין פס לפס כמלא פס דנפקא ליה מתורת לבוד וכן על פני כולה דהוה ליה פרוץ כעומד ודכוותה הכא במתניתין דהוה ליה פסול ככשר:
בנכנס ויוצא - שיהא פסל הרוחב כמותן יכול ליכנס וליצא בריוח שבינתים דהשתא הוה ליה פסל שנותן שם מרובה על השפודים והאויר יותר על השפודים:
תוספות
עריכה
רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתים אבל לא יפקפק. שאין פקפוק מועיל לו ורבי מאיר לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים וע"י פסל שבינתים מיתכשרא ולשמואל דאמר לקמן (דף יז:) סכך פסול פוסל באמצע בארבעה מיתוקמא כדפריש' לעיל דניהוו שני פסלים באמצע ואין בו אלא שמנה אמות דדופן עקומה אמרינן עד הכתלים ומפקינן להנך נסרים מן הסוכה אי נמי ס"ל כרב דאמר לקמן סכך פסול בין מן הצד בין באמצע בארבע אמות הלכך לא פסלי נסרים שבינתים דליכא שיעור פסול ביחד כך פירש בקונטרס והדין עמו שפירש כן דבתקרה שנסרים שלה רחבים ארבעה איירי דסתם תקרה כך היא ומדפסלי נסר ד' משום גזרת תקרה אלמא סתם תקרה כך היה וכן מוכח בגמרא דפריך לשמואל במאי פליגי ומסיק דבבטולי תקרה פליגי דלרבי מאיר אין מועיל פקפוק לבטולי תקרה שהנסרים ארבעה ולכך בעי שיטול אחד מבינתים ותימה אדפריך לקמן מברייתא לשמואל דאמר באמצע פסול בארבעה הוה ליה לאקשויי ממתני' ולשנויי וי"ל משום דמתניתין לא קתני בהדיא נסרים של ארבעה אלא מכח סתם תקרה:
פרוץ כעומד. נראה דהלכה כר' יוסי דאמר פרק שני דבכורות (דף יז: ושם) אפשר לצמצם לכל הפחות בידי אדם מדאפליגי אמוראי הכא בפרוץ כעומד ובפרק שני דחולין (דף כח: ושם) במחצה על מחצה כרוב והא דקאמרינן התם גבי חלקו לשנים והן שוין דטמאין שניהן לפי שאי אפשר לצמצם בכלי חרס כולהו מודו כדקאמרינן בבכורות (דף יז: ושם) משום דאית ביה גומות ואין לומר דשמעתין אפילו כמאן דאמר אי אפשר וקרי פרוץ כעומד מחצה על מחצה כשדומה לנו שהן שוין אע"ג דשמא אינן שוין דהא מפרש טעמא פ"ק דעירובין (דף טו: ושם) ובפ' שני דחולין (דף כח:) דלא הוי כעומד וכרוב משום דהכי אגמריה רחמנא למשה גדור רובא ושחוט רובא ותיפוק ליה משום דבלא"ה הוא אסור מספק משום דשמא שייר רובא והא דפריך בגיטין בפרק הזורק (דף עח. ושם:) גבי דאתו תרוייהו בהדי הדדי בארבע אמות והא אי אפשר לצמצם אפילו תהא הלכה כר"י הגלילי מכל מקום דוחק הוא להעמיד המשנה בכך שאין רגילות להיות ומסתמא לא כוונו לבא בבת אחת ובפרק שבועת העדות (שבועות דף לב. ושם)
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק א (עריכה)
צה א מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה ח', סמ"ג עשין מג, טור ושו"ע או"ח סי' תרל"א סעיף ט':
צו ב ג מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ט סעיף ב', וטור ושו"ע או"ח סי' תרל"א סעיף ח':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק א (עריכה)
מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה נסרים שהבית מקורה בהן ואין עליהם טיט מפקפק פותח ומרחיב ודייקינן בשלמא ב"ה טעמא מאי משום תעשה ולא מן העשוי וכל דהו מעשה מכשיר ואפילו פקפוק אלא ב"ש מ"ט ופשטנא טעמא דב"ש משום גזרת תקרה. ולעולם נטילת אחת מבינתים בעי ואפילו פקפוק לא סגי עד דשקיל אחת מבינתים ואקשינן אי הכי רבי מאיר דאמר נוטל אחת מבינתים ואין צריך לפקפק כב"ש היא.
ושנינן ר' מאיר סבר ב"ש וב"ה שוין דמשום גזרת תקרה [גזרינן] ובנטילת אחת מבינתים [מתכשר] ואע"ג דפקפק פקפוק אינו מועיל ואמרי' מאי קמ"ל והא איפלגו רבי מאיר ורבי יהודה בהא סברא חדא זימנא דתנן מסככין בנסרים דברי רבי יהודה ורבי מאיר אוסר.
ואוקימנא בגזרת [תקרה] פליגי ואתינן לאוקימנא פלוגתייהו בהא דתנן מסככין בנסרין דברי ר' יהודה [בנסרים] משופין לשידות ולתיבות וכיוצא בהן ומשום גזרת כלים פליגי ונדחת אלא מתני' תרווייהו בגזרת תקרה פליגי וסיפא רבי יהודה היא דא"ל לר' מאיר הא דגזרת [לסכך] בנסרים משום גזרת תקרה טעמא דב"ש [היא] דאמרו נוטל אחת מבינתים אע"פ שפקפק אבל ב"ה אפילו בפקפוק סגי ואמר ליה רבי מאיר בדבר זה שניהן לא נחלקו בדבר זה שניהן בגזרת תקרה. ושמואל דאמר נסרין כשאין בהן ד' טפחים מחלוקת אבל בנסרין שיש בהן [ד'] דברי הכל פסולה. אלמא ר' יהודה נמי אית ליה גזרת תקרה. אמר לך סיפא בבטולי תקרה פליגי רבי יהודה סבר אפילו בפקפוק בטלה וכ"ש בנטילת נסר מבינתים. ורבי מאיר סבר לעולם לא בטלה אלא בנטילה:
מתני' המקרה סוכתו בשפודין כו'. ואקשינן מינה לרב הונא (בר הושעיא) [בריה דרב יהושע] (עד) דאמר בעירובין פרוץ כעומד אסור לטלטל שאינה מחיצה והכא תנן אם יש ריוח כמותן לעשות בהן (כשרה) [סכך כשר] שנמצא הריוח סכך כשר והשפודין כפרוץ וקתני כשרה ומשני מאי ריוח ביניהן כמותן דקתני במתני' כשיש ריוח להכניס סכך כשר ביניהן להכניס ולהוציא כלומר אם יש לו יתרון כמעט מן השפודין.
מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה רבי יהודה אומר כו': י"מ משנתינו בתקרה שיש בה ד' טפחים שכך היא סתם תקרה של בית ומצאו לדבריהם ראיה בשמעתין וכן פרש"י ז"ל ולא נהירא כלל כדכתיבנא לעיל דסתם תקרה אפילו בפחות מג' ותו דאם נסרים של תקרה זו יש בהן ד' טפחים ואוסר לסכך בהם לר"מ אליבא דרב ולר"מ ור"י אליבא דשמואל היכי מתכשרי כלל במפקפק או בנוטל אחת מבנתיים או בשניהם וכי מפני שמפקפק או נוטל אחת מבנתי' הוכשרו הנסרים האלו הפסולים והלא נסר שיש בו ד' טפחים פוסל באמצע אפי' בסוכה גדולה וכ"ת כדפרש"י ז"ל דמתני' כמ"ד דסכך פסול אינו פוסל באמצע בסוכה גדולה אלא בד"א ובנוטל אחת מבנתיים ליכא ד"א הא ליתא חדא דא"כ אמאי לא מותבינן מינה למ"ד סכך פסול פוסל בד' ולא הוי משכח שום פירוקא דלא מצי מוקים לה כדתריץ האי מתניתין דבנסר בנסר ופסל דמתניתין ודאי דקתני נוטל אחת מבנתיים להכשיר כן הסוכה הוא בא דומיא דמפקפק ותו דאפילו למ"ד דסכך פסול אינו פוסל אלא בארבע אמות מודה הוא דכל שיש בה ד' אמות אין ישנים תחתיו וא"כ היכי סגי לה בנוטל אחת מבנתיים להכשיר כל הסוכה ותו לר"י אליבא דשמואל דפוסל בנסרים שיש בהם ד' היכי מכשיר סוכה זו במפקפק לחוד והלא אפילו לסכך בהם לכתחלה פסולים אלא ודאי דליתי' להאי פירושא כלל והראיה שהביאו משמועתינו אינה ראיה כמו שנכתוב בסמוך בע"ה ועיקר הפי' כמו שפירש"י וכן הרמב"ם דמתניתין בתקרה שהיא כשרה לסכך בה לכתחלה כדקתני שאין עליה מעזיבה וה"ק שאין פסול בגופה שאין לה שיעור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואלו לא היתה נתונה בתקרה הא ודאי מסככין בה אבל גריעותא מפני שהיא תקרה לבית דכמו שהיא עכשיו פסולה מן התורה משום תעשה ולא מן העשוי ואפילו כי עביד בהו מעשה לשם צל כיון שנתונה לתקרה יש בה משום גזירת תקרה שהרואה כן יבא לעשות סוכה בתקרה כמו שהיא בבית שהיא פסולה מן התורה ומש"ה פסולה למאן דאית ליה גזירת תקרה גבי נסרים אבל למאן דלית ליה בנסרים דעלמא גזירת תקרה כלל בהא נמי לא גזרו כל היכא דעביד בה מעשה להכשירה לא תהוי פסולה משום תעשה ולא מן העשוי ותו לא גזר בהא מידי ובודאי דנוטל אחת מבנתיים איכא תקנתא לתרווייהו דתו ליכא משום תעשה ולא מן העשוי דהא עבד בם מעשה רבה וליכא נמי משום גזרת תקרה דהא איכא היכרא לרואים ולא אתו למיעבד אל' בנוטל אחת מבנתים שהיא כשרה אבל מפקפק בלחוד נמי דמהני לאכשורה משום תעשה ולא מן העשוי אכתי איכא למיחש בתקרה שאין הפקפוק ניכר לגמרי לרואים ושמא יבואו לעשות בלא פקפוק דגזרת תקרה לאו משום איהו הוא דאיהו הא אתא לרבנן ואודעוה דינא דמזדהר דלא עביד לעולם אלא במפקפק כי השתא וזה מבואר והיינו דאפליגו בה לקמן אי סגי בפקפוק לגזרת תקרה והכי רהטא שמעתין ומעיקרא הוא ס"ד דלכ"ע מפקפקין מהני לתעשה ולא מן העשוי בלחוד ולא לגזרת תקרה ונוטל א' מבנתיים סגי לתרווייהו ולבסוף אמרינן דמפקפק נמי פלוגתא היא ואמ"ד דמהני לגזרת תקרה.
גמ' בשלמא ב"ה טעמא כו': והא אפליגו בה חדא זמנא וכו' א"ר חייא רישא בנסרים משופין פירוש שהם חלקים ומתוקנים לתשמיש ומשום גזירת כלים נגעו בה אי גזרינן כלים שאין מקבלין טומאה כגון אלו שהם פשוטי כלי עץ אטו כלים שמקבלין טומאה דר"מ אית ליה גזרת כלים ור"י לית ליה גזרת כלים ובסיפא איפלגו בגזר' תקרה והוו להו תרתי פלוגתי ואקשי' ולרב יהודה אמר רב דאמר סככה בחיצין זכרים כשרה ולא גזרי' אטו נקבות הכא אמאי גזרינן משופין אטו כלים. תמיהא מלתא מאי קושיא דדלמא ר"מ ור"י פליגי בגזירת כלים כדקאמר רבי חייא אלא דרב לא גזר דסבר לה כר"י משום דר"מ ור"י הלכה כר"י והא דלא קאמר בהדיא הלכה כר"י משום דלא אמרה ר' יהודה בהדיא די"ל בגזירת תקרה הוא דפליגי. וי"ל דאנן הכי מתמיהים דאם איתא דפליגי ר"מ ור' יהודה בכלים בודאי הלכתא כר"מ דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו והיכי שביק רב לדר"מ ואמר כר"י אלא ודאי דלא איפליגו בהא כלל ור"מ לית ליה גזירת כלים. תו קשיא לן כיון דסוף סוף מימרא דרב הוא דפרכי' לאוקימתא דר' חייא בר אבא למה לן למייתי עלה מההיא דרב דחצין זכרים ת"ל דרב הא אוקים פלוגת' דרישא לעיל בגזרת תקרה ולא בגזרת כלים ותני' נמי כותיה דרב וי"ל דהא ל"ק דהא מודינא דפליגי ר"מ ור"י בסיפא דמתני' בגזרת תקרה וכדתניא כוותיה דרב מיהו פלוגתא דרישא בגזרת כלים היא ומאי דקאמר רב דפליגי בגזרת תקרה דלמא אסיפ' דמתני' קאי ומאן דמסדר תלמודא טעה ואמרה לדרב ארישא וכיון שכן עדיפא לן למיפרך מאידך דרב.
הניחא לרב דאמר בשיש בהן ד' מחלוקת דר"מ אית ליה גזירת תקרה ורבי יהודה לית ליה גזירת תקרה מוקים ליה לרישא בהכי וסיפ' ר"י היא דהא מקשה מינה לר"מ וכלה חדא פלוגתא היא אלא לשמואל בשלמא רישא מוקים לה דהא בגזרת תקרה לא מצי מוקים לה דהא איהו דאמר יש בהם ד' דברי הכל פסולה תמיהא מלתא ואמאי מוקים לה בפחות מד' כדפירש ר"פ לעיל מג' ועד ד' דר"מ גזר ר"י לא גזר ומוקים רישא בגזרת כלים דרבי חייא וסיפא בגזרת תקרה מג' ועד ד' כדאמרי' לעיל וסיפ' ר"י היא דמקשי מינה לר"מ כדאמרינן אליבא דר' דהא ודאי פלוגתא איכא בין ר"מ ור"י בנסרים כדשמואל דהא תני' כוותיה. ותירצו בתוס' דסיפ' לא מיתוקמא בגזרת תקרה דפחות מד' לא למיהוי פלוגתא באנפה נפשה אלא למיפרך מינה לר"מ משום דתקרה סתם קתני ואין סתם תקרה פחות מד' טפחים ומתוך זה הדחק פירשו למעלה מה שפירשו והיינו דמקשי הכא סיפ' במאי דאלו בד' לא פליגי ובפחות מד' ליכא לאוקמה והא ליתא כדברירנא לעיל ותו דאכתי לא איפרקא קושיין שפיר שאפי' תאמר שאין דרך בנ"א לעשות תקרה בפחות מארבע וכן נהגו כלם מ"מ הבא לעשותו בפחות מד' אינו עובר על ד"ת ואכתי מצי' שפיר לאוקומי מתניתין בתקרה שיש בה פחות מד' אע"פ שהיא שלא כמנהג. והנכון בפירוק קושיא זו דשמואל כיון דר' יהודה אית ליה גזירת תקרה בשיש בהם ד' שהוא קרוב ורגיל בתקרה ולא פליג אלא בנסרים שאין בהם ד' דסבר דכיון דקרובים לסיכוך לא גזרו בהו אית לן למימר דע"כ לא פליג ר' יהודה אלא בנסרים דעלמא מטעמא דאמרן אבל בתקרת הבית אפילו בפחות מג' דה"ל קנים בעלמא איכא למיגזר דכיון שנתונין בקרוי הבית נעשו קרובים ורגילין בתקרה יותר מסכך וראוי ליגזר בהן כי היכי דגזרינן בנסרין דעלמא שיש בהם ד' מפני שקרובים לתקרה ולהכי אמרינן דסיפא לא מיתוקמא לשמואל דפליגי בגזרת תקרה דבתקר' בית אפילו בפחות מג' מודה ר"י לר"מ וכי תניא כותיה דשמואל היינו אריש' דפליגי בנסרים בגזרת תקרה ושמואל בהכי מוקים לה ולא בגזרת כלים כר' חייא ואמרינן דאה"נ דמודה ר"י דכל תקרת הבית אית ביה גזרת תקרה והכא בביטולי תקרה קאמפלגי פי' היכי עבדינן בה דלא תהוי בה משום גזירת תקרה ואית דגרסי בתקוני תקרה קמפלגי וכלה חד עניינא הוא מר סבר דהיינו ב"ה לר"י דמפקפק א' ובנוטל אחת מבנתים דמינכרא מלתא וזה נכון וכ"ת דאוקי לרב סיפא דמתני' דר"י הוא דמקשי מינה לר"מ דאיהו דאמר כב"ש אמאי לא אוקים דתרווייהו בגזרת תקרה ודקא אמרת תרתי למה לי ריש' פליגי בנסרים שיש בהם ד' וסיפא פליגי בתקרה של בית אפילו בפחו' משלשה דר"מ אית ליה גזרת תקרה ולהכי בעי נוטל אחת ור"י לית ליה ולהכי סגי במפקפק ויש לומר דהא נמי כלה חד דכי היכי דלשמואל כיון דמודה ר"י בנסרים שיש בהם ד' מודה בתקרה פחות מג' ה"נ לר"מ אליבא דרב שניהם שוים ולר"י אליבא דרב נמי כיון דלית ליה גזרת תקרה ברישא דנסרים שיש בהם ד' ה"ה בסיפא אפילו יש להם ד' והיינו נמי דאמרינן אליבא דרב דסיפא ר"י היא דקאמר ליה לר"מ ב"ש הוא דאית להו גזרת תקרה בבית וה"ה בנסרים ולהכי בעו ליטול אחת מבנתים אבל ב"ה לית להו גזרת תקרה בבית אפילו בארבע ולהכי סגי להו במפקפק ור"מ אהדר ליה לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דכלהו אית להו גזרת תקרה בבית אפילו בפחות מג' וה"ה בנסרים שיש בהם ד' ומש"ה בעי נוטל אחת מבנתיים דבלא"ה ליכא בטולי תקרה וכיון שכן לדידן דקי"ל כרב ק"ל נמי כאוקימתיה והלכתא כר"מ בתרווייהו דכלה חדא פלוגתא היא בגזרת תקרה כדפרישנא חדא בנסרים ואידך בתקרה דנפקי תרווייהו לחד עניינא וגזר ר"מ בתרווייהו משום גזרת תקרה נסרים כשיש בהם ארבע ותקרה אפילו בפחות וקי"ל כר"מ בגזרותיו וכסברא דרב כדכתיבנא ומינה נמי הלכתא כר"מ דבטולי תקרה לא סגי לה אלא בנוטל אחת מבנתים אבל לא במפקפק וכדקא ס"ד בסוגיא דשמעתין מעיקרא דכל היכא דאיכא גזרת תקרה דכ"ע נוטל א' מבנתים בעינן ולשמואל הוא דאוקמה בה פלוגתא ולדידיה ודאי הלכתא כר"י כדפסק רב אלפסי ז"ל כיון דלא פליגי בגזרת תקרה אלא בבטולי תקרה וליכא למימר בה הלכה כר"מ בגזרותיו לא ברישא ולא בסיפ' הלכתא כר"י בתרווייהו ובמפקפק סגי ליה והיינו דנפקא לן בין האי פסקא דרבי' ז"ל לאידך פסקא דידן. מיהא ק"ל להרי"ף ז"ל למה לא הביא בהלכותיו האי אוקמת' דשמואל דבטולי תקרה לדון ממנה שהלכה כר"י במפקפק וי"ל כיון דפסק כר"י ברישא ממילא קמה הלכתא כותיה בסיפא וזהו שהביא בהלכותיו מה שאמרו בתחלת שמועתנו בשלמא ב"ה קסברי תעשה ולא מן העשוי אי מפקפק עביד בה מעשה אי נוטלו אחד מבנתים כלומר דבכל חדא מינייהו סגי לבטולי תקרה ואע"פ שלא נאמר בגמ' זה הלשון מתחלה על הדרך הזה אלא לומר דב"ה לית להו גזרת תקרה אין רבינו ז"ל חושש לתפוס לשון הגמ' בשמועתינו שנאמר בגמ' אלא דין שיספיק לענין מה שכותב בהלכותיו וכדכתיבנא במס' עכו"ם בשמעתא דמתרפאין מהם רפוי ממון וכן דרך רבי' ז"ל בכמה מקומות מיהו אנן ודאי כר"מ קי"ל בתרווייהו כדכתיבנא וליכא למינד מינה וזו שטת מורי הרב נר"ו. והא דר' יוחנן דאוקים רישא בגזרת כלים לא הביאה הרי"ף ז"ל וליכא למדחייה כדכתב הרב בעל המאור משום דהלכתא כר' יהודה וכדרב דאסר סככה בחיצין זכרים כשרה דהא ליתא דאם איתא דפליגי בה הלכה כר"מ בגזרותיו וגם מן הברייתות שנשנו כרב וכדשמואל ליכא למידחייה לדרבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דהנהו מתנית' אמר לך רבי יוחנן משום פלוגתא דסיפא דפליגי בגזרת תקרה איתנו אבל רישא בגזרת כלים היא וכדכתיבנ' לעיל אלא דאנן כיון דקי"ל כרב וכאוקומתיה קי"ל נמי כאידך דרב דחיצין זכרים כשרה ודכ"ע היא ולהרי"ף דפסק כשמואל י"ל כיון דלא אשכחו בגמרא אוקמתא לסיפ' אלא בבטולי תקרה ואין מחלוקתם בגזרת תקרה ע"כ מחלוקת' שנחלקו בסיפא בבטולי תקרה תשלום מחלוקתם הראשון הוא דאיפליגו בגזרת תקרה דהא משו' מאי דשמעינן ליה דקאמר דמודה רבי יהודה בנסרים שיש בהם ארבע ולא פליגי אלא בפחות מארבע והיינו ודאי פלוגתא דרישא לא אפשר לן אלא לאוקומי סיפא בבטולי תקרה ומאי דשמעינן ליה דמוקים פלוגתיה בגזרת תקרה בנסרים שאין בהם ד' ותניא כותיה היינו משום פלוגתא דרישא ולא שמעי' ליה פלוגתא בגזרת כלים כלל ונדחית מימרא דרבי יוחנן אע"פ שיש לחלק ולומר דמתוך מחלוקת בטולי תקרה דסיפ' נפקא ליה לשמואל דאיפליגו בנסרים בגזרת תקרה בפחות מארבע ורישא בגזרת כלים כרבי יוחנן והלכתא כר"מ לא משמע הכי כלל מסוגי' דשמעתא ולא מפקינן שמעתא מפשט' וכיון דרב ושמואל לית להו דרבי יוחנן קי"ל כותייהו דהא חזינן דתלמודא מהדר' לקיומי סברא דרב וקאמר דלא אפשר דתיתי דלא כהלכתא ומחזירים לפרש ולהעלות השמוע' כדבריו וזה ברור.
מתני' המקרה סוכתו בשפודין כו': משום דהני לא חזי לסכך נקט המקרה ולא נקט המסכך וטעמא מפרש בגמ' אמאי פסולים לסכך כיון דנפק' מתורת כלים ולא מקבלי טומאה. אם יש ביניהם ריוח כמותם כשרה פי' כשמילא הריוח סכך כשר וכדמוכח בגמרא בהדיא ולא עוד אלא דאי לא תימא הכי אפילו הוי פחות דהוי כלבוד מ"מ הא בעי' צלתה מרובה מחמתה וליכא תדע דאי איכא אויר פחות מג' אע"ג דהוי כלבוד מ"מ אין ישנים תחתיו כדאי' בגמ' דילן ובירושלמי וכדבעי' למימר קמן וא"כ היכי קתני הכא כשרה דמשמע כשרה לגמרי אלא ודאי כדאמרן שמילא הריוח מסכך כשר דאיכא צלתה מרובה מחמתה וליכא סכך פסול במקום אחד אלא פחות משלשה דקי"ל שישני' תחתיו ואפילו בסוכה קטנה ולהכי נקט שפודין וארוכות המטה דהו"ל פחות משלשה וכשרה כלה דאלו בשלשה אע"ג דאינו פוסל אין ישנים תחתיו וכדבעינן למימ' קמן וכבר פרישנ' דאף על גב דליכא רוב צל מסכך כשר כיון דכלה בכלל צלתה מרובה מחמתה וליכא במקום אח' סכך פסול אלא בפחות משלשה ולעולם לא יהא ראשו ורובו תחת צל פסול בהכי אכשרה רחמנא וכיון שכן למדנו שאין היתר משנתינו אלא בסכך פסול פחות משלשה.
גמרא כמותן לימא תהוי תיובתיה דר"ה בריה דרב יהושע דאתמר פרוץ כעומד ר"פ אמר מותר ר"ה בריה דרב יהושע אמר אסור: פירוש פלוגתייהו גבי מחיצות שבת שהפרוץ כעומד ויש ביניהם שלשה דאלו פחות משלשה כלבוד דמי וכדתניא ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלש טפחים ואין זה דומה למשנתינו דמפסלא סוכה באויר פחות משלשה דשאני התם דבעינן צלתה מרובה מחמתה משא"כ בזו דבמחיצות סגי לן ואע"ג דמודו תרווייהו בפרוץ מרובה על העומד שהוא אסור לענין שבת נמי ואנן מכשירין פסי ביראות באמה על אמה או בפי תקרה כדא"ר לקמן באכסדרה בבקעה התם נמי כיון דפי תקרה יורד וסותם ופסי ביראות אמרינן גוד אסיק מחיצתא הוי לה כסתמא מדאורייתא והשתא פרכינן לר"ה ממתניתין בכ"ש דכיון דבסוכה דחמיר' דבעינן צלתה מרובה מחמתה סגי לן בפרוץ כעומד דהיינו שיהא העומד בסכך כשר כסכך הפסול שהוא הפרוץ דמחיצות ואע"ג דליכא רוב צל מסכך כשר וכ"ש הכא גבי מחיצות שבת דאית לן למשרי פרוץ כעומד ופריק מאי כמותן ביוצא ונכנס פירש שהסכך כשר נכנס ויוצא במקום הריוח וכיון שכן מקום הכשר גדול ממקום הפסול דהא אמת' באמת' לא יתיב ואקשינן והא אפשר לצמצם והכל ענין אחד וה"פ והא אפשר לצמצם למלאות כל אותו הריוח סכך כשר ולא יחזיק אלא כדי סכך פסול והו"ל פרוץ כעומד ופריק במעדיף שאין הריוח שמניח לתת בו הסכך הכשר כדי מה שצריך ליוצא ונכנס בצמצום אל' מעדיף בו מעט שמה שיכנס בו יהי מעט יותר מן הפסול.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה