משלי טו
קיצור דרך: t2815
תנ"ך > משלי > א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א מענה רך ישיב חמה ודבר עצב יעלה אף
ב לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אולת
ג בכל מקום עיני יהוה צפות רעים וטובים
ד מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח
ה אויל ינאץ מוסר אביו ושמר תוכחת יערם
ו בית צדיק חסן רב ובתבואת רשע נעכרת
ז שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא כן
ח זבח רשעים תועבת יהוה ותפלת ישרים רצונו
ט תועבת יהוה דרך רשע ומרדף צדקה יאהב
י מוסר רע לעזב ארח שונא תוכחת ימות
יא שאול ואבדון נגד יהוה אף כי לבות בני אדם
יב לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך
יג לב שמח ייטב פנים ובעצבת לב רוח נכאה
יד לב נבון יבקש דעת
ופני [ופי] כסילים ירעה אולת
טו כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד
טז טוב מעט ביראת יהוה מאוצר רב ומהומה בו
יז טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו
יח איש חמה יגרה מדון וארך אפים ישקיט ריב
יט דרך עצל כמשכת חדק וארח ישרים סללה
כ בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו
כא אולת שמחה לחסר לב ואיש תבונה יישר לכת
כב הפר מחשבות באין סוד וברב יועצים תקום
כג שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב
כד ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה
כה בית גאים יסח יהוה ויצב גבול אלמנה
כו תועבת יהוה מחשבות רע וטהרים אמרי נעם
כז עכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנת יחיה
כח לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביע רעות
כט רחוק יהוה מרשעים ותפלת צדיקים ישמע
ל מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם
לא אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין
לב פורע מוסר מואס נפשו ושומע תוכחת קונה לב
לג יראת יהוה מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה
א מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף.
ב לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.
ג בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יְהוָה צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים.
ד מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ.
ה אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם.
ו בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת.
ז שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן.
ח זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ.
ט תּוֹעֲבַת יְהוָה דֶּרֶךְ רָשָׁע וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב.
י מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת.
יא שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד יְהוָה אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם.
יב לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.
יג לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה.
יד לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת
ופני [וּפִי] כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת.
טו כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד.
טז טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ.
יז טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ.
יח אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן וְאֶרֶך אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב.
יט דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה.
כ בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ.
כא אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת.
כב הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם.
כג שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב.
כד אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה.
כה בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה.
כו תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם.
כז עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.
כח לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת.
כט רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע.
ל מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם.
לא אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין.
לב פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב.
לג יִרְאַת יְהוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.
(א) מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף.
(ב) לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.
(ג) בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יְהוָה צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים.
(ד) מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ.
(ה) אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם.
(ו) בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת.
(ז) שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן.
(ח) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ.
(ט) תּוֹעֲבַת יְהוָה דֶּרֶךְ רָשָׁע וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב.
(י) מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת.
(יא) שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד יְהוָה אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם.
(יב) לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ.
(יג) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה.
(יד) לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת ופני [וּפִי] כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת.
(טו) כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד.
(טז) טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ.
(יז) טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ.
(יח) אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן וְאֶרֶך אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב.
(יט) דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה.
(כ) בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ.
(כא) אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת.
(כב) הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם.
(כג) שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב.
(כד) אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה.
(כה) בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה.
(כו) תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם.
(כז) עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.
(כח) לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת.
(כט) רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע.
(ל) מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם.
(לא) אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין.
(לב) פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב.
(לג) יִרְאַת יְהוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.
טו א מַֽעֲנֶה־רַּ֭ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה
וּדְבַר־עֶ֗֝צֶב יַעֲלֶה־אָֽף׃
ב לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת
וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת׃
ג בְּֽכׇל־מָ֭קוֹם עֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה
צֹ֝פ֗וֹת רָעִ֥ים וְטוֹבִֽים׃
ד מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים
וְסֶ֥לֶף בָּ֗֝הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ׃
ה אֱוִ֗יל יִ֭נְאַץ מוּסַ֣ר אָבִ֑יו
וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יַעְרִֽים׃
ו בֵּ֣ית צַ֭דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב
וּבִתְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת׃
ז שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת
וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא־כֵֽן׃
ח זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֲבַ֣ת יְהֹוָ֑ה
וּתְפִלַּ֖ת יְשָׁרִ֣ים רְצוֹנֽוֹ׃
ט תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָה דֶּ֣רֶךְ רָשָׁ֑ע
וּמְרַדֵּ֖ף צְדָקָ֣ה יֶאֱהָֽב׃
י מוּסָ֣ר רָ֭ע לְעֹזֵ֣ב אֹ֑רַח
שׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת יָמֽוּת׃
יא שְׁא֣וֹל וַ֭אֲבַדּוֹן נֶ֣גֶד יְהֹוָ֑ה
אַ֗֝ף כִּֽי־לִבּ֥וֹת בְּֽנֵי־אָדָֽם׃
יב לֹ֣א יֶאֱהַב־לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ
אֶל־חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ׃
יג לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים
וּבְעַצְּבַת־לֵ֗֝ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃
יד לֵ֣ב נָ֭בוֹן יְבַקֶּשׁ־דָּ֑עַת
ופני וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יִרְעֶ֥ה אִוֶּֽלֶת׃
טו כׇּל־יְמֵ֣י עָנִ֣י רָעִ֑ים
וְטֽוֹב־לֵ֗֝ב מִשְׁתֶּ֥ה תָמִֽיד׃
טז טוֹב־מְ֭עַט בְּיִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑ה
מֵאוֹצָ֥ר רָ֗֝ב וּמְה֥וּמָה בֽוֹ׃
יז ט֤וֹב אֲרֻחַ֣ת יָ֭רָק וְאַהֲבָה־שָׁ֑ם
מִשּׁ֥וֹר אָ֝ב֗וּס וְשִׂנְאָה־בֽוֹ׃
יח אִ֣ישׁ חֵ֭מָה יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן
וְאֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם יַשְׁקִ֥יט רִֽיב׃
יט דֶּ֣רֶךְ עָ֭צֵל כִּמְשֻׂ֣כַת חָ֑דֶק
וְאֹ֖רַח יְשָׁרִ֣ים סְלֻלָֽה׃
כ בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב
וּכְסִ֥יל אָ֝דָ֗ם בּוֹזֶ֥ה אִמּֽוֹ׃
כא אִ֭וֶּלֶת שִׂמְחָ֣ה לַחֲסַר־לֵ֑ב
וְאִ֥ישׁ תְּ֝בוּנָ֗ה יְיַשֶּׁר־לָֽכֶת׃
כב הָפֵ֣ר מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּאֵ֣ין ס֑וֹד
וּבְרֹ֖ב יוֹעֲצִ֣ים תָּקֽוּם׃
כג שִׂמְחָ֣ה לָ֭אִישׁ בְּמַעֲנֵה־פִ֑יו
וְדָבָ֖ר בְּעִתּ֣וֹ מַה־טּֽוֹב׃
כד אֹ֣רַח חַ֭יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל
לְמַ֥עַן ס֗֝וּר מִשְּׁא֥וֹל מָֽטָּה׃
כה בֵּ֣ית גֵּ֭אִים יִסַּ֥ח ׀ יְהֹוָ֑ה
וְ֝יַצֵּ֗ב גְּב֣וּל אַלְמָנָֽה׃
כו תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָה מַחְשְׁב֣וֹת רָ֑ע
וּ֝טְהֹרִ֗ים אִמְרֵי־נֹֽעַם׃
כז עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע
וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה׃
כח לֵ֣ב צַ֭דִּיק יֶהְגֶּ֣ה לַעֲנ֑וֹת
וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יַבִּ֥יעַ רָעֽוֹת׃
כט רָח֣וֹק יְ֭הֹוָה מֵרְשָׁעִ֑ים
וּתְפִלַּ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִשְׁמָֽע׃
ל מְֽאוֹר־עֵ֭ינַיִם יְשַׂמַּֽח־לֵ֑ב
שְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה תְּדַשֶּׁן־עָֽצֶם׃
לא אֹ֗זֶן שֹׁ֭מַעַת תּוֹכַ֣חַת חַיִּ֑ים
בְּקֶ֖רֶב חֲכָמִ֣ים תָּלִֽין׃
לב פּוֹרֵ֣עַ מ֭וּסָר מוֹאֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ
וְשׁוֹמֵ֥עַ תּ֝וֹכַ֗חַת ק֣וֹנֶה לֵּֽב׃
לג יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה מוּסַ֣ר חׇכְמָ֑ה
וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃
- א מַעֲנֶה רַּךְ המקבל באופן חלקי את דברי הזולת
להרחבה יָשִׁיב ירגיע את חֵמָה כעסו
להרחבה, וּדְבַר עֶצֶב המתאמץ להתנגד לדברי הזולת
להרחבה יַעֲלֶה יגדיל את אָף כעסו. - ב לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב משפרת ומייפה את דָּעַת הדברים שהם יודעים, כאשר הם אומרים אותם
להרחבה, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ פולט מעיין נובע של דברי-
להרחבה אִוֶּלֶת. - ג בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יְהוָה, צֹפוֹת רואות לעתיד רָעִים וטוֹבִים אלו מעשים יהיו טובים ואלו יהיו רעים, ולפעמים זה שונה ממה שנראה לעיני בשר ודם (ראו הגר"א).
- ד מַרְפֵּא לָשׁוֹן דיבור שמרפא את הנפש מצער וייאוש - עֵץ חַיִּים עשוי להציל את חיי השומע כמו עץ חיים
להרחבה, וְסֶלֶף בָּהּ אך עיוות כלשהו במילים או בטון הדיבור עלול לגרום ל- - שֶׁבֶר בְּרוּחַ שבירה פתאומית של נפש השומע, כמו עץ הנשבר ברוח חזקה. - ה אֱוִיל יִנְאַץ מבזה את - מוּסַר הביקורת שמותח עליו -
להרחבה אָבִיו, וְשֹׁמֵר אדם הזוכר ושם לב ל- תּוֹכַחַת ביקורת - יַעְרִם ילמד להיות פיקח וזהיר. - ו בֵּית צַדִּיק - חֹסֶן רָב אוצר גדול ומוגן
להרחבה, וּבִתְבוּאַת רָשָׁע ובגלל היבול שהרשע מביא אל ביתו של הצדיק - נֶעְכָּרֶת גם תבואתו של הצדיק מתקלקלת. - ז שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ מוסיפים זרים, עיטורים וקישוטים על דָעַת ידיעות שהם מקבלים מאחרים
להרחבה, וְלֵב כְּסִילִים - לֹא כֵן לא מסוגל להבין אפילו את הכַן, הבסיס לדעותיהם של אחרים
להרחבה.
- ח זֶבַח קרבן גשמי וחיצוני של רְשָׁעִים - תּוֹעֲבַת יְהוָה הוא הדבר השנוא ביותר על ה'
להרחבה, וּתְפִלַּת עבודה פנימית ואישית של יְשָׁרִים - רְצוֹנוֹ היא הדבר האהוב ביותר על ה'
להרחבה. - ט תּוֹעֲבַת יְהוָה דֶּרֶךְ רָשָׁע המשתדל לעשות רע
להרחבה, וּמְרַדֵּף צְדָקָה המשתדל לעשות צדק
להרחבה יֶאֱהָב.
|
פסוקים רבים בספר משלי מלמדים שחשוב לקבל ביקורת באהבה. ראו איך לאהוב ביקורת |
- י מוּסָר ביקורת היא - רָע כואבת ומרה לְעֹזֵב אֹרַח, אך למרות זאת כדאי לו לקבל ביקורת כי - שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת.
- יא שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן עולם המתים, הקולט תושבים חדשים בכל רגע, בכל זאת הוא - נֶגֶד גלוי לעיני -
להרחבה יְהוָה, אַף כִּי קל וחומר
להרחבה לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מקום המחשבות, למרות שיש בו מחשבות חדשות בכל רגע. - יב לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ שמותחים עליו ביקורת, ולכן-, אֶל חֲכָמִים היודעים להוכיח
להרחבה לֹא יֵלֵךְ. - יג לֵב מקום המחשבות, המסמל את אופיו של האדם
להרחבה שָׂמֵחַ יֵיטִב ישפר את יופיים של ה- פָּנִים, וּבְעַצְּבַת לֵב וכשהאופי עצוב ומדוכא - רוּחַ נְכֵאָה המחשבה שבורה ומיואשת, ואפילו בדמיון אי אפשר לראות יופי
להרחבה. - יד לֵב נָבוֹן של אדם נבון יְבַקֶּשׁ רוצה ומשתדל להשיג
להרחבה דָּעַת, (ופני) וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה מתיידד עם
להרחבה אִוֶּלֶת. - טו כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים קשים ועצובים, וְטוֹב לֵב ולכן, אדם בעל לב טוב עושה מִשְׁתֶּה תָמִיד. ומזמין אליו את העניים כדי לשמח אותם
להרחבה
- טז טוֹב עדיף להסתפק ב- מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה ולהשיג אותו תוך זהירות שלא לעבור על מצוות ה'
להרחבה, מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה מלחמה עם ה' או עם הזולת
להרחבה בוֹ. - יז טוֹב עדיף לתת לנזקקים
להרחבה אֲרֻחַת יָרָק אוכל פשוט וזול וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ.
- יח אִישׁ חֵמָה אדם הנוטה "להתחמם" ולכעוס בקלות יְגָרֶה מָדוֹן יחריף ויחמיר כל מריבה שינסה להתערב בה
להרחבה, וְאֶרֶך אַפַּיִם אדם המסוגל להתאפק ולא לכעוס במשך זמן ארוך יַשְׁקִיט רִיב.
|
בפסוק זה היושר הוא ניגודה של העצלות; בפסוקים אחרים הרמאות היא ניגודה של החריצות.. ראו חריצות - רמיה |
- יט דֶּרֶךְ עָצֵל - כִּמְשֻׂכַת חָדֶק כאילו חסומה בגדר קוצנית, וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה.
- כ בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב נוהג לשמח את אביו, וּכְסִיל אָדָם אדם כסיל בּוֹזֶה אִמּוֹ נוהג לפגוע בכבודה של אמו
להרחבה. - כא אִוֶּלֶת בדיחות שטחיות וטפשיות
להרחבה שִׂמְחָה מועילות בכך שהן מביאות שמחה לַחֲסַר לֵב לאדם שאינו מסוגל לחשוב בהגיון
להרחבה, וְאִישׁ תְּבוּנָה - יְיַשֶּׁר לָכֶת הליכה בדרך הישר מביאה לו שמחה, ואינו צריך איוולת. - כב הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד תכניות עלולות להתבטל כאשר לא שומרים אותן בסוד, וּבְרֹב יוֹעֲצִים הנותנים עצות איך לשמור סודות
להרחבה תָּקוּם יתקיימו התכניות. - כג שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו כל אדם שמח כאשר הוא מוצא תשובה ניצחת לטענות הזולת, אולם, וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב טוב יותר להגיד את הדבר בזמן המתאים, כאשר הזולת מסוגל להקשיב
להרחבה.
- כד אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה להתעלות והתקדמות ללא הפסקה
להרחבה לְמַשְׂכִּיל, לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה כדי שיינצל מירידה וניוון. - כה בֵּית רכוש או משפחה של-
להרחבה גֵּאִים יִסַּח יעקור ויהרוס יְהוָה, וְיַצֵּב ייתן יציבות וקיום ל-
להרחבה גְּבוּל שטח של- אַלְמָנָה. - כו תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע, וּטְהֹרִים כשרים בעיני ה' אִמְרֵי נֹעַם דיבורים נעימים שמטרתם להרגיע את הזולת ולמנוע מריבה, גם אם אינם מתאימים למחשבות
להרחבה. - כז עֹכֵר מקלקל ומשחית
להרחבה בֵּיתוֹ את משפחתו ורכושו
להרחבה - בּוֹצֵעַ בָּצַע הלוקח את רכוש הזולת בלי רשות, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת לקחת את רכוש הזולת אפילו ברשות - יִחְיֶה. - כח לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת יחשוב היטב לפני שהוא עונה, כדי להסיר מדבריו את המילים הרעות
להרחבה, וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ ישפוך, כמעיין נובע, מילים- רָעוֹת. - כט רָחוֹק יְהוָה ה' מתעלם מתפילתם של מֵרְשָׁעִים הפוגעים בזולת במזיד
להרחבה, וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע.
|
ישנם פסוקים נוספים המדברים על השימוש הנכון בעיניים ובאזניים. ראו ראיה ושמיעה בספר משלי |
- ל מְאוֹר עֵינַיִם מראות נעימים
להרחבה יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה קולות נעימים תְּדַשֶּׁן עָצֶם מחזקים את הגוף. - לא אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים ביקורת הנוגעת לכל אורח החייםּ, בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין תשהה לאורך זמן, כדי לשמוע גם את שיחת החולין שלהם (מלבי"ם).
- לב פּוֹרֵעַ מוּסָר מבטל לגמרי את דברי הביקורת ששומע
להרחבה - מוֹאֵס נַפְשׁוֹ חייו, וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת - קוֹנֶה לֵּב זוכה בשכל משופר
להרחבה. - לג יִרְאַת יְהוָה השלב הראשון בלימוד, מוּסַר ביקורת, השלב השני בלימוד, חָכְמָה השלב השלישי בלימוד; וְלִפְנֵי כָבוֹד שאדם מקבל כבוד על חוכמתו הרבה עֲנָוָה יש לעבור שלב של השפלה ועינוי נפשי
להרחבה.
פירושים ומאמרים באתר דעת • מקראות גדולות על פרק זה • מקראות גדולות הכתר • מ"ג הכתר צילום כתר אר"צ • מקראות גדולות "על־התורה" • מקראות גדולות "ספריא" • האזנה לפרק זה • הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה