קטגוריה:משלי טו ט

בקריאה ראשונה נראה שמשמעות הפסוק היא "ה' מתעב רשע ואוהב צדקה", אבל זה מובן מאליו. מה החידוש?

נראה שהחידוש הוא במילה דרך:

1. ה' שונא לא רק את המעשים הרעים אלא גם את הדרך המובילה אליהם - ההכנה לעשיית רשע. וכן, ה' אוהב לא רק את מעשי הצדק אלא גם את הרדיפה וההשתדלות לעשות צדק (מצודות).

2. ה' שונא לא רק את הרשעים אלא את כל מי שהולך בדרכם - כל מי שמשתף איתם פעולה (ראו "הקבלות"). וכן, ה' אוהב לא רק את הצדיקים אלא גם את מי שמרדף אחריהם ומשתף איתם פעולה.

3. יש שפירשו שמטרת הפסוק היא להסביר את הפסוק הקודם, משלי טו8: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה', וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ"*- ה' מתעב את קרבנותיהם של הרשעים כי הוא הוא מתעב את דרכם והתנהגותם (ר' יונה).

- אולם, לפי זה היה ראוי להשתמש באותו מושג גם בחצאים השניים של שני הפסוקים - "ותפילת צדיקים רצונו... ומרדף צדקה יאהב" או "ותפילת ישרים רצונו... ואיש ישר יאהב".

פסוקים המדברים על תועבת ה' ורצונו מציגים שני קצוות, ומכאן שיש גם מצב ביניים בין הקצוות - מצב שאינו מתועב אבל גם אינו רצוי*. מהו מצב הביניים הנרמז בפסוק זה?

ייתכן שמצב הביניים הוא, אדם שהולך בדרך הפרטית שלו - אינו מתחבר לרשעים ואינו מתחבר לצדיקים. הוא אינו מתועב על ה', אבל גם אינו רצוי לו, כי ה' מעדיף שהצדיקים ישתפו פעולה.

1. יהושפט מלך יהודה היה צדיק, אבל הוא לא קיים את ההנחיה שבפסוקנו והלך יחד עם אחאב הרשע למלחמה, והתוצאה, (דברי הימים ב יט ב): "וַיֵּצֵא אֶל פָּנָיו יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַחֹזֶה, וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט 'הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב?! וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה'!".

2. רעיון דומה נזכר בפסוקים נוספים בספר משלי:

• (משלי א טו): "בְּנִי! אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם!"*.
• (משלי יא יט): "כֵּן צְדָקָה לְחַיִּים, וּמְרַדֵּף רָעָה לְמוֹתוֹ" - אדם צריך להשתדל להיות כן (בסיס) למעשי צדקה, ולא לרדוף אחרי מעשים רעים*.
• (משלי טו ו): "בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב, וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת"*