קטגוריה:משלי טו יא

הביטוי אף כי משמעו קל וחומר: "ידוע כי שאול ואבדון הם נגד ה', ומכאן ברור, כל שכן, שגם ליבות בני אדם הם נגד ה'". מה הקשר?

1. שאול ואבדון מסמלים את הנסתר, החשוך והנעלם מעינינו. ולפי זה מטרת הפסוק היא ללמדנו שהכל גלוי לפני ה': ה' רואה את כל מה שקורה בשאול ובאבדון, למרות שהם חשוכים ורחוקים ונסתרים מעיני כל חי; אף כי - קל וחומר שהוא רואה את כל מה שקורה בליבות בני האדם, שהם פחות חשוכים ונסתרים מהשאול:

"שלא כמידת בשר ודם מידתו של הקב"ה, כי מידת בשר ודם, העומד במקום אור אינו יכול לראות מה שנעשה במקום חושך, אבל הקב"ה אינו כן, אלא אף על פי שהאור ממנו ובו, מכל מקום הוא רואה ומשגיח על כל מה שנעשה במקום חושך", וכמו ב(דניאל ב כב): "הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא ונהירא[וּנְהוֹרָא] עִמֵּהּ שְׁרֵא" (רמ"ד ואלי פירוש שלישי, ודומה לזה מלבי"ם, רש"י ומצודות).

- אולם לפי פירוש זה, לא ברור מדוע דווקא השאול והאבדון מובאים כסמל לדבר נסתר ונעלם - והרי יש עוד הרבה דברים נסתרים מעינינו.

- ועוד: ההגיון שב"קל וחומר" זה אינו ברור, שהרי הסתרה היא עניין אישי. יש דברים שרק אני רואה, ועדיין אי אפשר להסיק מכאן ב"קל וחומר" שאני רואה הכל.

2. שאול ואבדון מסמלים את הרע. בספר משלי, במיוחד, השאול הוא מקומם של החוטאים הגדולים ביותר, (משלי ה ה): "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ"*, (משלי ז כז): "דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת"*, (משלי ט יח): "וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם, בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ"; וכן ב(תהלים ט יח): "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה, כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים".

נגד- = מול העיניים: אפילו השאול והאבדון, המקומות הטמאים והאפלים ביותר, נמצאים לנגד עיני ה' והוא משגיח עליהם. אף כי - קל וחומר שה' משגיח על ליבותיהם של בני האדם, גם אם הם חוטאים גדולים.

גם בשיא האפלה ניתן למצוא את ה', אם מבקשים אותו בכל הלב, (דברים ד כח): "וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן, אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן; וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאֶתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"*, (תהלים קלט ח): "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ" (פירוט).

"ההשגחה העליונה של בעל הרחמים נוקבת ויורדת עד שאול ואבדון, אף על פי שהן האשפות המטונפות של עולם התוהו, כמלך שנפל ממנו מרגלית במקום האשפות, שאינו מניחה לשם, אלא משתדל לבקשה ולהשיבה אליו, כי היא יקרה בעיניו. כך המלך העליון חושב מחשבות לבלתי יידח ממנו נדח, אף על פי שירד בעוונו עד עמקי שאול ואבדון" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

3. לפירוש נוסף ראו "הקבלות".

הפסוק שלנו מקביל בין שאול ואבדון לבין לבות בני האדם;

פסוק דומה מקביל בין שאול ואבדון לבין עיני האדם, (משלי כז כ): "שְׁאוֹל ואבדה[וַאֲבַדּוֹ] לֹא תִשְׂבַּעְנָה, וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה"*.

השאול מסמל אינסופיות; השאול אינו שבע לעולם - בכל שעה מגיעים אליו מתים חדשים.

בפרק כז, השאול הוא משל לעיניים, והמסר שלו הוא - אין טעם שהאדם ינסה "להשביע" את עיניו בכך שייקח כל דבר שמוצא חן בעיניו, כי עיניו לא ישבעו, ותמיד ירצו עוד ועוד; כפי שהשאול לא ישבע, וגם אם ימותו הרבה אנשים הוא תמיד יהיה מוכן לקבל עוד.

בפרקנו, השאול הוא משל ללב, וייתכן שהמסר שלו הוא שה' משגיח גם על הרהורי-הלב. אנשים רבים אינם מייחסים חשיבות להרהורים שלהם, וחושבים שגם ה' לא מייחס להם חשיבות. הרי יש כל-כך הרבה הרהורים, הם שוטפים ומתחלפים בכל רגע ואפילו האדם עצמו אינו זוכר במה הרהר לפני שעה. אבל ה' מייחס חשיבות גם להרהורים החולפים והנשכחים, כפי שהוא מייחס חשיבות להמוני האנשים הנמצאים בשאול והמצטרפים בכל רגע. לפי זה, משמעות הפסוק היא: "השאול והאבדון, עם כל המגוון האינסופי של אנשים המגיעים אליהם ומתחלפים בהם בכל שעה, נמצאים לנגד עיני ה', ה' יודע את כולם ומשגיח עליהם; קל וחומר - אף כי - הוא יודע את ההרהורים הנמצאים בליבות בני האדם, למרות שהם מתחלפים בכל שעה והאדם עצמו אינו זוכר אותם". ולכן "יזהיר האדם לטהר ליבו, כי השם בוחן כליות ולב, על כן יבוש האדם מחרוש בלבבו מחשבות אוון..." (ר' יונה).

הלב והעיניים נזכרו יחד ב(במדבר טו לט): "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אֹתָם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם": כאשר הלב והעיניים שולטים באדם, והוא הולך אחריהם בלי מחשבה, הוא עלול להגיע לזנות; והזנות מובילה אל השאול והאבדון, (משלי ז י): "וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב... הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם... דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ, יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת"*.