מצודות על משלי טו
<< · מצודות על משלי · טו · >>
פסוק א
מצודת ציון
"מענה" - מלשון עניה ותשובה.
מצודת דוד
פסוק ב
מצודת ציון
"תיטיב" - ענין תקון, כמו "ותיטב את ראשה" (מלכים ב ט).
"יביע" - ענין דבור, כמו "יביע אומר" (תהלים יט), והוא מושאל ממעיין הנובע מים רבים.
מצודת דוד
פסוק ג
מצודת ציון
"צופות" - ענין הבטה וראיה.
מצודת דוד
פסוק ד
מצודת ציון
"מרפא" - מלשון רפיון.
"וסלף" - ענין עיקום ועיוות.
"ברוח" - ענינו רצון, וכן (ישעיהו לז): "הנני נותן בו רוח".
מצודת דוד
פסוק ה
מצודת ציון
"ינאץ" - ימאס.
"יערים" - מלשון ערמה והשכל.
מצודת דוד
"ינאץ" - ימאס את המוסר וממאן לקבלו.
"ושומר" - השומר בלבו את החכמה יתחכם בסופו.פסוק ו
מצודת ציון
"חוסן" - ענין חוזק, כמו (עמוס ב): "וחסון הוא כאלונים".
"ובתבואת" - מלשון ביאה.
"נעכרת" - מלשון עכירה ובלבול, כמו (בראשית לד): "עכרתם אותי".
מצודת דוד
"חוסן רב" - מחוזק הוא מאד, ולא יחרב.
"ובתבואות" - בעת בוא בו הרשע, נשחת הבית ההוא.פסוק ז
מצודת ציון
"יזרו" - ענין פיזור כמו (איוב יח): "יזורה על נוהו גפרית".
מצודת דוד
"יזרו דעת" - המה מפזרים את הדעת ללמד לכל.
"לא כן" - ר"ל לא כן יחפצו ללמוד כאשר החכמים חפצים ללמד.פסוק ח
מצודת דוד
"תועבת ה'" - כשעדיין לא שבו מרשעם, ולא התפללו על המחילה.
"ותפלת ישרים" - השואלים מחילה בעת הבאת הזבח, התפלה ההיא היא לרצון לה'.פסוק ט
מצודת דוד
"דרך רשע" - ההולך לעשות רשע, ועם שלא עשאה.
"ומרדף" - הרודף לעשות צדקה, אף אם נאנס ולא עשאה, מכל-מקום יאהב לה'.פסוק י
מצודת דוד
פסוק יא
מצודת ציון
"אף כי" - ענינו כמו כל שכן, וכן (יחזקאל טו): "אף כי אש אכלתהו".
מצודת דוד
פסוק יב
מצודת דוד
פסוק יג
מצודת ציון
"נכאה" - נשברה, כמו (תהלים קט): "ונכאה לבב".
מצודת דוד
פסוק יד
מצודת דוד
"יבקש דעת" - יחזר אחר הדעת ללמדה.
"ירעה" - יעשה את האולת לריע וחבר, להיות רגיל עמה.פסוק טו
מצודת דוד
"כל ימי עני רעים" - עם כי מצוי לו די מחסורו, כי יתקנא בעשירי העם ורעה עינו בשלהם.
אבל מי שיש לו "לב טוב" לבל ירע עינו בזולתו, ישמח בחלקו, וימיו נדמים לו "תמיד" כימי "משתה" ושמחה.פסוק טז
מצודת דוד
"טוב מעט" - יותר טוב מעט הון הבא ביראת ה' וביושר,
"מאוצר רב" - ובו מהומת קול בני אדם צועקים על העושק אשר בו.פסוק יז
מצודת ציון
"ארחת" - ענין האכילה התמידית בכל יום, כמו (מלכים ב כה): "וארוחתו ארוחת תמיד".
"אבוס" - שם המקום שמפטמים בו את הבהמות, כמו (ישעיהו א): "וחמור אבוס בעליו".
מצודת דוד
פסוק יח
מצודת ציון
"יגרה" - מלשון תגר וחרחור, כמו (דברים ב): "ואל תתגר בם מלחמה".
"מדון" - מלשון דין ומריבה.
מצודת דוד
פסוק יט
מצודת ציון
"כמשוכת" - ענין גדר, כמו (ישעיהו ה): "הסר משוכתו".
"חדק" - מין קוצים, כמו (מיכה ז ד): "טובם כחדק".
"סלולה" - ר"ל שממשמש בו הרבה להסיר אבני המכשול, ודוגמתו (משלי ד): "סלסלה ותרוממך".
מצודת דוד
פסוק כ
מצודת דוד
" ישמח אב" - בראותו אותו במושב החכמים.
"בוזה אמו" - כי דרך נשים לגעגע על בניהן ולמנוע מהם שבט מוסר, והבריות מבזין אותם לומר ארור שזה גדל.פסוק כא
מצודת דוד
"אולת" - כאשר יעשה חסר לב אולת, יחשב בעיניו לשמחה.
"ואיש תבונה" - ישמח כאשר ילך בדרך הישר.פסוק כב
מצודת ציון
"סוד" - ענין עצה, שדרכו להיות בסוד לבל יודע, או שהעצה היא למעשה כיסוד לבנין.
מצודת דוד
פסוק כג
מצודת ציון
"במענה" - ענין אמירה, כמו (משלי טז): "ומה' מענה לשון".
מצודת דוד
"שמחה" - כל איש ישמח באמרי פיו, כי יומתק לו עצת נפשו. אבל דבר בעתו מה מאוד הוא טוב.
ור"ל: אף אם לו יהיה עצת נפשו בהשכל, ואף אם הצליח בהעצה ההיא בדבר כיוצא בו, מכל-מקום אין כל העתים שוות, ואולי היועצים יגלו אזנו לאמר 'לא עת עתה לעשות כזאת'.פסוק כד
מצודת דוד
פסוק כה
מצודת ציון
"יסח" - ענין עקירה, כמו (דברים כח): "ונסחתם מעל האדמה".
מצודת דוד
פסוק כו
מצודת דוד
"מחשבות רע" - המדבר רכות ומחשבותיו לרעה.
"וטהורים" - ראוים אמרי נועם להיות טהורים מבלי תערובות מחשבה רעה.פסוק כז
מצודת ציון
"בוצע בצע" - הגוזל הון, כמו (תהלים י): "ובוצע ברך" וכמו (בראשית לז): "מה בצע".
מצודת דוד
פסוק כח
מצודת ציון
"יהגה" - יחשוב, כמו (תהלים יט): "והגיון לבי".
"לענות" - מלשון עניה ותשובה.
מצודת דוד
פסוק כט
מצודת דוד
פסוק ל
מצודת ציון
"תדשן" - ענין שומן.
מצודת דוד
"מאור עינים" - הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב, כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות.
"שמועה טובה" - בדבר חידושי התורה.פסוק לא
מצודת ציון
"תלין" - עניין התמדה, כמו (ישעיהו א כא): "צדק ילין בה".
מצודת דוד
פסוק לב
מצודת ציון
"פורע" - ענין השבתה וביטול, כמו (משלי א): "ותפרעו כל עצתי".
מצודת דוד
"פורע" - המבטל את המוסר הוא מואס נפשו, כי מה ראה שאינו חושש בתקנתה?
"קונה לב" - יקנה בזה לב חדש ומשכיל.פסוק לג
מצודת דוד
"מוסר חכמה" - היראה תחשב למוסר להאזין חכמה, ואם כן, היראה היא סיבה לחכמה וקודמת לה. וכן לפני כבוד, על כרחך היה הענוה, כי הענוה היא סיבה להביא את הכבוד, א"כ היא לפניו.
<< · מצודות על משלי · טו · >>