קטגוריה:משלי טו טז

יראת ה' היא זהירות שלא לעבור על מצוות ה':

1. לפי המצודות - מצוות בין אדם לחברו, בתחום הממון: “"יותר טוב מעט הון, שבא ביראת ה' וביושר, מאוצר רב, ובו מהומת קול בני אדם צועקים על העושק אשר בו";

2. לפי הגר"א - מצוות בין אדם למקום, בעולם התורה: "כי לפעמים ילמד... הרבה... לכבוד וגאוה ומרמות וקנטור ודומיהן, ובתוך הרוב שלמד, יקרה מעט שלמד ביראת ה', ואותו מעט יותר טוב מכל האוצר שקבץ ולמד ומהומה בו";

3. ולענ"ד, הכוונה גם למצוות בין אדם לחברו, בעולם התורה: ישנם הטוענים שהם חייבים ללמוד את כל התורה כולה, ולשם כך מתבטלים מענייני העולם הזה, כגון נשיאה בעול הפרנסה והשירות הצבאי, בטענה שאם לא יקבלו כסף ויצטרכו לעסוק במלאכה, ילמדו פחות. התנהגות זו עלולה לגרום להתמרמרות ציבורית וחלילה לחילול השם. טוב יותר ללמוד מעט ביראת ה', ולקיים את דברי חז"ל "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה" ו"כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם", מלצבור אוצר רב של ידע תורני באופן שעלול לגרום ל"מהומת קול בני אדם הצועקים על העושק אשר בו".

אילו מטרת הפסוק היתה רק ללמדנו שיראת ה' חשובה יותר מרכוש, היה מספיק לכתוב את החצי הראשון של הפסוק, ושהחצי השני יהיה מקביל לו לגמרי, למשל: "טוב מעט ביראת ה', מאוצר רב בלא יראת ה'". אך החצי השני אינו מקביל לגמרי לראשון, ומכאן שהפסוק בא ללמדנו דבר נוסף - כאשר אין "יראת ה'" יש מהומה. מהי ה"מהומה"?

1. מהומה = צעקות של מריבה גדולה, מלחמת אחים: "קול בני אדם צועקים שנעשה האוצר מגזל וחמס" (רש"י), כמו ב(עמוס ג ט): "... הֵאָסְפוּ עַל הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ" - מלחמה בין העושקים לעשוקים; כשאדם חושב רק על צבירת רכוש רב ללא יראת ה', הדבר עלול לסבך אותו במריבות ומלחמות גדולות - עם אנשים שהוא פגע בהם תוך כדי צבירת הרכוש, או עם אנשים שמקנאים בו; ולכן, עדיף לאדם לצבור מעט רכוש תוך הקפדה על יראת ה', מלצבור אוצר רב וגדול שיסבך אותו ואת משפחתו במהומה ומלחמה.

2. מלחמה בין האדם לבין ה', כמו בפסוק שנאמר בפרשת הקללות, (דברים כח כ): "יְשַׁלַּח ה' בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה אֶת הַמְּהוּמָה וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי". ייתכן שהכוונה שם למלחמה פנימית של האדם עם עצמו, בלבול ועצבנות המביאים מארה (קללה) במעשי ידיו של האדם. הפסוק שלנו מלמד, שמי שמנסה להשיג אוצר רב, תוך התעלמות מהחוקים והמגבלות שה' הציב לנו (כגון: שמירת שבת או איסור ריבית), עלול להתמכר לרדיפת העושר, שתפגע בשלווה הנפשית שלו, ובמקרים קיצוניים עלולה להביאו לטירוף הדעת.

3. מלחמה בין היורשים; הביטוי "ביראת ה'" נזכר גם ב(משלי יד כו): "בְּיִרְאַת ה' מִבְטַח עֹז, וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה", ושם הכוונה היא, שכאשר אדם בוטח ביראת ה', זכותו מגנה גם על בניו*; לפי זה, פירוש הפסוק שלנו הוא "טוב להוריש לילדים מעט ביראת ה', המזכה אותם גם במחסה והגנה, מלהוריש לילדים אוצר רב ומהומה בו".

4. ובדרך הרמז: "מילת מהומה כשתי מילות: מה ומה, כלומר, מה הוא ובמה נחשב הוא אוצרו הרב של העשיר, שאין עליו השראת הקדושה, וכאילו אין בו כלום, כי בהיותו נמשך מצד הקליפה אין לו ודאי העמדה וקיום..." (רמ"ד וואלי פירוש שני).

1. פסוק 16 מדבר על יראת ה', ופסוק 17 בנוי במבנה דומה ומדבר על אהבה, (משלי טו יז): "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבוֹּס וְשִׂנְאָה בוֹ"*. יראת ה' ואהבת ה' הם מושגים שנזכרים יחד פעמים רבות בתורה; אם כך, ייתכן שפסוק 17 מדבר לא על אהבה בין אנשים אלא על אהבת ה' (הגר"א על פסוק 19).

2. ה' בחר בעם ישראל כאשר היה קטן ומועט, (דברים ז ז): "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים. כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם"*. ה' קיים את הפסוק שלנו - הוא העדיף את עם ישראל, כאשר היה קטן ומועט והצטיין ביראת ה' ובאהבתו, על-פני העמים הרבים העוסקים במלחמה ומהומה על לא מאומה (ע"פ רמ"ד ואלי, פירוש אחרון).

3. הביטוי טוב מעט נזכר גם בפרק הבא, (משלי טז ח): "טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה, מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט"*. הפסוק שלנו מדגיש את הקשר בין האדם לה' (יראת ה') ובין האדם לנפשו (מהומה), והפסוק בפרק טז מדגיש את הקשר בין אדם לחברו (צדקה) ובין אדם לציבור (משפט). ארבעת הקשרים הללו חשובים יותר מריבוי אוצרות תבואה.

4. הביטוי נזכר גם ב(תהלים לז טז): "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק, מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים; כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה, וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים ה'"; גם המילה המון מקבילה למילה מהומה בפסוקנו וכנראה מגיעה מאותו שורש (המה).