אבן עזרא על משלי טו
<< · אבן עזרא על משלי · טו · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
רמז למוסר שירפא נגע הסכלות, כעץ חיים שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות, כן לומד מפיו מוסר יחיה.
"וסלף" - שיסלף לשונו לדבר אולת, תבא שבר ברוחו, כענין (משלי טו יג): "רוח נכאה", כי אין לשברה רפואה.
"יערים" - יעשה בערמה בשישמור התוכחות.פסוק ה
פסוק ו
ותרגום (יואל א יז): "ממגורות" - "חסניא", כמו (ישעיהו כג יח): "לא יחסן".
פירוש: בבית צדיק אוצר רב מלא תבואות.
"ובתבואת רשע נעכרת" - יש תבואה נעכרת, כענין (ירמיהו יב יג): "זרעו חטים וקוצים...".פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
"ומרדף" - פועל יוצא ללבו או לאחר, והטעם שיצוה לרדוף הצדקה.
השם יאהבהו, כנגד תועבת ה'.פסוק י
"אבדון" - בעבור שהוא אובד ממראה ומדעת בני אדם.
"מוסר רע" - כלומר המוסר בדבר, רע הוא לעוזב אורח המצות, שלא יחפוץ בו.
"ושונא תוכחת" - פתאום "ימות".
והשם, שהשאול והאבדון גלויים נגדו, הוא בוחן המחשבות ולבות בני אדם, העוזב אורח מוסר ושונא התוכחת, והוא יתן שכרם, שימיתם בלא עתם, וירדו אליהם.פסוק יא
פסוק יב
"אל חכמים" - אל בית חכמים.
"לא ילך" - שיחשוב שיוכיחו, על כן יסור מהם.פסוק יג
"ייטיב" - מן (בראשית כד טו): "טובת מראה", ייפה הפנים.
"רוח נכאה" - ונשברת היא, על כן לא תלמוד הדעת.
אבל "לב נבון", שישמח ואין לו עוצב בעולם, הוא "יבקש" ללמוד "דעת".פסוק יד
פסוק טו
"משתה" - חסר כ"ף
פירוש:
"עני" דעת וממון "ימיו רעים", הפך (משלי טו יג): "לב שמח";
ו"לב טוב" שמח כ"משתה תמיד", כלומר, כלב אוכל ושותה ושמח בכל יום.פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
פירוש: דרך עצל כאילו סבובה משוכת חדק קוצים, שאינו יודע לצאת ממנה.
"סלולה" - כענין (ישעיהו נז יד): "סולו סולו המסלה" פירוש: הרימו ההרמה, ורומז על הציונים הרמים כדי שלא יטעו ההולכים עליה, וכן (דניאל יא טו): "סוללה", כאילו יש לה ציונים סלולים ללכת דרך ישר.פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
"וטהורים" - נחשבים ככסף טהור שאין בו סיגים.
"אמרי נועם" - שינעמו לשם.פסוק כז
"הבוצע", שהוא הגוזל, מסבב שיעכור ביתו מתנות השוחד;
"לב צדיק" - יחשוב לענות על דין הצדק;
"יביע" - כנחל נובע, פירוש: ידבר הרעות, כדי להטות דין; על כן:
"רחוק השם" מהם, ו"ישמע תפלת הצדיקים".
פירוש אחר: "לענות" מן (איכה ג יט): "לענה וראש" והוא רחוק, בשביל שאין הלמ"ד בשווא.פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
המאור שתחזנה העינים הוא ישמח לב, וכשתשמע האזן תוכחת שבה יש גם חיים, וילין בקרב חכמים, אז תדשנהו התוכחת יותר משמועה טובה.
"פורע" - כי לומד המוסר יכתירהו ויצפינהו, והמתרחק ממנו כאילו יגלהו ויפרעהו, מן (שמות לב כה): "כי פרוע", כלומר: פורע מוסר החכמים חפץ להמית נפשו, ושומע תוכחת מפיהם שהוא קונה לב, והטעם - דעת ויראת השם.