פתיחת התפריט הראשי

משלי טו יז: "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם - מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ."

תרגום מצודות: ארוחה של ירק במקום שאוהבין אותו, טובה יותר מסעודת שור הפטם על האבוס במקום ששונאין אותו.

תרגום ויקיטקסט: טוב יותר לתת לאורחים ארוחת ירק פשוטה וזולה עם אהבה מכל הלב, מלתת להם ארוחה משור אבוס (מפוטם) יוקרתי ויקר, העלולה לעורר בך רגשות תסכול ושנאה.

/ טוב יותר לאכול ארוחת ירק בחברתם של אנשים פשוטים האוהבים את הזולת, מלאכול שור אבוס בחברתם של אנשים עצבניים ומלאי שנאה.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טו יז.


דקויותעריכה

בין שני חצאי הפסוק ישנם שני ניגודים:

  • אהבה מנוגדת לשנאה,
  • ארוחת ירק מנוגדת לשור אבוס.

מה הקשר בין שני הניגודים?

1. לפי רוב המפרשים, ארוחת ירק מסמלת סעודה פשוטה וזולה (אֲרֻחָה - אולי מלשון אֹרַח, דרך; סעודה רגילה ושגרתית). שור אבוס הוא שור מפוטם ושמן ("אבוס - שם המקום שמפטמים בו את הבהמות" (מצודת ציון)), והוא מסמל סעודה יוקרתית ויקרה.

הפסוק מכוון לאדם שרוצה לתת אוכל לעני: האדם רוצה לקיים את מצוות הצדקה בהידור רב, הוא רוצה להכין לעני סעודה דשנה ומשביעה, ולכן הוא קונה שור מפוטם ושוחט אותו לכבוד האורח; אך בזמן הסעודה, יצר הרע לוחש לו "למה בזבזת כל-כך הרבה כסף על ה'בטלן' הזה? לא היה עדיף שתשמור את השור לעצמך?"; וכך היצר מטריד אותו עד שבסוף הסעודה הוא כבר די שונא את העני שבא, כביכול, 'לגזול' את רכושו, והשנאה הזאת מתבטאת בהתנהגות, והעני רואה ונעלב. לאדם כזה אומר הכתוב "עדיף שתיתן לעני ארוחה פשוטה וזולה, ארוחת ירק, ותנהג עמו באהבה - מאשר לתת לו סעודה גדולה ויקרה, שתגרום לך לשנוא אותו ולפגוע ברגשותיו (רש"י).

מובן שעדיף להתגבר על היצר כך שלא תהיה שנאה כלל, כמו אברהם, שנתן לאורחיו שור אבוס באהבה (בראשית יח7), אבל הפסוק פונה לבני אדם רגילים שצריכים לבחור בין שתי האפשרויות.

מצד שני, גם לנתינה החומרית יש חשיבות: לא נאמר "טוב לא לתת ארוחה בכלל, מלתת שור אבוס ושנאה בו" אלא טוב ארוחת ירק..., כלומר, צריך לתת לפחות ארוחה פשוטה, כדי שהעני לא יגווע ברעב. עדיף שייעלב קצת וימשיך לחיות, מאשר שימות מכובד.

ספר משלי, כדרכו, מציע את דרך האמצע - שילוב בין נתינה חומרית לנתינה רגשית: טוב להשקיע גם בנתינה חומרית צנועה - ארוחת ירק, וגם בנתינה רגשית - ואהבה שם.

2. עד כאן פירשנו שהפסוק מכוון לנותן הצדקה - שישים לב גם לצד הרגשי של הנתינה ולא רק לצד החומרי; אולם הפסוק יכול להתייחס גם למקבל - הצריך לבחור בין סעודה גדולה ודשנה במקום ששונאים אותו, לבין ארוחה פשוטה וצנועה במקום שאוהבים אותו. החכם ממליץ לבחור באפשרות השניה, כי האהבה תורמת לבריאות הרוחנית של האדם, החשובה לא פחות מבריאותו החומרית (רלב"ג, וכן ומצודת דוד).3. וייתכן שהפסוק מכוון לכל משפחה, ומתייחס לרמת החיים במשפחה. אנשים שרוצים רמת חיים גבוהה, צריכים להשקיע יותר זמן בעבודה, וכתוצאה מכך יש להם פחות זמן לדבר עם בני המשפחה, ויש פחות אהבה בבית. על כך אומר הכתוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם - טוב לחיות בצניעות, לעבוד פחות ולהשקיע יותר באהבה בין בני המשפחה, משור אבוס ושנאה בו - מאשר לחיות ברמת-חיים גבוהה כאשר היחסים בין בני המשפחה מעורערים. פירוש זה מתאים למשמעות המילה ""ארוחה - ענין האכילה התמידית בכל יום, כמו" (ירמיהו נב לד): "וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד" (מצודת ציון).

4. אפשר לראות כאן גם רמז להשקפת עולם צמחונית: ארוחת ירק מבטאת אהבה וחמלה על בעלי החיים, אולם סעודה של שור אבוס - "שאובסין לו המאכל בפיו על כרחו כדי לפטמו" (רש"י) - מבטאת שנאה הדדית בין האדם לבין בעלי החיים שמאביסים אותם בעל כרחם.

רעיון דומה מצאנו בדרשה של ר' יוחנן על (משלי ג לג): "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ"*: "מארת ה' בבית רשע - זה פקח בן רמליהו, שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה; ונוה צדיקים יבורך - זה חזקיה מלך יהודה, שהיה אוכל ליטרא ירק בסעודה" (ר' יוחנן, בבלי סנהדרין צד:).

הקבלותעריכה

הפסוק שלנו מדבר על סעודה של חול; פסוק דומה מדבר על סעודה של קודש, (משלי יז א): "טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב"*

הסיפור מאחרי הפסוקעריכה

"אמר רבי לוי: כנגד מי אמר שלמה פסוק זה? כנגד שני בני אדם שפגעוהו בשעה שירד ממלכותו והיה מחזר על הפתחים בשביל פרנסה. פגעו בו שני בני אדם שהיו מכירין אותו:"

"בא אחד מהם, נשתטח לפניו, ואמר לו 'אדוני המלך! אם רצונך, גלגל עמי היום'. מיד הלך עמו, והעלהו לעליה וזבח שור, הביאו לפניו מטעמים רבים, והתחיל משמיע לו דברי מלכותו, ואמר לו 'זכור אתה שעשית כך וכך ביום פלוני כשהיית מלך?' מייד, כיוון שהזכיר לו ימי מלכותו, התחיל בוכה וגועה, וכן כל אותה הסעודה, עד שעמד משם שבע מבכייתו."

"למחר פגע בו חבירו, התחיל משתטח לפניו ואמר לו 'אדוני המלך, רצונך שתגלגל עמי היום?' אמר לו 'שמא אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה חבירך אתמול?' אמר לו 'אדוני המלך, איש עני אני, אלא אם רצונך גלגל עמי היום במעט ירק שיש לי'. באותה שעה הלך לביתו, רחץ לו ידיו ורגליו, והביא לו מעט ירק, והתחיל אותו האיש מנחמו, ואמר לו 'אדוני המלך, שבועה נשבע הקב"ה לאביך שאינו פוסק מלוכה מזרעו, שנאמר (תהלים קלב יא): "נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך ", אלא כך הוא דרכו של הקב"ה, מוכיח וחוזר ומוכיח, שנאמר (משלי ג יב): "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה ", אבל הקב"ה מחזירך למלכותך'. כיוון ששמע שלמה כך, מייד נתקררה דעתו עליו, ושמח מאותה סעודה של ירק, ועמד משם שבע."

"אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי אבון בן בנימין בשם רבי יוסי בן זמרא: כיוון שחזר שלמה למלכותו, כתב בחכמתו: טוב ארוחת ירק ואהבה שם שאכלתי אצל העני, משור אבוס ושנאה בו שהאכילני אותו עשיר שהזכירי צערי" (מדרש משלי (בובר)).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/15-17