פתיחת התפריט הראשי

דיבור מתחשב וקבלת ביקורתעריכה

מַעֲנֶה רַּךְ? - יָשִׁיב אולי מלשון נשיבת הרוח, ואולי מלשון חזרה ממצב הכעס חֵמָה כעס - ומקורו מצליל הליחה העולה בעת דיבור בקול כועס, ואולי גם החום והתלהטות פני האדם הכועס! וּדְבַר עֶצֶב מאכזב, מצער? - יַעֲלֶה אָף יגביר כעסו - ומתייחס לנשימה העמוקה לקראת ההתנשפות בעת כעס!
לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת תגיד דברים נכוחים (דעת טובה: ידיעות ברורות ומועילות, וגם: מסייעות לזולת ומוסריות, וּפִי כְסִילִים מלשון כיסוי - אינם מסוגלים לראות לשמוע ולחשוב? - יַבִּיעַ פולט מעיין נובע של דברי- אִוֶּלֶת.

לפי הגאון מוילנה (משלי 15:3) בכל מקום עיני ה', צופות רעים וטובים - בא להדגיש את טיבם האובייקטיבי של המעשים, הנראים לעתים באופן שונה לעינינו בני האדם, ואינם כוללים את הראיה לעתיד (הנצפה כביכול מגבוה לעומתנו הנמוכים)

בְּכָל מָקוֹם - עֵינֵי יְהוָה! - צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים!
מַרְפֵּא דיבור רפוי - ללא כעס, או: דיבור הגורם לריפוי לָשׁוֹן? - עֵץ חַיִּים בהשלכה לעץ החיים המתואר בפרשת גן עדן בבראשית! וְסֶלֶף בָּהּ אך עיוות כלשהו במילים או בטון הדיבור עלול לגרום ל-? - שֶׁבֶר בְּרוּחַ שבירה פתאומית של נפש השומע, ובמשחק מלים עם 'עץ החיים' - כמו עץ הנשבר ברוח חזקה.
אֱוִיל? - יִנְאַץ יגדף - מצליל האיצאוץ הנאמר כשאדם ממלמל לעצמו דברים בכעס מוּסַר הביקורת שמותח עליו, מלשון יסורים שבעבר האב היה מכה או חובט, או משתמש במלים פוגעות אָבִיו. וְשֹׁמֵר אדם הזוכר ושם לב ל- תּוֹכַחַת ביקורת - ומקורו בכחכוח הגרוני המושמע בעת הבעת ביקורת נוקבת? - יַעְרִם יחכים - יגרום לו להיות פיקח (ובימינו המילה ערום פירושו זהיר או זומם - ובהקשר לנחש בפרשת גן עדן).
בֵּית צַדִּיק האיש הישר - האדם הקונה ומוכר את היבול שלו באופן "צודק" - חֹסֶן גרגרי השעורה - ומכאן המילה מחסן: אוצר גרגרי שעורים. ור' נבואת ישעיהו הראשונה רָב הרבה! וּבִתְבוּאַת ואילו במה שאוסף ומביא מן השדה רָשָׁע? - נֶעְכָּרֶת יש עובש "עכור". והכוונה לדעות האדם הישר והחברי, לעומת דעות האדם המרושע המחפש לנצל אחרים..
שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ יפזרו - ומלשון זריה לרוח. המילה זר היא מלשון הגעה ממרחק ומן "הרוח" ומקורו בצליל המושמע בעת הזריה, או: יוסיפו זֵרים - עטרה וכתר על דָעַת ידיעה - כלומר מגע קרוב עם המציאות! וְלֵב כְּסִילִים? - לֹא כֵן נופלת, אינה עומדת. מלשון כינון ועמידה (כַּן - מעמד או בסיס להעמדה). כלומר לא רק שאינה עוברת הלאה, אלא אפילו אינה מסוגלת להישאר במקומה בלי ליפול.
זֶבַח רְשָׁעִים? - תּוֹעֲבַת יְהוָה לא רק שאין הקב"ה מבקש אותו, הוא אף "נגעל" מזה, וּתְפִלַּת הבקשות והרצונות, מלשון פילול - ומקורו מהנפילה לרגלי המתבקש יְשָׁרִים? - רְצוֹנוֹ מרצה אותו, גורם לו מפויס ולהקשיב לך. ומקורו מצליל הרציצה היכולה להפוך חומר קשה לרך ואבקתי!
תּוֹעֲבַת יְהוָה - דֶּרֶךְ רָשָׁע! וּמְרַדֵּף צְדָקָה יושר - יֶאֱהָב יהיה אהוב. - בעיני אלקים ואדם.


מוּסָר יסורי התוכחה והביקורת (ר' לעיל) רָע כואבת ומרה, כך בטעות חושב הרשע. או: יסורים קשים מגיעים לרשע לְעֹזֵב אֹרַח דרך, כלומר מי שירד מן הדרך הראשית והולך על שביל מלא מהמורות. ומלשון 'רח' - כמו בורח והולך. וראו אתר ויקעברית על המילה ברח אורח הלך ו-Walk! שׂוֹנֵא תוֹכַחַת - יָמוּת! כי אינו שועה לאזהרות ויפול בבור שלפניו
שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן עולם המתים, הקולט תושבים חדשים בכל רגע נֶגֶד גלוי לעיני - יְהוָה, אַף כִּי קל וחומר, או: לעומת לִבּוֹת הלב - האיבר החש ופועם במרוצה בעת התרגשות בְּנֵי אָדָם כלומר: האדם אינו שם לב לאן הוא הולך ואינו רואה את הקבר המחכה לו. או: האל באותו הזמן גם רואה את מחשבות האדם (המובילות אותו לקבר).
לֹא יֶאֱהַב לֵץ - הוֹכֵחַ לוֹ שמותחים עליו ביקורת, אֶל חֲכָמִים שלמדו ומכירים את המציאות האמיתית בלי להסתיר ולהטעות - לֹא יֵלֵךְ!
לֵב שָׂמֵחַ לב הפועם במהירות משמחה, כלומר: אדם שמח ביותר - יֵיטִב פָּנִים יגרום לפנים שמחות, וּבְעַצְּבַת לֵב וכשהלב פועם באיטיות והאדם מאוכזב ומדוכא (ר' 'עצב' בתחילת משלים אלו) - רוּחַ הנשימה נְכֵאָה פגועה ומתקשה לצאת. כלומר: מצב רוחו של אדם ניכר על גופו: פניו ונשימתו.
לֵב נָבוֹן אדם המתבונן לעומקם של דברים? - יְבַקֶּשׁ דָּעַת ידיעה - מגע קרוב עם המציאות כפי שהיא! וּפִני כְסִילִים יִרְעֶה יהיה רע וחבר. ומלשון רעיית הכבשים יחדיו בעדר. או: יחפש כמו שכבשים מחפשות בעת הרעיה אִוֶּלֶת.
כָּל יְמֵי עָנִי - רָעִים! וְטוֹב לֵב ולעומתו, "לבו טוב עליו" - מִשְׁתֶּה תָמִיד מי שיש לו מה לשתות. יתכן שזהו לעג לשיכור החושב שטוב לו, או: ואילו מישהו שיש לו מה לשתות, יכול לשמוח
טוֹב מְעַט - בְּיִרְאַת יְהוָה שהושג לפי כללי היושר של ה' אלקי ישראל, מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה וויכוח - מלשון צלילי מי? הוא! מה! בוֹ כלומר שהושג על ידי טענות שאינן ישרות ואיומים.
טוֹב אֲרֻחַת יָרָק עלים, המשביעים פחות והזולים יותר - וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר מאכילת בשר שור יקר ומשביע אָבוּס שהואכל באיבוס בלי להתאמץ ולכן יש בו הרבה שומן - וְשִׂנְאָה בוֹ בבית, כלומר: עדיף לחיים צנועים ומאושרים יחדיו, מאשר חיים ראוותניים תוך מריבה בין בני ובנות הבית.
אִישׁ חֵמָה אדם הנוטה "להתחמם" ולכעוס בקלות - יְגָרֶה יתן לגור - כביכול לשכור אצלו דירה מָדוֹן ויכוח - מלשון דין שבו צריך להחליט מי צודק, וְאֶרֶך אַפַּיִם אדם בעל "נשימה עמוקה", שאינו מתנשף מיד עם קולות החרון והכעס מאפו - יַשְׁקִיט רִיב!

בפסוק זה היושר הוא ניגודה של העצלות; בפסוקים אחרים הרמאות היא ניגודה של החריצות.

דֶּרֶךְ עָצֵל - כִּמְשֻׂכַת גדר שיחים - אשר מושכים אותו כדי להעמידו, בדומה ל"קונצרטינה" של חוטי תיל בימינו חָדֶק צמח בעל קוצים דקים חודרניים, וְאֹרַח יְשָׁרִים? - סְלֻלָה היא כמו דרך שדרכו עליו ושיטחו אותו!
בֵּן חָכָם? - יְשַׂמַּח אָב, וּכְסִיל אָדָם ואילו הבן שאינו מבין. משחק מלים עם "בן אדם" - בּוֹזֶה מבזה אִמּוֹ כלומר: הבן הטיפש הוא בזיון לאמו וגורם לאחרים לבוז לה, או: מי שמבזה את אמו ואומר עליה דברים מבזים הוא טיפש.
אִוֶּלֶת שטות, או: רוע ולעג? - שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב מי שאין לו רגש ואהדה לזולת! וְאִישׁ תְּבוּנָה? - יְיַשֶּׁר לָכֶת הליכה בדרך הישר מביאה לו שמחה, ואינו צריך איוולת על מנת לשמחו. ובהשאלה: מקור הביטוי 'שיר לכת'.
הָפֵר יופרעו ולא יתבצעו מַחֲשָׁבוֹת התכניות - בְּאֵין סוֹד התייעצות - ומלשון צליל ההסתודדות של הדיבור המהוסה, וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם יעמדו (מלשון קימה ועמידה) ויתקיימו התכנית.
שִׂמְחָה לָאִישׁ - בְּמַעֲנֵה פִיו בתגובה מדוברת. כלומר: כשיש לו מאמר מתאים לנסיבות, וְדָבָר - בְּעִתּוֹ והדיבור בזמן הנכון: 'מַה טּוֹב?' וכך גם שמחה לאדם לספר (כשמתאים) על שמחתו ולבקש מרעיו שיסכימו לדעתו בשאלה: 'מה טוב ומה נעים?'. ולפי הפירוש המקובל: כמה נהדר הוא לומר דבר כלשהו בזמן המתאים!
אֹרַח חַיִּים - לְמַעְלָה דומה למדרגה לְמַשְׂכִּיל לטיפש - כלומר: קשה לו לבחור בדרך חיים, או: לחכם המשתמש בשכלו - כלומר: הדרך הנכונה משמשת לחכם כדי...: לְמַעַן לצורך סוּר מִשְּׁאוֹל להנצל מהמוות, לזוז ולא ליפול לבור השאול מָטָּה מסיטה - מלשון נטיה. כלומר: היא (הבחירה בדרך 'החיים' הנכונה, אשר משולה למדרגה) מסיטה את האדם מהנפילה אל בור הקבר.
בֵּית גֵּאִים עשירים נצלנים, מלשון גאון והתנשאות יִסַּח יזיז - יעקור ויהרוס יְהוָה, וְיַצֵּב ויעמיד. כלומר: ייתן יציבות וקיום גְּבוּל שטח (ובערבית גבל הוא ההר המסמל את קצה התחום) אַלְמָנָה.
תּוֹעֲבַת יְהוָה - מַחְשְׁבוֹת רָע! וּטְהֹרִים כשרים בעיני ה' - אִמְרֵי נֹעַם דיבורים נעימים שמטרתם להרגיע את הזולת ולמנוע מריבה.
עֹכֵר מקלקל ומשחית, וראו לעיל בֵּיתוֹ משפחתו ורכושו - בּוֹצֵעַ בָּצַע מחלק שלל השוד שאינו שלו, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת קבלת דברים שהוא מבקש: "תן לי! תן לי!" - יִחְיֶה עייאש המכונה המהנדס.

איברי המחשבה וההבעה של הטובים והרעיםעריכה

לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה ידבר עוד ועוד עם עצמו (בליבו). ומקורו בצליל ה"להג" המתלהלה של מלמולים עצמיים בעת המחשבה. כלומר יתאפק ולא ישמיע בקול לַעֲנוֹת לדבר בקול. או: להסכים - כלומר לשתף פעולה. ור' לעיל "מענה", וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ ישפוך, כמעיין נובע, מילים- רָעוֹת.
רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים אכזריים, פוגעניים, או אנשים הפועלים שלא ביושר, וּתְפִלַּת ובקשת. וראו לעיל על תפילה ונפילה צַדִּיקִים? - יִשְׁמָע!
מְאוֹר עֵינַיִם 'עיניים נוצצות' שרואים בהם את האור המשתקף? - יְשַׂמַּח לֵב! שְׁמוּעָה טוֹבָה קולות נעימים? - תְּדַשֶּׁן תחזק, מלשון דישון ונתינת דשן (זבל) לצמחים. או: עיסוי של האיזור בו כואבות "העצמות", ומלשון דישה. עָצֶם את עצמות הגוף!

בקרב חכמים תלין - כביכול תישן שם - כלומר תשהה לאורך זמן, כדי לשמוע גם את שיחת החולין שלהם (מלבי"ם
יראת ה', מוסר, חכמה - לפי המסורת (להשלים: היכן?) אלו הן שלשה שלבים שונים שעל האדם הצדיק לאחוז בהן, בנוסף לענווה שתקדים את הכבוד שיגיע לו בזכותם.

אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים ביקורת המובילה לחיים (כי הרישעה מובילה למוות)ּ? - בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין תתגורר. מלשון מלונה - מקום הלינה. וראו הערה.
פּוֹרֵעַ זורק בכח ומרחיק מעל עצמו מוּסָר את הביקורת ו'יסורי' התוכיחה? - מוֹאֵס נַפְשׁוֹ נשימתו - מלשון קולות הנשיפה. כלומר חייו! וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת? - קוֹנֶה לֵּב משפר את יכולות ההחלטה,ואת היכולות הרגשיות (והשכליות) שלו. ולפי המסורת: 'קונה את לבו' של המוכיח שבמקום לכעוס עליו הופך לחברו.
יִרְאַת יראה במשמעות של פחד ממנו וכבוד אליו יְהוָה - מוּסַר חָכְמָה הביקורת הנובעת מחכמה - יסורי התוכיחה. כלומר: קבלת ביקורת היא התחושה הראויה והרצויה של הפחד מהקב"ה והכבוד הראוי לו, וראו בהערה משמאל, , וְלִפְנֵי כָבוֹד הכבוד שיקבל על חוכמתו הרבה, ומלשון איבר הכבד המביא עמו את כאבי הבטן בעת העמידה בפני קהל? - עֲנָוָה עינוי נפשי וצניעות. או: לפני קבלת הרכוש (הכבד) יש צורך בתקופת עוני צער ועינוי. אולי מלשון ההכרח של העני או המעונה לענות ולומר את מה שחויב לומר!