תרגום/פרשת בראשית

פרקים א-ו

בקדמין ברא יי ית שמיא וית ארעא:

ב וארעא הות צדיא וריקניא וחשוכא על אפי תהומא ורוחא מן קדם יי מנשבא על אפי מיא:

ג ואמר יי יהי נהורא והוה נהורא:

ד וחזא יי ית נהורא ארי טב ואפריש יי בין נהורא ובין חשוכא:

ה וקרא יי לנהורא יממא ולחשוכא קרא ליליא והוה רמש והוה צפר יום חד:

ו ואמר יי יהי רקיעא במציעות מיא ויהי מפריש בין מיא למיא:

ז ועבד יי ית רקיעא ואפריש בין מיא דמלרע לרקיעא ובין מיא דמעל לרקיעא והוה כן:

ח וקרא יי לרקיעא שמיא והוה רמש והוה צפר יום תניין:

ט ואמר יי יתכנשון מיא מתחות שמיא לאתר חד ותיתחזי יבשתא והוה כן:

י וקרא יי ליבשתא ארעא ולבית כנישת מיא קרא יממי וחזא יי ארי טב:

יא ואמר יי תדאית ארעא דתאה עסבא דבר זרעיה מזדרע אילן פירין עביד פירין לזניה דבר זרעיה ביה על ארעא והוה כן:

יב ואפיקת ארעא דתאה עסבא דבר זרעיה מזדרע לזנוהי ואילן עביד פירין דבר זרעיה ביה לזנוהי וחזא יי ארי טב:

יג והוה רמש והוה צפר יום תליתאי:

יד ואמר יי יהון נהורין ברקיעא דשמיא לאפרשא בין יממא ובין ליליא ויהון לאתין ולזמנין ולממני בהון יומין ושנין:

טו ויהון לנהורין ברקיעא דשמיא לאנהרא על ארעא והוה כן:

טז ועבד יי ית תרין נהוריא רברביא ית נהורא רבא למשלט ביממא וית נהורא זעירא למשלט בליליא וית כוכביא:

יז ויהב יתהון יי ברקיעא דשמיא לאנהרא על ארעא:

יח ולמשלט ביממא ובליליא ולאפרשא בין נהורא ובין חשוכא וחזא יי ארי טב:

יט והוה רמש והוה צפר יום רביעאי:

כ ואמר יי ירחשון מיא רחיש נפשא חיתא ועופא יפרח על ארעא על אפי רקיע שמיא:

כא וברא יי ית תניניא רברביא וית כל נפשא חיתא דרחשא דארחישו מיא לזניהון וית כל עופא דפרח לזנוהי וחזא יי ארי טב:

כב ובריך יתהון יי למימר פושו וסגו ומלו ית מיא ביממיא ועופא יסגי בארעא:

כג והוה רמש והוה צפר יום חמישאי:

כד ואמר יי תפיק ארעא נפשא חיתא לזנה בעיר ורחיש וחית ארעא לזנה והוה כן:

כה ועבד יית חית ארעא לזנה וית בעירא לזנה וית כל רחשא דארעא לזנוהי וחזא יי ארי טב:

כו ואמר יי נעביד אנשא בצלמנא כדמותנא וישלטון בנוני ימא ובעופא דשמיא ובבעירא ובכל ארעא ובכל רחשא דרחיש על ארעא:

כז וברא יי ית אדם בצלמיה בצלם אלוהים ברא יתיה דכר ונוקבא ברא יתהון:

כח ובריך יתהון יי ואמר להון יי פושו וסגו ומלו ית ארעא ותקופו עלה ושלוטו בנוני ימא ובעופא דשמיא ובכל חיתא דרחשא על ארעא:

כט ואמר יי הא יהבית לכון ית כל עסבא דבר זרעיה מזדרע דעל אפי כל ארעא וית כל אילנא דביה פירי אילנא דבר זרעיה מזדרע לכון יהי למיכל:

ל ולכל חית ארעא ולכל עופא דשמיא ולכול דרחיש על ארעא דביה נפשא חיתא ית כל ירוק עסבא למיכל והוה כן:

לא וחזא יי ית כל דעבד והא תקין לחדא והוה רמש והוה צפר יום שתיתאי:

פרק ב

א ואשתכללו שמיא וארעא וכל חיליהון:

ב ושיצי יי ביומא שביעאה עבידתיה דעבד ונח ביומא שביעאה מכל עבידתיה דעבד:

ג ובריך יי ית יומא שביעאה וקדיש יתיה ארי ביה נח מכל עבידתיה דברא יי למעבד:

ד אילין תולדת שמיא וארעא כד אתבריאו ביומא דעבד יי אלוהים ארעא ושמיא:

ה וכול אילני חקלא עד לא הוו בארעא וכל עסבא דחקלא עד לא צמח ארי לא אחית יי אלוהים מטרא על ארעא ואנש לית למפלח ית אדמתא:

ו ועננא הוה סליק מן ארעא ומשקי ית כל אפי אדמתא:

ז וברא יי אלוהים ית אדם עפרא מן ארעא^[1] ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא:

ח ונצב יי אלוהים גינתא בעדן מלקדמין ואשרי תמן ית אדם דברא:

ט ואצמח יי אלוהים מן ארעא כל אילן דמרגג למחזי וטב למיכל ואילן חייא במציעות גינתא ואילן דאכלי פירוהי חכמין בין טב לביש:

י ונהרא הוה נפיק מעדן לאשקאה ית גינתא ומתמן מתפרש והוי לארבעא רישי נהרין:

יא שום חד פישון הוא דמקיף ית כל ארע חווילה דתמן דהבא:

יב ודהבא דארעא ההיא טב תמן בדולחא ואבני בורלא:

יג ושום נהרא תניינא גיחון הוא דמקיף ית כל ארע כוש:

יד ושום נהרא תליתאה דגלת הוא דמהליך למדנחא דאתור ונהרא רביעאה הוא פרת:

טו ודבר יי אלוהים ית אדם ואשרייה בגינתא דעדן למפלחה ולמיטרה:

טז ופקיד יי אלוהים על אדם למימר מכול אילן גינתא מיכל תיכול:

יז ומאילן דאכלי פירוהי חכמין בין טב לביש לא תיכול מיניה ארי ביומא דתיכול מיניה ממת תמות:

יח ואמר יי אלוהים לא תקין דיהי אדם בלחודוהי אעביד ליה סמך כקבליה:

יט וברא יי אלוהים מן ארעא כל חית ברא וית כל עופא דשמיא ואייתי לוות אדם למחזי מא יקרי ליה וכול דהוה קרי ליה אדם נפשא חיתא הוא שמיה:

כ וקרא אדם שמהן לכל בעירא ולעופא דשמיא ולכול חית ברא ולאדם לא אשכח סמך כקבליה:

כא ורמא יי אלוהים שינתא על אדם ודמוך ונסיב חדא מעלעוהי ומלי בסרא תחותה:

כב ובנא יי אלוהים ית עלעא דנסיב מן אדם לאיתתא ואייתיה לוות אדם:

כג ואמר אדם הדא זמנא גרמא מגרמיי ובסרא מבסרי לדא יתקרי איתתא ארי מבעלה נסיבא דא:

כד על כין ישבוק גבר בית משכבי אבוהי ואימיה וידבוק באיתתיה ויהון לבסרא חד:

כה והוו תרוויהון ערטילאין אדם ואיתתיה ולא מתכלמין:

פרק ג

א וחויא הוה חכים מכול חית ברא דעבד יי אלוהים ואמר לאיתתא בקושטא ארי אמר יי לא תיכלון מכול אילן גינתא:

ב ואמרת איתתא לחויא מפירי אילן גינתא ניכול:

ג ומפירי אילנא דבמציעות גינתא אמר יי לא תיכלון מיניה ולא תקרבון ביה דלמא תמותון:

ד ואמר חויא לאיתתא לא ממת תמותון:

ה ארי גלי קודם יי ארי ביומא דתיכלון מיניה יתפתחן עיניכון ותהון כרברבין חכמין בין טב לביש:

ו וחזת איתתא ארי טב אילנא למיכל וארי אסו הוא לעיינין ומרגג אילנא לאסתכלא ביה ונסיבת מאיביה ואכלת ויהבת אף לבעלה עימה ואכל:

ז ואתפתחא עיני תרוויהון וידעו ארי ערטילאין אינון וחטיטו להון טרפי תינין ועבדו להון זרזין:

ח ושמעו ית קל מימרא דיי אלוהים מהליך בגינתא למנח יומא ואיטמר אדם ואיתתיה מן קודם יי אלוהים בגו אילן גינתא:

ט וקרא יי אלוהים לאדם ואמר ליה אן את:

י ואמר ית קל מימרך שמעית בגינתא ודחילית ארי ערטילאי אנא ואיטמרית:

יא ואמר מאן חווי לך ארי ערטילאי את המן אילנא דפקידתך בדיל דלא למיכל מיניה אכלתא:

יב ואמר אדם איתתא דיהבת עימי היא יהבת לי מן אילנא ואכלית:

יג ואמר יי אלוהים לאיתתא מא דא עבדת ואמרת איתתא חויא אטעייני ואכלית:

יד ואמר יי אלוהים לחויא ארי עבדת דא ליט את מכל בעירא ומכול חית ברא על מעך תיזיל ועפרא תיכול כל יומי חייך:

טו ודבבו אשווי בינך ובין איתתא ובין בנך ובין בנהא הוא יהי דכיר מא דעבדת ליה מלקדמין ואת תהי נטר ליה לסופא:

טז לאיתתא אמר אסגאה אסגי צערכי ועידוייכי בצער תלידין בנין ולוות בעליך תהי תיאובתיך והוא ישלוט ביך:

יז ולאדם אמר ארי קבילתא למימר איתתך ואכלת מן אילנא דפקידתך למימר לא תיכול מיניה ליטא ארעא בדילך בעמל תיכלינה כול יומי חייך:

יח וכובין ואטדין תצמח לך ותיכול ית עסבא דחקלא:

יט בזיעתא דאפך תיכול לחמא עד דתיתתב לארעא דמינה אתבריתא ארי עפרא את ולעפרא תתוב:

כ וקרא אדם שום איתתיה חווה ארי היא הות אימא דכל בני אנשא:

כא ועבד יי אלוהים לאדם ולאיתתיה לבושין דיקר על משך בסרהון ואלבישינון:

כב ואמר יי אלוהים הא אדם הוה יחידאי בעלמא מיניה למידע טב וביש וכען דלמא יושיט ידיה וייסב אף מאילן חייא וייכול וייחי לעלם:

כג ושלחיה יי אלוהים מגינתא דעדן למפלח בארעא דאתברי מתמן:

כד ותריך ית אדם ואשרי מלקדמין לגינתא דעדן ית כרוביא וית שנן חרבא דמתהפכא למיטר ית אורח אילן חייא:

פרק ד

א ואדם ידע ית חווה איתתיה ועדיאת וילידת ית קין ואמרת קניתי גוברא מן קודם יי:

ב ואוסיפת למילד ית אחוהי ית הבל והוה הבל רעי ענא וקין הוה פלח בארעא:

ג והוה מסוף יומין ואייתי קין מאיבא דארעא קורבנא קודם יי:

ד והבל אייתי אף הוא מבכירי עניה ומשמיניהון והות רעווא מן קודם יי בהבל ובקורבניה:

ה ובקין ובקורבניה לא הות רעווא ותקיף לקין לחדא ואתכבישו אפוהי:

ו ואמר יי לקין למא תקיף לך ולמא אתכבישו אפך:

ז הלא אם תוטיב עובדך ישתביק לך ואם לא תוטיב עובדך ליום דינא חטאך נטיר עתיד לאתפרעא מינך אם לא תתוב ואם תתוב ישתביק לך:

ח ואמר קין להבל אחוהי והוה במהויהון בחקלא וקם קין על הבל אחוהי וקטליה:

ט ואמר יי לקין אן הבל אחוך ואמר לא ידענא הנטר אחי אנא:

י ואמר מא עבדתא קל דם זרעיין דעתידין למיפק מן אחוך קבלן קודמיי מן ארעא:

יא וכען ליט את מן ארעא דפתחת ית פומה וקבילת ית דמא דאחוך מן ידך:

יב ארי תפלח בארעא לא תוסיף למיתן חילה לך מטולטל וגלי תהי בארעא:

יג ואמר קין קודם יי סגי חובי מלמשבק:

יד הא תריכתא יתי יומא דין מעל אפי ארעא ומן קודמך לית אפשר לאיטמרא ואיהי מטולטל וגלי בארעא ויהי כל דישכחינני יקטלינני:

טו ואמר ליה יי לכין כל קטוליא קין לשבעא דרין יתפרע מיניה ושווי יי לקין אתא בדיל דלא למקטל יתיה כל דישכחיניה:

טז ונפק קין מן קודם יי ויתיב בארע גלי ומטולטל דהות עבידא עלוהי מלקדמין כגינתא דעדן:

יז וידע קין ית איתתיה ועדיאת וילידת ית חנוך והוה בני קרתא וקרא שמה דקרתא כשום בריה חנוך:

יח ואתייליד לחנוך ית עירד ועירד אוליד ית מחויאל ומחייאל אוליד ית מתושאל ומתושאל אוליד ית למך:

יט ונסיב ליה למך תרתין נשין שום חדא עדה ושום תנייתא צילה:

כ וילידת עדה ית יבל הוא הוה ריבהון דיתבי משכנין ומרי בעיר:

כא ושום אחוהי יובל הוא הוה ריבהון דכל דמנגן על פום נבלא ידעי זמר כינרא ואבובא:

כב וצילה אף היא ילידת ית תובל קין הוא הוה ריבהון דכל דידעי עבידת נחשא וברזלא ואחתיה דתובל קין נעמה:

כג ואמר למך לנשוהי עדה וצילה שמעא קלי נשי למך אציתא למימרי לא גוברא קטילית דבדיליה אנא סביל חובין לממת ואף לא עולימא חבילית דבדיליה ישתיצי זרעי:

כד ארי שבעא דרין איתליאו לקין הלא ללמך בריה שבעין ושבעא:

כה וידע אדם עוד ית איתתיה וילידת בר וקרת ית שמיה שת ארי אמרת יהב לי יי בר אוחרן חלף הבל דקטליה קין:

כו ולשת אף הוא אתייליד בר וקרא ית שמיה אנוש בכין ביומוהי חלו בני אנשא מלצלאה בשמא דיי:

פרק ה

א דין ספר תולדת אדם ביומא דברא יי אדם בדמות אלוהים עבד יתיה:

ב דכר ונוקבא בראנון ובריך יתהון וקרא ית שומהון אדם ביומא דאתבריאו:

ג וחיא אדם מאה ותלתין שנין ואוליד בדמותיה דדמי ליה וקרא ית שמיה שת:

ד והוו יומי אדם בתר דאוליד ית שת תמני מאה שנין ואוליד בנין ובנן:

ה והוו כל יומי אדם דחיא תשע מאה ותלתין שנין ומית:

ו וחיא שת מאה וחמיש שנין ואוליד ית אנוש:

ז וחיא שת בתר דאוליד ית אנוש תמני מאה ושבע שנין ואוליד בנין ובנן:

ח והוו כל יומי שת תשע מאה ותרתא עסרי שנין ומית:

ט וחיא אנוש תשעין שנין ואוליד ית קינן:

י וחיא אנוש בתר דאוליד ית קינן תמני מאה וחמיש עסרי שנין ואוליד בנין ובנן:

יא והוו כל יומי אנוש תשע מאה וחמיש שנין ומית:

יב וחיא קינן שבעין שנין ואוליד ית מהללאל:

יג וחיא קינן בתר דאוליד ית מהללאל תמני מאה וארבעין שנין ואוליד בנין ובנן:

יד והוו כל יומי קינן תשע מאה ועסר שנין ומית:

טו וחיא מהללאל שיתין וחמיש שנין ואוליד ית ירד:

טז וחיא מהללאל בתר דאוליד ית ירד תמני מאה ותלתין שנין ואוליד בנין ובנן:

יז והוו כל יומי מהללאל תמני מאה ותשעין וחמיש שנין ומית:

יח וחיא ירד מאה ושיתין ותרתין שנין ואוליד ית חנוך:

יט וחיא ירד בתר דאוליד ית חנוך תמני מאה שנין ואוליד בנין ובנן:

כ והוו כל יומי ירד תשע מאה ושיתין ותרתין שנין ומית:

כא וחיא חנוך שיתין וחמיש שנין ואוליד ית מתושלח:

כב והליך חנוך בדחלתא דיי בתר דאוליד ית מתושלח תלת מאה שנין ואוליד בנין ובנן:

כג והוו כל יומי חנוך תלת מאה ושיתין וחמיש שנין:

כד והליך חנוך בדחלתא דיי ולייתוהי ארי אמית יתיה יי:

כה וחיא מתושלח מאה ותמנן ושבע שנין ואוליד ית למך:

כו וחיא מתושלח בתר דאוליד ית למך שבע מאה ותמנן ותרתין שנין ואוליד בנין ובנן:

כז והוו כל יומי מתושלח תשע מאה ושיתין ותשע שנין ומית:

כח וחיא למך מאה ותמנן ותרתין שנין ואוליד בר:

כט וקרא ית שמיה נוח למימר דין ינחמיננא מעובדנא ומליאות ידנא מן ארעא דלטה יי:

ל וחיא למך בתר דאוליד ית נוח חמיש מאה ותשעין וחמיש שנין ואוליד בנין ובנן:

לא והוו כל יומי למך שבע מאה ושבעין ושבע שנין ומית:

לב והוה נוח בר חמיש מאה שנין ואוליד נוח ית שם ית חם וית יפת:

פרק ו

א והוה כד שריאו בני אנשא למסגי על אפי ארעא ובנתא אתיילידא להון:

ב וחזו בני רברביא ית בנת אנשא ארי שפירן אינין ונסיבו להון נשין מכול דאתרעיאו:

ג ואמר יי לא יתקיים דרא בישא הדין קודמיי לעלם בדיל דאינון בסרא ועובדיהון בישין ארכא יהיב להון מאה ועסרין שנין אם יתובון:

ד גיבריא הוו בארעא ביומיא האינון ואף בתר כין דעאלין בני רברביא לוות בנת אנשא וילדן להון אינון גיבריא דמעלמא אנשין דשמא:

ה וחזא יי ארי סגיאת בישת אנשא בארעא וכל יצרא מחשבת ליביה לחוד ביש כל יומא:

ו ותב יי במימריה ארי עבד ית אנשא בארעא ואמר במימריה למתבר תוקפהון כרעותיה:

ז ואמר יי אמחי ית אנשא דבריתי מעל אפי ארעא מאנשא עד בעירא עד רחשא ועד עופא דשמיא ארי תבית במימרי ארי עבדתינון:

ח ונוח אשכח רחמין קודם יי:

1. צ"ל אדמתא. הערת אלמוני.